אמנות היא הרבה מעבר לצורת בידור. לאורך ההיסטוריה היא אפשרה לאנושות להביע את עצמה וסיפקה לה מקור להשראה שאינה נופלת מזו של הפילוסופיה או של הדת. 7 יצירות נבחרות של אמנים מפורסמים ואנונימיים מדגימות כיצד גם ללא מילים ניתן להעביר מסרים מעודדים על אודות חוויית הקיום המאתגרת.
"דרך האמנות, אך ורק דרך האמנות, אנו יכולים להגן על עצמנו מהסכנות החמורות של הקיום הממשי". כה אמר הסופר והמחזאי אוסקר וויילד. על ידי כך שהיא עוזרת לנו להעביר את רגשותינו למדיום חיצוני, במובן מסוים וירטואלי, היא מסוגלת לסייע לנו לתווך אותם, ולהתמודד עימם ממקום בטוח. "אנחנו בוכים אך איננו פצועים. אנחנו מתאבלים אך האבל איננו מריר", הוסיף וויילד.
כאשר אנו מתמודדים עם קושי מסוים, ביכולתה של האמנות להציע לנו, בין השאר, נחמה מרגיעה. אך כיצד היא עושה זאת בפועל? בסרטון מבית The School of Life אצר אלן דה-בוטון 7 יצירות אמנות מנחמות במיוחד. המעניין הוא, שהן לרוב אינן עושות זאת דרך הצגת נוף תמים ופסטורלי או דמויות אופטימיות, אלא בעזרת העברת מסרים אוניברסליים ומרגיעים על אודות חוויות הקיום. מסרים אלו, גם אם בצורה תת-מודעת, מסייעים לתת מרגוע לנפש הסוערת ברגעי משבר.
1. האוקיאנוס האטלנטי, הירושי סוגימוטו, 1989
בסדרת צילומים מרהיבה בשחור-לבן, מנציח סוגימוטו את האוקיאנוס האטלנטי במצבים שונים. בתמונות נראה האוקיינוס כשהוא ריק מכל כלי שיט או יצור חי, וכאילו מעניק לנו הצצה לנוף בראשיתי של הים לפני שיצאו ממנו חיים. קומפוזיציה מיוחדת זו עשויה להציע נחמה למתבונן המוטרד. באופן טבעי, כשאנו ניצבים בפני בעיה או אתגר, קשה לנו פעמים רבות לשמור על פרספקטיבה. אנו נהיים כל-כך ממוקדים בסבל עד שלעיתים נראה לנו שהוא כל מה שיש. למרבה המזל, אחת מתכונותיה של האמנות היא שהיא "מסוגלת להוציא אותנו מהנסיבות הקיימות באותו רגע ולהציע לנו מסגור מחדש של האירועים אל מול רקע מעורר השתאות", אומר דה-בוטון, וזו בדיוק התחושה שיוצר סוגימוטו. זווית הצילום וחיתוך התמונה שמשווים לים מראה אינסופי עשויים לעודד אותנו לא בכך שהם גורמים לנו להרגיש חשובים יותר, אלא להיפך – בכך שהם מזכירים לנו את ארעיות הקיום של כל הדברים. מנקודת מבט כזו, אנו עשויים לגלות שבעיותינו הזמניות מתגמדות אל מול נצחיותו של הים.
2. צפצפות, זריחה, סתיו, אנסל אדמס, 1937
בצילום מאת אנסל אדמס נראית שורת עצי צפצפה שנותרו חשופים בשלכת. תאורת הצילום מבליטה את צבעם הכסוף העירום על רקע החשיכה שמאחוריהם. נוכחות הסתיו החזקה מזכירה למתבונן את מעגל עונות השנה הנצחי, ועשויה לשמש לו משענת בזמני צער.
התמודדות עם מוות או מחשבות עליו קשה לכל אחד. עם זאת, שינוי נקודת המבט והסתכלות על המוות כחלק הרמוני ובלתי נפרד מהמארג האורגני של החיים עשויים להקל עלינו. אחת הדרכים שבהן אמנות יכולה לסייע בכך היא בעזרת אנלוגיות לצורות חיים אחרות בטבע, אשר מזכירות לנו – גם אם בצורה לא מודעת – את טבענו שלנו. "התמונה מזמינה אותנו לראות את עצמנו כחלק מהמופע המרהיב של הטבע. החוקים שלו חלים עלינו כפי שהם חלים על עצי היער. הצילום הוא מכשיר למסגור מחדש: הוא מציע לנו לחשוב על המוות שלנו כחלק מהסדר הטבעי של הקיום, ולא כמשהו שקשור אלינו באופן אישי".
3. ספינות מלחמה בסופה חזקה, לודולף בקהויסן, 1695
במאה ה-17 נהגו ההולנדים לקשט את קירותיהם בציורים המציגים ספינות במים סוערים. במבט ראשון, סצנה של ספינה מיטלטלת בסופה בין גלים גבוהים עלולה להיראות קטסטרופלית, אך במדינה שהסתמכה בתקופה זו במידה רבה על מסחר ימי, תמונות כאלו הציעו גם ערך טיפולי נסתר. ההולנדים בני התקופה ידעו לזהות מבעד למשיכות המכחול את מיומנותו של צוות הסיפון המנוסה שהכין את הספינה כראוי להתמודדות עם הסערה. עבור יורדי הים, תנאי מזג אוויר קשים הם חלק בלתי נפרד מהשגרה. "התמונה היא מחווה לעשורים של תכנון וניסיון. בקהויסן רוצה שנהיה גאים בחוסנה של האנושות וביכולת שלה לצלוח אתגרים קשים. ציורו מחדיר בנו את המסר שיכולת ההתמודדות שלנו גבוהה משאנחנו חושבים, ושייתכן שמה שנראה בהתחלה מאיים הוא למעשה בר התגברות".
4. שונית סלעית על חוף הים, קספר דייויד פרידריך, 1825
בציור מתואר נוף של ים לפני הזריחה, וממנו מגיח סלע משונן. התמונה אינה מציגה מקור לקושי כזה או אחר, כי אם הלך רוח. האפלוליות המעורפלת מדמה את המצב התודעתי שאנו נמצאים בו כשאנו מכירים בעוצמתם של הזמן והמרחב. היצירה "איננה עצובה, כי אם מלנכולית. היא רגועה אך לא מייאשת. ובמצב כזה של הנפש […] אנו נותרים כשאנו מסוגלים להתמודד טוב יותר עם הכאבים והקשיים הספציפיים שהחיים מזמנים לנו".
5. פרננדו פסואה, ריצ'ארד סרה, 2007-8
יצירה זו היא למעשה קיר שחור מונומנטלי באורך 9 מטרים ובגובה 3 מטרים הניצב באמצע חלל המוזיאון. בהצבת הפסל הענק, האמן מזכיר לנו שלעיתים לא ניתן, ואולי אף לא כדאי, להתחמק מן הצער. להיות אנושי משמע לחוות את כל קשת הרגשות. לפעמים, כאשר אנו חווים אבל או יגון, הדבר הנכון ביותר עבורנו יהיה פשוט להשלים איתו ולחוות אותו במלואו. בעוד שפעמים רבות יקירינו יציעו לנו להתנער מאבל, להתעודד ולהסתכל על צדדים חיוביים יותר, אמנים כמו סרה יציבו אותו אל מול עינינו כעובדה. "במקום להשאיר אותנו לבד עם תחושותינו הקודרות, היצירה מצהירה עליהם כחלק מהותי בחיים […] ומייצרת בית מכובד לעצב".
6. פרגים, קלוד מונה, 1873
ביצירה זו מופיעים גבעות מוריקות, פרגים פורחים, ואם ובתה שנהנות בטיול שמשי. יחד עם כל הנאמר על היצירות הקודמות שהציגו אווירה מעט קודרת, לפעמים כל מה שאנחנו צריכים ברגעי משבר הוא בכל זאת קצת אופטימיות. עובדה היא, מציין דה-בוטון, שגלוית האמנות הנמכרת ביותר בצרפת מציגה את היצירה "פרגים" של קלוד מונה. חובבי אמנות מתוחכמים עשויים לפטור בזלזול יצירות עליזות כאלו, המציגות סצנות שלוות כגון נופים פסטורליים או אנשים מחייכים, באומרם שהן מנותקות מהסבל שמזמנים לנו החיים. אך ההיפך הוא הנכון – עבודות אלה צמחו מתוך ההיכרות הקרובה וההזדהות עם הכאבים שבקיום, וההבנה שכולנו חייבים מדי פעם לברוח מהצרות למרחב שיספק לנו הקלה ונחת. "רחוק מנאיביות, הרקע של הסבל הוא בדיוק זה שמספק את האינטנסיביות והכבוד לעיסוק שלנו ביצירה הזו. קלוד מונה לא רק צייר ציור יפה, הוא אצר תקווה".
7. אמנות קינטסוגי
לסיום, בחרנו להציג לא יצירה ספציפית אחת, כי אם סוגה אמנותית שלמה. קינטסוגי – ביפנית: "חיבור מוזהב" – היא צורת אמנות יפנית המשחזרת כלים שנשברו בטעות. בעוד שבמקומות אחרים הם עשויים אולי להיות מושלכים לפח, ביפן כלים שנפלו ונשברו נאספים בזהירות ופיסותיהם מורכבות בחזרה למקומן. אך במקום לנסות ולהסתיר את מלאכת איחוי החלקים עם דבק שקוף – היפנים מבליטים את מקומות החיבור בעזרת לקה מבריקה ואבקת זהב בוהקת שמהללת את עברו הפגום של הכלי. הערוצים המוזהבים משמשים תזכורת עבורנו לכך שדבר אינו מושלם, ולכך שגם "כאשר דברים מתפרקים אל מול עינינו, הדבר איננו בלתי צפוי או מעורר חרדה. הוא מייצר עבורנו שוב ושוב הזדמנות לתיקון".
יש הטוענים שאמנות אינה קיימת אלא במפגש עם המתבונן. כלומר שהמפגש בין הצופה ליצירה הוא שמעורר אותה לחיים ונוטע בה משמעות. אם מראה היא כלי לשיקוף חיצוניותנו, הרי שאמנות היא כלי המשקף את פנימיותנו. בכל רגע שניתקל בה, ביכולתה לעודד תחושות חדשות או להעצים את אלו שכבר קיימות בנו. על כן, כשזו נקרית בדרכנו אחרי שתהינו "למה התכוון המשורר?" אפשר להוסיף גם "מה אני מרגיש אל מול היצירה?" ייתכן שכך היא תגשים את ייעודה האמיתי כיצירה, ואנחנו את ייעודנו האמיתי כקהל שלה.
תמונת כותרת: Alex Suprun / Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
הפעם ההיא שהבטתם ביצירת אומנות והרגשתם שמשהו בתוככם השתנה
לרטוט כמו מיתר – מה יש במוזיקה שיכול להעביר בנו צמרמרות?
נוירולוג מסביר: כיצד אמנות מופשטת מדליקה ניצוצות במוח ומה היתרונות הקוגניטיביים שלה
עוד מרדיו מהות החיים:
