לעברית ולערבית יש מערכת יחסים מורכבת מבחינה לשונית. מחד, כבנות למשפחת השפות השמיות מוצאן מאותו מקור והן חולקות מן המשותף. מאידך, מדובר בשפות שונות שדובריהן אינם יכולים להבין אחד את השני. מצד שלישי, בעידן המודרני החלה להתקיים זליגה ביניהן. תרגום הקוראן של המזרחן פרופסור יוסף ריבלין היה במובנים שונים תמצית של מערכת היחסים הזו. בנו, נשיא המדינה ראובן ריבלין, מספר לרדיו מהות החיים על המפעל של אביו ופורס את תפיסת עולמו לגבי התרבויות השכנות.
למרחב הגיאוגרפי יש השפעה מכרעת על השפות המדוברות בו. שכנים כמעט שלא יכולים להימנע מהיכרות, ולו בסיסית, עם השפה של אלה הדרים בסמוך אליהם. ככה זה בטבע. בפרט בקרב יצורים חברתיים.
ומה יותר חברתי מהמגה-עדר של הסוואנה האפריקאית? מיליוני פרטים בני מינים שונים חולקים את אותו מרחב ונודדים יחד במחזור שנתי במישורי העשב של מזרח אפריקה. חוקרים מאוניברסיטת ליברפול ואוניברסיטת יורק גילו כי בני מינים שונים למדו לזהות 'מילים' בשפות האחד של השני. כך למשל, צבאים יכולים לזהות את קריאות האזהרה של זברות מפני טורפים. יותר מזה, במחקר נוסף גילו אותם חוקרים כי פרטים ממין אחד ייטו להתרועע עם פרטים בני מין אחר ככל שהם מכירים טוב יותר את קריאות האזהרה שלו.
בני האדם פועלים בדפוס דומה. אבל אצלנו, מכיוון שהשפה מורכבת פי כמה, המרחב הגיאוגרפי מעצב אותה בדרכים סבוכות ומגוונות בהרבה. היחסים בין עברית לערבית הם דוגמה מובהקת לכך. ההשפעה של המרחב על שתי השפות התחילה כבר עם היווצרותן. שתיהן שייכות למשפחה השמית, כלומר מגיעות מאותו מקור קדום. לאורך ההיסטוריה, השכנות והאינטראקציה בין דוברי השפות הובילה למגוון וריאציות בשתיהן. כך למשל, יהודים תושבי מדינות ערב פיתחו ניב ערבי-יהודי, שזכה למעמד של שפה לכל דבר ועניין. אפשר להסתכל עליה כמקבילה הערבית ליידיש.
לא תמיד ברור מתי השפה היא עברית ומתי ערבית
עולים ממדינות ערב ייבאו לתרבות בישראל הן את הערבית-יהודית והן ניבים שונים של ערבית ממדינות מוצאם. לאט לאט החלו לחלחל הלשונות הללו לסלנג היומיומי ושינו את מרקם השפה. במקביל, ערבית מקומית החלה אף היא לחדור לעברית המתחדשת וביססה עוד יותר את נוכחותה של הערבית בשפה המדוברת בפי יהודים באשר הם. ד"ר רפיק אבו בכר, מרצה לשפה העברית, גילה לאורך הקריירה עניין מיוחד בהשפעות ההדדיות שלה ושל לשון אמו, הערבית. בהרצאה משעשעת במיוחד בכנס באוניברסיטת בר אילן הוא ממחיש עד כמה העברית המדוברת יונקת מהערבית, הן המקומית והן מהמעגלים הגיאוגרפיים הרחבים יותר.
אבו בכר פותח את הרצאתו במונולוג בעברית, שבהערכה גסה מורכב מ-60% עברית ו-40% מילים שאולות מערבית. כל ישראלי שישמע יבין כל מילה ומילה, וכל משמעות ניואנסית שנובעת ממנה. "איזו פשלה עשיתי היום. וואלה תבואי איתי לסרט, ככה נסתלבט. דוגרי, בלי דאווינים ובלי צ'יזבטים, שמעתי שזה אחלה סרט". אומנם משפטים מוקצנים לצורך האילוסטרציה – אף אחד לא באמת משתמש ככה במשלב של הסלנג – אבל חלקים מתוכם בהחלט מרכיבים את השיחות היומיות שלנו.
אז עובר אבו בכר לדבר בערבית מקומית, כשהוא חוזר על שיחה בין קבלן לפועל. גם במקרה הזה יחסים דומים של עברית מהולים בערבית, כאילו לא היו לשפה הערבית תשובה הולמת למושגים כמו: משאית, גובה, כנף או עמודים. מובן שיש לה, אבל שפה מדוברת עשויה להיות הבת השובבה והבלתי ממושמעת של השפה הרשמית. היא עושה מה שהיא רוצה, ולרוב באופן יותר צבעוני ומסביר פנים. בשלב זה אבו בכר מלהיב את עצמו כל כך ממידת ההשפעה של העברית על הערבית, שהוא זונח את הדפים המוכנים ועובר לסיפורים אישיים שממחישים טוב יותר מכל הרצאה את המצבים האבסורדיים שאליהם נקלע דובר ערבית תושב ישראל.
"לפעמים האדם הערבי הממוצע לא יודע אם הוא משתמש בעברית או בערבית", הוא אומר, ומתאר את המקרה הבא. בטיול במצרים שערך עם חבר ניגש לקנות מיץ בדוכן בשוק. לאחר שסיים את ההזמנה, הגיע תורו של חברו. הלה הזמין בזו הלשון: "אעטיני א תנין מיץ תופאח" (סליחה על התעתיק המרושל, אבל היכן ראוי להקל ראש אם לא בכתבה בנושא גמישות השפה). אבו בכר, שהזמין ראשון, ביקש 'עסיר' – המילה הערבית. ואולם, ידידו, שלא היה בלשן, דיבר ערבית-ישראלית. רק הוא לא ידע כי כך הוא עושה ולכן החל להתווכח עם המוכר בדוכן, שלא הבין מה רוצה אותו זר. החבר אף נזף במוכר "אתה לא מבין ערבית?" המוכר, בתגובה, שאל מאיפה הוא מגיע, שכן שיער כי מדובר בניב שהוא פשוט לא מכיר. באותו רגע התערב אבו בכר שהחל לחשוש מפני סקנדל, והסביר למוכר שהחבר מלוב וזו העגה שם.
תרגום הקוראן המודרני היה מפעל לשילוב יהודים במרחב הגיאוגרפי
בין אם בסוואנה ובין אם בקרב בני האדם, יצורים שחיים זה לצד זה קולטים בדרך הטבע האחד את לשונו של השני. התהליך הזה עוזר להכיר את השכנים ולהבין אותם וכתוצאה ליצור מערכות יחסים עם תגמול הדדי. עכשיו השאלה היא לאיזה עומק אנו רוצים להכיר את האחר וכמה רחב התגמול ההדדי שאנו רוצים להשיג. סלנג יכול להעביר אותנו מרחק מסוים, אבל היכרות מהותית עם תרבות דורשת ללכת מעבר לדיבור היומיומי, אל ההיסטוריה, אל המיתוסים שלה. הקנון הספרותי של תרבות מסוימת הוא המקום הטבעי לפנות אליו לצורך היכרות עומק, ואולי יותר מהכול, כתבי הקודש המכוננים.
ההבנה הזו הייתה אחת התמריצים של המזרחן פרופסור יוסף ריבלין להוציא לאור את תרגום הקוראן לעברית בשנת 1935. בריאיון לרדיו מהות החיים מדבר בנו, הנשיא ראובן ריבלין, על מפעל התרגום של האב ועל תפיסת העולם שעמדה מאחוריו – השתלבות במרחב.
ריבלין האב, מספר הנשיא, נשלח מטעם היישוב הישן כדי ללמוד את התרבות המקומית על מנת לסייע ליצור את התשתית, בעיקר הלשונית, עבור מדינת ישראל העתידה לקום. הוא תרגם מבחר כתבים מערבית לעברית, ביניהם סיפורי אלף לילה ולילה, אבל נקודת השיא הייתה ככל הנראה תרגום הקוראן.
המסלול הדו לשוני – דו תרבותי של יוסף ריבלין החל בגיל צעיר. במקביל ללימודיו בישיבה למד בבית ספר ערבי. ראובן ריבלין מספר כי בירושלים של אז נשים חרדיות יוצאות הונגריה היו מדברות עם תושבי שיח' ג'ראח בערבית רהוטה, והללו היו עונים להן ביידיש. כצאצאי היישוב הישן הגיעו אבותיו של ריבלין למרחב גיאוגרפי שבו התרבות והשפה הנוכחית הייתה ערבית. במקביל, השפה והתרבות שניסו להחיות היא קרובת משפחה של הערבית. לכן נראה היה להם אך הגיוני לבנות את הגשרים דרך השפה. ללמוד לדבר מחד, ולהנגיש את כתבי הקודש האסלאמיים שחושפים רובד נוסף של היחסים בין התרבויות והאמונות מאידך. כך למשל, יכול הקורא העברי להתוודע לעובדה שאת הכינוי "עם הספר" טבע לא אחר מאשר מוחמד בהתייחסו ליהודים.
על פי הנשיא ריבלין, שאף אביו לשמר את רוח הקוראן בתרגומו תוך שימוש בשפה מקראית, כדי להמחיש את הקשר ההיסטורי בין כתבי הקודש של שתי הדתות. כך יצא שהתרגום לעברית עדיין שיקף את האמונה המוסלמית. ריבלין מספר כי עד כדי כך היה התרגום נאמן למקור, שהוא הפך לספר הקודש המתורגם היחיד שהתקבל לספריית אל אזהר במצרים, מוסד לימוד האסלאם החשוב בעולם.
רמות שונות של ידיעת שפה מייצרות רמות שונות של קרבה תרבותית
אבל גם מי שלא קורא את הקוראן, האמין ריבלין האב, יכול לגשת לתרבות הערבית מתוך תפיסה של השתלבות מרחבית. תרגומו לסיפורי אלף לילה ולילה, נכס צאן ברזל בתרבות הערבית, ביטא גישה זו בפועל כשהספר הפך לפריט מבוקש על המדף הישראלי. אגב קשרים היסטוריים, חוקרים שונים מאמינים כי מקורם של חלק מהסיפורים בקובץ יהודי.
ואולם, לו היה זה תלוי בו, אומר ריבלין, לא היה מסתפק רק בתרגום אלא מקדם דו-לשוניות בקרב כלל תלמידי ישראל. לא ברמה בסיסית, אלא כשתי שפות מדוברות: ערבית ועברית. עם אותה אג'נדה היה שואף לקדם דיאלוג בלתי מתריס בין אנשי דת משני הצדדים על מנת שיכירו לעומק את ההשפעות ההדדיות ואת הקשרים ההיסטוריים ביניהן. "אהל אל כיתאב", מסכם הנשיא, "צריך לדעת כל אחד – זה מונח שמוחמד יצר והוא המושג 'עם הספר' המשויך לעם היהודי".
הפיל שבחדר הוא המטענים הכבדים שקיימים בין התרבויות והאמונות, הן בהיסטוריה הרחוקה יותר והן בזו הקרובה. אבל המציאות היא שבמרחב הנוכחי קיימות שתי התרבויות – ושפה היא אחד המפתחות היעילים להפקת המיטב מהשכנות. העתיד לא חייב להיות העבר והיכרות לשונית-תרבותית היא צעד חשוב ליחסי גומלין המיטיבים עם כל הגורמים. ההוכחות לכך קיימות בשטח, כפי שהציג בהומור רב ד"ר אבו בכר וכפי שהיטיב לתאר הנשיא ריבלין בסקירה ההיסטורית. ככל ששני צדדים מעמיקים להכיר האחד את לשונו ותרבותו של האחר, כך קל להם יותר להבין, לתקשר ולקיים שגרת חיים נורמטיבית ואף משגשגת.
תמונת כותרת: Lenar Musin / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
גלגוליה של שפה – כמה תוכלו להתרחק מהבית ועדיין אנשים יבינו אתכם?
להפוך את הקערה על פיה – סיבות לא שגרתיות לחשוב מחדש על הדרך שבה אנחנו אוכלים
25 פתגמים עממיים מתרבויות העולם מגלים את גווניה הרבים של החוכמה האנושית
עוד מרדיו מהות החיים:
