איך נוכל להיות בטוחים שאנו מקבלים את ההחלטות הנכונות עבורנו? ניהול סיכונים הוא מנגנון מורכב בעל משתנים רבים – רק חלק מהם הוא העובדות בשטח. אך גם אלה לא תמיד מוצגות לנו בדרך אובייקטיבית. ואולם, ייתכן כי ניתן לראות מעבר לניסוחים המטעים ולסייע לעצמנו לקחת סיכון באופן מושכל. פרופסור להיריסטיקה מסביר כיצד.
אומרים שידע הוא כוח: ככל שאנו יודעים יותר, אנחנו מסוגלים לקחת החלטות מושכלות ונכונות יותר עבורנו. ואכן, בכל יום אנו נחשפים במדיות השונות למבול של מידע ונתונים. כותרות דרמטיות מזהירות מפני מזון כזה או אחר שמעלה את הסיכון לחלות במחלה מסוימת או מהללות חיסון חדש שמפחית את הסתברות ההידבקות במחלה אחרת.
פעמים רבות אנו מסתמכים בהחלטותינו על המידע המוצג בתקשורת. אך ייתכן שאופן הצגת הנתונים והסיכונים משפיע על הדרך שבה אנחנו מפרשים אותם ועל הבחירות שאנו עושים בהתאם. האם בכל בחירה שעומדת בפנינו ישנה בהכרח החלטה נכונה אחת?
בסרטון אנימציה מבית TED-Ed מסביר פרופסור גרד גיגרנזר, פסיכולוג ומומחה בתחום ההיריסטיקה וקבלת ההחלטות, כיצד בעזרת הבנת ההבדלים בין דרכי ההצגה השונות של מידע ומשמעותן, נוכל לראות מעבר למלכודות של כותרות ה"קליק בייט", ולקבל החלטות מושכלות ונכונות יותר עבורנו בניהול הסיכונים שלנו.
מה שוקל יותר – קילו נוצות או קילו מסמרים?
"תרופה חדשה מפחיתה את הסיכון להתקף לב ב-40%", צועקת כותרת דמיונית בניסוח נפוץ. האם תיקחו את התרופה? על פניו, נראה שהנתון הזה הוא חד-משמעי. אך לדברי גיגרנזר, הכול תלוי באופן ההצגה. פעמים רבות, התקשורת נוטה להציג נתונים בדרך דרמטית כך שהדברים עשויים להראות מפחידים יותר או מסוכנים פחות ממה שהם באמת, ולהשפיע על החלטותינו בהתאם.
כדי לנסות ולהתגבר על ההטיה הזו, מציע גיגרנזר להבחין בין כמה הגדרות. "סיכון הוא ההסתברות שאירוע יקרה", הוא מסביר, "וניתן להציגו באחוזים – לדוגמה, שהתקפי לב מתרחשים בקרב 11% מהגברים בגילאי 60-79, או כיחס: אחד מתוך שני מיליון צוללנים בחופי אוסטרליה יותקף באופן קטלני על-ידי כריש, כל שנה. המספרים האלה מייצגים את הסיכון האבסולוטי להתקפי לב והתקפות כרישים בקבוצות האלו".
בעולם המחקרים הקליניים, נבדקות השפעותיהם של גורמים שונים העשויים לעודד או להפחית את ההסתברות להתרחשותו של מצב רפואי כלשהו, לדוגמה חיסון להפחתת מקרי הידבקות במחלה, או אימוץ אורח חיים מסוים בכדי לשפר את שיעורי ההחלמה ממחלה כזו או אחרת. כך או כך, מדובר בשינוי באותו הסיכון – שעולה או יורד עקב חשיפה לגורם הנבדק. גם את אותו שינוי בסיכון נהוג בעולם המחקר להציג בשני אופנים: האחד במונחים אבסולוטיים – השינוי באחוז הכללי לסיכון, והשני במונחים יחסיים – השינוי ביחס לקבוצת הביקורת שאינה חשופה לגורם לנבדק.
איך מדרדסים סיכון מחושב?
בכדי להמחיש את ההבדל בין השניים, נרחיק לרגע מדוגמאות העולם הקליני האפור ונפליג בדמיוננו אל עולם צבעוני יותר – כפר הדרדסים. תארו לכם את התרחיש הבא: בכל בוקר יוצאים הדרדסים ללקט אוכמניות ביער הקרוב. אך אבוי! גרגמל אורב להם ומדי פעם תופס לו דרדס. "סיכון אבסולוטי" יהיה ההסתברות שדרדס ייתפס על-ידי גרגמל בטיול הבוקר. נניח שהסיכון הקיים הוא לתפיסת 5 דרדסים מתוך 1,000 שמהווים את כלל אוכלוסיית הכפר.
דרדסבא החכם הכין לדרדסים גלימת קסם, שאמורה להסוות את העוטה אותה מעיניו של גרגמל. לאחר ניסיון, נמצא שבעזרת הגלימה הצליחו להיתפס רק 4 דרדסים מתוך 1,000, במקום 5. את הירידה בסיכון ניתן להציג באופן יחסי או אבסולוטי. בהצגה אבסולוטית, הסיכון הקודם להיתפס על-ידי גרגמל ללא שימוש בגלימה ביחס לסיכון החדש להיתפס עם השימוש בגלימה – ירד בערך ב-0.1%. נתון הנשמע זניח למדי.
לעומת זאת, אם נציג את ההפחתה באופן יחסי – נראה ששיעור הדרדסים שנלכדו ירד מ-5 ל-4, משמע דרדס אחד ניצל. ולכן כש-5 דרדסים הם ה-100% שלנו, ההפחתה בסיכון תהיה ביחס לדרדס האחד שניצל מתוך ה- 5, כלומר 20% (חמישית). אם היינו שומעים רק את הנתון היחסי, בלי לקחת בחשבון את משמעותו האבסולוטית היינו יכולים להעריך את יעילות הגלימה יתר על המידה.
כאן, לדברי גיגרנזר, מתחילה הבעיה. כשאנחנו חוזרים אל מציאות המחקרים הקליניים, הכותרות הדרמטיות בדיווחים החדשותיים נוטות להציג את הנתונים היחסיים בלבד, במטרה למשוך את תשומת ליבנו. אך למעשה, נתונים אלו חסרי משמעות ללא הקונטקסט המלא, האבסולוטי, ועלולים להוביל אותנו למסקנות לא מדויקות ולהשליך על ההחלטות שנקבל בעקבותיהן.
תמיד כדאי לשים לב ל"אותיות הקטנות"
אולם מעבר לצורת הניסוח ישנם משתנים רבים נוספים שיש לקחת בחשבון על-מנת לנהל סיכונים. "הערכת סיכונים היא סבך מורכב של חשיבה סטטיסטית בשילוב העדפות אישיות", מציין גיגרנזר. בכדי לבחון בדיוק עד כמה, נחזור לדוגמה בכותרת המבשרת על תרופה שמפחיתה את הסיכון להתקף לב. במקרה זה, נניח שהסיכון ללקות בהתקף לב הוא של 10 מקרים ל-1,000, כלומר 1% מהאוכלוסייה. כעת, נניח כי עם התרופה החדשה, פוחת הסיכון ל-6 מקרים מתוך 1,000 – כלומר התרופה מנעה 4 מקרים מתוך 10. במונחים אבסולוטיים, מדובר על הפחתת הסיכון מ-1% ל-0.6%, אך במונחים יחסיים ההפחתה היא של 40% (היחס בין 4 ל-10 מקרים). איזה נתון מרשים יותר? ברור שכשאנחנו מתייחסים רק לאחוז היחסי מתוך קבוצת הסיכון, ולא משווים לכלל האוכלוסייה, המספרים יהיו גדולים הרבה יותר. לכן, כותרות שאינן מציגות נתונים אבסולוטיים לא מאפשרות לנו לקבל את התמונה המלאה.
אז אומנם כעת אנו כבר יודעים להבחין בין הצגה יחסית לאבסולוטית, אבל ייתכן שתרופה שמונעת התקפי לב תיראה לנו אטרקטיבית בכל מקרה, לא משנה כיצד מציגים אותה. אחרי הכול, "כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו". אך כאן בדיוק נכנסים לתמונה המשתנים הנוספים שעשויים להשפיע גם הם על תהליך קבלת ההחלטות שלנו. נקרא להם "האותיות הקטנות".
"הבעיה היא שבחירות שמפחיתות סיכונים מסוימים, עלולות להגביר סיכונים אחרים", מבהיר גיגרנזר. "נניח שהתרופה להפחתת התקפי לב גורמת לסרטן בחצי אחוז מהחולים. בקבוצה של 1,000 אנשים, 4 התקפי לב יימנעו על-ידי לקיחת התרופה, אבל ייווצרו 5 מקרים חדשים של סרטן. ההפחתה היחסית בהתקפי לב נשמעת גבוהה והסיכון האבסולוטי של סרטן נשמע נמוך, אבל יוצא שזה בערך אותו מספר מקרים".
אין דבר כזה "החלטה נכונה"
האם עדיין הייתם מחליטים לקחת את התרופה? התשובה כבר איננה חד משמעית כל כך. זה מפני שהחיים האמיתיים הם הרבה מעבר למספרים ונתונים סטטיסטיים, וכל ניהול סיכונים ייקח בחשבון גם נסיבות והעדפות אישיות. במקרה הזה למשל, מציע גיגרנזר שהיסטוריה הרפואית המשפחתית עשויה להשפיע על ההחלטה שלנו לכאן או לכאן.
בסופו של יום, נראה שאין דבר כזה "החלטה נכונה" אבסולוטית. סיכון מסוים עשוי להיות זניח עבור אדם אחד, והרה גורל עבור אדם אחר, בהתאם לנסיבות חייהם. בנוסף, לכל אחד מאיתנו יש העדפות אישיות – חלקנו אוהבי סיכונים וחלקנו שונאי סיכונים – מה שעשוי למזער או להעצים עוד יותר את תפיסת ההסתכנות.
כפי שראינו, הערכת סיכונים היא תהליך מורכב המשקלל משתנים רבים. וכאילו לא די בכך, דיווחי התקשורת מוטי הדרמה עלולים להטעות ולסבך את העניינים אף יותר. כעת, כששפכנו מעט יותר אור על המנגנון, אולי יהיה לנו קל יותר להימנע ממלכודות מוטות ניסוח, ולראות את העובדות כפי שהן באמת. ובשילוב הנתונים שבשטח יחד עם נסיבות חיינו והעדפותינו האישיות נוכל לקבל החלטות מושכלות ונכונות יותר עבורנו לסיכונים מחושבים. יחד עם זאת – ואולי גיגרנזר לא יאהב את ההצעה – אפשר לפעמים לשים את כל החישובים בצד ולהקשיב לתחושת הבטן שלנו, שלעיתים אפקטיבית לא פחות.
תמונת כותרת: ymphotos / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
אל תהססו להסס – זה מנגנון קוגניטיבי שנועד לדייק את הבחירות שאנו עושים בחיים
ההרצאה השבועית של TED: בחזרה לידע עובדתי ולהכרת המציאות הבלתי תלויה
חוכמת חיים מול בדיקה מדעית – למה הייתם מקשיבים כדי לקבל החלטות?
עוד מרדיו מהות החיים:
