הביטו לכוכבים – המסרים המאחדים של קרל סייגן לאנושות ממשיכים להדהד בחלל ובזמן

* כתבה זו מופיעה גם בגרסת אודיו בתחתית העמוד *

המדען קרל סייגן נודע בשליחותו להנגיש לקהל הרחב את תחום חקר החלל והמדע בכלל, ולהפוך אותו לחלק מהתרבות הפופולארית. יוזמותיו היצירתיות במהלך תכנון וליווי משימת החלל "וייאג'ר", ממשיכות לעורר השראה הרבה אחרי מותו, בזכות המסרים האוניברסליים שמוטטו גבולות בתוך כדור הארץ ומחוצה לו.

ירדן להבי | 15 ינואר, 2020

מי מאיתנו שהזדמן לו לצאת אל חיק הטבע בלילה בהיר, בוודאי נתקל במחזה המרהיב של כיפת השמיים במלוא תפארתה: המוני כוכבים בוהקים נגלים פתאום, זנבותיהם של כוכב נופל או שניים מבזיקים לאורך הרקיע, וקונסטלציות מתקבצות לנגד עינינו – מספרות סיפורים עתיקים שעברו מדור לדור. עוצמתו הבלתי נתפסת של היקום האינסופי עשויה בקלות להוביל למחשבה מדכדכת על מקומנו הזניח בתוכו. אך לעיתים, אותה מחשבה בדיוק יכולה להיות דווקא מקור להשראה ועוצמה. עבור החוקר והסופר המנוח קרל סייגן, זהו בדיוק המקרה.

סייגן נחשב לאחד מגדולי האסטרונומים של המאה העשרים. כחוקר כוכבים, היה אחראי לרבות מהתגליות החשובות בתחומו (כמו גילוי הסיבה לשינויי האקלים על מאדים או חיזוי הימצאות גזי חממה באטמוספרה של כדור הארץ), והשתתף בתפקידי מפתח בצוותי ההיגוי של כל אחת ממשימות החלל בארבעים השנים הראשונות של "עידן החלל" האמריקאי.

סייע להפוך את המדע לאייקון תרבות פופולארי

אולם סייגן היה לא רק מדען, כי אם גם הוגה דעות. כשהיה מביט מעלה אל הכוכבים, היה יכול לראות הרבה מעבר לצבירי האבק והערפיליות: להתבונן חזרה על עצמנו – יושבי הכדור הזה – ולראות אותנו כשכנים ושותפי גורל, שכל ההבדלים וחילוקי הדעות ביניהם מתגמדים אל מול אינסופיותו של היקום. הוא קרא לאנושות להכיר בשאר בני האדם כבני משפחתינו היחידים ובכדור הארץ כביתנו היחיד, ועל כן להוקיר אותם ולנהוג בענווה, בשלום ובאדיבות כלפי שניהם.

אחת מגדולותיו הייתה בכך שהשכיל להבין כי יוכל להשתמש בתגליות המדע כשופר להפצת מסריו המאחדים. על כן ראה שליחות בקירוב עולם המדע אל התרבות הפופולארית, והפך לאחד מחלוציה המשפיעים ביותר בהיסטוריה של תקשורת המדע. "מעבר לעבודתו כאסטרונום, סייגן הקדיש חלק משמעותי מהקריירה שלו להנגשת המדע והטכנולוגיה לציבור", מספר פרופסור ברוס לווינשטיין מאוניברסיטת קורנל, שבה סייגן לימד ופעל, בראיון ל–The Cornell Daily Sun. "סייגן הפך את המדע לחלק מתרבות היום-יום, במקום משהו אזוטרי ומנותק מהתרבות".

בלכתו השאיר סייגן דור שלם שהמדע הצליח לעורר את סקרנותו. ואכן, מורשתו חיה היום בדמות ממשיכי דרכו כמו תלמידו ניל דגראס טייסן ובמוסדות כמו "מכון קרל סייגן" בעל החזון "לשתף את ההתלהבות מהמדע עם כל מי שמתעניין במקום שבו האנושות נמצאת במסע להבנת מקומנו ביקום".

תקליט הזהב של וייאג'ר – ברכת שלום קוסמית מהאנושות

מורשתו של סייגן פרצה אף מעבר לגבולות כדור הארץ. את חזונו שוחר השלום שאף להפיץ לא רק בקרב יושביו, אלא בקרב יושבי היקום כולו, אם אכן קיימים כאלו מלבדנו. וכך, בספטמבר 1977 שוגרה לחלל הגשושית "וייאג'ר 1". בהכנות למשימה לקח על עצמו סייגן תפקיד מיוחד: ליצור תקליט האוצר צלילים ותמונות מכדור הארץ, שיתאר את מקור הגשושית ויישא מעין ברכת שלום בין-כוכבית למקרה שזו תיתקל בחיים תבוניים אחרים במהלך מסעה בחלל. "מטרתו השאפתנית הייתה לתמצת את מהות האנושות למעין קפסולת זמן", כותב אלדו ספדוני, מומחה לתעופת חלל, במגזין Now. ספדוני מסביר שהתקליט צופה בזהב, ויחד איתו הורכבו גם פונוגרף עם מחט והוראות הפעלה סימבוליות לחייזרים שאולי עתידים להיתקל בהן. התקליט הכיל 115 תמונות ומגוון צלילים שנועדו לתאר את החיים והתרבות בכדור הארץ למינים תבוניים שאינם ארציים. בין הצלילים ניתן היה למצוא קולות מעולם הטבע כמו רוח ורעמים, קטעי מוזיקה מתקופות ותרבויות שונות וכן ברכות שלום ב-55 שפות אנושיות שונות, ובשפת לווייתנים אחת.

אך מבין כל הקולות והצלילים עולה מסר אחד וברור שמהדהד מעל כולם. לטענת ספדוני, גם אם המסרים שבתקליט לא יפוענחו בהצלחה, עצם שילוב התקליט בגשושית מהווה אמירה בפני עצמה: "בני אדם הם חוקרים ומגלים, ועשינו ככל שביכולתנו לספר ליקום מי אנחנו". או כפי שקרל סייגן עצמו אמר: "התקליט יושמע רק אם ישנן תרבויות מתקדמות שמסיירות בחלל הבין-כוכבי ויפגשו בחללית. אבל השקת הבקבוק הזה אל תוך האוקיינוס הקוסמי משדרת משהו מאוד מעורר תקווה לגבי החיים על הכדור הזה".

מגוון מהצלילים שהוקלטו ונשלחו אל מרחבי החלל.

ב-2017, החליטו דייויד פסקוביץ וטים דאלי – חוקר טכנולוגיה ועתידנות ומנהל חנות תקליטים – לחבור יחד ביוזמה שאפתנית: החזרת "תקליט הזהב" לידיים ולאוזניים ארציות. בעזרת פרויקט מימון המונים, הצליחו השניים לשחזר ולעבד את החומרים המקוריים שעל גבי התקליט לכדי אלבום המיועד לקהל הרחב. בריאיון ל-NPR, סיפר פסקוביץ שהוא "פשוט שמח שהשבנו את 'תקליט הזהב' לעולם שיצר אותו […] אנחנו מקווים שהוא יוכל לתת לאנשים את ההזדמנות להאט את הקצב לרגע, להתאסף סביב הפטיפון ולהישטף בצלילים המחשמלים של מה שקרל סייגן כינה 'הנקודה הכחולה החיוורת', שאנו קוראים לו בית […] כפי שהייתה זו מתנה מהאנושות ליקום, הייתה זו גם בעצם מתנה לאנושות עצמה. זוהי תזכורת למה שאנו יכולים להשיג כשאנו במיטבנו".

אותה "נקודה כחולה חיוורת" היא ציטוט מכתביו של סייגן שהתייחס לצילום אייקוני של כדור הארץ ממרחק שישה מיליארד קילומטר, שיחגוג בפברואר 2020 30 שנה. מעל דפי המגזין Forbes, חזר האסטרופיזיקאי ד"ר אית'ן סיגל לסיפור שמאחורי אותה תמונה מפורסמת. כאשר הגשושית וייאג'ר סיימה את תפקידה בחקירת מערכת השמש, הוחלט לתת לה משימה נוספת ולשלוח אותה מחוץ לגבולות מערכת השמש שלנו, אל עבר קונסטלציות מרוחקות יותר. כך יצאה לדרכה וב-1988 הפכה לעצם מעשה ידי-אדם המרוחק ביותר מכדור הארץ, שיא שלא נשבר מאז. שנתיים לאחר מכן, ב-14 בפברואר 1990, על פי הוראה ספונטנית של קרל סייגן, וייאג'ר השתמשה בכוחות ההנעה האחרונים שלה כדי לעשות משהו שמעולם לא תוכננה לעשות: בדרכה החוצה ממערכת השמש, הגשושית הסתובבה אחורה כדי לצלם תמונה אחרונה של כדור הארץ המתרחק, לפני שנעלם לנצח בחלל. אותו 'סלפי' ראשון מסוגו של הכוכב שלנו שינה את נקודת מבטנו על כדור הארץ לנצח. "אין לכך ערך מדעי", מסביר סיגל, "אך לפעמים, מבט יחיד שיכול לאחד את כולנו ולגרום לנו להעריך כמה אנחנו באמת לבד בעולם, שווה יותר מכל ידע חדש שאנו יכולים לרכוש".

ממרחבי החלל ההבדלים בין אנשים הופכים זניחים

ואכן, ארבע שנים מאוחר יותר פרסם סייגן ספר בשם "נקודה כחולה חיוורת", על שם המראה של כדור הארץ ממרחק מצלמת ה"וייאג'ר". הוא מספר בו על ההשראה שהובילה אותו ליזום את המהלך. היה זה תצלומו של כדור הארץ, אשר נלקח קודם לכן ב-1977 על ידי אחד האסטרונאוטים במשימת "אפולו 17" לירח. התמונה – שבה נראה לראשונה עולמנו השלם במלואו, ללא גבולות וללא רמז לאדם ולפועלו – הכתה גלים בתודעה האנושית, שהחלה להבין אולי לראשונה בהיסטוריה את משמעותה הגלובלית. על כן עלה בדעתו של סייגן שתמונה נוספת תמשיך להניע את ההכרה המתפתחת הזו. וכך בחר דווקא ברגע הזה – במרחק גדול יותר פי מאה אלף, שבו כדור הארץ נראה כלא יותר מאשר נקודת אור מטושטשת ולא מובחנת משכנותיה – זאת כדי ללמד אותנו את השיעור על אודות מיקומנו האמיתי בעולם, והחלק שעלינו לקחת בסיפור שהוא הרבה יותר גדול מכולנו.

הטקסט הלקוח מהספר הפך אייקוני גם הוא ובלתי נפרד מהתמונה שהתעקש לצלם, ונראה כי הוא מתמצת בדיוק את רוחו ואת מורשתו של סייגן שהלך לעולמו שנתיים מאוחר יותר. את השורות המפורסמות חותם סייגן במילותיו מעוררות ההשראה: "אומרים שאסטרונומיה היא חוויה מעוררת ענווה ובונת-אופי. נראה שאין דוגמה טובה יותר […] מאשר התמונה המרוחקת הזאת. בשבילי, היא מדגישה את האחריות שלנו להיות טובים יותר זה לזה, לשמר ולהוקיר את הנקודה הכחולה החיוורת. הבית היחיד שהכרנו מעודנו".

קחו לכם כמה רגעים ליהנות מהחוויה העוצמתית של ההאזנה לקטע המלא בקולו של קרל סייגן.