לעיתים מוזיקה יכולה להפתיע ולרגש אותנו כל-כך, עד שהיא מעבירה בנו צמרמורת ואף מסמרת את שערותינו. מה מקורה של התופעה הרווחת? מדוע בכל זאת רק חלקנו מסוגלים לחוש בה? מומחים מסבירים את שלל המרכיבים הפיזיולוגיים, הרגשיים והקוגניטיביים של החוויה הייחודית.
מכירים את הרגע הזה שבו אתם נתקלים במנגינה מוכרת – אולי כזו המושמעת ברדיו בזמן נהיגה – ופתאום גל של התרגשות מציף את גופכם? אולי היה זה צליל אקוסטי נוגע או משפט עמוק שהכו בכם פתאום בעצב רגיש. צמרמורת קלה עוברת בכם, ופתאום אתם שמים לב ששערות ידיכם סומרות. נשמע מוכר? ואולי לא ממש?
מסתבר שהתופעה הזו מספיק נפוצה בחוויה האנושית כדי לתת לה שם: Frisson (מבוטא "פריזון") – השאול מהמילה הצרפתית "רעד". מומחית לחקר התחושה ד"ר איינסלי הות'רון מסבירה במאמר ל-Psychology Today כי באנגלית המונח מתייחס לרגע שבו חשיפה ליצירת אמנות כמו מוזיקה, סרט או ספר נוגעת בנו כל-כך עד שהגוף שלנו מגיב באופן פיזי. לכן רבים מכנים את האפקט הזה גם כ"צמרמורת אסתטית".
עד כמה נפוצה החוויה? לדברי מיטשל קולבר, חוקר פסיכולוגיה חברתית שסקר את האפקט במגזין The Conversation, מחקרים הראו כי 55 אחוזים מהאוכלוסייה חווים את התחושה המיוחדת, ואילו הערכות אחרות מדברות על מספר גבוה יותר: עד 86 אחוזים. התופעה כה מגוונת עד שגם בקרב אלו שחשים אותה, על אף הדמיון בין התגובות הפיזיולוגיות – הטריגרים המעוררים אותן משתנים מאוד מאדם לאדם: בין אם הם נובעים ממבנה המוזיקה, מהמטען הרגשי שאנו נושאים עימנו או ממאפייני האישיות שלנו.
כנראה שהאדם הקדמון לא אהב הפתעות
אחד הטריגרים הנפוצים לתופעה לפי קולבר הוא שינויים מפתיעים שאנו נתקלים בהם במהלך ההאזנה. עימם יכולים להימנות מעברים מוזיקליים הכוללים הרמוניות בלתי צפויות, עליות או ירידות חדות בעוצמת הקול או בגובה הצלילים או כניסת קולו של סולן.
ההסבר לכך הוא שכאשר אנו חווים שינוי פתאומי, מוחנו – שמתוכנת להעדיף את הביטחון שבוודאות ושגרה – מפרש זאת ברגעים הראשונים כאיום ולכן משחרר פרץ של אדרנלין בגוף שמכין אותו לקרב פוטנציאלי. כפי שחתול סומר את שערותיו בתגובה לפחד על מנת להיראות גדול ומאיים יותר – כך הצמרמורת היא שריד אבולוציוני לתגובת "הילחם או ברח".
תיאוריה נוספת, לדברי קולבר, גורסת כי בעת פרץ של ריגוש מוזיקלי מתפשט בנו גל חום מהיר, וכאשר זה חולף חלה צניחה קלה בטמפרטורת הגוף המעוררת גם היא תגובה מצמררת, שכן שיער סומר מסייע לוויסות חום.
איזהו המאושר? זה שתחזיתו התממשה
לוקאס ריילי, עורך בכיר במגזין Mental Floss, מציע הסבר נוסף לתופעה. לדבריו, מחקרים מראים כי דווקא שיאים מוזיקליים צפויים שבהם מגיע ומתממש קטע שחזינו מראש מעוררים את מנגנון הגמול במוחנו שגורם לריגוש מסמר שיער. על-פי ריילי, הסיבה לכך נעוצה בכך שהמוח שלנו הוא מאזין מצטיין. מאות אלפי שנות הישרדות עיצבו אותו לכך שינסה לצפות בכל רגע נתון מה עומד להתרחש בהמשך, והפכו אותו למכונה משומנת היטב של יצירת תחזיות.
בכדי לאמן אותו לעשות כן, הטבע העניק למוח מתנה מעוררת מוטיבציה: מנגנון גמול שמשחרר את הורמון העונג דופמין בכל פעם שציפייה מתממשת ותחזית שהנפיק התבררה כנכונה. בהתאמה נמצא שבעת האזנה למוזיקה רמות הדופמין מזנקות לפני רגעי שיא מוכרים. כאשר התו המיוחל אכן מגיע, מוחנו המסופק משחרר את כמויות הדופמין לגוף שבתגובה מסמר שערותיו מרוב ריגוש. ככל שהבילד-אפ יהיה גדול יותר, כך תתגבר גם תחושת הצמרמורת.
בין אם זה מפחד או מהתרגשות, לפעמים מספיק צליל אחד בכדי לגרום לכל שערותינו לסמור צילום: MyetEck / Shutterstock
הפחד חולף אך הצמרמורת נשארת
אך לא רק מבנה המוזיקה הוא שעשוי לעורר בנו את הריגוש אסתטי. המילים והלחן נושאים עימם מטען רגשי אשר פוגש כל אחד ואחת מאיתנו במקום אחר, ולעיתים כאשר הם לוחצים בדיוק בנקודות הנכונות מתחוללת בנו סערה רגשית.
במחקר נוסף שמציג ריילי במאמרו, מצא הנוירוביולוג ג'ק פנקספ שמוזיקה עצובה מעוררת פריזון יותר מאשר מוזיקה שמחה. לטענתו, בהיותנו יצורים חברתיים – מוזיקה מלנכולית מייצרת בנו תגובת מצוקה קדומה, שאבותינו חשו כשהיו פרודים ממשפחותיהם. ייתכן שעד היום המנגנון הזה נכנס לפעולה למשמע מוזיקה מדכדכת.
ריילי מסביר שבאופן דומה, מוזיקה קודרת עשויה להפעיל גם היא את מנגנוני הפחד באזור האמיגדלה שבמוחנו. באותו הרגע, המוח מבצע הערכה זריזה כדי לקבוע האם בפנינו עומד איום ממשי. כשהוא מחליט שאין סיבה לחשוש, תגובת הפחד הופכת לחיובית: יחד עם תחושת הקלה תת מודעת, הפחד שוכך, אך התגובה הפיזיולוגית בדמות צמרמורת – נשארת.
ייתכן שזו הסיבה לכך שגם כאשר היא נובעת ממוזיקה עצובה, מרבית האנשים שחווים פריזון מתארים אותה כתחושה חיובית. ריילי מסביר שבהתאמה לממצאי מחקרים נוספים, נראה שהסיבה לכך היא שבאופן כללי נמצא כי עצב הנחווה באמצעות אמנות נתפס כחיובי יותר מזה שאנו מתנסים בו בשגרת חיינו, ויוצר בנו תחושת הזדככות מטהרת המסייעת לעיבוד רגשותינו ממקום בטוח.
מוזיקה משפיעה על כל אחד מאיתנו בצורה שונה
הממצאים הנ"ל מסבירים היטב את המאפיינים המוזיקליים העשויים לייצר את תחושת הפריזון, אך מדוע כל אחד חווה אותה בצורה שונה, אם בכלל? מדוע חלקנו מכירים היטב את התופעה, וחלקנו מעולם לא התנסו בה? ככל הנראה יש גם מרכיבים אינדיבידואליים המאפשרים את החוויה.
בהמשך מאמרו קולבר מספר על מחקר שערך במעבדת אוניברסיטת מזרח וושינגטון כדי לבחון בדיוק את הסוגיה הזו. הוא וצוותו שיערו כי מרכיבים שונים באישיותנו משפיעים על היכולת לשקוע במוזיקה ולהקדיש לה תשומת לב יתרה, שבתורה משפרת את סיכויינו לחוות פריזון.
כדי לבחון את ההשערה, הושמעו לנבדקים במעבדה מספר יצירות מוזיקליות מז'אנרים מגוונים – מסימפוניות קלאסיות ועד בלדות רוק – בעודם מחוברים למכשיר המודד תגובת עור גלוונית (טכנולוגיה המשמשת למדידת התגובה הרגשית לגירוי נתון שבאה לידי ביטוי בשינויים במוליכות החשמלית, ברמת החמצן ובטמפרטורה על פני העור). כל אחת מהיצירות שהושמעו להם אומתה במחקרים קודמים ככזו המכילה קטעים המייצרים תחושת פריזון. בהמשך הושוו הרשמים הפיזיולוגיים של כל אחד מהמשתתפים לשאלון אישיות שמילא קודם לכן.
כוחו של הרגע המוזיקלי הזה
החוקרים גילו קשר ישיר בין היכולת לחוות פריזון לבין תכונת אופי המוגדרת כ"פתיחות לחוויות". לדברי קולבר מאפיין זה כולל גם מרכיבים רגשיים כמו הערכה ליופי ולטבע, משיכה לחוויות חדשות, התבוננות פנימית על רגשות ואהבת גיוון בחיים, כמו גם מרכיבים קוגניטיביים כמו דמיון פעיל וסקרנות אינטלקטואלית.
בעוד מחקרים קודמים קישרו גם הם את תכונת ה"פתיחות לחוויות" ליכולת לחוות פריזון, הם התמקדו בעיקר במרכיבים הרגשיים שלה. מחקר זה של קולבר מצא שדווקא המרכיבים הקוגניטיביים של תכונה זו – כמו המיומנות לחזות את התפתחות הכיוון המוזיקלי והפעלת הדמיון בעת ההאזנה – הם אלו שהראו את הקשר החזק ביותר להיווצרות האפקט המרגש.
בכל מקרה, מציין קולבר, ישנה הסכמה בין החוקרים על כך שהמפתח לתחושת הפריזון הוא היכולת שלנו לשקוע במוזיקה באופן מלא.
כדי להגדיל את הסיכוי לחוות זאת, מציעה ד"ר איינסלי הות'ורן במאמר נוסף להאזין למוזיקה באוזניות החוסמות גירויים אחרים ככל הניתן, ולנסות להעריך אותה בעוד היא מתנגנת, בניגוד למשל, להשמעתה כמוזיקת רקע. באותו המאמר תוכלו למצוא גם רשימה שהרכיבה הכוללת 10 קטעים מוזיקליים מעוררי פריזון – מוכרים יותר ופחות – שבתנאים הנכונים עשויים לגרום לנו את אותו דגדוג מרגש.
תמונת כותרת: Roman Voloshyn / Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
בכוחה של מוזיקה לשלוח אותנו אל מעבר לגבולות ההכרה, ולהחזיר אותנו בחזרה
הפעם ההיא שהבטתם ביצירת אומנות והרגשתם שמשהו בתוככם השתנה
התועלת האבולוציונית של האזנה למוזיקה – מה מתרחש במוח מעבר לצלילים עצמם?
עוד מרדיו מהות החיים:
