כיצד אנו נוטים להגיב למכאוביו של האחר וכיצד (ומתי) נעדיף שיגיבו אלינו? קיים מנעד לא קטן של תשובות. לא בכדי אנחנו משתפים אנשים שונים בבעיות שונות. אולי אם נכיר לעומק את ההבדל בין סימפתיה לאמפתיה נוכל לבקש ולהעניק כל אחת מהן בתזמון הנכון.
פעמים רבות בחיים, כשאדם קרוב משתף אותנו בכאביו, דווקא מתוך רצון טוב ואהבה גדולה, ברצוננו לחדול את הסבל שהוא עובר ואנחנו תופסים אחת משתי עמדות שכיחות: האופטימיסט חסר התקנה או מק'גייוור – אלוף הפתרונות. לעיתים, שינוי התפיסה של זה שמולנו או מציאת פתרון קסם שמגמד את כל הצרות באמת יעשו את העבודה, אך לעיתים גם אם נמחה עבורו את כל הבעיות בעולם – יישאר חברנו הקרוב עצוב ומדוכדך.
"כשאני מדמיינת אדם מדוכדך", מתארת דוקטור ברנה בראון בסרטון מצויר מבית RSA, "אני מדמיינת אותו ניצב בקרקעית בור, קורא בקול לא גדול מדי, 'היי, אני תקוע, חשוך פה ואני מוצף'". כשזה המצב שבו אנחנו נמצאים, בהתבסס על דבריה, לא תמיד נחפש גיבור שישלוף אותנו מהבור או יצבע אותו בצבעי הקשת. לרוב, היא מסבירה, פשוט נרצה שמישהו יבוא וישב איתנו בשקט בבור. יגרום לנו להרגיש שאנחנו לא לבד כאן למטה. לטענתה, "רק לעיתים רחוקות מאוד מענה של אדם אחר יכול להפוך את המצב לטוב יותר. אבל מה שכן משפר אותו מאוד הוא תחושת הקשר". לשם השיח, את הנטייה הטבעית לייצר פתרונות או להאיר את חצי הכוס המלאה נכניס תחת מטריית הסימפתיה ואילו לתחושת הקשר והשותפות שעליה מדברת בראון נקרא בשמה – אמפתיה.
לא להיכנס לנעליו, אלא לקווי דמותו של האחר
אמפתיה, כותב הפסיכיאטר ניל בורטון במאמרו ב-Psychology Today, תורגמה לראשונה מהשפה הגרמנית, שבה משמעותה המילולית היא – בתרגום חופשי ובהלימה לדימוי שבו בחרה בראון – "ליפול אל תוך" (Feeling into). על פי המאמר, הגדרתה היא "יכולתו של אדם לזהות ולהשתתף ברגשותיו של אדם אחר". או אפילו ברגשותיה של דמות פיקטיבית כלשהי. הצצה בסרטון עשויה לגלות שגם שועלה מצוירת יכולה לעורר תחושת הזדהות. אמפתיה, מפרט בורטון, מצריכה מאיתנו לראות את הסיטואציה מתוך נקודת מבטו של האחר, לזהות את רגשותיו בתוכה ולהשתתף בהם.
כדי לחלוק נקודת מבט עם אדם אחר, אולי בשונה ממה שנתפס כאינטואיטיבי, עלינו לשים לב שאנחנו דווקא לא מכניסים את עצמנו לנעליו, מסביר בורטון. כי האדם שאנחנו, בתוך המצב שבו אותו חבר נמצא, עשוי לחוש אחרת. לעומת זאת, אם נדמיין שאנחנו האדם שמולנו ונחשוב כיצד הסיטואציה כנראה נראית מתוך סט הכלים שברשותו, חוויות העבר שצבר והדאגות העתידיות שלו – נוכל להתקרב יותר להרגשה האמיתית שלו.
אמפתיה היא בחירה לא פשוטה – פגיעה אך אוהבת
לשם השוואה, כשאנחנו מגיבים בסימפתיה אנחנו כמו מסיטים הצידה את הכאב של האחר ומבקשים להציג את כל מה שחיובי במצבו. לשם כך אנחנו נשארים בנעלינו ומביטים דרך נקודת מבטנו, כשאנו נותרים נפרדים מהאדם שמולנו ובאיזה שהוא מקום – מוגנים. תגובה אמפתית, לעומת זאת, "היא בחירה פגיעה", אומרת בראון, "כי במטרה להתחבר לרגשותיו של האחר עליי להתחבר למשהו בתוכי שמכיר את ההרגשה". אמפתיה דורשת מאיתנו לוותר קצת על מצב רוחנו הטוב, לגעת במקום לא כל כך נעים בחוויה שלנו וכמו לומר לאחר "אני חושב שאני מכיר את התחושה הזאת, וזה באמת לא נעים, אני מוכן להיות איתך בזה".
אולי לא תמיד נוכל לעשות את הוויתור הפגיע ולהפגין אמפתיה, ואולי לא תמיד הוא חיוני. אבל אפשר לומר שאם זיהינו שהתגובה הראשונית שלנו היא סימפטית וכתפיו של האדם שמולנו נותרו שמוטות, יכול להיות שזה הרגע להסיר את המגן ולהחליף גישה. להניח יד אוהבת ופשוט להיות איתו.
תמונת כותרת: Clem Onojeghuo / Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
תשכחו מגינוני השיחה – על פי אריך פרום, הקשבה איכותית לאחרים נובעת מהלך רוח פנימי
מהי החשיבות של מצב רוח רע וכיצד ניתן לצלוח אותו על הצד הטוב ביותר?
מדוע חוויה רגשית מלאה חיונית לבריאותנו – וכיצד הגוף חושף את מה שאנו מדחיקים
עוד מרדיו מהות החיים:
