מינימליזם – כשבוחרים בפחות, עשויים לגלות שאנו נשארים עם יותר

במהלך החיים כולנו צוברים המון פריטים, חפצים, רכוש ואפילו נכסים. אך האם אנו בהכרח זקוקים לכל מה שנערם אצלנו? בפרקי אבות נכתב "מרבה נכסים – מרבה דאגה" ולא בכדי. מומחים לאורח חיים מינימליסטי משתפים כיצד החיים בצמצום העניקו להם שלוות נפש, וכיצד נוכל בקלות יחסית להתחיל לפנות מקום לדברים החשובים לנו באמת.

ירדן להבי | 23 יוני, 2020

"האם אדמה רבה נחוצה לאדם?" שאל טולסטוי בספרו בעל הכותרת הזו בדיוק. אחד הסיפורים באוסף מתאר את קורותיו של איכר בשם פאחום, שחי מן האדמה וביקש לרכוש לעצמו עוד ועוד שטחים ככל שיכול היה. באחד ממסעות הרכש שלו הגיע לארץ הנוודים הבאשקירים, שם קיבל מהם הצעה מפתה: מחיר האדמה 1,000 רובל פר יום. בשפת הנוודים, כוונתם הייתה שתמורת מחיר קבוע של 1,000 רובל, יוכל פאחום לקבל כל שטח אדמה שאותו יכול להקיף ביום הליכה ברגליו, ובלבד שיחזור לנקודת מוצאו עד רדת החמה בסוף אותו היום.

פאחום נענה מייד להצעה והחל לרוץ במלוא המרץ. הוא דחק ביכולותיו והמשיך לכסות עוד ועוד שטח, תוך מלחמה בגופו המתאמץ ובהבנה שכל מרחק שיגיע אליו – הוא גם יצטרך לחזור. כשהשמש החלה לשקוע, ניצל פאחום את שארית כוחותיו והגביר את הקצב עוד יותר, כדי שיוכל להגיע בזמן לנקודת ההתחלה ולא לאבד את כל העסקה. בסוף היום, בשניות האחרונות שלפני השקיעה, כשכבר היה תשוש ומרוקן מאנרגיה, הצליח בקושי רב לדדות בחזרה לנקודת המוצא שבה המתינו הבאשקירים. הוא הספיק להגיע בזמן ולממש את העסקה, אך באותו הרגע התמוטט, ונפח את נשמתו. "הרים הפועל את האת", כותב טולסטוי, "כרה לפאחום קבר, בדיוק כמידת גופו, מכף רגל ועד ראש, שלושה ארשינים, וטמן אותו באדמה".

כך לבסוף, במקום שהאדם יגבה את האדמה, האדמה היא זו שגבתה את חיי האדם.

לפנות מקום למה שחשוב באמת

אז כמה אדמה באמת נחוצה לנו? ובאותה מידה ניתן לשאול כמה נחוץ לנו בכלל, מכל דבר? בגדים, בתים, מכוניות, חפצים? מהו אותו יצר שדוחף אותנו לצרוך יותר ויותר, והאם בעולם המערבי – שבו אנו נתונים באופן מתמיד למכבש שכנועים מצד מפרסמים ומותגים – באמת ניתן להתגבר עליו?

על שאלות אלו ועוד יצא לענות הבמאי מאט ד'אבלה בסרטו הדוקומנטרי מינימליזם – סרט תיעודי על הדברים החשובים באמת. הסרט עוקב אחרי ריאן ניקודימס וג'ושוע פילדס מילבורן – צמד חברים אשר בחרו לחיות את חייהם עם רכוש מצומצם ככל האפשר ומכנים את עצמם "המינימליסטים".

הסרט נפתח עם סיפורו של ראיין ניקודימס – אותו סיפור שאנחנו שומעים עליו יותר ויותר בימינו – על אדם שנדמה שהיה לו הכול, אך לא היה מאושר. "הרגשתי שנפער ריק גדול בחיי", הוא מספר, "אז ניסיתי למלא אותו באותה דרך שהרבה אחרים ממלאים אותו. עם דברים. הרבה דברים". הוא מתאר כיצד במשך תקופה ארוכה ניסה לקנות את דרכו לאושר, אך זה לא הגיע. "חייתי ממשכורת למשכורת. חייתי בשביל המשכורת. חייתי בשביל חפצים. אך למעשה לא חייתי כלל".

הכול השתנה כשהחל לשים לב שחבר הילדות שלו ועמיתו לעבודה, ג'ושוע פילדס מילבורן, נראה מאושר לראשונה מזו תקופה ארוכה, למרות שנסיבות חייו היו דומות מאוד לשל ניקודימס והוא אף ידע שהיה אומלל כמוהו. כששאל אותו ניקודימס לסודו, הסביר לו על אורח החיים המינימליסטי ובו "חיים בצורה מכוונת יותר – עם פחות". הוא סיפר שככל שהתחיל להיפרד מרכושו ולשמור או להכניס לחייו רק את מה שנותן לו ערך אמיתי, הרגיש חופשי ומאושר יותר. "כמינימליסט, לכל רכוש יש תכלית עבורי או שהוא מסב לי הנאה", מסביר פילדס מילבורן. "לגבי כל חפץ שמסביבי אני שואל 'האם זה מוסיף ערך לחיי?' ואם לא, אני צריך להיות מוכן לשחרר אותו". בהמשך נשבה ניקודימס גם הוא בקסמי סגנון החיים החדש, חבר אל פילדס מילבורן ויחד שמו להם למטרה להפיץ את הבשורה.

מינימליזם אין פירושו שלא יהיה לך שום דבר, אלא שיהיה לך רק מה שנותן לך ערך אמיתי. קרדיט: Alena Ozerova / Shutterstock

"אי אפשר לקבל מספיק ממה שאנחנו לא באמת רוצים"

לא קל לשבור הרגלי צריכה. חוקרי המוח סאם האריס וריק האנסון מסבירים בסרטו של ד'אבלה שצריכה מכל סוג (מוצרים, מדיה, חדשות ועוד) מפעילה את מנגנון הגמול במוח שלנו, ומייצרת דופמין – הורמון ההנאה. בשילוב עם הפצצה של מסרים שיווקיים המקיפים אותנו מכל עבר ומשכנעים אותנו שנוכל להיות מאושרים על-ידי רכישה בלתי פוסקת, נוצרת התמכרות שלעולם אינה יכולה לבוא על סיפוקה, וגורמת לנו להיות אומללים. לראיה הם מציינים את "אפקט הלוטו", לפיו גם רמת האושר של אדם שזכה בלוטו תחזור כעבור זמן קצר לאותה הרמה שבה הייתה טרום הזכייה.

"אני חושב שהשורה התחתונה היא שאתה לעולם לא יכול לקבל מספיק ממה שאתה לא באמת רוצה. אומר האנסון. "במילים אחרות, עמוק בפנים, אנחנו לא רוצים עוד מוצרים, עוד צעצועים, עוד מכוניות. אנחנו רוצים את מה שאנחנו חושבים שהם יביאו לנו – להרגיש שלמים ומסופקים".

ניקודימס ופילדס מילבורן חשים כי אורח החיים המינימליסטי מסייע להם לשבור את המעגל הזה ולהתמקד בדברים בחייהם בעלי הערך האמיתי. להגדרתם, מינימליזם הוא אורח חיים המסייע לאנשים "לסלק את העומס העומד בדרכם של החיים […] על מנת לפנות מקום לאספקטים החשובים ביותר שלהם: בריאות, מערכות יחסים, תשוקה, צמיחה ותרומה. זאת על-ידי שאלת שאלות על-אודות איזה דברים מוסיפים ערך לחייהם". השאלה הראשונה שהם מציעים לשאול את עצמם היא "איך חיי עשויים להיות טובים יותר אם יהיה ברשותי פחות רכוש חומרי?"

אם אתם מדמיינים את צמד המינימליסטים כסגפנים החיים בצריפים מבודדים ביער מרוחק, אתם טועים טעות מרה. למעשה, כל אחד מהם חי בדירה עירונית בלב הכרך ולא נראה שונה מכל צעיר בורגני אחר שיחלוף על פנינו במרכז עיר כלשהי. זה לא שאין להם כלום, יש להם בדיוק את מה שהם צריכים – ולא יותר. "אנחנו לא נגד צריכה", הם מבהירים, "אלא נגד צריכת יתר". "מינימליזם הוא לא אורח חיים קיצוני", מסכם פילד מילבורן, "אלא פשוט כזה שמעדיף איכות על פני כמות". כדי להדגים את הנקודה, הוא מספר על אדם שברשותו אוסף ספרים גדול. הוא אוהב את הספרים ונהנה מהנוכחות שלהם בבית אפילו אם לא קורא בהם. הוא מרוצה מהמראה שלהם על המדף ואוהב להשאיל אותם לחברים ולשוחח על אודותיהם. אדם כזה מקבל מהספרים שלו הרבה ערך, ולכן פילדס מילבורן היה מציע לו לשמור עליהם.

5 צעדים מינימליים שאפשר לאמץ

אם האידיאולוגיה קוסמת לכם אך המעבר לאורח חיים מינימליסטי עדיין נראה לכם קיצוני, אולי תוכלו לאמץ בכל זאת חלק ממנו אם תתמקדו, למשל, במלתחה שלכם. דן סילבסטר, מומחה לארגון והתייעלות, מסביר בבלוג שלו כי למלתחה מינימליסטית יתרונות רבים: ארון נקי ומסודר יותר, חיסכון בכסף, יותר זמן פנוי (פחות בזבוז זמן על שופינג, התלבטויות לגבי מה ללבוש וסידור הארון) וכמובן תרומה לקיימות ואיכות הסביבה. אך מעל לכל, ארון מינימליסטי מבטיח שהמלתחה שלכם תישאר כזו שמשקפת את תמציתכם באופן טהור ואותנטי יותר, ותעניק לכם את תחושת הערך הגדולה ביותר.

לעומת מה שמכונה "מלתחת קפסולה" – נגזרת של מלתחה מינימליסטית המוגבלת למספר קבוע של פריטים – מלתחה מינימליסטית אינה מגבילה את עצמה בכמות הפריטים כל עוד היא שומרת על שני כללי האצבע הבאים: אתם לובשים את כולם בפרק זמן מוגדר, ואוהבים את כולם. על מנת לעזור לכם לתכנן מלתחה כזאת, סילבסטר מציע לפעול לפי 5 עקרונות שיסייעו לכם לצמצם את המלתחה הקיימת שלכם, ולבצע רכישות מושכלות בעתיד.

1. היו כנים עם עצמכם.

מעבר לפריטים שאתם כבר לא אוהבים, וכאלה שכבר לא במידה שלכם, היפרדו מפריטים שסביר להניח שלא תעשו בהם שימוש. כדי להקל על עצמכם, דמיינו את סדר היום הממוצע שלכם, חשבו על האקלים במקום שבו אתם חיים רוב הזמן, ועל הבילויים או התחביבים שלכם. לדוגמה, אם אתם גרים במדינה חמה, סביר להניח שלא תזדקקו לכפפות, ואם אתם לא ממש חובבי מסיבות – אולי זה הזמן להיפרד מתלבושת הדיסקו.

2. היצמדו לפלטת צבעים.

כשאתם בוחרים אילו פריטים להשאיר ברשותכם או בבואכם לרכוש משהו חדש, נסו להיצמד לגוונים מסוימים שמתאימים זה לזה. כך תגדילו את הוורסטיליות של כל פריט, ותיצרו מלתחה מודולארית שניתן לייצר בה כמה שיותר שילובים. אם יש פריט שלא מתאים לשום דבר אחר בארון שלכם – וותרו עליו.

3. הקלו על עצמכם.

תנו דעתכם גם לסוג הטיפול שהפריטים זקוקים לו. אם אתם לא אוהבים לגהץ, למשל, ייתכן שאתם נמנעים מללבוש בגדים מסוימים שברשותכם, וכנראה שהם לא יחסרו לכם. אם אינכם רוצים להוציא כסף על ניקוי יבש, חסכו לעצמכם גם את הקנייה של אותה חליפה יקרה שאסור לכבס.

4. היפרדו כידידים.

קבעו לעצמכם מטרה מה לעשות עם הפריטים שאתם לא זקוקים להם יותר: מכירה ביתית, קונסיגנציה בחנות יד שנייה, תרומה למטרה הקרובה לליבכם או העברה לחברים ומשפחה. כשיש מטרה כזו באופק, אתם עשויים לגלות שקל לכם יותר להיפרד מכמות גדולה יותר של פריטים.

5. קנו בחוכמה.

זה בסדר גמור לרענן את המלתחה מדי פעם. אם מתחשק לכם להתחדש, הקפידו לשאול את השאלות הבאות לגבי כל פריט: האם המידה שלו תתאים לי לאורך זמן? האם הוא תואם לפריטים אחרים שכבר יש לי? עד כמה הוא שימושי במהלך השנה? נסו להעדיף את אלו שתוכלו להנות מהם כמה שיותר לטווח הארוך, מאשר פריטים המתבססים על אופנות חולפות שכבר לא תרצו בעונה הבאה.

כשתיישמו את העצות האלו לאורך זמן, תגלו שניתן לשאול שאלות דומות לגבי כל הדברים בחיינו – מחפצים שונים ועד למערכות יחסים עם האנשים שסביבנו, ולהרהר בערך האמיתי שהם מעניקים לנו. זוהי מהות החשיבה המינימליסטית.

על כן, אולי עכשיו כבר אין זה מפתיע שהדוגלים באורח חיים מינימליסטי יטענו שמאז שהחלו ליישמו דווקא יש להם יותר: יותר הערכה לדברים שברשותם, יותר כסף בחשבון הבנק, יותר זמן פנוי לעסוק בדברים שהם אוהבים, יותר שקט נפשי ויותר מודעות וכוונה בחייהם. אז כמה אדמה באמת נחוצה לאדם? כמה רכוש? כמה חפצים? התשובה, ככל הנראה, היא בדיוק ככל שיעניקו לו ערך אמיתי ומשמעות. לא פחות, ולא יותר.

תמונת כותרת: Benjamin He / Shutterstock