חוויית החלום הסעירה את דמיונם של בני האדם במשך אלפי שנים לפחות. החלומות ומשמעויותיהם נחקרו לאורך השנים בעניין רב על-ידי אנשי דת, פילוסופים, חוקרי מוח ופסיכולוגים, כל זאת על מנת ללמוד דבר מה על החוויה האישית כל-כך, שעם זאת משותפת לכולנו. מבלי להיכנס ולבחון את תוכנו של חלום ספציפי, מה אנחנו יכולים ללמוד מחוויית החלום עצמה?
החלום הוא כנראה אחת מהחוויות הפרטיות ביותר שניתן להעלות על הדעת. עולם שלם ועשיר כיד הדמיון, אשר כל כולו מוצג אך ורק לי. ייתכן וזו גם יכולה להיות ההגדרה של חלום, שהרי אם עוד מישהו מודע באותה המידה כמוני אל תוכני "החלום", ניתן לומר כי אין זה חלום אלא "מציאות" עבור שנינו. אם כך, חוויית החלום, לצד החשיבה והחלימה בהקיץ, הם מהדברים הפרטיים הייחודיים רק לנו, אשר כמובן ניתן לנסות לתאר אותם לאדם אחר, ואולם לעולם הם יהיו ברורים ובהירים אך ורק לנו. החלום נבדל מהחשיבה בכך שמקורו אינו חווייתנו המודעת אשר מאפשרת שליטה על תכניו, כלומר חוויית החלום היא פסיבית יותר לעומת זרם המחשבה שניתן להוביל ולשלוט בו.
כאמור, אחת השאלות המרכזיות סביב חוויית החלום היא שאלת מקורו. בעוד אנשי דת עשויים לסבור כי חלק מהחלומות שלנו הם הדרך של ישויות עליונות כמו אלוהים או רוחות להעביר מסרים אל האדם, פסיכולוגים וחוקרי מוח סוברים כי מקורם של חלומות הוא האדם עצמו. על אף ההסכמה בין פסיכולוגים לבין חוקרי מוח לגבי היות האדם המקור לחלום, הראשונים כנראה יטענו לסיבות פסיכולוגיות-נפשיות לחלום, בעוד האחרונים יטענו לסיבות ביולוגיות לחלום. לצידם של הפסיכולוגים, אנשי הדת וחוקרי המוח, הצטרפו אל הדיון גם הפילוסופים, במיוחד מתחום תורת ההכרה, אשר מצביעים על סימני השאלה הרבים שחוויית החלום מעמידה לגבי שאר החוויות שלנו.
החלום כחוויה רוחנית
דוגמה מובהקת לחלום כחוויה רוחנית אפשר למצוא אצל לא אחר מהפילוסוף והמתמטיקאי הצרפתי הדגול רנה דקארט, שלצד עבודתו הפילוסופית הידועה היה גם נוצרי קתולי אדוק. דקארט מספר כי בליל העשירי לחודש נובמבר בשנת 1619, חווה שלוש התגלויות אלוהיות בצורה של שלושה חלומות. חלומות אלו ככל הנראה העניקו לו את ההשראה לרעיון פורץ הדרך כי קיים קשר בין המתמטיקה לבין המדע [1]. הקשר בין השיטתיות הלוגית המתמטית לבין המדע השואף לתאר את העולם הוא כנראה גם הקשר שעזר לדקארט להגיע אל מסקנתו המפורסמת ביותר – "אני חושב משמע אני קיים". כמו במדע, מדובר על תיאור תופעה בעולם, וכמו במתמטיקה, רק לאחר חקירה שיטתית הגיע דקארט אל אמת זו.
קל לנו להתייחס אל החלום כאל מסר אמיתי כאשר אנחנו חולמים אותו, אך מה באשר לחלומו של אדם אחר? האם ניקח כמובן מאליו את חווייתו האישית של האחר כהתגלות וכמסר עבור כולנו? או שמא נטיל ספק ונחשוד כי אותו החלום אינו אלא הזיה או תוצר פנימי של אותו אדם החולם? ואם כך, מדוע שגם מקור החלום שלנו לא יהיה גם פנימי?
החלום כחוויה פסיכולוגית וכחוויה ביולוגית
לאחר ההבנה כי יש לקחת בעירבון מוגבל את הרעיון שחלומות הם בהכרח תוצר של התגלויות שמימיות ושהם כוללים עבורנו מסרים אלוהיים, כנראה הדבר המתבקש הבא הוא לראות חלומות כתוצר של האדם עצמו. מנקודה זו עשויים להתגלות חילוקי דעות בין חלק מהפסיכולוגים אשר יתייחסו אל חוויית החלום כאל צוהר מסוים אל עולמו התת-מודע של האדם, לבין חוקרי המוח אשר יתייחסו אל חוויית החלום כאל מנגנון ביולוגי המהווה תגובה לגירויי היומיום לצד חשיבה בסמלים ודימויים. כלומר, ההבדל בין הפסיכולוגים לבין חוקרי המוח הוא בפשר החלומות, במשמעות שלהם – קיימת או לא. 'פשר החלומות' הוא גם שם ספרו של הפסיכואנליטיקאי היהודי זיגמונד פרויד אשר פורסם ב-1900. על-פי פרויד והפסיכואנליזה, חלומות הם הדרך של התודעה לבטא פנטזיות, תשוקות ורגשות מודחקים כדוגמת תוקפנות ומין, הנמצאים מתחת לפני השטח בדרך-כלל. לפי פרויד, בעזרת מציאת הפשר הנכון לחלומות נוכל להגיע אל מעמקי הנפש של האדם [2].
האם, כמו שטען פרויד, חלומות חושפים מידע שלמוח המודע אין גישה אליו? צילום: Natata / shutterstock
בניגוד לפרשנות הפסיכואנליטית לפשר החלומות, המחקר המדעי לא רואה תוכני חלומות כבעלי משמעות או מסר לאדם אלא כחלק משלב נוסף במחזור השינה של האדם. תפקיד השינה הוא עדיין תעלומה במובן מסוים, אך ידוע כי החלום מתרחש בשלב השינה הנקרא שנת רע"מ (ריצוד עיניים מהיר) [3]. שלב זה של השינה מאופיין ברמת פעילות מוחית דומה לפעילות המוחית בזמן ערות וככל הנראה קשור לעיבוד המידע שנקלט במהלך הערות.
מלבד ההיבטים הפסיכולוגיים, הביולוגיים והרוחניים, לחלום יש גם היבט פילוסופי חשוב ביותר, אשר עלול להציב בסימן שאלה את שאר ההיבטים של החלום, ביחד עם שאר ההיבטים של העולם.
החלום כחוויה פילוסופית
ג'ואנג דזה, פילוסוף סיני בולט בדאואיזם, השאיר לנו סיפור בן כ-2500 שנים אשר נועד להמחיש את האתגר הפילוסופי שמציבה חוויית החלום לאדם. וכך הולך הסיפור: לילה אחד נרדם ג'ואנג דזה וחלם כי הוא פרפר. חלומו היה כל כך צלול עד שבחלום ג'ואנג דזה שכח לחלוטין כי הוא ג'ואנג דזה, וכל שידע הוא שהוא פרפר. כשהתעורר, לא ידע עוד אם הוא ג'ואנג דזה אשר חלם שהוא פרפר, או לחלופין האם הוא פרפר אשר חולם כעת כי הוא ג'ואנג דזה.
רעיון דומה מאוד מופיע גם בספרו של דקארט "הגיונות" וזכה לשם 'טיעון החלום'. גם טיעון זה מציב בפני האדם את אותו האתגר – אם בזמן החלום איננו מפקפקים בו כי הוא חלום, כיצד תדעו כי אינכם חולמים בזה הרגע על קריאת מאמר על חלומות?
בזמן שניתן לטעון כי אפשר להבדיל בין החלום המתגלה בשינה לבין המציאות באמצעות רציפות "העלילה" של המציאות כנגד "החד פעמיות" של עלילת החלום, לא ניתן לומר זאת על אשליות מורכבות יותר כגון אלו המוכרות לכולנו מסדרת סרטי המטריקס. החלום כחוויה פילוסופית אינו מתייחס רק לחלומות הנחלמים בשעת שינה, אלא גם לאשליות הנגרמות על-ידי גורמים חיצוניים לנו ועוצמתיים מאיתנו.
בסדרת סרטי ה"מטריקס" מופיע עולם זהה כביכול לעולם שבו אנחנו חיים היום, אך למעשה מתגלה לניאו גיבור הסרט כי עולם זה אינו אלא עולם וירטואלי אשר בני האדם חווים אותו במשותף, בזמן שהעולם "האמיתי" נשלט על ידי מכונות. גם מחזית המדע והטכנולוגיה ניצבים אנשים כדוגמת הפיזיקאי זוכה פרס נובל ג'ורג' סמוט והיזם המיליארדר אילון מאסק (חברת המכוניות החשמליות טסלה וחברת החלל ספייס אקס) אשר טוענים כי קיים סיכוי לא מבוטל שהיקום שלנו הוא למעשה סימולציה וירטואלית [4]. על-פי הטיעון, אשר נקרא "השערת הסימולציה", קיימת סבירות שמתישהו בעבר ציוויליזציות מתקדמות הצליחו לייצר סימולציות של היקום, שבהן יהיו ציוויליזציות מתקדמות נוספות אשר ייצרו סימולציות משלהן ליקום כולו וכך הלאה, עד שנראה כי רוב הסיכויים הם שגם הציוויליזציה האנושית שלנו היא רק אחת מני ציוויליזציות רבות הנמצאות בסימולציה [5].
המשמעות של השערת הסימולציה, כמו גם המשמעות של טיעון החלום של דקארט, היא שפשוט לא ניתן להבדיל בין "המציאות" לבין "החלום". מסקנה מטרידה לכל הדעות.
בנקודה זו אולי כדאי להיזכר ברעיון מעניין השייך להגותו של גוטפריד וילהלם לייבניץ, פילוסוף גרמני מבריק ואיש אשכולות בן המאה ה-17. לייבניץ הגה עיקרון חשוב ביותר בפילוסופיה אשר עשוי לסייע לנו עם המסקנה המתסכלת שאליה נקלענו. לפי עיקרון "זהות הבלתי נבדלים" [6], כאשר לא ניתן להבדיל בכלל בין שני דברים – לא צריך להבדיל ביניהם, אחד הם. כלומר, אם נחיל את עיקרון זהות הבלתי נבדלים על הבעיה שלנו, נוכל לומר כי במידה שניתן באופן עקרוני להבדיל בין הסימולציה לבין המציאות, עלינו למצוא דרך לעשות זאת, ואם לא ניתן להבדיל ביניהם, גם אין צורך להבחין ביניהם.
לסיכום, אם לא ניתן להבדיל בין החלום לבין המציאות, אז המצב אשר נגלה לנגד עינינו הוא פשוט מה שנמצא, פשוט המציאות. אם כך, עלינו לנהוג באותו אופן שבו היינו נוהגים גם ללא הספק לגבי טיבו של העולם הנגלה לנו – לפעול על-מנת להגשים את השאיפות, התקוות והחלומות שלנו, במציאות.
*
תומר בר-עוז, סופר ומשורר בתחילת דרכו. מאמר זה נכתב ברוח הקטע "חלום המציאות" מתוך מספרו הראשון של תומר בר עוז "שירוסופיה – המסע אל אי המשמעות", אוסף של 70 שירים והגיגים פילוסופים, יצא לאור בהוצאת "מנדלי מוכר ספרים". תומר מפרסם מאמרים, הגיגים ושירים נוספים בדף הפייסבוק "שירוסופיה".
תמונת כותרת: Art Furnace / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מה חלומותיו של עגנון מלמדים אותנו על הפסיכולוגיה האנושית?
אזור הדמדומים של התודעה – מה קורה במוח בשלב המעורפל רגע לפני שאנו נרדמים
כיצד עזרו גרייטפול-דד לגלות ראיות לקיומה של טלפתיה בין חלומות?
עוד מרדיו מהות החיים:
