אילו יתרונות בריאותיים ואילו אתגרים טומנת בחובה עבודה מהבית?

* כתבה זו מופיעה גם בגרסת אודיו בתחתית העמוד *

כמשרה מלאה או כאלטרנטיבה לימים שבהם זה מתאפשר – עבודה מהבית מגלמת בתוכה שלל יתרונות בריאותיים: גופניים, נפשיים וסביבתיים. יחד עם זאת, היא מייצרת אתגרים חדשים. מקבץ אנשי מקצוע שעובדים מרחוק שופכים אור על האופן שבו ניתן להתמודד עימם, למקסם פרודוקטיביות ולשמור על איזון בין פנאי לעסקים.

תום לב-ארי בייז | 15 מרץ, 2020

בפינה שקטה וקבועה בבית הקפה השכונתי, על הספה בבית עם הרגליים למעלה או באחד החדרים שהוסב למשרד אלטרנטיבי – איך שלא נדמיין את זה, עבודה מרחוק מצטיירת טוב. בעולם שבו כמות המקצועות שאינם מצריכים נוכחות פיזית יומיומית במשרד משותף הולכת וגדלה מרגע לרגע, רק טבעי שנפלרטט עם המחשבה. ואכן – בין אם מדובר בפריבילגיה של תפקיד שכל מה שהוא מצריך זה לפטופ, אינטרנט אלחוטי, טלפון נייד וקליטה ובין אם במגבלה פיזית שמאלצת אותנו למצוא פתרון יצירתי לאי התייצבות במשרד – מסתבר שעבודה מרחוק אף טומנת בחובה שלל יתרונות בריאותיים; פיזיים ונפשיים.

מהנתונים שמציג אייזק קרוק בכתבתו במגזין Thrive Global עולה כי באנגליה "יותר ממחצית ימי המחלה נלקחים בשל סטרס וחרדה שנובעים ממקום העבודה". ולטענתו, המספרים רק עולים. השילוב של שעות העבודה שהולכות ותופחות, מסביר קרוק, יחד עם סביבת עבודה לחוצה, פגישות והתקלות שקוטעות את רצף החשיבה ונסיעות עמוסות פקקים – יוצר עומס מנטאלי מזיק. עבודה מהבית, בצורה מלאה או חלקית, הוא טוען, "תאפשר לעובדים לבחור סביבת עבודה שתיטיב עימם […] מה שצפוי להגביר את הפרודוקטיביות שלהם ואת איכות העבודה".

סביבת עבודה אלטרנטיבית מיטיבה עם הבריאות

ואם כבר נגענו בנסיעות הצפופות, "בממוצע", כותב קרוק, "מבזבז תושב לונדון 74 דקות ביום בדרכו אל או מהעבודה". אם תשאלו את מי שצולחים בצורה יומיומית את הכניסה והיציאה מתל אביב, כנראה ש-74 הדקות הלונדוניות יישמעו זניחות. בין אם אנחנו מבלים חצי שעה או שעה ורבע לכיוון אחד – זהו זמן שהיה ניתן לנצל כדי לשפר את איכות החיים ואת הבריאות הגופנית והנפשית שלנו, הוא מסביר, ומציע "חדר כושר, השלמת שעות שינה או מדיטציה". ניתן אף לומר כי בעצם כך נרוויח פעמיים – גם נחסוך את הסטרס וההתשה שנובעים מהדרכים העמוסות לעייפה וגם נשדרג את אורח החיים שלנו על ידי הוספת פעילות חיונית. וזאת עוד מבלי להרחיב בנושא שיפור איכות הסביבה.

יתרון מנטאלי נוסף שמציג קרוק בהקשר של עבודה מהבית הוא היחס בין אוטונומיה וסיפוק מקצועי. "מחקרים מראים שככל שאנשים חשים יותר שליטה על חייהם המקצועיים הם נוטים להחזיק בתפקידיהם זמן ארוך יותר ומעידים על תחושת סטרס נמוכה יותר". זו, בתורה, משפיעה רבות על בריאותם. לדבריו, כשהעבודה מתבצעת מהבית היא מאפשרת גמישות בלוח הזמנים: אנשים יכולים לשלב יותר זמן עם הילדים בשעות הערות שלהם ולהשלים משימות מאוחר יותר, כשהם ישנים, או לחלופין, לשזור פעילות גופנית באמצע היום. מדבריו עולה שככל שעובד חש שהזמן שלו נתון להחלטתו, כך הוא נוטה לחוש מסופק יותר מעבודתו ופחות מתוסכל.

עבודה מהבית, מוסיף קרוק, פותחת את עולם גיוס העובדים אל מעבר למגבלות גיאוגרפיות ומאפשרת לכל חברה וארגון לזכות במיטב הכישרונות, גם אם אלו נמצאים בקצה השני של המדינה ואפילו של העולם. מצידו השני של המתרס, היא מאפשרת לבעלי מקצוע לעבוד במה שהם באמת אוהבים ורוצים, להתקבל למקומות שתואמים את הלך הרוח שלהם ויספקו להם תחושת משמעות מבלי להתפשר בשל מחסומים פיזיים.

נושמים לרווחה – הקלה לנהגים, לעוברי האורח ולאטמוספירה. קרדיט: Zhu Difeng / Shutterstock

כיצד מתמודדים עם הבדידות?

אבל לא הכול ורוד. עבודה מהבית מציפה אתגרים שונים שאולי לא שיערנו שניאלץ להתמודד עימם. ביניהם בדידות, קשיי תקשורת, מורכבויות חדשות בתחום האיזון שבין עבודה לפנאי והסחות דעת שונות מאלו שבמשרד המשותף. אל דאגה, אספנו עבורכם הצעות להתמודדות עם כל אחד מהם.

בכתבה שפרסמה נטליה לוסינסקי ב-Business Insider היא מדברת על הפן הפחות סקסי של עבודה מהבית: הבדידות. מתוך ראיונות שערכה עם עובדים שמתפקדים מרחוק עולה כי רבים חשים מנותקים, מה שמשפיע עליהם גם ברמה החברתית וגם ברמה המקצועית. המרחק, כפי שעולה מכתבתה, עלול לפגוע באיכות עבודת הצוות אם התקשורת בין העובדים הופכת מינימלית וטכנית בעיקרה. בשביל להתמודד עם כך, מייצרים העובדים בצורה אקטיבית אינטראקציה טלפונית, מפגשים חברתיים יזומים או אפילו חוברים אל קולגה לעבודה משותפת מאחד הבתים.

בכתבה אחרת שפרסמה לוסינסקי ב-Business Insider היא נוגעת בקושי תקשורתי שנובע מהיעדר מפגש פנים אל פנים: החוסר בשפת גוף מייצר פרשנויות מוטעות ועלול להוביל לחיכוכים. "שמירה על תודעה חיובית ויציאה מתוך נקודת הנחה כי אנשים מתנהלים בצורה הכי טובה שיכלו", טוענת אחת מהמרואיינות, עוזרת לה להפחית את קשיי התקשורת. במקום לקפוץ למסקנות לגבי משפט בלתי מנוקד שנשלח בהודעת וואטסאפ חטופה – כדאי לנסות להניח כי כוונתם של שאר העובדים טובה וכי בהחלט ייתכן כי קיימות מגבלות שנסתרות מעינינו בשל המרחק הפיזי.

בהיעדר מפגשים אקראיים, גם פידבק עלול להפוך למצרך נדיר יותר. "ללא פידבק עובדים חשים חוסר ביטחון לגבי הביצועים שלהם ומתקשים להעריך מה מתנהל טוב ומה דורש שיפור", כותבת מוניקה טאי ביבריץ' ב-Medium ובאותה נשימה מציעה רעיונות לשיפור: "אל תחכו לפידבק שיגיע מהצוות שלכם, בקשו אותו בעצמכם. זה עשוי להיות קשה בהתחלה אבל הם יעריכו את התשוקה שלכם להתפתח".

איזון בין עבודה לפנאי דורש תשומת לב גם כשעובדים מהבית

אתגר מסוג שונה – שבעטיו התרחקנו מהמשרד והנה אנחנו מגלים שגם בבית הוא יודע להפתיע אותנו – הוא הסחות הדעת. אז אומנם לא צצה פגישה כל רגע ואין שיחות מטבח קולחות שגונבות את תשומת הלב, אבל מגוון רחב של כלי חשמל, חפצים מפוזרים, עוגות שעלינו להכין ובעלי חיים צמאי טיולים רוחשים באוזנינו בכל רגע נתון. כשעובדים מהבית, "בסופו של דבר, אף פעם לא ממש ברור מתי אנחנו בעבודה ומתי אנחנו בבית", כותבת אליזבט גרייס סאונדרס ב-Harvard Business Review ומרחיבה את היריעה לשיח על מציאת האיזון שבין עסקים לפנאי.

סאונדרס עובדת מהבית כבר 12 שנה ועוסקת באימון אישי של ניהול זמן. מרבית המתאמנים שלה, בדיוק כמותה, עובדים מרחוק. אחרי שלדבריה חוותה את הצד הטוב, הרע והמכוער של עבודה בסביבות אלטרנטיביות, התובנה העיקרית שלה היא שהכול מתנקז ליכולת להציב גבולות.

הגבולות משרתים את העובדים לשני הכיוונים, הם מגינים על העבודה כך שתתרחש בצורה האפקטיבית ביותר, ועל הבית והפנאי כך שיישמרו מפני מיילים שעלולים לזלוג בכל רגע נתון. הכלי הראשון שמציעה סאונדרס הוא תחימת שעות עבודה. ממש כפי שהיו לנו לו עבדנו במשרד משותף. 8:00 עד 16:00 או 9:00 עד 18:00, או אפילו בשני חלקים: 8:00 עד 14:00 – הפסקת צהריים עם הילדים וחזרה לעבודה – 19:00-21:00. כל אחד יודע מהן שעות העבודה שמצופות ממנו ומה הגמישות המשפחתית שלה הוא זקוק.

הצורך להציב גבולות מתגבר תחת קורת גג אחת. קרדיט: Elnur / Shutterstock

בשעה שיום העבודה מתחיל אנחנו אמורים למצוא את עצמנו מול המחשב ובידיעה ברורה שכל מה שלא נחשב לעבודה יחכה ל"כשנחזור" הביתה. ולהיפך. לפני שהצליחה ליצור את ההפרדה הטכנית הזו הרגישה סאונדרס מתוסכלת כל הזמן. ולאו דווקא כיוון שהעבודה נפגעה. "בזמן שהייתי בבית הרגשתי אשמה על שאני לא בודקת מיילים בכל שעה ביום ובלילה. לא הרגשתי לרגע כאילו אני יכולה באמת לנוח", היא כותבת.

גבולות – לא רק בינינו לבין עצמנו

אז מצד אחד, תענוג שאפשר לקום מהספה ובמקום לעשות טיול התאווררות למטבח המשותף – אנחנו יכולים ברגע להעביר את הבגדים ממכונת הכביסה אל המייבש ולקדם את מטלות הבית. ומצד שני, אם גיחה כזו מפתה אותנו גם להעביר סמרטוט על הכיור שבחדר האמבטיה ומפה לשם אנחנו מארגנים מחדש את גלילי ניירות הטואלט ומדיפים אקונומיקה – אנחנו בבעיה. עלינו להכיר את עצמנו ולהציב גבולות שיטיבו עימנו, לכאן ולכאן. גם מול עצמנו וגם מול אחרים, מוסיפה סאונדרס.

יכול להיות שאנחנו ממש ממושמעים לגבולות שיצרנו אבל הסביבה קצת פחות. חברים, שכנים ומשפחה עלולים לפרש את היותנו בבית כפתח לזמן איכות. עלינו לתקשר את שעות העבודה שלנו מהבית גם החוצה, אל העולם, "ומבלי להתנצל", מחזקת סאונדרס. "הציבו אותם באופן גלוי ועובדתי, מתוך אותו הכבוד שהיה לכם אל הזמן שבו הייתם עובדים מהמשרד".

שלושה כלים נוספים שיכולים לעזור לנו לשמור על פוקוס בעבודה מהבית ולהצליח להתנתק מאותו פוקוס בתום שעות העבודה הם שגרת בוקר, כפי שמציעה לוסינסקי, ניהול מערכת שעות, כפי שמציעה סאנדרס וטקטיקת הפרד ומשול אלקטרונית, כפי שמציעה ביבריץ'.

כלים לשמירה ויציאה מפוקוס

"אחד היתרונות שבעבודה מהבית", כותבת לוסינסקי, "הוא שאיננו צריכים להשקיע את מלוא הזמן בשגרת הבוקר". תיאורטית, אפשר לוותר על איפור, גילוח, עיצוב שיער וחליפת עסקים ואם נרחיק לכת, נוכל גם לעבוד בפיג'מה מבלי לצחצח שיניים. חסכנו זמן ואולי גם קצת אנרגיה. ואולם, מפתה ככל שזה נשמע, מסתבר שדווקא שמירה על שגרת בוקר מסוימת תעזור לנו לחוש ערניים ומגויסים יותר. היא משמשת טקס מעבר שמכניס אותנו למסגרת מנטאלית של עבודה.

כשסאונדרס מדברת על מערכת שעות היא לא מצפה שנבנה לוח זמנים שעתי לכל רגע ביום, אבל היא בהחלט טוענת כי "הגדרת משימת מפתח אחת או שתיים שברצוננו לסיים בחלון זמן מסוים" תעלה את הפרודוקטיביות ותשמור על סדר בעבודה. להמלצתה, בחלון זמן שכזה כדאי להשתיק את התראות המייל ואולי אף לעדכן את הקולגות שלא נהיה זמינים עד סופו. ניהול המדיות שלנו מתחבר להצעתה של ביבריץ': כדי לשמור על עצמנו מלטבוע בעבודה בכל רגע ביממה, כדאי לטענתה לתחום את השימוש בכלי העבודה. לא רק לכבות את התראות המייל בתום "שעות המשרד", אלא ממש להפריד בין המחשב שעימו אנו עובדים והמחשב שבו אנו גולשים או צופים בנטפליקס בשעות הערב. לא לכולם זה מתאפשר, כמובן, אבל אפשר גם לקחת את הרעיון ולהבחין בין חלל העבודה וחלל הפנאי. אפילו אם מדובר בשתי כורסאות שונות.

כשהצרה של המאה ה-21 מוגדרת כסטרס, והקריירה נוטה למלא את הנתח הנכבד ביותר בשעות הערות שלנו ביום, סביבות עבודה אלטרנטיביות שמפחיתות תסכול, מעלות פרודוקטיביות – ונראה כי, על הדרך גם מלמדות אותנו שיעור או שניים בהצבת גבולות – עשויות להוות ברכה. כמובן שיש ללמוד אותן ולהצליח להסתגל גם אליהן. וכמובן שלא לכולם הן מתאימות ולא בכל תפקיד הן מתאפשרות. לנו נותר לשאול את עצמנו האם אורח החיים הזה מתאים לנו: האם נהיה מסוגלים ליהנות מהיתרונות ולהתמודד עם האתגרים החדשים.

תמונת כותרת: Creative Lab / shutterstock