אנחנו אומנם לומדים דברים חדשים כל הזמן, אך מעטים הם השיעורים שטמונה בהם היכולת לשנות אותנו מן המהות באופן העמוק והמשמעותי ביותר. כיצד ניתן להפוך חוויות רגילות של רכישת ידע לטרנספורמציה של ממש? תיאוריית "למידת הלולאה הכפולה" עשויה לספק את התשובה.
נהוג לראות בפרפר סמל אולטימטיבי לשינוי. לאחר תקופת שהות בפקעת מגיח ממנה יצור שונה בתכלית ממה שנכנס אליה. כולנו מכירים את הזחל שהיה בהתחלה, וכולנו יודעים איך יצא הפרפר החדש בסוף התהליך, אך מה מתחולל בתוך הגולם?
מתחת לפני השטח מתרחשים שינויים פיזיולוגיים מורכבים: ייעודם של כל האיברים מתחלף וצורת גופו משתנה לגמרי. לבסוף כאשר הוא פוקע מן הגולם, על הפרפר לפרוש את כנפיו ולהמתין עד שיתייבשו בעודו חשוף ופגיע לגמרי, כדי שיוכל להשלים את השלב האחרון בטרנספורמציה שלו ולסגל את היכולת לעוף.
טרנספורמציה היא תהליך שבו אנו עוברים שינוי מהותי והופכים להיות גרסה אחרת של עצמנו. לפעמים נסיבות מצערות מביאות אותנו לשם בעל כורחנו, ולעיתים אנו מייחלים לשינוי ומשתדלים במכוון להיות אחרים. השאיפה הטבעית היא שתהליכים של טרנספורמציה – גם אם בלתי נמנעים – יובילו לגדילה וצמיחה, ולכך שהגרסה החדשה של עצמנו תהיה משופרת.
בדומה לפרפר, פעמים רבות קל לנו מאוד לזהות את מצב ה"לפני" וה"אחרי". אך השינוי האמיתי, תהליך הטרנספורמציה עצמו בעודו מתרחש הלכה למעשה – בדיוק כפי שמתרחש בגולם – הוא פנימי ונותר נסתר מעינינו ואולי גם מתודעתנו. אם נדע לזהות את הטריגרים העשויים להוביל לטרנספורמציה, ולהכיר את התהליך הפנימי שמאפשר אותה, נוכל לנסות ולרתום אותה בכדי לעבור התמרה חיובית.
את מי נפגוש בעברה השני של הלולאה?
ניתן להסתכל על שינוי תודעתי כתהליך של למידה. ד"ר קליף סאנדרס, מומחה לגמישות מחשבתית, מבחין בקורס האונליין "Neuroplasticity: Rewire Your Brain" אשר מוצע ב- Udemy, בין שני סוגי למידה בהקשר זה: למידת "לולאה יחידה" ולמידת "לולאה כפולה". לדבריו, למידת "לולאה יחידה" היא חוויה שכיחה. כדי להמחיש את הרעיון, מבקש מאיתנו סאנדרס לנסות להיזכר בפעם הראשונה שבה למדנו להשתמש בתוכנת מחשב חדשה. בהתחלה, סביר להניח שלא כל-כך ידענו מה לעשות. אך עם הזמן – תוך כדי תהליך הדרגתי של התנסות, תרגול, ניסוי וטעייה חוזרים ונשנים – השתפרנו מאוד בשימוש בה.
בהשאלה מעולם המחשוב, רעיון זה נקרא איטרציה – תהליך מעגלי של פתרון בעיות אשר בסופו מגיעים לנקודת המוצא, בדיוק כמו מעבר בלולאה. לאחר שלמדנו להשתמש בתוכנה, יצאנו מהעבר השני של הלולאה כשאנחנו מצוידים ביכולת חדשה, אך מעבר לכך לא חל בנו שינוי מהותי. אנחנו אותם בני אדם בדיוק, רק בעלי מיומנות נוספת.
"למידת לולאה כפולה לעומת זאת", מסביר סאנדרס, "עשויה להיראות כמו למידת לולאה יחידה, אך שונה בכך שעצם התרגול וההתנסות ברעיונות החדשים שינו את הגישה שלך לעולם. כשתסיים את תהליך הלמידה ותצא מן העבר השני של הלולאה – תגלה שהשתנית. אתה אדם אחר".
ללמוד איך לצאת מהלופ
מהי אותה לולאה נוספת בתהליך הלמידה, המאפשרת שינוי מהותי כל-כך המוביל לצמיחה? על-פי כריס ארגיריס, פרופסור ותיאורטיקן למנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד וממייסדי ענף הפיתוח הארגוני, מדובר בתהליך של יציאה מהקופסה ופקפוק בנורמות והאמונות הקיימות שלנו.
במחקריו זיהה כי אחד הגורמים המשפיעים על הצלחתם של ארגונים הוא מנגנון הלמידה הפנים-ארגוני שלהם לאיתור ופתרון בעיות. ב-Harvard Business Review הוא מסביר שהתהליך הנפוץ לפתרון בעיות בארגונים נעשה בלולאה בת שלושה שלבים תוך היצמדות לפרוטוקול: הארגון סורק את הסביבה, משווה אותה באופן מתמיד למצב הפעולה הרצוי, ואם נתקל בחריגה מסוימת – פועל בהתאם להנחיות בפרוטוקול כדי להשיב את המצב לסטטוס קוו. זהו מנגנון למידה בעל לולאה יחידה שבסיומו הארגון חוזר לנקודת המוצא ונותר ללא שינוי עקרוני.
בסיום תהליך למידת לולאה יחידה, פתרון הבעיה מוביל בחזרה לנקודת המוצא. צילום: I-ing / Shutterstock
ארגיריס משווה את הדבר לפעולתו של תרמוסטט ביתי. כאשר התרמוסטט חש בהתחממות החדר מעל לנקודה מסוימת שאליה תוכנת מראש, הוא מכבה את עצמו. "אם התרמוסטט היה יכול לפקפק בעצמו ולשאול האם הוא בכלל אמור להיות מכוון ל-68 מעלות פרנהייט", כותב ארגיריס, "הייתה לו היכולת לא רק לאתר טעויות, אלא גם לערער על הנחות העבודה הבסיסיות ומדיניות הפעולה שלו, כמו גם על תכנותו שלו עצמו".
השאלה השנייה מהווה שבירה של הלולאה הראשונה ויציאה ללולאה נוספת של התבוננות עצמית. מדימוי התרמוסטט חוזר ארגיריס ללמידה ארגונית: "כאשר מנהלים מאתרים ומתקנים טעות בייצור מוצר מסוים, מדובר בלמידה של לולאה אחת. כאשר לאור הטעות הם מתחילים להתעמת עם שאלה המפקפקת בעצם הצורך בייצור אותו מוצר, מדובר בלמידת לולאה כפולה, מכיוון שהם עכשיו מערערים על הנחות היסוד והמדיניות הבסיסית של הארגון". יכולת זו, על-פי ארגיריס, היא סוד הצלחתו של ארגון חדשני וסתגלן.
הפילטר שעל המסך יקבע את מה שנראה בו
למידת לולאה כפולה היא דוגמה למה שכינה פרופסור ג'ק מזרוב, סוציולוג ופרופסור לחינוך באוניברסיטת קולומביה, "למידה טרנספורמטיבית". כאשר ארגון מתעמת באומץ עם הנחות היסוד שעליהן הוא מושתת, הוא מסוגל לייצר שינויים מהותיים המובילים לצמיחה. באופן דומה פועלת למידה טרנספורמטיבית גם אצלנו כפרטים.
על-פי מזרוב, למידה טרנספורמטיבית היא כזו שמשנה את הלומד באופן עמוק ומשמעותי, ומובילה לשינוי ארוך טווח בקרבו. קריסטין ג'רביס, פרופסור לחינוך מאוניברסיטת האדרספילד באנגליה, מסבירה בסרטון קצר את עיקרי תורתו של מזרוב.
הנחת העבודה הסוציולוגית היא שלכל אחד מאיתנו סט ערכים ואמונות שעימם גדל – פרדיגמות המעצבות את השקפת עולמו ואת המציאות שנחווית דרך הפילטר האישי המסוים. רוב הזמן איננו מודעים לפילטר הזה וחושבים על המציאות כמובנת מאליה.
לדבריה, מזרוב מונה שלושה פילטרים עיקריים. הראשון הוא האישי או הפסיכולוגי – הכולל את האמונות שלנו לגבי עצמנו ולגבי יכולותינו (לדוגמה "אני לא מסוגל להתמודד עם קונפליקטים", או "זה לא יהיה נכון מצידי לעשות פעולה מסוימת"). השני הוא החברתי-לשוני – מכלול הידע וההנחות שלנו לגבי סדרי העולם ודרך פעולתו (למשל מעמדות חברתיים, מגדר או כלכלה). השלישי הוא האפיסטמולוגי – מערך הדעות שלנו לגבי למידה וידע, ואיך הם נרכשים (כגון "ידע הוא אבסולוטי ותמיד ניתן לגלות מה היא התשובה הנכונה").
לעיתים צריך לעגל את המרובע
לפי התיאוריה של מזרוב, ברוב הפעמים שאנו לומדים משהו חדש, המידע הזה מסונן דרך הפילטרים המובנים שלנו, והוא מתווסף לידע ולאמונות הקיימים שלנו על העולם מבלי לשנות אותו.
"למידה טרנספורמטיבית", מסבירה ג'רביס, "מתרחשת כאשר אנחנו נתקלים במידע או בהתנסות שלא תואמים את הידע הקיים שלנו לגבי העולם, ולא מתאימים לאף אחת ממסגרות החשיבה שלנו […] חוויה כזו עשויה לערער ולהטיל בספק את הנחות היסוד והאמונות המרכיבות את הפילטרים שלנו".
אז מה קורה כאשר אנו נתקלים בידע שלא נכנס לאף אחת מהמסגרות הקיימות שלנו? על-פי מזרוב, זהו אותו רגע מכונן שבו עלינו לעגל את המרובע של המסגרת הקיימת, כך שיכול להכיל את הידע החדש. כלומר להגמיש ואולי אף לשנות את האמונות הבסיסיות שלנו לגבי העולם.
כיצד נבצע "חישוב מסלול מחדש"?
הרגע הזה עשוי להיות מטלטל ואף מכאיב. לא קל להתעמת עם העובדה שיכול להיות שאנו צריכים לשנות או להיפרד מדעות שהחזקנו במשך כל-כך הרבה שנים, המגדירות בעינינו את מי שאנחנו. אך זהו, על-פי מזרוב, המפתח לצמיחה אמיתית. ובדומה ללמידת לולאה כפולה, היא אפשרית רק הודות לתהליך אמיץ וכן של רפלקסיה עצמית ומוכנות לשינוי.
אותם רגעים מכוננים מכונים בפי מזרוב "דילמות מערערות". מאמר שפרסמה אוניברסיטת רוזוולט בשיקאגו מסביר שמזרוב מגדיר אירועים אלו כ"בחירה הכרחית בין שתי אלטרנטיבות אשר מאלצת אותנו להחליט האם אנחנו ממשיכים לחזק את תפיסת עולמנו הקיימת, או להתחיל בתהליך של בחינה מחדש".
אם נשכיל לזהות את הרגעים האלו, ונבחר לבצע הערכה מחדש של אמונותינו על-אף הקושי הכרוך בכך, נוכל להגדיל את הסיכויים שלנו לשינוי מהותי וארוך טווח שיוביל לגדילה.
אני מפקפק – משמע אני קיים
"אני חושב – משמע אני קיים", גורסת האמרה המפורסמת של הפילוסוף רנה דקארט. אך לא הרבה מכירים את האמרה המורחבת שלה ייחסו ממשיכי דרכו את כוונתו המקורית: "אני מטיל ספק – משמע אני חושב –משמע אני קיים". על-פי דקראט, פעולת הפקפוק בקיומו ומקורו של המובן מאליו – היא זו שמוכיחה ומגדירה את עצם קיומנו.
ואכן הטלת ספק היא יסוד חיוני לא רק בקיומה של התודעה האנושית, אלא גם בתהליכי למידה טרנספורמטיבית. בעזרת התבוננות פנימית ושאלת שאלות המערערות את הנחות היסוד והייעוד שלנו, נוכל להגיע לבחירות חדשות שיסייעו לנו להנהיג שינוי ארוך טווח בחיינו ולעצב מחדש את עצמנו ואת עולמנו.
אם נחזור אל אותו פרפר העובר טרנספורמציה בגולם, נוכל עתה להבין טוב יותר את השינוי המתחולל בו. במהלך שהותו בפקעת גופו חווה "למידת לולאה כפולה" ותכלית קיומו משתנה. ייעודו מתחלף והוא מתעצב מחדש בהתאם. אם מטרתו הקודמת הייתה לזחול ולכרסם עלים, הרי שכעת הוא בנוי לעוף ולינוק צוף מפרחים. ובדיוק כמו הפרפר המרהיב שמגיח מעברה השני של הלולאה כשהוא גרסה משופרת של עצמו, נוכל גם אנחנו לנסות ולאזור אומץ כשאנחנו נתקלים בדילמה מערערת, ולבחור לבצע התבוננות פנימית המטילה ספק באמונותינו. כך נוכל אולי גם אנחנו לפגוש בצידה השני של הלולאה גרסה משופרת של עצמנו.
תמונת כותרת: I-ing / Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
האתגר בלשכוח את מה שלמדנו – וכיצד זה יכול לשמור אותנו מעודכנים ורלוונטיים
מוחם של ילדים הוא כמו ספוג – בעזרת אימון גלי המוח גם שלנו יכול להיות
הפעם ההיא שהבטתם ביצירת אומנות והרגשתם שמשהו בתוככם השתנה
עוד מרדיו מהות החיים:
