ראיית החיובי בעולם אין פירושה לצבוע את השלילי בגוונים ורודים. החיובי קיים בזכות עצמו, ובשפע. אלא שלא אחת גורמים מסוימים מפריעים לנו לראות אותו, חלקם קיימים בנו באופן טבעי וחלקם תוצר של התרבות. איך עוקפים את המחסומים הללו ומשפרים את מאזן הטוב בחיינו?
מי שאוהב לאתגר את המחשבה של ילדים קטנים מוזמן להציג להם את החידה המתחכמת הבאה: מה יש יותר בעולם – עליות או ירידות? אותו דבר, כמובן. אלא אם מכניסים לתשובה את נקודת המבט האינדיבידואלית שלנו. אומנם לא היינו ממליצים לסבך ילדים בהתפלספות הזו, אבל לנו המבוגרים יכולה לצמוח תועלת מכך.
משום שנקודת המבט יכולה להשפיע על התשובה וכתוצאה לפתוח עבורנו אפשרות לקבוע את תמונת המציאות שלנו. אם אנו מביטים למעלה הכול עליות; אם מטה – הכול ירידות. אם מביטים לצדדים אולי נראה גם וגם. עכשיו ניקח את התרגיל המחשבתי הזה ונחליף את העליות והירידות בצדדים החיוביים והשליליים של החיים. בזמן שעליות וירידות הן תכונות פיזיקליות והשוויון ביניהן אבסולוטי, טוב ורע הם מושגי מוסר יחסיים הנתונים לפרשנות. ועדיין, עקרון נקודת המבט תקף – אנו יכולים ליצור את המאזן הרצוי לנו בעזרת שינוי מידת החשיפה לשלילי ולחיובי.
אנו נותנים לדברים שליליים יותר יחס משמגיע להם באופן יחסי
כל זה עשוי להישמע טריוויאלי ופשוט לביצוע, אבל למעשה, הדעה הרווחת בקרב מדענים היא כי זוהי יציאה נגד הטבע האנושי, שנוטה במובהק להתמקד יותר בשלילי. לרגל צאת הספר The Power of Bad: How the Negativity Effect Rules Us and How We Can Rule It ראיינה הפסיכולוגית ד"ר ג'ולי סאטי את מחבריו, ד"ר רוי באומייסטר, פסיכולוג חברתי, והעיתונאי ג'ון טירני למגזין Greater Good של אוניברסיטת ברקלי. בריאיון מסבירים השניים כי אנו בני האדם מאופיינים במה שמכונה 'הטיית השליליות'.
פירושו של דבר הוא שמוחנו מתוכנת "לתת יותר משקל בעיני רוחנו לדברים שמשתבשים מאשר לדברים שהולכים טוב". אבל, הם מוסיפים, הידיעה שהשלילי מקבל העדפה אוטומטית עשויה דווקא להיות המפתח להצפת הטוב ברמה האישית והחברתית כאחד, שכן היא מזכירה לנו לקחת בעירבון מוגבל הן את כמות והן את עוצמת המידע השלילי שאנו פוגשים.
טירני מסביר כי ההטיה יכולה לבוא לידי ביטוי בדברים קטנים, למשל "העובדה שאתם כמעט ולא מקבלים קרדיט על ביצוע יותר משהבטחתם […] אבל נענשים בחומרה על מה שאתם לא עושים". במקביל, באומייסטר מציין ניסויים שהראו כי בלמידה בשיטת גמול ועונש, לעונש היה אפקט חזק יותר והתלמידים קלטו את החומר מהר יותר.
החיים תחת אשליה שהחדשות הן המציאות הממשית
עוד נחזור אל באומייסטר וטירני, אבל כדי להבין את האפקט במלוא עוצמתו כדאי לעבור לניתוחו המבריק של אוליבר בורקמן מה-Guardian לחשיפת היתר של האדם המודרני למידע שלילי. בטור מתמקד בורקמן בחדשות ובצריכתן דרך הרשתות החברתיות. הבעיה העיקרית שעליה הוא מצביע היא ש"העולם של פוליטיקה לאומית ומשברים בינלאומיים עלול להרגיש חשוב יותר, אפילו מציאות אמיתית יותר, מהמיידיות המוצקה של המשפחות, השכונות ומקומות העבודה שלנו". במילים אחרות, צורת החשיפה שלנו לחדשות מייצרת לנו אשליית מציאות שבה יש דומיננטיות מדומה למה שמושך את תשומת הלב שלנו. ואלו, כפי שטוען בורקמן וכפי שמוכיחים גם באומייסטר וטירני – חדשות שליליות.
לדברי בורקמן האירועים בעולם לא הולכים ומחריפים. הם תמיד היו חיוביים ושליליים כאחד. מה שהשתנה בוודאות הוא החיבור הבלתי פוסק שלנו לזרם החדשות. "לפני מספר עשורים החדשות היו, כמעט בהגדרה, מסר ממקום אחר. עולם שבו אתה מבקר קצרות בטרם אתה חוזר לעולמך". עם מעבר החדשות ממבזקים מדי שעה לזרם בלתי פוסק שאליו נלווה זרם בלתי פוסק של פרשנויות, ממים, דעות מנומקות וסתם אבחנות, נדמה לנו שהחדשות והמציאות אחד הם.
הכאן ועכשיו יכול להיות חיובי וקסום, אבל אנחנו לא חיים בו, אלא במציאות המדומה של זרם החדשות. צילום: Diego Cervo / shutterstock
ואולם, כשמרימים רגע את המבט מהנייד, כל המציאות הזו מתפוגגת ומולנו עומדת המציאות הממשית והמיידית. זה לא אומר שדברים לא קרו, אבל הם לבטח לא תפסו במציאות את אותו הנפח שהם מתיימרים לתפוס במדיה. למעשה, בהגדרה, כל אירוע במדיה גדל מעבר לממדיו במציאות. ולפעמים זה טוב. אם אנו רוצים ליצור שינוי בתחום מסוים, לעיתים צריך לצבור תנופה. אבל לא בכל אירוע זה אפשרי וגם לא תמיד כדאי. מה שמוביל לטענה נוספת של בורקמן: אחד ממוקדי המשיכה של החדשות הוא התחושה של השתתפות אקטיבית. כשאנו מגיבים, עושים לייק, מצייצים מחדש או כל פונקציה אחרת של הרשתות, יש לנו תחושה של השפעה. אבל זו, מסביר בורקמן, מינימלית אם בכלל. ההשפעה, אם כבר, היא חיזוק התחושה שזו המציאות. הרי כעת אנו משתתפים בה.
לא נלאה אתכם בסקירה ההיסטורית של אמצעי התקשורת ומערכת היחסים שלנו איתם. די לציין את המצב הנוכחי – טשטוש הגבול בין המציאות של כאן ועכשיו ובין המציאות הווירטואלית, שרובה מחשבות של אנשים ומיעוטה אירועים ממשיים. בורקמן מרגיש כי זה יוצר חברה לא בריאה, שבה מודגש השלילי יתר על המידה. הוא תופס הרבה יותר מהמקום שהיינו רוצים להקצות לו אם זה רק היה בשליטתנו. אבל אנחנו, כאמור, בעלי נטייה הישרדותית לחפש מה עלול להשתבש ולסכן אותנו.
ובכן, הבעיה לא תיפתר אם נמשיך לחפש סיכונים תחת כל עץ רענן, שברובם אינם רלוונטיים לנו. כי למרות הכול, עדיין יש לנו מידה של שליטה: "כל רגע של תשומת לב לסיפור חדשות נתון הוא רגע שלא ניתנה בו תשומת לכל דבר אחר", כותב בורקמן. ובהיפוך – כל רגע שאנחנו לא מקדישים לחדשות יכול להיות מוקדש לדברים אחרים, כמו הצדדים החיוביים והיפים של המציאות. המסקנה שלו, אם כן, היא שהתחושה העכורה של מציאות שלילית ומלאת אסונות היא תוצאה של נקודת המבט. זה אפילו לא עניין של להרכיב משקפיים ורודים כשמביטים על האירועים השליליים – פשוט להפחית את החשיפה לאירועים שליליים, מתוך ידיעה שהם מנופחים הרבה מעבר לפרופורציות שלהם במציאות. גם בבמה שהם מקבלים בתקשורת וגם בבמה שאנו מעניקים להם במחשבותינו.
האריתמטיקה של החיובי
אם נחזור לבאומייסטר וטירני נגלה תובנה דומה. הרעיון הוא לא רק לחפש את החיובי, אלא להוריד משמעותית את העיניים מהשלילי, בגלל הנטייה שלנו לדמיין אותו נפוץ יותר ובצבעים עזים יותר. לדבריהם, אין שוויון בין אירוע חיובי לשלילי בכל הנוגע למידת ההשפעה עלינו. ברוב המקרים השלילי ישתלט על החיובי, בטח כשהם שווים ולפעמים גם כשהחיובי גדול יותר אובייקטיבית. חשבו למשל איך כתם קטן בשולי החולצה שאיש לא יראה יכול להעכיר בילוי נעים במסעדה מעולה. המשקל הסגולי של דברים שליליים פשוט גבוה יותר.
מניסיונו כעיתונאי מספר טירני כי כתבים נוטים לא רק להתמקד בשלילי, אלא אף לקחת אירועים חיוביים, למצוא בהם פרט קטן שלילי ולנפח אותו כך שהמציאות תיראה כאילו הפרט הזה הוא כל מה שיש. כך הם מושכים את הציבור לעקוב אחריהם, שכן, כפי שכבר ביססנו, אנחנו מתוכנתים לחפש סיכונים. ביקוש והיצע. אבל האם באמת אנו מבקשים את הסיכונים והחדשות השליליות? הרי אנו מחפשים אותם רק כדי להימנע מהם. ואם אנחנו יודעים שהם לא מייצגים את המציאות האובייקטיבית, הדרך להימנע מהם היא לצמצם מגע. להחזיר את האירועים השליליים לממדים הארציים שלהם יכול להסתכם בלפתוח פחות חדשות.
אנחנו מחפשים סכנות כדי להימנע מהן. עיתונאים לא מהססים להביא אותן גם כשהן לא ממש שם. צילום: Ana Flasker / shutterstock
ההוכחה לכך שהביקוש לסיכונים מדומה מגיע, לדברי טריני, מכיוון בלתי צפוי. הרשתות החברתיות, שלוקחות חלק כה מרכזי בניפוח השלילי, מלמדות כי הדברים שאנו נוטים לשתף הם דווקא סיפורים חיוביים וחדשות טובות. הוא מסביר שוב כי יש לנו שליטה. האלגוריתם של הרשתות יעצים כל קצה חוט שניתן לו: נפתח סיפורי אסונות – נקבל עוד; נפתח דברים שקשורים לתחביבים ולאהבות שלנו – זה מה שישלוט בפיד.
הדרך להתמודד עם הטיית השליליות, על פי באומייסטר וטירני, היא שימוש במוח הרציונלי, אפילו המתמטי. אם אנו יודעים שלדברים שליליים יש מקדם הגברה, כדי ליצור מאזן עם החיובי עלינו להפחית חשיפה לשלילי ולהגביר פי כמה מונים את החשיפה לחיובי. זה ייתן לנו תמונה קרובה יותר לממוצע המציאותי. "המוח התפתח לתגובת יתר לדברים שליליים, אז כדי לפצות על כך טוב לקחת רגע לעצור ולהתחשב גם בצד החיובי", מסביר באומייסטר. "כדי להיות מדויק באיך שאתה רואה את העולם, עליך להכניס תיקון כנגד הטיית השליליות". הוא אף מציע יחס של 5:1 בין חיובי לשלילי, לאור מחקרים שמראים כי לאירועים שליליים יש אפקט חזק עד פי 4.
במקביל, טירני מציע לנהל יומן הכרת תודה שבו אנו מציפים באופן יזום את האירועים החיוביים בחיינו. אכן, לא פעם הם חולפים לידינו, טובעים בים החדשות, או פשוט ממתינים שנרים עיניים מהמסך ונסתכל עליהם כשהם עומדים ממש מולנו. גם זה לדבריו שימוש במוח הרציונלי, "כיוון שאתה מחליט שאתה מנהל יומן כי מחקרים מראים שזה יעזור לך לחשוב על הדברים הטובים בחייך".
באומייסטר מסכם ואומר: "אנו רוצים שאנשים יבינו שדברים הם כמעט אף פעם לא גרועים כפי שהם חושבים, שומעים ומפחדים". וטירני מוסיף כי "אנו האנשים ברי המזל ביותר בהיסטוריה שאנו חיים עכשיו. ודברים רק הולכים ומשתפרים".
כשמתרגלים לראות את החיובי – זה ממכר
את זה יכולים להזכיר לנו גם האנשים שסביבנו, אם מפעילים בדיוק את אותה לוגיקה – דגש חזק יותר על החיוביים. טארה פארקר פופ כותבת ב-New York Times על שיט שאורגן לקבוצת אנשים שהמכנה המשותף מבוסס על שני יסודות: הם חוו אובדן או משבר, והם היו אופטימיסטיים מטבעם. פארקר, שלאורך המסע רכשה חברים חדשים עם נטייה חזקה לחיוביות, מספרת על אפקט ההדבקה של אנשים אופטימיים. "היא ציינה כי הקפת עצמה באנשים חיוביים עזרה לה להתמודד עם אובדן שני בעלים לאורך השנים". פארקר עצמה מתארת את השפעת השהייה במחיצת אנשים חיוביים כמעוררת לאורח חיים בריא וממכרת. היא חזרה הביתה עם צורך עז לשהות במחיצת אנשים מאושרים.
נראה, אם כן, כי גם לחיובי יש כמה טריקים בשרוול. צריך רק לתת לו פוש קטן ולתרגל עצמנו בלראות אותו. זה יהיה הרבה יותר קל אם נדע לשמור את החשיפה לשלילי על אש נמוכה, מתוך הבנה שזה יותר קרוב למציאות, אבל גם מתוך בחירה מודעת ליהנות מהטוב שקיים ומחכה שניגש אליו להציג את עצמנו.
תמונת כותרת: Jimmy Conover on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
כיצד האישיות שלנו משפיעה על מה שאנו רואים? נוירולוגים מסבירים מהי תפיסה תת-מודעת
קחו את זה בקלות – 20 ציטוטים מצחיקים וחכמים על החיים
ההרצאה השבועית של TED: כיצד חשיבה חיובית מונעת בורות ביחס לעולם
עוד מרדיו מהות החיים:
