הזר, הדבר, הנפילה – די בקריאת שמות ספריו של אלבר קאמי כדי לעורר בנו קדרות. ואכן, הפילוסוף והסופר מזוהה עם האקזיסטנציאליזם והגותו עוסקת רבות במשבר הקיומי ובאובדן המשמעות. ועל אף כל זאת – כשנכנסים בעובי הקורה מגלים כי קאמי הציג גישה אופטימית לחיים שמטרתה לעזור לאדם להתגבר על אקראיות חייו.
ויקטור פרנקל נחשב לאחד ההוגים האופטימיים ביותר, מי שהציע לנו את משמעות החיים בספרו האדם מחפש משמעות. אלבר קאמי מזוהה לא פעם כאנטיתזה – האדם ששלל מאיתנו את משמעות החיים עם ספרו הזר. ואולם, מי שמחזיק מעמד עם הפילוסופיה האקזיסטנציאלית של קאמי עד הסוף, זוכה לראות אותה מתלכדת עם זו של פרנקל ועם תפיסות עולם רבות אחרות שמעניקות לאדם שליטה בגורלו ובאושרו.
בניגוד לתפיסות אחרות, הגותו של קאמי אכן מבוססת על מה שנתפס בחברה כמצב קודר ועגום. קיומו של האדם אינו בעל משמעות מובנית, אלא אקראי וחסר חשיבות. ההפנמה הזו, שרוב בני האדם מגיעים אליה בשלב זה או אחר בחייהם, מכונה משבר אקזיסטנציאלי. אך בניגוד למשבר חולף, קאמי האמין כי זה הרקע הקבוע והבלתי ניתן לשינוי של האדם. כך הוא נולד וכך הוא עוזב את העולם.
כיצד ניתן להגיע למשהו חיובי מנקודת מוצא זו? אירי ריקין ואיתי ברנע פורסים את משנתו של קאמי בפודקאסט ברדיו מהות החיים בדיוק כדי לברר שאלה זו. השניים סוקרים את קורות חייו הייחודיים של קאמי וכיצד הובילו אותו לתפיסת האבסורד של הקיום. הם מספרים על המאבקים שהיו לו עם אינטלקטואלים בני זמנו ועל עמידתו בפרץ מול שטף אידיאולוגי. השניים מתארים אדם אותנטי וחריף שלא פחד לצאת נגד המוסכמות והותיר לנו מורשת של אומץ אל מול עצמנו, אל מול החברה ואל מול הקיום ככלל.
מהעוני של הכפר באלג'יריה לחוג הנוצץ של פריז
רקע חייו של אלבר קאמי שופך הרבה אור על התגבשות תפיסתו. המהלך מכלום אל הכול מאפיין הן את קורותיו והן את הגותו. קאמי נולד בשנת 1913 במושבה צרפתית באלג'יריה. הוריו היו צרפתים שהיגרו לצפון אפריקה כדי למצוא חיים טובים יותר, תוכנית שלא צלחה כלל ועיקר. כשהיה בן שנה נהרג אביו בקרב מול צבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה. הוא נותר לגור עם אמו והמשפחה חיה בעוני משמעותי בכפר שלדברי ריקין "הכי הרבה שאתה יכול לצאת ממנו זה רועה צאן".
למרות הגורל הקשה שנגזר עליו, לקאמי היה גם לא מעט מזל. המורה שלו בבית הספר, לואי ג'רמיין, זיהה כי מדובר בילד עם פוטנציאל אדיר ובהשפעתו קיבל מלגה ללמוד בבית ספר יוקרתי. משם המשיך ללימודי פילוסופיה באוניברסיטה ושם, לצד העניין שגילה בכתביהם של ניטשה, שופנהאואר, קפקא, דוסטוייבסקי ומלוויל, פיתח אהבה גדולה גם לכדורגל. הוא שיחק בנבחרת האוניברסיטה בעמדת השוער, שלב שהשפיע לא מעט על תפיסת עולמו; בהמשך חייו השתמש רבות בכדורגל כאנלוגיה לחיים.
באוניברסיטה גילה קאמי את הקומוניזם ואף הצטרף למפלגה הקומוניסטית הצרפתית, אך עזב אותה כעבור כשנה משגילה ליקויים בתפיסת העולם שלה. באותם שנים, מסביר ריקין, האידיאולוגיה הקומוניסטית נתפסה כתרופה לכל תחלואי החברה והייתה פופולרית בקרב רובם המוחלט של האינטלקטואלים. רבים מהם דגלו בקנאות דתית. היא נחשבה מהפכנית, מרידה בסדר החברתי הישן של אצילים ובני מעמדות נמוכים. כבן למשפחת מהגרים ענייה הרעיון קסם לקאמי, אבל מהר מאוד החלו לבצבץ ניצני המרד האישי שלו כנגד האידיאולוגיה וכנגד עמיתיו האינטלקטואלים שנהו אחריה.
בתקופה זו, בין שתי מלחמות העולם, מסביר ריקין, הדבר האחרון שאינטלקטואל אירופאי היה מעז לעשות הוא לצאת נגד הקומוניזם. את קאמי זה לא הרתיע. "היה לו עימות עם כל האינטלקטואלים של צרפת", אומר ריקין. הוא הבין שנפש האדם לא בנויה לעמוד בכללים הקומוניסטיים ודרוש לה חופש. מדובר היה בפילוסוף עם יושרה אידיאולוגית כה גדולה, עד שהיה מוכן לסכן את הדרך הארוכה שעבר מהכפר המוזנח אל צמרת האינטליגנציה של צרפת, ובלבד שלא יחטא לאמונותיו. היה לו האומץ לצאת כנגד חבריו המורדים בסדר החברתי הישן ולומר שהמלך הוא עירום.
כשפרצה מלחמת העולם השנייה הצטרף למחתרת ושימש עורך כתב עת בלתי חוקי. אחריה הגיעה הקפיצה המטאורית שלו. הרקע שבו פעל מתום המלחמה היה של שיברון עמודי התווך בציביליזציה. הזוועות שעבר המין האנושי בשתי מלחמות צמודות הובילו לקריסת הביטחון הקיומי, להטלת ספק ביסודות המוסר ולאובדן האמונה שיש פתרון לבעיות האדם.
עליית המדע וירידת כוחה של הדת הובילו את בני האדם לחשוב שאין לאדם עוד צורך באל, אך המלחמות גרמו להם להבין שהסרת האל אינה מבטלת את הדת. "פשיזם, נאציזם, קומוניזם – אלה דתות חילוניות", אומר ריקין. "אנשים החלו להבין שגם התחליפים לא טובים, אפילו יותר גרועים". בחברה החלה לחלחל ההבנה שאולי אלוהים לא אשם ולאדם יש אחריות להיסטוריה ולגורל שלו.
אובדן האל מחד וההכרה בהשלכות ההרסניות של התחליף לאל מאידך הותירו בור של משמעות בתפיסה האנושית. "אנשים הסתובבו ואמרו בשביל מה אני קם בבוקר, למה אני חי ומה יחזיק את החברה האנושית ביחד?" עבור קאמי, שהגה בשאלות הללו עוד לפני המלחמה, הייתה זו קרקע פורייה.
החיפוש אחר משמעות לקיום הפך לנושא החם בתום מלחמת העולם השנייה. לא מדובר היה רק ברמה האישית – אנשים תמיד חיפשו אחר משמעות – אלא ברמת החברה ככלל. מסגרות המשמעות התפוררו בעקבות המלחמה. בייחוד החברה החילונית המערבית הייתה צריכה לחשב מסלול מחדש ורעיונות פילוסופיים הפכו למצרך מבוקש. קאמי, שהקדים לדבר על חוסר המשמעות של הקיום, נגע בסנטימנט הבולט של התקופה, ומצא את החברה נשפכת אל תוך הנישה הפילוסופית שלו. במהרה הפך לגיבור תרבות.
ההגדרות הבסיסיות שלנו מוטלות עלינו באקראי
קאמי פתר את הבעיה בצורה פשוטה ואלגנטית. הדבר הראשון שהסביר לבני תקופתו, אומר ריקין, הוא "קודם כל תבינו שהחיפוש אחר תכלית משותפת לכל האנשים בעולם היא הטעות שממנה נובעות כל הבעיות". קאמי גרס שאנו "מושלכים לעולם הזה" ואין משמעות עליונה ומובנית שמלווה אותנו מהנשימה הראשונה עד האחרונה. הקיום שלנו אקראי, סתמי וחסר חשיבות. אין לנו שליטה על הגורמים המכריעים הבסיסיים ביותר בחיינו, כמו ה-DNA והסביבה שאליה נולדנו. החיים הם פשוט משהו שקורה, אין לו סיבה גדולה או מטרה סופית.
אל הפער בין החיפוש הבלתי פוסק אחר סדר בעולם ובין הכאוטיות האמיתי שלו התייחס קאמי כאבסורד הקיומי וכך מכונה הזרם המחשבתי שהיה ממוביליו.
החברה החילונית המערבית השליכה יהבה על התבונה במשך כמאתיים שנה, אולי יותר. קאמי בא וטען שהתבונה האנושית לא יכולה לפצות על היעלמות האלוהים. לא ניתן להגיע להבנה של תכלית הקיום בכוח המחשבה והמדע. אדרבה, המדע – תחליפו של האל – הפך את המלחמות קטלניות פי כמה מכל מלחמת דת שאי פעם התקיימה. קאמי, אם כן, ביקש לשחרר את האדם מהדחף לחפש משמעות לחיים.
בשלב זה קל מאוד להיקלע לניהיליזם, ואכן קאמי התחכך רבות בגישה הזו. אך היא שימשה אותו רק כדי להגיע לנקודת השחרור. אובייקטיבית, הוא טען, אין משמעות, אבל האדם יכול וחייב לחיות למרות האבסורד. הוא צריך לפתח אחריות גדולה על חייו, אך בתמורה הוא מקבל את החופש האולטימטיבי, שחרור ממוסכמות והיכולת ליהנות מהחיים בעודם קורים.
הבעיה היא שבני האדם "לא יכולים להתייחס לחייהם כאוסף סתמי של רגעים", גם אם הם חילוניים. אנחנו תופסים את חיינו כסיפור הגיוני שבסופו יש קתרזיס. "מעליב ומלחיץ לחשוב שכל מה שאני עושה זה סתם". כיצד הציע קאמי להתגבר על בעיה זו? באמצעות כדורגל.
קדושת החיים – גרסת קאמי
ריקין מספר כי קאמי אמר פעם שכל מה שלמד על החיים – למד מכדורגל. מציאות הקיום שלנו פשוטה הרבה יותר משאנו מדמיינים אותה. בכדורגל, כדי לשחק צריך חוקים. בנקודת זמן כלשהי החליטו על החוקים כדי שהמשחק לא יתנהל באקראיות. ואולם, החוקים שרירותיים. ייתכן אומנם שיש להם סיבות היסטוריות ולוגיות, אבל בואו נניח שאם היו 12 נגד 12 במקום 11 נגד 11 לא היה הבדל של ממש. ולמרות השרירותיות של החוקים והעובדה שהם לא נובעים ממשמעות עליונה, אנו נהנים לשחק. כך, לדידו, גם בחיים. אקראיות הולדתנו, ההבנה שהאידיאולוגיות הגדולות לא באמת החליפו את האל וחוסר התוחלת המובנה בחיים לא אומר שצריך להפסיק. כמו בכדורגל, הרעיון הוא ליהנות מהמשחק בעודו קורה.
לכן הפילוסופיה של קאמי אינה מובילה למסקנה שעלינו להתדרדר לאנרכיה או לסיים את החיים. הוא מבקש להכיר בכך שתכלית גדולה לחיים היא אשליה, אבל בהחלט אפשר לחיות במצב זה. הוא לא חשב שזה יותר טוב או יותר גרוע, אלא שפשוט אלה הם פני הדברים. הדרך היחידה לחיות את החיים היא מתוך הבנה שאין להם משמעות. ברגע שמקבלים זאת יורד מאיתנו נטל אדיר, ואז אנו פנויים באמת ליהנות מהחיים עצמם, מרגעים קטנים של שלווה, מהאוכל שבא אל פינו, מהקשרים שיש לנו עם אנשים.
את הרעיון הוא ביטא היטב באמצעות תפיסת "סיזיפוס המאושר" שלו. העניין עם החיים הוא שתמיד יש מקום להשתפר. תמיד נוכל לדחוף את הסלע עוד קצת, ותמיד כשנגיע הוא יתדרדר במדרון. אם נחכה לפרס בכל פעם שמגלגלים את הסלע נתאכזב. אף אחד לא מגיע לשלמות אלא תמיד מחפש לאן לגלגל את הסלע הלאה. לכן, הסביר קאמי, צריך לדמיין את סיזיפוס מאושר.
"אם האדם מבין שמהות חייו היא גלגול סלע, הוא יכול לבחור להיות מאושר בעצם הפעולה", מבאר ריקין, "להיות מושקע בכל מינרל של הסלע". דווקא בגלל שלחיים אין משמעות זה כיף – כשאדם חי מתוך תכלית, למשל הצלחה, הוא תמיד משווה את חייו למה ש'אמור' לקרות, וסובל. אי המשמעות משחררת. אתה יכול לעשות עם חייך מה שאתה רוצה. מתוך חוסר הבחירה להגיע לעולם יוצאת לנו בחירה מוחלטת מה לעשות אחרי שהגענו אליו.
ריקין מסביר שבניגוד לפילוסופים רבים, קאמי באמת חי את חייו בדרך הזו – הוא באמת עשה ואמר מה שהוא רוצה וחושב. כראיה, המרד האידיאולוגי שלו בחוגו האינטלקטואלי. הוא הותקף רבות מהצד הפוליטי שאליו השתייך, כשטען נגד פעולות הטרור של המחתרת האלג'יראית. הוא העדיף את טובת אמו על עצמאות המדינה.
בהגותו, בדבריו ואף במעשיו, השאיר אחריו מסר של חיי אותנטיות פשוטים. הוא ביקש להסיר מעל האדם את כובד משקלם של רעיונות גדולים המובילים לקידוש וכתוצאה לחורבן. חיה ותן לחיות. לא צריך סיבה גדולה, החיים הם סיבה מספיק טובה.
תמונת כותרת: Naci Yavuz / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
לא נותר לנו אלא לצחוק – הפילוסופיה של התמודדות עם חרטה ופחד מקבלת החלטות
יכול להיות שהסתכלנו לא נכון על עיקרון האבולוציה? מה המוות מספר על תכלית החיים
0 ו-1 מגדירים את עצם קיומנו במובן עמוק בהרבה מהמהפכה הדיגיטלית
עוד מרדיו מהות החיים:
