5 סיפורים מעוררי השראה על אישים שהתגברו על אתגרים עצומים, ומה אפשר ללמוד מהם

כולנו נאלצים להתמודד עם סיטואציות מאתגרות ועם מכשולים בחיינו. סיפורי החיים של 5 אישים מפורסמים מספקים לנו הצצה אל דרך מחשבתם הבלתי רגילה ואל מרכיבים באישיותם שאפשרו להם לגבור על מכשולים יוצאי דופן ולעורר השראה גם בנו.

ירדן להבי | 24 מאי, 2020

אגדת זן עתיקה מספרת על מלך שהתעייף מלראות את בני ממלכתו המפונקים וחלשי האופי, והחליט ללמד אותם לקח. הוא הורה על הצבת סלע ענק כך שיחסום את הדרך המובילה אל העיר והמתין לראות כיצד יגיבו נתיניו. ממקום מסתורו צפה באכזבה בתגובתם של בני הממלכה, שבזה אחר זה הסתלקו מן מהמקום מייד כשפגשו במכשול, או במקרה הטוב הרימו ידיים לאחר ניסיון יחיד וכושל להזיזו.

לאחר מספר ימים, איכר בודד עבר בדרך. אך כשזה הגיע לסלע, הוא לא הסתובב ועזב, אלא ניגש היישר אליו. בתחילה ניסה להזיזו, אך ללא הצלחה. הוא הביט בו שוב וחשב עד שעלה בו רעיון נוסף. הוא ניגש ליער הסמוך ולאחר זמן מה שב ממנו, כשבידיו ענף עץ גדול. הוא הכין ממנו מנוף, ולבסוף, בעזרת נקודת משען מתאימה, הצליח להזיז את הסלע ממקומו ולפנות את הדרך. מתחת לסלע, מצא האיכר ארנק מלא מטבעות זהב, עם פתק ובו הודעה מהמלך בזו הלשון:

"המכשול בדרך, הופך להיות הדרך. לעולם אל תשכח, כל מכשול טומן בחובו הזדמנות לשפר את מצבנו".

הסיפור הזה, משל ליכולת הברוכה להפוך אתגר להזדמנות, פותח את מאמרו של ראיין הולידיי ב-Thrive Global. המאמר מסקר אסטרטגיות שונות שנקטו אישים מפורסמים לאורך ההיסטוריה כדי להתגבר על מכשולים בדרך בהצלחה. משם, בצירוף עם סקירה נוספת שפרסם במגזין Cracked, חילצנו עבורכם מספר סיפורי חיים מעוררי השראה, ותובנות שניתן להיעזר בהן על-מנת להתמודד טוב יותר עם אתגרי החיים.

1. זהו את הלימונדה הטמונה בכל לימון

כאשר מצליחים לראות את החיובי מבעד לשלילי, ניתן לראות את ההזדמנות שבכל אתגר. מחסומים בדרך מאלצים אותנו לחשוב על דרכי פעולה חדשות ולכן הם מהווים מקור לפריצות דרך, כפי שיעיד סיפורו של "סם איש הבננות".

סמואל זמוראיי היה מהגר רוסי ממוצא יהודי שהגיע לאלבמה בסוף המאה ה-19. כשהגזענות המקומית דחפה אותו לצאת לדרך ולחפש התחלה חדשה במקום אחר, נתקל ברכבת מלאה בבננות בשלות יתר על המידה שהיו מיועדות להשמדה מכיוון שלא היו מספיקות להגיע ליעד מכירתן במדינות הצפון בטרם ירקיבו.

לזמוראיי עלה רעיון: הוא קנה את מלאי הבננות במחיר אפסי ומכר אותן בשוק המקומי לצריכה מיידית. עד מהרה הפך זאת לשיטה, והחל לטפס בדרכו לצמרת אנשי העסקים של ארה"ב. הוא הפך לאיש העשיר ביותר בניו-אורלינס ולבעלים של תאגיד הפירות הגדול בעולם (שלימים שליטתו בהונדורס הולידה את הביטוי "רפובליקת בננות").

העובדה שהיה מהגר שהגיע מבחוץ אפשרה לזמוראיי להבחין במה שאחרים פספסו ולהפוך חיסרון ליתרון. אותה חשיבה מחוץ לקופסה היא גם זו שאפשרה לחברה שלו לגדול ולשגשג בהמשך. במקרה ידוע נוסף, חברה מתחרה שיחדה את פקידי הממשל כדי שלא יאשרו לזמוראיי להקים גשר מעל לנהר שעל גדותיו שוכן המפעל שלה. במקום לוותר, הוא חשב על פתרון יצירתי והורה על הקמת שני מזחים ארוכים, אחד בכל גדה של הנהר, שהשיקו אחד לשני בקצותיהם. כשהפקידים עיקמו את עיניהם לנוכח המראה, זמוראיי היתמם והודיע שלא הקים גשר, אלא שני מזחים. ייתכן מאוד שהזרות והשונות האישית של זמוראיי הן שאפשרו לו לפתח את אותה חשיבה יוצאת דופן, שסייעה לו לנצח את כל מתחריו.

הבננה הרקובה של אדם אחד היא האוצר של אדם אחר.

צילום: Gualberto Becerra/shutterstock

2. חשיבה רציונלית ושמירה על פרופורציות

הגישה שלנו למכשול והדרך שבה אנו תופסים אותו תקבע במידה רבה כמה קשה יהיה לנו להתגבר עליו. לדברי הולידיי, תפיסה היא בחירה. אם נדע לשלוט ברגשותינו הלא רציונליים ונבחר בגישה שקולה, נוכל לקבל פרספקטיבה שונה ולראות את הדברים כפי שהם באמת, ולא רק כפי שהם נראים בהתחלה. "פרספקטיבה מובילה לפעולה", מסביר הולידיי. "וכאשר הפרספקטיבה נכונה, הפעולה שלאחריה תהיה נכונה".

דוגמה לכך ניתן לראות בסיפורו של נשיאה ה-16 של ארצות-הברית. לינקולן התמודד עם נסיבות חיים לא פשוטות: ילדות באזור כפרי ועוני שלא אפשר לו ללמוד בבית-ספר. הוא התייתם מאימו בגיל צעיר ואיבד גם את אהובתו בהמשך, וכן סבל מהתחלה רצופת הפסדים בדרכו הפוליטית. בנוסף לכל אלו, הוא גם סבל מדיכאון. "כשמתמודדים עם קשיים כה גדולים, קל יותר לראות את הדברים בפרופורציות", כותב הולידיי. לינקולן הבין באילו דברים הוא אינו יכול לשלוט ובאילו כן. הוא הצליח לשלוט ברגשותיו ולהתעלות מעבר לפוליטיקה קטנונית. בני תקופתו התפעלו מדעתו השקולה, מהרוגע ומאהבת האדם שבו."אייב הישר" כינו אותו. המאבק המתמיד בשדיו הפנימיים הוא שלמעשה הכין אותו יותר מכל למבחן הגדול ביותר שלו – מלחמת האזרחים. הפרספקטיבה שבה בחר סייעה לו לבסוף לנצח במלחמת האזרחים ולשחרר את ארצות-הברית מעבדות.

3. הסתער והישאר תמיד בפעולה

"בזמן שהתגובה הטבעית של רובנו היא להימנע מאתגרים, אנשים דגולים עושים בדיוק את ההיפך", אומר הולידיי. "הם מזהים את ההזדמנות הטמונה בו ומסתערים עליו כנגד כל הציפיות, מה שנותן להם יתרון מפתיע". כזה היה המקרה של הרטוריקן והמדינאי דמוסתנס.

דמוסתנס – הידוע כנואם הגדול ביותר ביוון העתיקה ואולי בהיסטוריה כולה – לא התחיל את חייו בצורה כה זוהרת. כילד, סבל ממגבלות גופניות, עוויתות בלתי רצוניות, קול חלוש, וגמגום כבד כך שבקושי היה יכול לדבר. לאחר שהתייתם בגיל 7, עבר לחזקת אפוטרופוסים. אך בגלל שהיה חלש מכדי להגן על עצמו, האחרונים גנבו את ירושתו ולא אפשרו לו ללמוד. עם זאת, היה נחוש בדעתו להתגבר על חולשותיו ולתקן את העוול שנעשה לו. לשם כך החל לאמן עצמו ברטוריקה באופן אינטנסיבי: הוא נהג למלא פיו באבנים ולנאום תוך כדי ריצה כדי לתקן את גמגומו, וכן לצעוק מול גלי הים הרועשים כדי לחזק את קולו. הוא נהג לתרגל דקלום נאומים שלמים בנשימה אחת. כדי להשתלט על התנועות הבלתי-רצונית, הוא תלה חרב חדה על כתפו, שדקרה ופצעה אותו בכל פעם שהייתה לו עווית. בנוסף, הוא גילח חצי מזקנו כדי לאלץ את עצמו להישאר בבית, ללמוד ולהתאמן על נאומיו.

לבסוף תבע את האפוטרופוסים שלו בבית המשפט, ניצח, והצליח לזכות חזרה בירושתו. נאומיו המרשימים הפכו אותו למדינאי המשפיע ביותר באתונה, ובהמשך באימפריה היוונית כולה. הגישה הפרו-אקטיבית של דמוסתנס, הפעולה והתנועה המתמדת, הן שעזרו לו להתגבר על חסרונותיו ולזכות בתהילת עולם.

4. למד מהמכשול והשתמש בו כנגד עצמו

ואולם, לדברי הולידיי, לעיתים הפתרון להתגברות על המכשול הוא דווקא נסיגה טקטית. כאשר נותנים למכשול פשוט להיות, ייתכן שנוכל לאמץ אותו כשיעור, ללמוד ולגדול ממנו, ואולי בסוף אף ניווכח לדעת שהוא ניצח את עצמו.

ג'ק ג'ונסון היה אלוף העולם האפריקאי-אמריקאי הראשון באגרוף במשקל כבד. כבן לעבדים לשעבר ועני מרוד, לא הייתה לו היכולת ללמוד אגרוף כיאות או לשלם למאמן. לכן לימד את עצמו את אומנות האגרוף תוך כדי לחימה בזירה. לשם כך האריך במתכוון את קרבותיו (ל-20 סיבובים ואף יותר) ככל הניתן כדי שיוכל ללמוד מיריביו כמה שיותר. כך נולד סגנון האגרוף הייחודי והמפורסם שלו: בתחילת הקרב השתמש בהגנה בלבד, תוך כדי שמשך את יריבו עוד ועוד ועייף אותו, ורק בסיבובים האחרונים – כשליריב לא נותר עוד כוח להגן על עצמו – התקיף עד לנוק-אאוט.

ג'ונסון העפיל אט אט לפסגה למורת רוחה של החברה הגזענית מסביבו. עד כדי כך רצו במפלתו, שכשהגיע למעמד אליפות העולם החזירו מגמלאות את אלוף העולם הפורש ג'ים ג'פריס – שמעולם לא נחל הפסד בקרב – כ"תקווה הלבנה". בקרב שכונה, אז "קרב המאה", למרות קריאות הנאצה של הקהל ותכסיסים מלוכלכים של יריבו, לא נפלה רוחו של ג'ונסון. להיפך, בכל סיבוב הוא נעשה שמח וחיוני יותר, בזמן שיריבו נעשה מתוסכל ועייף יותר. החיוך לא מש מפניו של ג'ונסון לאורך כל הקרב, וכשחטף אגרוף שפתח חתך מדמם בשפתו, המשיך בחיוכו המתגרה. לבסוף הותש יריבו ואיבד את הרצון להילחם. "אם אי פעם ניצח אדם בעזרת לא יותר מאשר חיוך מתיש, היה זה ג'ונסון שניצח היום", כתב הסופר ג'ק לונדון לאחר הקרב.

ג'ונסון, שהשכיל ללמוד מיריביו וידע לסגת כשצריך, היה לאחד הספורטאים השחורים הראשונים שפרץ את מחסום הצבע, וזכה להכרה בארצות-הברית ובעולם הן כספורטאי והן כידוען.

המון מתאסף בכיכר טיימס בניו-יורק כדי לשמוע על תוצאות "קרב המאה", 4.7.1910.

צילום: ארכיון התמונות של ה- New York Times

5. התמקד במשהו גדול יותר מעצמך

לעיתים כשאנו ניצבים בפני סיטואציה אישית בלתי נסבלת, סבור הולידיי, אחת הדרכים הטובות ביותר שבה ניתן להניב כיווני פעולה חדשים היא באמצעות השאלה "אם אני לא יכול לפתור את המצב הזה עבורי, כיצד אוכל לפחות להקל בו על אחרים?" מפתיע כמה הרגע שבו מתחילים לחשוב על אחרים במקום על עצמנו יכול לעורר בנו תקווה וכוחות חדשים.

מטוסו של טייס הקרב האמריקני ג'יימס סטוקדייל יורט בצפון וייטנאם ב-1965. הוא נלקח בשבי והיו צפויים לו מאסר, עינויים ואולי מוות. הוא ידע שהוא השבוי בעל הדרגה הגבוהה ביותר שאי פעם נתפס על ידי האויב, ושאין דבר שהוא יכול לעשות כדי לשנות את גורלו. הוא גם ידע שכקצין וכמפקד הוא יוכל לספק לחבריו השבויים הנהגה, הכוונה ותמיכה. בתחושת שליחות זו הנהיג את שאר האסירים במשך 7 שנים, שנתיים מתוכן בבידוד כשהוא כבול בשלשלאות. במשך כל אותו הזמן, ותוך כדי קשיים בלתי ניתנים לתיאור, היה תמיד מזכיר לחבריו את צירוף האותיות U.S. – שמרכיבות את המילה האנגלית "אנחנו" ואת ראשי התיבות של ארצות הברית – כמייצגות עבורם את הערך Unity over Self ("אחדות לפני האני").

אותה מחויבות עמוקה לקבוצה היא שהעניקה לו מטרה בשבי ועזרה לו לשרוד אותו, כמו גם לאסירים שהנהיג.

לאחר שחרורו בחזרה לארצות-הברית, הוענקה לו מדליית כבוד על-ידי הנשיא, והוא המשיך בקריירה צבאית ופוליטית ואף התמודד לתפקיד סגן נשיא ארה"ב ב-1992.

אנחנו לא יכולים לבחור או לשלוט במכשולים שיופיעו במהלך חיינו. ואולם, בידינו לבחור בפרספקטיבה שבה ניגש אליהם. זו תכריע במידה רבה את מידת הצלחנו בהתגברות עליהם. אם נדע להגמיש את נקודת מבטנו ולראות מעבר למכשול אל ההזדמנות הטמונה בו, נצליח לגבור עליו ביתר קלות ואולי אף להפוך את מה שבעוכרנו – ליתרון.