כוכבי השמיים משמשים כצופן בין דורי לידע עתיק – כיצד ניתן לפענח אותו?

משחר האנושות מספרים בני האדם את אותם סיפורים על אודות הכוכבים. כיצד שרדו הסיפורים עד היום, ואיך קרה שבקצוות שונים של כדור הארץ קיבלו הקונסטלציות משמעות זהה? ייתכן שהתשובה טמונה בכך שביסודם של הנרטיבים השמיימיים מצויות אמיתות אוניברסליות על אודות החוויה האנושית.

המיתולוגיה היוונית מספרת על הצייד הדגול אוריון, שלאחר שהצליח להציל את תושבי האי חיוס מחיות הפרא שאיימו עליהם, התרברב שהוא מסוגל להרוג את כל בעלי החיים שעל פני האדמה. גאיה – אלת האדמה – התרגזה למשמע ההצהרה ושלחה עקרב ענק להרוג את אוריון, שאכן עקץ אותו והביא למותו.

האלים, שריחמו על אוריון, העלו אותו לשמיים וקבעו את דמותו בין הכוכבים. גאיה שלחה אחריו את העקרב בדמותה של קבוצת הכוכבים "סקרופיו", כתזכורת לבני האדם שיש לכבד את כל יצוריה החיים של אמא אדמה. עם זאת, הסכימה לתנאי שהעמיד זאוס, ודאגה שהעקרב לעולם לא ישיג את אוריון שנית. כך, בכל פעם שקבוצת "אוריון" זורחת, קבוצת "עקרב" שוקעת, ולהיפך. בתוך אותו מחול שמיימי, מחזר הצייד גם אחרי 7 אחיות – המכונות פליאדות. בכל ערב, זמן קצר לאחר שזורחות הפליאדות, זורח גם אוריון, במרדף מתמיד.

סיפורים על הקונסטלציות – קבוצות הכוכבים – ליוו כנראה את האנושות מראשית דרכה. אגדות כמו זו האחרונה על הצייד אוריון ומיתוסים רבים אחרים בתרבויות שונות נקשרו עם כוכבים שונים כדרך לחבר ביניהם בצורות דמיוניות שהקלו על זיהוין, והסבירו את תנועותיהם בכיפת השמיים.

מכיוון שבני האדם מצטיינים במציאת תבניות, טבעי ששרטטנו דמויות בשמי הלילה ובנינו סביבן סיפורים. ואולם, מעניין כי על-אף ההבדלים התרבותיים והגיאוגרפיים בין החברות השונות, ניתן לראות קווי דמיון רבים בין הרכבי הקונסטלציות והאגדות האופפות אותן. כיצד קרה שהאבוריג'ינים באוסטרליה המרוחקת פירשו את הכוכבים באופן זהה לזה של היוונים הקדמונים, או לזה של ילידי דרום אמריקה – למרות האוקיינוסים והעידנים המפרידים ביניהם? התשובה טמונה ככל הנראה בדרך שבה קודדו מספרי סיפורים את חוכמת הדורות האוניברסלית בכיפת השמיים.

בית הספר השמיימי שמדריך אותנו על פני האדמה

בימי קדם, המעקב אחר הכוכבים היה חשוב במיוחד הן כאמצעי ניווט והן כלוח שנה שעליו התבססה תרבות הציד והחקלאות. ואולם לקבוצות הכוכבים היה תפקיד חשוב נוסף, על-זמני, והוא לשמש כאמצעי תקשורת בין-דורי.

ג'ורדנה מקס ברודסקי כותבת ב– Space שעל ידי ייחוסם למיתוסים יכלה כל תרבות לרתום את מיקום ותנועת הכוכבים בשמיים להעברת שיעורים על-אודות כללי ההתנהגות, המוסר והערכים השולטים בה. משום שמראה הכוכבים הוא הנוף הקבוע היחידי שאינו נתון להשפעת האדם ואינו תלוי זמן ומקום, הוצגו הקונסטלציות ככאלו שהושמו בשמיים על-ידי אלים שונים, כתזכורת מתמדת למוסרי-ההשכל הנצחיים שיש להעביר מדור לדור.

הצייד בעל 17 הפרצופים

סיבה אחת לדמיון בינהן במקומות שונים היא שבאופן טבעי רוב קבוצות הכוכבים מורכבות מהכוכבים הבוהקים ביותר, אשר גם מקובצים בצורה הברורה ביותר לעין. מכיוון שכולנו חולקים את אותה כיפת שמיים, הגיוני שתרבויות שונות ברחבי העולם התייחסו לאותם כוכבים בתצפיותיהן.

בפרויקט Figures in the Sky המעצבת נדי ברמר משווה באופן ויזואלי בין קונסטלציות של תרבויות שונות. באחת ההשוואות שערכה, למשל, ניתן לראות כיצד לא פחות מ-17 תרבויות שונות ברחבי העולם קשרו את אותו כוכב בקונסטלציות יחד עם הכוכבים הסמוכים לו.

מהיוונים דרך המצרים הקדמונים, היפנים, האבוריג'ינים האוסטרלים ועד לילידים האמריקאים – כולם התייחסו במסורותיהם לכוכב הזוהר באדום שמכונה "ביטלג'וס", ושייכו אותו לקונסטלציה משלו.

סיפורים מתגלגלים במורד שביל החלב

הדבר מספק אומנם הסבר לאופני השיוך של כוכבים מסוימים לקונסטלציות בעולם, אך מה בדבר הפרשנויות הסימבוליות שניתנו לקבוצות הכוכבים האלו בכל תרבות? נהוג לחשוב שזיהוי ציורים בסדרי הכוכבים והענקת משמעות לקבוצות השונות היא סובייקטיבית – שהרי בתבניות אבסטרקטיות כל אחד יכול לזהות דמויות אחרות לפי דמיונו, כמו מציאת צורות בעננים. הדבר נכון גם לגבי תרבויות – יהיה זה מתבקש לחשוב שמכיוון שלכל חברה עולם מושגים, ערכים, ומיתוסים שונים – אזי גם סיפורי הקונסטלציות שלהם שונים.

ואולם, מאמר שפרסמה אוניברסיטת מלבורן באוסטרליה מגלה באופן מפתיע כי פעמים רבות ניתן למצוא בכל זאת נרטיבים זהים של סיפורי כוכבים בקרב תרבויות שונות, גם אם רחוקות מאוד האחת מהשנייה –גיאוגרפית ומנטאלית.

כך לדוגמה, אם נחזור לקונסטלציות הקשורות לביטלג'וס – נגלה שבמיתולוגיה היוונית הכוכב האדום ממוקם בכתפו של הצייד אוריון שרודף אחרי 7 האחיות הפליאדות, ובמסורת האבוריג'ינית באוסטרליה אותו כוכב הוא כתפו של הצייד ניירונה שרודף אחרי 7 אחיות המכונות יוגריליה.

דוגמה נוספת: האבוריג'נים זיהו בשמיים צביר כוכבים שהם מכנים "האמו השמיימי" – על שם הציפור נטולת כושר התעופה האוסטרלית הגדולה. באופן דומה, ילידי ברזיל ופרו מכנים את אותה קונסטלציה בדיוק בשם "ריאה" – גם היא ציפור גדולה חסרת תעופה, אך מצויה בדרום אמריקה.

אוריון או ניירונה – תלוי את מי שואלים – וביטלג'וס בכתפו השמאלית. צילום:  Erkki Makkonen / Shutterstock

משמיים לארץ ומפה לאוזן

כיצד תרבויות שונות שביניהן ימים, קילומטרים רבים ותקופות היסטוריה שונות ייחסו משמעויות כמעט זהה לאותן קבוצות כוכבים? על-פי המאמר מדובר באבולוציה והסתעפות של מסורות שבעל פה, אשר למרות הזמן והמרחק שגמאו הצליחו לשמור על גרעין המשקף אמת בסיסית על-אודות העולם שבו אנו חיים.

העולם הקדום של לפני המצאת הכתב הסתמך במידה רבה על מידע חיוני שהועבר בעל פה על-אודות דרך פעולתו של העולם, החברה והטבע והדרך המומלצת להתנהל בהם. כדי להקל על זכירתו והעברתו הלאה של הידע הרב, התפתחה סביבו מערכת נרטיבית של סיפורים דרמטיים ופנטסטיים.

כיוון שמראה כיפת השמיים היה ונותר עוגן יציב וקבוע בעולם המשתנה תמידית (עונות השנה, נדידות עמים, אירועים אקולוגיים ועוד), יעיל היה לקשור את הסיפורים בעלי המסרים העל-זמניים לכוכבים. עם השנים, כך במאמר, הועברו האגדות השמיימיות מפה לאוזן והתעצבו בווריאציות קלות שונות תוך שהן שומרות על המסר המרכזי.

לפי המחברים, נראה שהאדפטציות על גרסת המקור נובעות מתוך השקפת עולמם האישית של המאזינים לסיפורים במהלך הדורות. כאשר בסיפור היו פערים של מידע חסר או לא ודאי, אלו השלימו את החסר על-פי ידיעותיהם ואמונותיהם האישיות. הידע שעבר הלך והצטבר כך שלבסוף המאזין בקצה קו התקשורת קיבל את סך הידע של הדורות הקודמים על אודות טבע העולם. כך, עם הזמן, הפכו השקפות העולם והתפיסות הסובייקטיביות של יחידים – הלא הם מספרי הסיפורים –לנחלת הכלל בחברה או בתרבות מסוימת.

משחק התקשורת – המסר המקורי עובר אדפטציה הודות להשלמת הפערים הנובעת מתפיסת עולמה של כל חוליה בשרשרת.

מאחורי כל כוכב שוכנת אמת אוניברסלית

צוות המחקר מאוניברסיטת מלבורן חוקר בימים אלו את מקורות הסיפורים על קבוצות הכוכבים, וכיצד הם השתנו הודות להבדלים תרבותיים בתפיסתן של תופעות טבע. מטרתו היא לברר כיצד הענקת משמעות לכוכבים התפתחה והועברה הלאה במנגנונים וכלים של מסורות אוראליות.

נראה שסוד כוחן של אותן מסורות טמון בהצלחתן להדגיש ולתקשר היבטים בסיסיים לגבי החוויה האנושית שאנו חולקים, באופן שחוצה תרבויות על אף ההבדלים הגיאוגרפיים והמנטאליים שביניהן. הן השתמשו בשמיים כשיקוף של החיים על-פני האדמה וחילצו מהם את סדרי העולם החיוניים לקיומנו. וגם אם התפתחו אדפטציות קטנות בעלילות השונות, המסרים העיקריים על-אודות חוקי החיים נשמרו על פני הדורות.

כך, באופן אירוני, יצא שדווקא השמיים הם לבסוף אלו שהצליחו לקרקע אותנו לאורך ההיסטוריה. בעולם משתנה ובלתי צפוי הציעו לנו המסורות העתיקות להרים את מבטנו מעלה ולשאוב ביטחון וודאות מהחוקים השמיימיים הנצחיים.

וכמו אז כך גם היום – ברגעים שבהם אנו חשים חוסר ודאות, לעיתים כל מה שאנו צריכים לעשות הוא להסיט את עינינו לשמיים. הידיעה שאנו צופים באותו נוף שהשתקף מעיניהם של אבותינו וימשיך להשתקף בעיניהם של צאצאינו, וכי אנו חולקים את אותן חוויות ארציות, עשויה להיות מספיק מעוררת השתאות בכדי להרגיש לרגע קל שותפות גורל עם אותה שושלת אנושית מפוארת, ולסמוך על חוכמת הדורות שתביא אותנו ליעדנו בבטחה.

תמונת כותרת: Pavel Malitskyi / Shutterstock

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

הביטו לכוכבים – המסרים המאחדים של קרל סייגן לאנושות ממשיכים להדהד בחלל ובזמן

הסיפור שאינו נגמר – מה מתדלק את הרומן הנצחי שלנו עם נרטיבים?

כיצד ההגעה לחלל שינתה את המודעות העצמית שלנו?

עוד מרדיו מהות החיים:

מה שסיפר הבודהא - סיפורי זן ומשלים בודהיסטיים. והפעם: הנסיכה שרצתה את הירח