הספרה שמונה, כשמטים אותה על צידה, מסמלת את האינסוף. לעיתים נדמה כי חיינו הם בדיוק זה – צעידה באותן לולאות חוזרות עד אינסוף. ד"ר רוני גז לנגרמן מאמינה כי התבוננות מודעת ואובייקטיבית בדפוסים החוזרים שלנו עשויה להיות דווקא מנוף לצמיחה ושינוי.
יש הרואים את הספרה שמונה כנתיב סגור, הליכה בלולאות. אך אלו שייטיבו ללכת בדרך השמונה, הלוך וחזור עם התבוננות מעמיקה במקרים שחזרו על עצמם כמו דז'ה וו, יזכו באחד משיעורי התודעה החשובים לבן האנוש.
"מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין כל חדש תחת השמש" (קהלת, פרק א', פסוק ט). דברי קהלת חזקים כל-כך ומתעתעים באותה נשימה, ונראה מהם שנגזר על האדם לחיות את אותו התסריט. אלא אם כן יבחר ללמוד את משמעות התסריט באופן האישי ביותר.
מניחה שיצא לכם לעשות מיני פולחן לסרט כזה או אחר. לצורך העניין, זה יכול להיות גריז. הצפייה בסרט פעם אחר פעם מקנה לנו הנאה מיוחדת, מעין תחושה של 'אני מכיר את המשפט הבא', או 'הנה השיר שאני הכי אוהב'. ובכל צפייה מחודשת הטעמים מתחדדים, החושים מתחזקים. כך שבפועל מה שהיה הוא שיהיה, אך יש חידושים רבים תחת השמש. ההנאה, ההבנה, אולי המיאוס והפרידה.
אנחנו משוחדים לגבי עצמנו – לאו דווקא לחיוב
לצפות בסרט מן הצד זוהי הדרך הקלה ביותר ללמוד על דברים חיצוניים לנו. אך ההתבוננות בסרט שלנו היא מן המיומנויות החשובות והמורכבות ביותר, משום שאנחנו גם הצופים וגם עסוקים במשחק עצמו. כדי לזהות את השיעורים בנקודות החזרה עלינו להתנתק מההקשר הנקודתי ולראות את התמונה הרחבה, את הדפוס החוזר. זה דורש מבט אובייקטיבי על עצמנו, שמצריך מאיתנו לסגל מספר הרגלים ולהיפטר מאחרים.
מבט אובייקטיבי על עצמנו מצריך פרידה מהרגלים אנושיים כגון שיפוטיות, שמגלמת בתוכה את מה שאין, וכמו בטבע – לא ניתן לגדול ולצמוח מאין. אם הפעלנו שיפוטיות כלפי התנהגות שלנו אנחנו בעצם לא מבינים את מכלול הסרט אלא בוחנים סצנה אחת שנעדרת הקשר של ניסיון החיים האישי.
במילים אחרות, אנו עיוורים לעצמנו, ופוקחים עין מבקרת לפי מה שהחברה דורשת, למשל: הבקשה או הדרישה לאקטיביות למעורבות, להישגיות ועוד. תארו לעצמכם שנקטתם בבדלנות, בהימנעות מנקיטת עמדה כי בעבר בכל פעם שהבעתם דעה 'קיפדו' את ראשכם. לכן ההתנהגות שבחרתם היא מגננה, אבל הפעלת הביקורת שלכם על התנהגות המגננה הופכת אתכם עיוורים לניסיון חייכם, לצורכיכם, להעמקה בשאלה האם ניתן לעבור לסצנה הבאה בסרט?
באותה נשימה, מבט אובייקטיבי על עצמנו דורש פיתוח מיומנויות כמו להיות בהקשבה מלאה, לא לפעול באימפולסיביות אלא לגלות אמפתיה לא רק לנו ולקרובים אלינו אלא גם למרוחקים ולאלו שגורמים לנו חוסר נוחות בחיים.
צפייה חוזרת בסרט של עצמנו היא מיומנות מורכבת, שכן אנחנו גם מככבים בו. צילום: Jeremy Yap on Unsplash
פיתוח מיומנויות אלו יאפשר לנו להבין לעומק את התסריט, אמפתיה לאחר תאפשר לנו להבין את מקור ההתנהגות ומהי האחריות והחלק שלנו במערכות יחסים שאינן מיטיבות איתנו. האם אנחנו לא ברורים בבקשות שלנו כלפי האחר? האם אנחנו שומרים על הגבולות שלנו ועל גבולות האחר?
כך הם חיינו. כמו צפייה הולכת וחוזרת באותו הסרט. אנחנו פוסעים על נתיב השמונה, הנתיב שבו אנו משחזרים הלוך ושוב אירועים שחזרו על עצמם או שהיטיבו איתנו או שלא הניבו תועלת, אלא תסכול וכאב. אך אם נחבר את סך הנקודות הללו, מתוך מודעות לחזרתיות, נוכל להבין את ההליכה – שלא לחינם – בדרך זו.
נראה שזהו מסלול מוכר, שהרי אנו צועדים עליו הלוך ושוב, וגם אם אנו לא צועדים בו הלוך ושוב, החיים יצעידו אותנו על אותו המסלול כדי לפגוש אירועים דומים, שיעורים חוזרים ונשנים על אמון, על אהבה על רצון טוב, על פרידה ועוד.
כל חזרה על הדפוס היא הזדמנות לחקור את שורשיו
ההליכה בנתיב השמונה יכולה להיות הזדמנות נפלאה לאסוף בתודעה שלנו רצף אירועים שיוביל אותנו להתפתחות אישית ולהטבה בחיינו האישיים. הרי לא ייתכן ששוב ושוב ניפגע מאנשים ולא ייתכן שלא נצא ממעגל של קשיים כספיים, ומדוע תמיד קשה לנו כשצריך לומר 'לא', ואיך אני פחות מתערב ויותר מקשיב.
לכן, בפעם הבאה שאתם מזמינים את עצמכם לצפות בסרט של עצמכם זכרו שזו עוד הזדמנות לצפות באירועים חוזרים ונשנים, ותשאלו בסקרנות, מתוך הרצון שלכם ללמוד על חייכם: מה מתבהר הפעם, בצפייה הנקודתית שמתכתבת עם אירועים דומים אחרים?
ההצעדה והצעידה על דרך השמונה מחזירה אותנו לחוויות דומות, ואם נשהה באותן הנקודות נבין שיש כאן חידוד המחשבה או קריאה לתובנה: מדוע השיעור הזה חוזר? או כיצד להתהלך במעגלים שבהם יש נקודת אמצע המחברת בין מעגלים? מה קורה בנקודה הזו? מהו החיבור שבין מסע לבין שהייה באירועים שחוזרים על עצמם?
וכך שיתפה אותי אישה יקרה שאני מנחה: "רק עכשיו, אחרי ששהיתי לרגע משמעותי במערכת היחסים שלי עם בן זוגי, הבנתי שמאז שאני ילדה אני הולכת הלוך ושוב במערכות יחסים שבהם אני תמיד הנותנת, המחבקת, אך מעולם לא המקבלת. אני צועקת בכל גופי, רוצה אני לקבל, אך אני לא יודעת לקבל. הצעקה אינה מתקבלת בהבנה אלא באופן ילדי ולא מתחשב, אבל עכשיו שהבנתי שזהו שיעור, אני [כעת] יודעת לומר בשקט עוצמתי ועם כוונה מלאה מה אני רוצה לקבל".
אז אכן מה שהיה הוא שיהיה, אך הבחירה בחידושים תחת השמש מצויים אך ורק בידו של האדם הבוחר, האדם המודע.
*
ד"ר רוני גז לנגרמן היא מומחית בתקשורת בינאישית, חוסן נפשי וחינוך, ועוסקת ביחסים בינאישיים. מנחה ומטפלת להעצמה אישית.
תמונת כותרת: Will Porada on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
אתה יודע שהצלחת להשיג שליטה במשהו כשאתה לא חושש להתרשל קצת
השינוי הקטן בניסוח שאלות שיכול לגלות לנו מידע מדויק ואפקטיבי יותר על עצמנו
קסמה של עלילה טובה – לחזק את התדמית העצמית באמצעות טכניקות סיפור סיפורים
עוד מרדיו מהות החיים:
הגוטליבים – אורי ויריב גוטליב מחפשים את המהות הגדולה של המילה "כדור"
