הסיטואציה שאליה נקלעה האנושות עם התפשטות נגיף הקורונה מספקת אתגרים בקרקע בלתי מוכרת. ואולם, מורים רוחניים שונים מאמינים כי על אף האתגרים החדשים, דרכי ההתמודדות – לפחות במובן הרוחני – קיימות בנו מלידה. כיצד מודעות לעצמנו, חמלה, נוכחות ברגע וחיבור לקהילה עשויים להקל על החוויה היומיומית בצל מגפה גלובלית?
מעולם בדורנו לא התחדד בצורה מוחשית כל כך הרעיון ש'עצמי' והאנושות הם שני צדדים של אותו מטבע. בצל משבר הקורונה ה'עצמי' יכול כמעט להציץ אחורה מעבר לשולי המטבע ולראות את האנושות כולה והוא בתוכה. האתגרים שמציגה מגפה גלובלית דורשים מאיתנו לטפח במקביל את כל רמות השיוך שלנו, ממעמקי התודעה, דרך הקהילות המקומיות וכלה במין האנושי. למעשה כבר יש דיבורים אפילו על רמות השיוך החורגות מהמין – הטבע, העולם, היקום.
מיטב המוחות והידיים העובדות עמלים לילות כימים לעשות מה שאפשר כדי לקדם החלמה וביטחון בקרב האוכלוסייה המקומית והגלובלית. מי שאינו מופעל ישירות בכוח המשימה עשוי להרגיש חסר אונים או חסר תועלת, אבל מורים רוחניים שונים מאמינים כי זה רחוק מלהיות המצב.
כפי שאמרנו, המרחק בין העצמי לעולם התקצר כמעט לאפס. למרות הבידוד הפיזי, כולנו חווים חוויות דומות ואין להכחיש כי מדובר בסט מצומצם למדי שלהן. זה מאחד אותנו. ולכן העמידות של העולם תנבע מהעמידות של העצמי; השיקום של העולם יהיה כרוך בשיקום של העצמי. וכמובן גם להיפך. המשמעות היא שיש לנו הרבה מה לעשות בתור אינדיבידואלים כדי להירתם למשימה הכללית, מעבר לשמירה על הנחיות. חיזוק החוסן המנטלי, טיפוח שלווה וקור רוח, עזרה לאחרים, התחברות מחודשת למחויבויות שלנו – כל אלה ועוד הם פעולות שמורים רוחניים שונים מציעים להתחיל לעבוד עליהן כדי להביא לשיפור חיובי במצב, גם אם המספרים הולכים כרגע בכיוון ההפוך. ליקטנו מסרים מ-5 מורים רוחניים בולטים שמתפרסים על כל מעגלי השיוך.
1. אקהרט טולה – אף פעם לא מאוחר להתחיל לבנות תודעה איתנה וחוסן מנטלי
בווידיאו שהפיץ במגוון פלטפורמות מביא טולה משל על בניית בית. אדם אחד טורח לחפור ומניח את היסודות עמוק באדמה. אדם אחר בונה את הבית על החול הרך. כשבאה סערה הרוחות והמים סוחפות את ביתו של השני, ואילו של הראשון נותר על כנו. בדיוק באותו אופן מציע טולה להעמיק פנימה ולהניח תשתית מנטלית יציבה.
מה זה אומר להעמיק פנימה? על פי טולה הכוונה היא מעבר ל"מוח החושב". כדי לעשות זאת עלינו להיות נוכחים ברגע. "פחד הוא צורת מחשבה מסוימת שבה אתה משליך עצמך אל רגע עתידי כלשהו". אבל כשהתודעה שוהה ברגע הנוכחי, אין עליה איום ואין פחד. היא לא תועה במחשבות, אלא ערה לעצמה. טולה מתאר את המצב הזה כ"מודעות לעצמך כשדה של נוכחות תודעתית".
כדי להגיע לעומק התודעה הזו מציע טולה להיעזר במדיטציה. "חשיבה היא מכשול", הוא אומר, "אז עליכם ללכת עמוק יותר מחשיבה". שם, במקום הנקי ממחשבות נמצאת "הזהות התמציתית שלנו והיא בלתי נפרדת מהרגע הנוכחי". היותה חלק מההווה הופך אותה למעשה לנצחית ולכן היא יסוד אישיות יציב ובלתי ניתן לערעור. כשאנו חווים אותו אנחנו מחזקים את החוסן האישי כאותו אדם שחופר עמוק להניח יסודות לביתו. וכחוסן האינדיבידואלים, כך חוסן המערכת.
2. דיפאק צ'ופרה – הקיום, ביסודו, מכיל את כל מה שאנו צריכים לריפוי
ד"ר צ'ופרה ניגש להתמודדות עם גישה דומה, שחותרת אף היא אל הרובד העמוק יותר. הוא מסביר כי הקיום שלנו כיצורים ביולוגיים הוא רק ביטוי על פני השטח של קיום מהותי. בקיום היסודי הכול אחד. ובזמן שהקיום על פני השטח שברירי, הקיום המהותי, שכולל את הכול, הוא אינסופי. ככזה, "הוא יודע לטפל בעצמו".
בקיום המהותי, מסביר צ'ופרה, יש שלום מוחלט. מה שנראה לנו כאנרגיות סותרות הוא למעשה הרמוניה. במצב רגיל, על פני השטח, אנו רואים אותן כנפרדות ושונות, אבל במקור הן בסך הכול היבטים של האינסוף. את האנרגיות האלה ניתן לפרש כאירועים חיוביים ואירועים שליליים, ובהקשר שלנו – התמודדות עם מגיפה גלובלית.
הדרך של צ'ופרה לתפוס את הקיום המהותי היא שקט פנימי. גם במקרה הזה ניתן להיעזר במדיטציה כדי לחוות את מצב הקיום הבסיסי. שקט, מודעות וכוונה מאפשרים לנו לצאת לא רק מעבר לסיפור האישי, אלא גם מעבר לסיפור הקולקטיבי שלנו. כשאנו חודרים דרך מסך העשן של הקיום השטחי אנו יכולים להתחבר למקור, ושם, מסביר צ'ופרה, נמצאות אפשרויות אינסופיות, ביניהן ריפוי אינסופי.
3. ג'ון קבט-זין – ההזדמנות להתחבר לעצמנו היא מעשה של חמלה כלפי הכלל
בסשן מדיטציה מרובת משתתפים שערך ברשת הסביר קבט-זין כי המגפה הזכירה לנו כמה כולנו מחוברים. היא הזכירה לנו כי כולנו אנושיים ולכולנו יש יכולת טבעית שמסייעת להתמודד עם המצב – "דבר מלבד מודעות". ועתה, קבט-זין מפרש את ההנחיה לשמירה על ריחוק חברתי כ"כמעט הזמנה לריטריט מדיטציה". לדבריו, הריטריט האמיתי אינו קשור למקום פיזי במרחב, "הריטריט האמיתי הוא הזמן שאנו מבלים בכדור הארץ".
כשהאיום הגדול טמון בקרבה פיזית לאנשים, 'ריטריט פנימי' הוא "מעשה קיצוני של אהבה ושפיות", כפי שאופייני לתרגול המדיטציה. יש בהסתגרות "חמלה כלפי אחרים, שכן אנו משהים את הקשרים החברתיים כדי להתחבר לעצמנו ולטפל אחד בשני על ידי מעבר מעשייה ועבודה – להוויה".
השאלה, מסביר קבט-זין, אינה איך מתמודדים עם האתגרים בצורה ספציפית, אלא איך מתחברים למשאבים האנושיים העמוקים שבתוכנו, המספקים תבונה, ריפוי וצמיחה. מדיטציית מיינדפולנס מסייעת לגשת אליהם, והיא מתבקשת לאור הנסיבות: אם כבר נכפה עלינו בידוד, זו הזדמנות לנצל את הזמן כדי לחזק את כושר העמידה שלנו.
4. שרון זלצברג – מתן מקום וקבלה לרגשות שצפים כאורחים שבאים והולכים
"אחת התמות שאני מדברת עליהן", אומרת זלצברג, "היא קבלת מה שאנו מרגישים". טבעי שיגיעו רגשות שליליים בעת משבר, השאלה היא מה לעשות איתם כשהם צפים ועולים. הרעיון היא להכיל את הרגשות השליליים, אך מבלי להעצים אותם על ידי תוספת אשמה או השלכה אל העתיד, כאילו "זה מה שארגיש לנצח".
ניתן, היא מסבירה, להפחית את כמות החשיפה לטריגרים של רגשות שליליים, כמו צפייה בחדשות, אך אין לנו שליטה מוחלטת עליהם. אז מה עושים איתם? זלצברג משווה את עליית הרגשות השליליים לאורח בלתי רצוי. "עלול לבוא פיתוי לפתוח את הדלת ולומר 'ברוך הבא'. אנחנו שוכחים שהוא רק מבקר". לחלופין, עלולה להיות תגובה הפוכה: "לטרוק את הדלת בייאוש ולהעמיד פנים שהאורח לא בא". לדבריה גם זו לא אופציה רצויה כיוון שהאורח יופיע לפתע בחלון.
כדי להתמודד מציעה זלצברג "לשמוע את הנקישה, לפתוח את הדלת, לראות מה יש שם ולזכור שהמודעות שלך למעשה מאוד חזקה, חזקה מספיק לראות מה קורה מבלי להישאב ולטבוע בזה, ומבלי להוסיף דברים אחרים […] אנחנו מרגישים פשוט מה שאנו מרגישים".
5. ג'ק קורנפילד – דרכו של הבודיהסטווה
המורה הרוחני כתב טור עבור המגזין Lion's Roar ובו הוא מציג את נקודת המבט של ה'בודהיסטווה' – מי שעל פי המסורת הבודהיסטית לקח על עצמו לשחרר את כל היצורים מהסבל, תוך דחיית ההארה של עצמו. הגישה הזו מתאימה לנסיבות שהביאה עימה מגפת הקורונה כמו כפפה ליד: כולנו מקריבים מעצמנו למען ביטחונם ובריאותם של אחרים.
כדי לבצע את השליחות בראש מורם עלינו לצמצם חרדות. קורנפילד מסביר כי עלינו להכיר בתחושות הקשות ולהפגין חמלה כלפי עצמנו. "אנו יכולים לומר לחוסר הוודאות שלנו, 'תודה שאת מנסה להגן עליי. נכון לעכשיו אני בסדר'". כמו כן הוא מסביר כי יעזור לנו להביט על המצב הנוכחי בהקשר היסטורי, לזכור שזו לא המגפה הראשונה והמין האנושי התאושש ממצבים דומים. כך, לדבריו, "אנו יכולים לחוש חלק ממשהו גדול יותר, מדורות של שורדים ברשת הרחבה של ההיסטוריה והחיים".
גם לשיטתו הדרך להתמודדות עם המצב שמאפיין את הכלל מתחילה במקום הפרטי ביותר. הוא מציע כך: "שבו בשקט ושאלו את ליבכם – מהי הכוונה הטובה ביותר שלי, השאיפה האצילית ביותר שלי לזמנים קשים אלה? ליבכם יענה. תנו לשבועה זו להפוך לכוכב הצפון שלכם. בכל פעם שאתם מרגישים אבודים חשבו עליה, והיא תזכיר לכם מה חשוב".
למי שרוצה להרחיב על דרכי התמודדות, ידיד האתר שלומי חסטר שוחח עם ד"ר נועה אלבלדה על חוסן מנטלי בפודקסט Mindset. מוזמנים להאזין.
תמונת כותרת: Darius Teis / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
השלווה מגיעה כשאנו אוזרים את האומץ לוותר על כמה אמונות מבוססות היטב
תרגול מיינדפולנס לא דורש מכם דבר מלבד 10 דקות ביום – אפשר אפילו פחות
מתח יכול לדחוף אותנו קדימה או לגרום לקיפאון – פסיכולוגים מסבירים כיצד לשלוט בהשפעתו
עוד מרדיו מהות החיים:
מופע הרדיו של גוטליב וברובינסקי – שיחה עם ד"ר נאדר בוטו על אירועי השעה
