האם אתם יכולים לדמיין את חייכם ללא הקול הקטן שבראש שלכם? ואולי אינכם מכירים אותו כלל, ודווקא מתקשים בעצם פעולת הדמיון? ציוץ טוויטר תמים לכאורה עורר דיון פילוסופי נרחב ברשת על אודות מהות החשיבה שלנו, וגרם לנו לעצור ולהתבונן בה ממבט על.
לא בכדי אנו נקראים "הומו ספיאנס" – האדם החושב. מחשבות חולפות במוחנו בכל רגע נתון, מהרגע שאנו פוקחים את העיניים בבוקר, ועד הרגע שבו אנו עוצמים אותן בלילה והולכים לישון. נראה שתמיד מלווה אותנו קול קטן בתוך ראשנו, שמנהל איתנו דיאלוג פנימי ומזכיר לנו כל הזמן מה אנחנו צריכים לעשות, מתווכח איתנו, מציג לנו שיקולים בעד ונגד כשאנו עומדים בפני בחירה ומקיים איתנו מגוון סוגי שיח ש"סירי" יכולה רק לקנא בהם.
ייתכן שהקול הזה מוכר לכם מאוד. אולי אתם אפילו שומעים אותו ברגע זה ממש, כמו פודקאסט שמתנגן בתוך הראש שלכם בעוד אתם קוראים שורות אלו. וייתכן מאוד גם שאין לכם מושג בכלל על מה מדובר.
בכל מקרה, אתם לא לבד. בשבועות האחרונים הרשת גועשת הודות לציוץ טוויטר אגבי של הגולש קייל אובריי. "עובדה כיפית", כתב אובריי, "לחלק מהאנשים יש דיאלוג פנימי ולחלק אין. כלומר, המחשבות של חלק מהאנשים הם כמו משפטים שהם 'שומעים', ולחלק מהאנשים פשוט יש מחשבות אבסטרקטיות לא-מילוליות שהם צריכים לתמלל כל הזמן. רוב האנשים אינם מודעים לסוג השני של האנשים".
מרגע שעלה לאוויר, גרף הפוסט מאות אלפי תגובות, והצית דיונים נוספים ברחבי הרשת. מה היה בו שגרם לכזו סערה? נראה שהוא מכוון זרקור על נקודה שבדרך כלל רובנו לא מקדישים לה מחשבה יתרה, על אף שהיא למעשה אחת החוויות הבסיסיות והמאפיינות ביותר שלנו כבני אנוש. לפעמים היא כל כך מובנת לנו מאליה, עד שאנו לא מעלים על הדעת שקיימים אופני חשיבה נוספים, שונים משלנו. כל כך זרים לנו עד שאנו לא מסוגלים אפילו לדמיין אותם.
Fun fact: some people have an internal narrative and some don't
As in, some people's thoughts are like sentences they "hear", and some people just have abstract non-verbal thoughts, and have to consciously verbalize them
And most people aren't aware of the other type of person
— Kyle
הציוץ שהתחיל את הכול – האם אתם קוראים אותו בראשכם עכשיו?
כיצד אנו יוצרים את הקול הפנימי של מחשבותינו?
ואכן, רוב האנשים יתארו את המחשבות שלהם כקול המנהל איתם דיאלוג פנימי. בסקר טוויטר שיזמה אחת הגולשות בתגובה לציוץ, נמצא שכמעט 60% מתוך 20 אלף המשיבים מזדהים עם התופעה הזו. אז מה המקור של החוויה הרווחת הזו?
הפסיכולוג הרוסי לב ויגוצקי חקר את התופעה בשנות ה-30 של המאה ה-20. במאמר שהתפרסם ב-The Guardian, מסביר פיטר מוסלי את התיאוריה של ויגוצקי. לפיה, החוויה היא חלק ממנגנון תפיסת המציאות שלנו, ובו היא מתווכת על ידי התודעה. הוא התייחס אליה כ"דיבור פנימי" שמקורו בהפנמה שאנו עושים לדיבור חיצוני. לדבריו, כאשר אנו שומעים את עצמנו או אדם אחר מדברים בקול – אנו משחזרים את הקולות במוחנו על ידי יצירת שיקוף פנימי של הצלילים החיצוניים כפי שהתודעה שלנו תופסת אותם. לכן, כשאנחנו מדברים לעצמנו במחשבותינו, בדרך כלל נשמע את קולנו שלנו. תיאוריה זו יכולה להסביר גם מדוע בפעמים אחרות, לדוגמה בעת נקיפות מצפון, ייתכן שהדיבור הפנימי הזה ילבש את דמותו של אדם אחר, ונשמע למשל את קולה של אמא שלנו הגוערת בנו.
מוסלי מוסיף כי מחקרים נוירולוגיים שנערכו במשך השנים חיזקו טענה זו בכך שגילו כי אותו אזור במוח המופעל בעת דיבור בקול רם, מופעל גם בעת דיבור פנימי. עוד נמצא שאפילו שרירי תיבת הקול שלנו, המתעוררים לפני שאנו מפיקים צלילים בקול, מגיבים גם בעת הפקת אותו קול פנימי, למרות שהאחרון כלל לא עוזב את פינו.
קולה של הדממה
אך לא כולם שותפים לחוויה הרווחת הזו. כפי שמתברר מהציוץ של אובריי, אצל חלקנו המחשבות לא מקבלות ביטוי מילולי. בדיוק כשם שהאנשים שמנהלים דיאלוג פנימי מתקשים לדמיין כיצד יכולה להתקיים חשיבה בלעדיו, כך האנשים המתארים את עצמם ככאלה שאינם חושבים באופן מילולי, מעידים שאינם יכולים לתאר לעצמם איך נחווית חשיבה מילולית, וכי אינם מסוגלים לחשוב באופן מילולי גם אם היו מתאמצים לעשות כן. או, כפי שהעידה אחת הגולשות בתגובה לפוסט לאחר ששמעה לראשונה על קיומו של דיאלוג פנימי: "בכל פעם שאני רואה סרט שבו יש דמות ששומעת את קולה בראשה, אני חושבת לעצמי, הלוואי שזה היה דבר אמיתי".
לכתבה שסיקרה את התופעה ב-New York Post, התראיינו מספר אנשים בעלי חשיבה בלתי מילולית. אחת מהן, שלבי קלארק, סיפרה כי לא תיארה לעצמה שדיאלוג פנימי כזה קיים, עד שקראה על כך בציוץ של אובריי. "אם אני מדברת לעצמי, זה רק בקול רם", משתפת קלארק, "אחרת המחשבות שלי מופשטות, כמו ענן של רגשות ומחשבות בלי מילים מוגדרות". מרואיינת נוספת, מורגן סטבינסקי, מתארת גם היא חוויה דומה: "דיאלוג ביני לבין עצמי כמו ויכוח, או תמלול פנימי של מחשבות לא ממש קורה אצלי. אם אני מביטה במראה וחושבת שאני נראית לא טוב, זה לא קול פנימי שאומר לי את זה, זה יותר כמו תחושה".
כיצד חושב אדם ללא דיאלוג פנימי? סשן שאלות ותשובות.
נראה כי ככל שמעמיקים יותר במחילת הארנב, מתברר באמת עד כמה מגוונת יכולת החשיבה האנושית. ואם אתם מתקשים לדמיין את היכולת לחשוב ללא או אולי דווקא עם מילים, רק נסו לדמיין כיצד ייראו חיים ללא הדמיון עצמו. זהו בדיוק המקרה עבור אנשים החווים "אפנטזיה", תופעה מסקרנת שהתגלתה למדע רק בשנים האחרונות.
על פי Science Focus, התופעה נחשפה לראשונה ב-2015, כאשר הגיע אל פרופסור אדם זימן, נוירולוג קוגניטיבי התנהגותי, פציינט שטען כי איבד את היכולת לדמיין לאחר ניתוח לב. המטופל, שכל חייו נהנה מדמיון פורה וחי, העיד כי מאז הניתוח אינו מצליח עוד להעלות במחשבותיו דימויים חזותיים וכי הפסיק לחלום בתמונות, וקשה לו יותר ליהנות מקריאה מכיוון שאינו מצליח להיכנס בדמיונו אל העולמות הבדיוניים שמוצגים בספרים. זימן, שנתקל לראשונה בתופעה התמוהה, כינה אותה בשם "אפנטזיה", כנגד המילה "פנטזיה" שטבע אריסטו בתקופה הקלאסית כדי לתאר את היכולת להעלות דימויים ב"עיני הרוח". המקרה עורר עניין בתקשורת, ולאחר שפורסמה כתבה בנושא החלו להגיע אל זימן מקרים נוספים בעלי מאפיינים דומים והוא פתח בחקירת התופעה בקנה מידה רחב.
זימן משער כי אפנטזיה קיימת בכ-2% מן האוכלוסייה. בדומה לחשיבה בלתי-מילולית, גם חשיבה אפנטסטית יכולה לבוא לידי ביטוי באופנים ובנסיבות שונות. חלק מן האנשים אינם יכולים לחלום בצורה ויזואלית. אחרים כן מסוגלים לראות דימויים בחלום, אך אינם מסוגלים לעשות כן בזמן הערות. במקרים מסוימים התופעה מולדת, ובאחרים מתעוררת בעקבות טראומה נפשית או פיזית, כמו פגיעת ראש, פסיכוזה או תקופת דיכאון.
הגורמים לאפנטזיה נעוצים בפגיעות נוירולוגיות שונות, הקוטעים את החיבורים העצביים שבין המרכז החזותי במוח ובין אזורים קוגניטיביים הקשורים לכישורים מנטאליים שונים, ולכן כל פגיעה באה לידי ביטוי באופן אחר, בהתאם לקשר העצבי המסוים שניזוק. לדוגמה, אצל אדם בריא הדמיון מתקשר בזמן הערות לפעולת "רשת ברירת המחדל" של המוח, אשר מופעלת בזמן שהמוח נמצא במנוחה ולא עסוק בגירויים חיצוניים. כאשר המוח מפסיק להתבונן החוצה, הוא מתחיל להתבונן פנימה. או אז המחשבות חופשיות לצאת ולשוטט והדמיון מתעורר לחיים. ואולם אצל חלק מהסובלים מאפנטזיה קשרים אלו פגועים. אך אין זה מונע את היכולת שלהם לדמיין בחלום, מכיוון שבזמן השינה פועלים מנגנונים נוירולוגיים שונים לחלוטין, שנותרו אצל אותם אנשים שלמים.
כולנו עוברים לפעמים למצב שקט
המקרים שלעיל מעוררים שאלות רבות. אם חלקנו חושבים בצורה ויזואלית וחלקנו בצורה מילולית, האם האחת עדיפה על השנייה? האם יש למוח ברירת מחדל טבעית של אופן חשיבה כזה או אחר, והשאר הם אנומליות? מיד נראה שהתשובה היא בשילוב של שניהם יחד.
מחקר שבוצע בהארוורד ב-2017 בדק את הקשר שבין שתי צורות החשיבה. על פי המחקר, למוח שלנו יש שני מצבי פעולה: האחד מילולי והשני ויזואלי. בכל רגע נתון של מחשבה אנו מפעילים את השילוב של שניהם ביחסים משתנים, וכך למעשה רובנו נעים על סקאלה שבין חשיבה מילולית לוויזואלית. את המעבר בין "מצב מלל" ל"מצב תמונה" תקבע סוג המחשבה עצמה.
במחקר נמצא כי דימויים חזותיים, נוטים לעלות בעיני רוחנו כאשר אנו חושבים על משהו שקרוב אלינו במרחק פיזי או במרחק הזמן. למשל, אם תתבקשו לחשוב על מגדלי עזריאלי, קרוב לוודאי שתצוץ במוחכם תמונה של שלושת המגדלים. הם נמצאים כאן בישראל ברגע זה ממש. אך אם, לעומת זאת, תתבקשו לחשוב על רשימת הקניות לחג הפסח הקרוב, רוב הסיכויים שתשתמשו בדיאלוג פנימי. בנוסף, נמצא כי הנבדקים התקשו לשלוט על הופעת הדימויים החזותיים – שצצו במוחם באופן ספונטאני באותה מידת בהירות בין אם נתבקשו לכך ובין אם לאו – בעוד שעל הופעת הדיבור הפנימי הצליחו הנבדקים לשלוט ולהפוך אותו לברור יותר, ככל שתכננו זאת מראש לבקשת החוקרים.
ענן של רגשות או דיאלוג פנימי? כיצד אתם חווים את המחשבות שלכם? צילום: frankie's / shutterstock
נראה כי זו הסיבה שחוויית ה"כאן ועכשיו" שלנו, המשותפת להרבה ממיני בעלי החיים, היא קודם כל ויזואלית, ואילו חשיבה הקשורה ב"שם ואחר כך", כמו תכנון עתידי, ובה מותר באדם מן הבהמה, מצריכה כישורים קוגניטיביים מפותחים יותר כמו שפה.
מחקר זה ודומיו רק פותחים את השער לחשיבה נוספת ומותירים הרבה יותר סימני שאלה מסימני קריאה. מעבר לכך שהם מאלצים אותנו לעצור לרגע ולקיים עם עצמנו מעין "מטא-חשיבה" על אודות החשיבה שלנו, הם מעלים שאלות פילוסופיות רבות. כיצד נחוו המחשבות שלנו, בני האדם, לפני התפתחות השפה? האם התפתחות השפה הגבילה את החשיבה שלנו, שבעבר הוגבלה כנראה רק על ידי הדמיון, או שמא ההיפך, רק העשירה וקידמה אותה בהעניקה שמות וכינויים לחוויות השונות?
ייתכן שלעולם לא נדע את התשובות לשאלות אלו. לא נותר לנו אלא להמשיך להרהר בכך במחשבותינו, בין אם דרך דיאלוג פנימי, דימויים קונספטואליים, או בכל דרך שבה זה עובד אצלנו.
תמונת כותרת: Ben White on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
לשמוע צבעים ולראות טעמים – כיצד פועל המוח כשמתמוססים הגבולות בין החושים
כיצד חשיבה רציונלית מחזקת את האינטואיציה – וכיצד ליצור את האיזון העדין ביניהן?
מהי "חשיבה אחורה" וכיצד התפיסה המקורית הזו יכולה להוות יתרון בהשגת מטרות
עוד מרדיו מהות החיים:
