דברים שקרו לנו מגדירים את מי שאנחנו, אין איך לעקוף את זה. ובכל זאת, פרצה אחת קטנה מאפשרת לנו לבחור באיזו דרך החוויות והניסיון שלנו ישפיעו עלינו. הפסיכולוגית לורי גוטליב מאמינה כי התאמות שאנו עושים בעלילה עשויות להפוך את גורל הגיבור. כיצד ניתן לבצע עריכה עצמית, באילו סיכונים זה כרוך ומדוע זה עדיין שווה את זה?
אנחנו מכירים אותו, את החבר שמשהו תקוע אצלו בחיים, שגורר אחריו שק עמוס של משברים ואכזבות. אנחנו משוכנעים שלו רק היה יכול לראות מעבר לנסיבות שלוכדות אותו היה משתחרר מהכלא של עצמו וחייו היו משגשגים בקצב מטאורי. אבל הוא לא יכול לראות את הדברים אחרת, כיוון שהוא זה שעבר את החוויות. הן נחרטו בו והפכו לחלק ממנו.
נחשו מה, לחבר הזה יש גם חבר או חברה עם אותו סיפור בדיוק. החבר או החברה האלה הם אנחנו. כמו אותו חבר, גם אנחנו לא יכולים לראות מעבר לסיפור האישי שלנו, ויש לנו את כל ההצדקות שבעולם להישאר איתו. הפסיכולוגית הקלינית לורי גוטליב מרגיעה ומספרת שגם לחבר וגם לנו יש מוצא. אומנם החוויות הפכו למי שאנחנו, אבל כשם שאנו יכולים להסתכל מהצד על חבר, טכניקות מסוימות מאפשרות לנו להסתכל מהצד גם על החוויות שלנו – ולשנות את הדרך שבה אנו מספרים אותן לעצמנו.
בהרצאת TED מרתקת ופוקחת עיניים מסבירה גוטליב כי ביצוע שינוי כזה אינו משימה של מה בכך. הוא כרוך במאמץ נפשי לא מבוטל. אבל לדבריה, החלק הקשה הוא המשוכה הראשונה. ברגע שעוברים אותה הדרך לחיים משוחררים ממטען העבר פחות או יותר סלולה בפנינו. מהי המשוכה הראשונה וכיצד מדלגים מעליה?
איכשהו תמיד הסיפורים שלנו על עצמנו מכילים נסיבות מקילות
שינוי הסיפור שלנו הוא לא רעיון חדש, רבים כבר הגו בו. ואולם, גוטליב מצליחה להביא זווית מרעננת כשהיא מתמקדת ברמה המעשית ומשרטטת מנגנון היחלצות פשוט ונהיר. את זה היא עושה על בסיס ניסיונה כמטפלת קלינית וככותבת טור ייעוץ. במסגרת הטור היא מקבלת מכתבים מאנשים עם בעיות, ודרכם היא מראה כיצד לכל סיפור עשויות להיות מספר גרסאות.
הסיפור שמלווה את ההרצאה הוא של אישה החושפת בפני גוטליב כי היא חושדת שבעלה מנהל רומן. האישה כותבת כי בזמן האחרון הוא החל להימנע ממגע פיזי וכי הוא מדבר בשעות הלילה עם עמיתה מהעבודה. לדבריה, היא בדילמה קשה שכן מצד אחד לא תוכל שוב לסמוך על בעלה, ומצד שני היא ממש לא מעוניינת להעביר את ילדיה דרך מטחנת גירושין. אביה נטש את משפחתה בילדותה והיא שואפת למנוע מילדיה חוויה דומה.
מה עושים כשמקבלים מכתב כזה, שואלת גוטליב, איך מגיבים? לדבריה, הרוב נוטים לאמץ את הצד של הכותבת ולהזדהות עם גרסתה. "אבל עליי להיות ממש זהירה כשאני מגיבה למכתבים האלה כי אני יודעת שכל מכתב שאני מקבלת הוא בעצם רק סיפור שנכתב על ידי מחבר ספציפי ושקיימת גם גרסה אחרת של הסיפור הזה".
ומכיוון שאנחנו טיפה משוחדים כשזה נוגע אלינו, לרוב הסיפורים שלנו לא מהימנים במאה אחוז. "אני לא מתכוונת שאנחנו מטעים בכוונה", מחדדת גוטליב. "רוב מה שאנשים אומרים לי הוא נכון לחלוטין, מנקודת המבט הנוכחית שלהם. כתלות במה שהם מדגישים או ממזערים, מה שהם כוללים, מה שהם משאירים בחוץ, מה שהם רואים ומה שהם רוצים שאראה, הם מספרים את סיפוריהם בדרך מסוימת". כמו מיקסר שמאפשר לשלוט בעוצמת הבס והטרבל ולהפיק צליל שונה, כך גם לנו יש שליטה על הדרך שבה אנו בוחרים לטפל באלמנטים השונים בסיפור ועל השילוב שלהם לקומפוזיציה סופית.
באופן כללי, הדבר הטבעי לעשות הוא להביט על אירועי חיינו ולמצוא יחסי סיבה ותוצאה שבולטים אל פני השטח. לא הסתדרתי עם המורה, לכן אני לא טוב במתמטיקה; ההורים לא שלחו אותי לחוגים, לכן לא הפכתי לנגנית בעלת שם בינלאומי; הילדים שלי דורשים אינסוף תשומת לב וטיפול, לכן אני לא עושה ספורט. לכל אחד מאיתנו יש סיבות מוכנות לשליפה מהירה בכל פעם שאנו שואלים מדוע אנו נמצאים במצב הנוכחי שלנו. ומכיוון שהגורמים אינם בשליטתנו אנחנו עומדים במקום, לכודים ברשת הנסיבות שסיפק לנו הגורל.
מניסיונה של גוטליב – ואם נהיה כנים, עמוק בפנים גם אנחנו יודעים זאת – לסיפורים הללו יש נטייה להקל עלינו. איכשהו, כמעט תמיד אנחנו הגיבור הטרגי ודברים קרו לנו למרות שלא הגיע לנו. הבחירות שעשינו היו בלית ברירה, ולאחרים הגיע היחס שקיבלו מאיתנו. במילים אחרות, הסיפור הפרטי שלנו הוא לא גרסה אוניברסלית – לא נקודת מבט דוקומנטרית על איך שהדברים קרו באמת. נוח לנו לשמוע אותו, אבל ההשלכות על חיינו אינן נוחות.
השילוש הקדוש: סיכון, שינוי וחופש
הפרדוקס הזה יכול להיפתר באותה מידה בשני הכיוונים: אנו יכולים להעדיף את הנוחות שבסיפור, או את הנוחות שבחיים. כדי לבחור בנוחות של החיים, מסבירה גוטליב, עלינו להבין כי יש לנו שליטה על שרטוט העלילה. "אנו מניחים שהנסיבות שלנו מעצבות את הסיפורים שלנו. אבל מה ששבתי ומצאתי בעבודתי זה שההיפך הגמור קורה. הדרך שבה אנו מספרים את חיינו מעצבת את מה שהם הופכים להיות".
כשהיא מסייעת למטופלים, גוטליב חושבת על עצמה כעל עורכת שמטרתה להשתמש ברכיבים הקיימים בעלילה בדרך שתשרת את הגיבור. "אני חושבת על דברים כמו איזה חומר אינו רלוונטי? האם הגיבור נע קדימה או הולך במעגלים, האם הדמויות התומכות חשובות או שהן מהוות הסחת דעת? האם נקודות העלילה חושפות מוטיב חוזר?" לאחר ניתוח ספרותי היא מציעה למטופל גרסה מעודכנת שעשויה לשחרר את הגיבור מכבליו, במידה שהוא מוכן לקחת את הסיכון.
איזה סיכון? ובכן, גוטליב מספרת כי לאחר שעברה על אלפי סיפורים היא הבחינה בשני גורמים עיקריים שכרוכים זה בזה וכדי להשיג את האחד עלינו להיות מסוגלים לקבל גם את השני: חופש ושינוי. אם ננסח משוואה עם שלושה נעלמים היא תיראה בערך כך: כדי להשיג חופש עלינו לשלם במחיר שינוי עצמי, ושינוי שווה פחד.
גוטליב מרחיבה: "הסיפורים שלנו על חופש הולכים כך – אנו מאמינים, באופן כללי, שיש לנו כמות עצומה של חופש. למעט כשזה מגיע לבעיה שעל הפרק. במקרה כזה, פתאום אנחנו מרגישים שאין לנו חופש כלל". כפי שהסברנו, הכול חוסם אותנו: המשפחה, העבודה, ההורים, ההיסטוריה שאליה נולדנו. גם התוצאות האפשריות של מעשינו מהוות חסם נהדר. אנחנו מסכנים את העתיד הכלכלי, אנחנו ניכשל אם ננסה להתקבל, נושפל קשות אם ננסה ליצור קשר עם הגבר או האישה שמוצאים חן בעינינו.
לדברי גוטליב, אפשר לספר את הסיפור שלנו עם מסקנות אחרות לגמרי, כאלה שיבטלו את הסורגים המדומים שעוצרים אותנו. אבל, היא מסבירה, "אנחנו יודעים שישנו מלכוד: חופש בא עם אחריות. ואם ניקח אחריות על תפקידנו בסיפור, אולי נצטרך להשתנות". שינוי, אפוא, הוא האלמנט השני הבולט בסיפורים, והוא זה שמייצר פחד.
הסיפורים שתוקעים אותנו לא עושים לנו חיים קלים. הם מה שמכשיל אותנו וכמובן שהיינו שמחים להשתנות. אבל רבים מאיתנו שאומרים זאת, טוענת גוטליב, למעשה מתכוונים בסתר ליבם שברצונם "שדמות אחרת בסיפור תשתנה". בתיאוריה זה יותר קל. למה שאנו נלך את כברת הדרך אם אפשר שמישהו יצעד במקומנו?
אכן, תיאוריה נחמדה. אבל אם אנחנו לא אוהבים להשתנות עבור עצמנו, אין לסבור שאחרים ירצו להשתנות עבורנו. מדוע בכל זאת אנחנו לא עושים שינוי? "ייתכן שזה משום ששינוי, אפילו שינוי ממש חיובי, כרוך בכמות מפתיעה של הפסדים. אובדן המוכר. גם אם המוכר אינו נעים, או אומלל לחלוטין, לפחות אנו מכירים את הדמויות, התפאורה והעלילה".
שמיטת הקרקע תחת רגלי הגיבור משחררת אותו לחופשי
לא פשוט לנטוש מאחור את התחמושת שיש לנו נגד אחרים ונגד עצמנו. במובן מסוים, שינוי הסיפור שלנו הוא משיכת השטיח תחת רגלינו. אבל זו בדיוק הנקודה, כי ברגע שמשכנו את השטיח, אנחנו כבר לא תקועים עליו כדי להמשיך לנהל מלחמת חפירות סטטית מול העולם ומול עצמנו. נכון, סביר להניח שניפול ונחטוף מכה. אם עמדנו הרבה זמן באותו מקום ייתכן שגם יהיה לנו קשה להתחיל ללכת מחדש. וכאן הפחד. אבל צריך לראות מעבר למשוכה הראשונה, כיוון שכשהזעזוע הראשוני שוכך, אנחנו חופשיים ללכת. פשוט כך.
עיסוקה הנוסף של גוטליב – כתיבה – משמש גם הוא אלגוריה להתגברות על הפחד. "לכתוב פרק חדש זה להעז לפלוש אל הלא נודע, זה לנעוץ עיניים בדף ריק", היא מסבירה, "וכפי שכל כותב יאמר לכם, אין דבר יותר מפחיד מדף ריק. אבל הנה הקטע. ברגע שאנו עורכים את הסיפור שלנו, הפרק הבא הופך להיות להרבה יותר קל לכתיבה". אכן, עבדכם הנאמן כותב שורות אלה מוכן לערוב לטענה הזו.
אם אנו מוכנים לשלם את מחיר השינוי העצמי הכרוך בעדכון גרסה, אנחנו מקבלים את מתנת החופש. גוטליב מדגימה איך זה נראה על הסיפור שמלווה את הרצאתה, על האישה שחושדת בבעלה כי הוא בוגד בה. היא מסבירה כי במקום החמלה שהיו מציעים לה משפחתה וחבריה, חמלה שמחזקת את האחיזה בסיפור הכובל, יותר יעזור להציע גרסה אלטרנטיבית שמנסה לגלות רבדים סמויים בסיפור, שהמספרת הסתירה מעצמה ומאחרים.
הפעם היא מציגה את אותו סיפור מהזווית של הבעל. הוא מספר לה כי אביו, שעימו היה לו קשר מיוחד, נפטר לפני שנתיים ואשתו מגלה חוסר רגישות לאבלו. מכיוון שאביה עזב אותם בצעירותה היא לא יכולה להבין מה עובר עליו. לעומת זאת, חברה שלו מהעבודה, שאביה נפטר לא מכבר מבינה לליבו ואיתה הוא יכול לדבר בפתיחות.
הסיפורים מאוד שונים, אבל המכנה המשותף שלהם, מסבירה גוטליב, הוא "געגוע לקשר". כשקוראים את הסיפור כך פתאום כל המחסומים הופכים לא אקטואליים ולא רלוונטיים. הם יכולים להתפוגג באבחת קריאה. הסרט מליפיסנט המציג את סיפורה של המכשפה מאגדת היפהפייה הנרדמת עושה בדיוק את זה – הוא מראה גרסה אחרת לסיפור, שמאפשרת לפתח אמפתיה וסימפתיה כלפי דמות שבמקור היא מהפרוטגוניסטיות הקלסיות של ספרות הילדים במערב. מי שראה את הסרט כבר לא מכיל בליבו שנאה כלפי המכשפה המרשעת, הוא לא כבול עוד לכעס ולפחד, ובייחוד לא כבול לתיאור חד צדדי, שטחי ודיכוטומי של המציאות.
גוטליב מזמינה את כולנו לחשוב על הסיפורים שתוקעים אותנו במקום ולשים לב לדמויות, לדגשים, לתמות, למוטיבים וכן הלאה. היא מציעה לצאת מנקודת המבט של הגיבור ולנסות לחוות את הסיפור מעיניה של דמות אחרת. הגרסה החדשה שנחווה עשויה להיות הפרק החדש ברומן שבו סוף סוף הגיבור עולה על המסלול ומתחיל להשיג את המטרות שלו, אחת אחרי השנייה.
תמונת כותרת: Stefano Garau / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
5 נקודות מבט לקחת בחשבון כאשר אנו עומדים בפני החלטות חשובות
מהי "הנגינה הקוונטית" של מיילס דייוויס – ומה עוד אפשר לקחת לחיים מווירטואוז הג'אז
אל תיקחו את זה אישית – החיים מציבים אתגרים לכולם, גם אם הם מסתירים זאת היטב
עוד מרדיו מהות החיים:
