באופן פרדוקסלי, ההיסטוריה רצופה מקרים שבהם יעילות הובילה לתוצאות טרגיות. הרעב באירלנד, מלחמת החפירות של ראשית המאה ה-20 או מצב מערכות הרפואה ברחבי העולם הם אחדות מהדוגמאות שמביא ההיסטוריון ד"ר אדוארד טנר על בימת TED. לדבריו, כדי להתגבר על בעיות עלינו לשמר – לצד יעילות ואוטומציה – את הידע ואת היכולת ללכת בדרך הארוכה והמאומצת.
תפוח האדמה תפס מקום של כבוד בתרבות האירופית, אף-על-פי שבאופן יחסי הוא מאכל די חדש ביבשת ומקורו בכלל ברכס האנדים של דרום אמריקה. עבור האירופאים שגילו את המאכל החדש מדובר היה במופת של יעילות. ניתן היה להפיק ממנו הרבה יותר קלוריות פר שטח אדמה מחיטה ודגנים אחרים, והוא אף שימש להאכלת חיות משק, מה שפתר שתי בעיות בגידול אחד.
עד כדי כך יעיל היה תפוח האדמה, שבאירלנד לא גידלו כמעט אף יבול אחר במשך כמאתיים שנה מאז הגעתו לאירופה ועד 1845. בשנה זו התהפכו היוצרות. אותה יעילות מפורסמת של תזונה הייתה ליעילות של רעב. מחלת כימשון שפגעה בגידולים הובילה לרעב הגדול של אירלנד – 4 שנים שבהן מתו בין 700 אלף למיליון אירים, ומספר זהה של פליטים היגרו למדינות אחרות.
המקרה של תפוח האדמה אינו היחיד. מה מלמדים אותנו סיפורים כאלה על התמודדות עם משברים ואתגרים? ד"ר אדוארד טנר, כותב ומרצה עם התמחות בהיסטוריה וטכנולוגיה, מאמין כי ליעילות יש צד אפל שהוביל לאסונות היסטוריים, וממשיך לפגוע בחברה גם היום. בהרצאת TED הוא מסביר כי יעילות ואוטומציה חשובות, אך כדי שלא ניפול למלכודת שלהן עלינו לטפח את היכולת לעשות דברים גם בדרך הארוכה, המסובכת והפחות יעילה.
הגולם קם על יוצרו
"מי לא אוהב יעילות?" פותח טנר, "אני אוהב. יעילות משמעה יותר תמורת פחות. יותר קילומטרים לליטר, יותר חשמל לקילו-וואט, יותר מילים לדקה. יותר תמורת פחות, הוא הדבר הטוב ביותר אחרי משהו תמורת כלום". כולנו חבים רבות לקונספט הזה שנקרא יעילות. אפילו המוח המפותח שלנו הוא תוצר של יעילות קלורית. מה כבר יכול להיות רע בהפחתת החיכוך והגברת התפוקה?
מצד שני, המוח שלנו הוא גם דוגמה טובה ליופי שבמאמץ, בלגן ודרכי עיקוף, כל מה שהפוך מיעילות ושיטתיות. אבל זו לא הרצאה על המוח. החסרונות של יעילות באו לידי ביטוי בדרכים הרבה יותר קונקרטיות מסגנונות חשיבה. על הרעב הגדול של אירלנד כבר הרחבנו, אבל טנר מגלה מקרים נוספים. "קחו לדוגמה את תותח הירי הצרפתי בקוטר 75 מ"מ מסוף המאה ה-19", אומר טנר, "הוא היה יצירת מופת של תכנון קטלני […] הדבר המבריק היה שבשל מנגנון ההדף, הוא היה יכול לחזור לאותה נקודה בדיוק, ללא הצורך בכוונון מחדש. כך שקצב הירי המעשי גדל באופן משמעותי".
הצרפתים קיוו שאמצעי יעיל שכזה יאפשר להם להשיג הכרעה מהירה בשדה הקרב. אלא שגם הגרמנים הבינו זאת ופיתחו טכנולוגיה מקבילה. יעילות התותחים הובילה את לוחמי מלחמת העולם הראשונה להתבצרות ארוכה בתעלות מגן, מה שזיכה אותה בכינוי הידוע לשמצה "מלחמת החפירות". במקום הכרעה מהירה השיגו הצבאות התבוססות ארוכה בבוץ ובשלג, במה שהפך למלחמה הקטלנית ביותר שידע האדם עד לעת ההיא.
אילו יצירות מופת יכולות היו להיכתב ללא הצורך ביעילות?
ולמרות שלא כל המקרים כאלה דרמטיים, יעילות עדיין יכולה להוביל לתוצאות לא רצויות. בעיות היעילות של ימינו מתאפיינות ב"כרוניות" לדברי טנר. דוגמה בולטת היא בתי החולים. מוסדות אלה הצטיידו בטכנולוגיות רבות שמטרתן לפנות את ידי הצוות הרפואי והן עסוקות בניטור והתרעה על מצב החולים. בהחלט יעיל. ואולם, מסביר טנר, "לעיתים קרובות מדי הן קוראות 'זאב'. לוקח זמן לפסול אותן והזמן הזה יוצר עייפות, מתח ושוב, התעלמות מבעיות של מטופלים אמיתיים". עוד ממערך הרפואה, המעבר לרישום אלקטרוני שנועד לפטור את הרופאים מתיעוד בכתב יד הפך למגפת ביורוקרטיה. הרופאים עסוקים רוב הזמן בהקלדה ומקדישים מעט מדי תשומת לב למטופל שמולם. בשני המקרים הניסיון לייעל הפך לבעיה של חוסר יעילות בפני עצמה, שלדאבון לב מאפיינת את אופן הפעולה של מערכות בריאות.
נרד עוד מדרגה במידת הדרמטיות ונגלה דרכים נוספות שבהן יעילות פוגעת בחברה. השימוש באלגוריתמים בהקשר תרבותי יכול לגרוע מאיתנו יצירות מופת. "אלגוריתמים יכולים ללמד הרבה – ומהר. אבל הם יכולים לספר לנו רק על העבר". כלומר, הם יכולים ללמוד את מה שכבר אהבנו. אבל מה לגבי דברים חדשים ושונים לגמרי? טנר מספר כי הקלסיקה מובי דיק זכתה לביקורות גרועות בתחילה. האם בימי חיינו החמצנו 'מובי דיקים' אחרים בשל יעילות תרבותית?
"התשובה שלי לכל השאלות הללו היא: חוסר יעילות מלא השראה", אומר טנר, "נתונים ומדידות הם דבר הכרחי, אבל הם אינם מספיקים. הבה נותיר מקום לאינטואיציה ולכישרון אנושיים". למה הכוונה? הוא פורט את הדרכים שבהן הבחירה הארוכה, הקשה וה'ידנית' יכולות לחלץ אותנו מצרות ואף להוביל אותנו לתוצאות טובות יותר.
7 דרכים להתגונן בפני יעילות-יתר
"ראשית, קחו את דרך הנוף, אמרו כן ליד המקרה. טעויות בפנייה יכולות להיות פוריות". הוא מספר על טעות ניווט באחד ממסעותיו שהובילה אותו להכיר מקום חדש עם היסטוריה עשירה ובלתי צפויה. הוא גילה שלפני כמאה שנה העיר מוסקטין באיווה ייצרה שליש מהכפתורים בעולם, ושהיא הפכה אתר עלייה לרגל לתיירים סינים כיוון שנשיא סין לעתיד ביקר בה במסגרת משלחת חקלאית.
ההיבט השני של חוסר יעילות מלא השראה קשור לבריאות שלנו. או, כמו שטוען טנר, "לפעמים יותר יעיל לעשות דברים בדרך הקשה". היום נבנים 'בתים חכמים' שבהם מערכות החשמל כולן נשלטות מרחוק ובהפעלה קולית. "אבל מחקרים רפואיים הוכיחו שלמעשה לזוז, לקום מהמקום וללכת זה אחד הדברים הטובים ביותר שאתם יכולים לעשות ללב שלכם".
דרך שלישית שלא להיכשל ביעילות יתר היא אימוץ השגיאות והכישלונות שלנו. "טד לסקי, הארכיטקט של בניין האופרה המטרופוליטנית בלינקולן סנטר, עבד על תרשים כשטיפות דיו לבן נפלו על הציור. אנשים אחרים אולי היו זורקים אותו לפח, אבל לסקי מצא בו השראה ויצר מנורה בצורת פיצוץ כוכבי, שהיא אולי המנורה המפורסמת ביותר במאה ה-20".
היבט רביעי גם הוא קשור למאמץ 'מיותר', אבל הפעם לא של הגוף – כי אם של השכל. טנר מדגים למשל עם הקלדה לעומת כתב יד. אומנם הקלדה מהירה יותר ומאפשרת עריכה, שיתוף וכן הלאה. אבל הדרך שבה ידע נקלט בנו עמוק יותר היא כתיבה ידנית. זה נכון לגבי תחומים נוספים. אפליקציית ניווט בפירוש נוחה יותר, אבל ניווט בשיטה הישנה תורם הרבה יותר להיכרות השטח ולתפיסה מרחבית.
שיטה חמישית מבוססת על השיעור שנלמד מאירלנד. גידול תפוחי אדמה יעיל משמעותית ביחס ליבולים אחרים, אבל הוא הופך אותנו תלותיים. גיוון, לעומת זאת, דורש יותר שטח, טכנולוגיה שונה, היכרות עם שיטות גידול נוספות ושאר לוגיסטיקה הכרוכה בחקלאות. ועם זאת, הגיוון הופך אותנו יעילים יותר בטווח הרחוק, כשדברים משתבשים.
באותו הקשר, דרך שישית היא שימוש בחבל ביטחון אנושי למערכות אוטומטיות. נכון, מערכות אוטומטיות נועדו להחליף את בני האדם, אבל במקומות קריטיים כמו מטוסים, חשוב שאנשים מיומנים יוכלו לעקוף אותן במקרה של תקלה. זה דורש להכשיר ולהעסיק אנשים שבשגרה יהיו עודף כוח אדם, אבל בחירום עשויים להיות ההבדל בין אסון להצלחה.
ולבסוף, את הדרך השביעית מכנה טנר "ראוותנות רציונלית". הכוונה היא להיות בעלי מעוף ולא לחשוש משליחת לחמינו, אבל בתוך מסגרת הגיונית של פעילות. הוא מציג את מפיק הסרטים אירווינג ת'ולברג כדוגמה לראוותנות רציונלית, שכן הצלחתו לשמור על איזון בין הפקות גרנדיוזיות ובין מסגרת תקציבית הייתה לתשתית של תעשיית הסרטים בהוליווד.
את כל הדוגמאות והמקרים הללו אפשר להחיל על מגוון תרחישים בחיינו. גיוון חקלאי יכול להציל מדינה, אבל יכול גם להציל פרנסה של אדם אחד. הליכה בדרך ארוכה יכולה לספק מפגש עם מקום היסטורי מרתק, אבל יכולה גם סתם לחשוף אותנו למסעדה מעולה ברחוב צדדי. וכך הלאה עם יתר הדרכים. טנר מסכם ואומר כי "הדרך הקצרה ביותר יכולה להיות קו מעוגל ולא קו ישר". כחברה וכיחידים, הגישה הזו לא רק מספקת חומר למחשבה על אורח החיים שלנו, אלא מזמינה אותנו לצאת קצת מהתלם ולחפש את המסלול הקשה יותר, אבל גם המעניין והמפרה יותר.
תמונת כותרת: Stephen B. Goodwin / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
אל תהססו להסס – זה מנגנון קוגניטיבי שנועד לדייק את הבחירות שאנו עושים בחיים
האם אתם מתנהלים בקצב החיים האופטימלי עבורכם? ומה אפשר להפיק משינוי מהירות
האם כתב היד עתיד להיעלם לאור הטכנולוגיה – ומה ירוויח מוחנו משימורו
עוד מרדיו מהות החיים:
הגוטליבים מתעוררים בזמן - אורי ויריב גוטליב מארחים את רן לוי מהפודקסט "עושים היסטוריה"
