האם בידנו לשלוט על רגשותינו ו"להיות בשמחה תמיד" כפי שממליץ הרבי? עם קצת מודעות ועבודה עצמית, נראה כי יש באפשרותנו לחוות יותר רגעי אושר בחיינו. מומחים מציעים קורס מזורז בכימיה של המוח, ומונים את כל הדרכים שבהן נוכל להרגיש 'היי בנטורל'.
נהוג לומר שמי ששואף למצוא אושר בחייו אל לו לחפש אותו במקורות חיצוניים, אלא לפתח אותו בעצמו כתחושה פנימית. אך מה משמעות הדבר הלכה למעשה? האם אכן באפשרותנו לייצר אושר? אם נשאל בעצתם של מדענים, הם יספרו לנו ש"אושר" הוא התרגום הרגשי להורמונים המשתחררים בגופנו בתגובה לגירויים מסוימים.
לדבריהם, אם נבין לעומק את המנגנונים ההורמונליים הללו, נוכל לחוות יותר רגעי אושר בחיינו, בין אם בפרצים קצרים של הנאה רגעית ובין אם על-ידי אימוץ הרגלים חדשים שיהפכו אותם לתחושות מבוססות לטווח ארוך.
פרופסור לורטה גרציאנו בראונינג, חוקרת מוטיבציה, מסבירה בתקציר לספרה Meet Your Happy Chemicals שתחושת האושר התפתחה מתוך מנגנון אבולוציוני שעזר ליונקים – ובהם בני האדם – לשרוד ולשגשג. בכל פעם שפעלו באופן המקדם את קיומם, השתחררו בגופם אחד או כמה הורמונים מתוך ארבעה הגורמים לתחושה טובה אשר תגמלה אותם על מעשיהם ועודדה אותם להמשיך ולנהוג באותה דרך.
ארבעת ההורמונים המענגים האלו יוצרים כל אחד – ביחד או לחוד – תחושות של מצב רוח מרומם, שמחה, וסיפוק, או במילים אחרות – אושר. הבה נבחן את תפקידם של כל אחד מהורמוני האושר וכיצד ניתן לעודד את ייצורם.
1. דופמין – הורמון התגמול והמוטיבציה
בראונינג מסבירה שהורמון הדופמין התפתח על-מנת לעודד אותנו לפעול לקידום מטרות ולתגמל אותנו על מאמצינו. חשבו על אותו צייד בסוואנה שצריך לרדוף אחרי ארוחת הערב שלו, או לקט שנאלץ לטפס על עץ גבוה כדי להגיע לפרי מזין. המאמץ לעולם אינו נעים – אך חיוני כדי לשרוד. כאשר המטרה הושגה, פרץ מספק של דופמין משתחרר במוח ובגוף וגורם לתחושה עילאית. הרצון להרגיש כך שוב מייצר בנו חיזוק חיובי ומוטיבציה לחתור למטרה עד שנוצר הרגל טבעי. לאחר זמן מה, די במראה או במחשבה על המטרה הנחשקת כדי להתחיל את ייצור הדופמין שדוחף אותנו לנסות להשיגה.
כיום אנחנו יכולים לזהות את התחושה המספקת בכל פעם שאנחנו חווים הצלחה: מצאנו חנייה אחרי חיפוש מתיש, זכינו בפרס, ניצחנו בתחרות, פתרנו בעיה, קיבלנו קידום ועוד. אך לא תמיד נסיבות כאלו הן בשליטתנו. "אתם לא יכולים לזכות בקידום בכל יום או להחליט אם תקבלו אותו", מציינת בראונינג. "אולם חתירה אל עבר מטרה עם ציפיות חיוביות מעוררת ייצור דופמין". על כן היא ממליצה לנו "לאמץ אתגר חדש ולהתקדם אליו בצעדי תינוק יום-יום ובהתמדה במשך 45 יום לפחות. כך מוחנו ילמד להפיק דופמין בצורה חדשה".
לקבלת פרצי דופמין רגעיים בחיינו, נוכל לאמץ עצה שמביאה קרולין וולף במגזין Bustle: הכנת רשימת מטלות שגרתיות, למשל, תסייע לשחרור דופמין בכל פעם שנסמן "וי" ליד משימה שהשלמנו.
סרטון מבית Bright Side מוסיף כי על-מנת לשמור על ייצור תקין של דופמין, מומלץ לכלול בתזונה שלנו חלבונים כמו דגים, עוף, ביצים, אגוזים, שעועית וגבינה.
2. סרטונין – משפר מצב הרוח וההערכה העצמית
סרטונין מופק כאשר אנו חשים חשובים ומוערכים, למשל כאשר מופנית אלינו תשומת לב חיובית מהסביבה או כשאנו מעניקים כזו לעצמנו. כשאנו מרגישים חשובים בעיני עצמנו, אנו נוטים לפעול בצורה שמקדמת אותנו ומיטיבה עימנו. על כן הטבע רצה לעודד את תחושת ההערכה העצמית והעניק לנו את הרגשות הנעימים המתלווים אליה כגון ביטחון ומצב-רוח מרומם.
בכדי לשמר את ההרגשה הזו לאורך זמן, בראונינג ממליצה להשתדל ולהתמקד בהיבטים בחיינו שבהם אנחנו מרגישים מוערכים, להבדיל ממקומות שבהם חסרות לנו ההכרה ותחושת החשיבות.
בנוסף, הסרטונין ידוע כמשפר מצב-רוח המעודד תחושות שמחה. על-מנת לחוות פרץ רגעי של סרטונין, ממליצה קרולין וולף להתבונן בתמונות ישנות המעוררות זיכרונות טובים: "התבוננות בתמונות ישנות שמזכירות לנו אירועים משמחים מחיינו, או זמנים שבהם הרגשנו בטוחים בעצמנו, מצליחים, או שהשגנו משהו משמעותי – עשויה ליצור עלייה מידית ברמות הסרטונין".
עוד היא מציינת שלעיתים מספיק רק שינוי ביציבה כדי לשפר את מצב הרוח. "נמצא כי לאחר שתי דקות בלבד של עמידה בתנוחה עוצמתית ובטוחה, (תנוחת וואנדר-וומן, לדוגמה) חלה ירידה בהורמוני דחק כמו קורטיזול אשר פועלים ישירות כנגד סרטוונין", היא מסבירה.
ומה מבחינת תזונה? בהמשך הסרטון מוסבר שעל-מנת לשמור על ייצור תקין של סרטונין יש להקפיד על אכילת פחמימות בעלות ערך תזונתי גבוה כמו בננה או יוגורט.
3. אוקסיטוצין – הורמון האהבה והקרבה
נאמן לשמו, אוקסיטוצין מעודד יצירת קשרים בין בני אדם. בראונינג מסבירה שאנו יצורים חברתיים הזקוקים לעזרת בני אדם נוספים כדי לשרוד בהצלחה. על כן, הורמון האוקסיטוצין התפתח בכדי לעורר בנו רגשות נעימים כשאנחנו בחברתם של בני משפחה, חברים או אהובים. הוא מיוצר במוח בעיקר בעת מגע או קרבה פיזית למישהו שאנחנו בוטחים בו.
היות שאוקסיטוצין משתחרר רק כאשר אנו בוטחים בזולתנו, היא מוסיפה, נוכחותו מבוססת על רגשי אמון. על-מנת לחוות תחושות אלו באופן ממושך ובר קיימה, יש לדאוג שישרור אמון במערכות היחסים שלנו. "אמון נבנה לאורך זמן כאשר הציפיות שלנו מהאחר מתממשות באופן עקבי", מסבירה בראונינג. לשם כך, היא ממליצה על צעדים בוני אמון במערכות היחסים שלנו, בצורת תיאום ציפיות שכל הצדדים יכולים ומוכנים לעמוד בהן. על-פי בראונינג, זהו המפתח ליצירת סביבה שאנו בוטחים בה.
כפרץ רגעי, אוקסיטוצין משתחרר במוח גם לאחר קיום יחסי מין מספקים, ובעת שאם מניקה את תינוקה – הן במוחה של האם והן במוחו של התינוק. דרכים נוספות המוזכרות בסרטון לעודד ייצור אוקסיטוצין, הן על ידי מגע פיזי ממושך כמו חיבוק, עיסוי מרגיע, מגע בזמן שיחה עם עמית או אפילו ליטוף חיית מחמד אהובה.
4. אנדורפינים – משככי הכאבים של הטבע
אנדורפינים הם דרכו של הטבע לסייע לנו להתגבר על מגבלות גופניות ולשרוד במצבי קיצון. כשהגוף שלנו נמצא במצוקה פיזית כמו פציעה או סכנה, "אנדורפינים מעניקים לנו תחושת אופוריה רגעית שממסכת כאב", מסבירה בראונינג. ברגעים כאלו, פרץ האנדורפינים גורם לנו לתחושת אלחוש זמנית מהולה בזריקת אנרגיה שמסייעות לנו לתפקד ולטפל בעצמנו, להזעיק עזרה או פשוט להימלט מסכנה ולרוץ במהירות למרחקים מבלי להיכנע לכאב ולתשישות.
זו הסיבה לכך שאצנים זוכים למה שמכונה "היי של ריצה" ולכך שאנו מסוגלים לעיתים להפגין כישורים יוצאי דופן במצבי סכנה. למעשה זוהי תגובת הגוף למאמץ הפיזי שדוחק ביכולותיו.
למרות ההרגשה הנהדרת, בראונינג לא ממליצה כמובן לפגוע או להכאיב לעצמנו כדי לזכות בפרץ של אנדורפינים. במקום זאת, כדי לחוות את השפעתם בדרך בטוחה ומבוקרת היא ממליצה על גיוון מתון בשגרת הספורט. היציאה של הגוף מאזור הנוחות תספיק על-מנת לגרום לו לשחרר אנדורפינים באופן שאינו כרוך בסיכון קיצוני.
דרך נוספת בריאה ומומלצת במיוחד על-ידי בראונינג ושאר המומחים לשחרור אנדורפינים היא צחוק. צפייה בקומדיה, סרטונים מצחיקים, מופע סטנד אפ או כל פעילות אחרת המעודדת צחוק – תדאג לשחרר פרץ מהנה של אנדורפינים. עוד מוזכר בסרטון שהוספת שומנים טובים לתזונה כגון אבוקדו, זיתים, קוקוס, ושוקולד מריר – תסייע לייצור תקין של אנדורפינים.
להיות אנושי משמעותו לחוות את כל טווח הרגשות
בראונינג מסבירה שככל שנתמיד בפעולות המעלות אצלנו אסוציאציות חיוביות, כך ילכו ויתחזקו במוח הנתיבים הנוירולוגיים המעודדים שחרור של הורמוני האושר השונים. עם זאת, היא מדגישה שאי אפשר לצפות להרגיש טוב כל הזמן. תפקידם של הורמוני האושר אינו פשוט לגרום לנו להנאה. לכל אחד מהמרכיבים האלו תפקיד ייעודי וחיוני לקיומנו – וברגע שזה מסתיים הם מתפוגגים.
באופן דומה, קיימים גם הורמונים "עצובים" כחלק מפעולתו התקינה של המוח. תפקידם לעורר את תשומת ליבנו במצבים מאיימים על-ידי יצירת תחושה שלילית שקשה להתעלם ממנה, כמעין אזעקת אזהרה. מכיוון שמוחנו תמיד רוצה להגן עלינו, הוא יחפש ללא הרף את אותם מצבים מאיימים, וירבה להדליק נורות אדומות המלוות בהרגשה רעה. לכן, "אם ננסה לברוח מהם, נברח לנצח", מסבירה בראונינג. "במקום זאת, נוכל ללמוד לחיות איתם".
בסופו של יום, נראה כי כל רגש הוא למעשה הרגל. וכמו כל הרגל, גם את "הרגלי האושר" ניתן לשנות, לחזק, או אפילו לשבור – אם הבנו שאנו מקשרים רגשות מתגמלים עם מנהגים מזיקים. זו אומנם עבודה מאתגרת – הדורשת זמן, התמדה וסבלנות – אך פירותיה מתוקים, ובכוחה לשנות את חיינו לכיוונים רצויים ומיטיבים יותר.
תמונת כותרת: Allef Vinicius on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מחקר חדש: רגשות לא נעימים חיוניים לבריאות הפסיכולוגית שלנו
האביב מגיש לנו קוקטייל של "מולקולות ביטחון" – כיצד הוא משפיע על אושרנו?
עד כמה כדאי לנו לרקוד? כלכלת האושר של פעילות גופנית ותרבותית
עוד מרדיו מהות החיים:
הקול יחסים - איך אפשר לשמור על אופטימיות ושמחה גם בימים מורכבים אלו?
