מחקרים מעידים כי פחד מכאב מייצר כאבים חריפים ומתמשכים יותר. האם יכול להיות שפחדינו מהמוות הם אלו שהופכים אותו למלא ייסורים? מהן ההתייחסויות של תרבויות שונות לחששות מאותו שלב מעבר וכיצד חזיונות – אירוע שכיח עבור אנשים גוססים – תורמים לתהליך השחרור?
"המוות הוא נושא מעניין מאוד שלרוב נמנעים מלדבר עליו. אבל לפי הסטטיסטיקה, סביר להניח שכולנו נגיע אליו", פותח שמואל שאול את תוכניתו המשותפת עם דליק וולניץ ברדיו מהות החיים, כל הדרך – המוות כחלק מהחיים. ואכן, לא משנה בני כמה אנחנו היום, זהו נושא רלוונטי שממנו ולקראתו יש – כך מסתבר – הרבה מה ללמוד, ואולי אפילו שווה להתחיל לגבש תפיסה מבעוד מועד.
תרבויות רבות מתעסקות באופן מעמיק במוות. לכל אחת גרסה קצת אחרת אבל אחד המאפיינים שחוזרים על עצמם הוא חשיבותו של רגע המעבר, מסביר שאול, מורה לשמאניזם עברי וקבלה. בבודהיזם, מסכים עימו דליק שלומד את התורה כבר שנים, זה כמעט כאילו רגע המעבר שבין חיים ומוות חשוב יותר מכל דבר אחר במהלך חיינו. זה לא איך חיינו או מה עשינו, אלא איך אנחנו עוברים מפה הלאה.
בשמאניזם, חלק מהשירות של השמאן הוא לתת לך את הביטחון שאתה יכול ללכת, מסביר שאול. כלומר, הדגש בנוגע לשלב המעבר הוא שחרור מההיאחזות בחיים. מעין ליווי שמטרתו להקל את החשש מהעזיבה או אולי מאי הידיעה. במילים פשוטות, את הפחד מהמוות.
על הקשר ההדוק שבין פחד לכאב פיזי
האם זו באמת אי הידיעה שמפחידה כל כך? אולי זה הוויתור על כל הנאות החיים? או שמא אלו חוויות גסיסה ארוכות וכואבות שלהן היינו עדים ושמהן אנחנו נוטים לפחד? קריסת מערכות הגוף, איבוד השליטה והכאבים הרבים שמאפיינים את שלב המעבר של רבים באמת מפחידים, אבל מה אם היינו מגלים כי הפחד מאותם כאבים הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר להיווצרותם?
במחקר שערך פרופסור דניס טורק, ראש המחלקה לכאב באוניברסיטת וושינגטון, נמצא כי פחד מכאב הוא גורם מנבא לכאב כרוני. נבדקים שסבלו מפחד מפני כאב – עוד לפני שהוא הופיע – נטו לחוות אירועי כאב חריפים יותר. לכאבים שחוו הייתה נטייה גדולה יותר להפוך לכרוניים וגם חומרת נכותם הייתה גבוהה יותר. כלומר, פחד מכאב אינו נשאר רק בגזרת הסבל המנטאלי והרגשי אלא מתגלגל לכדי תופעה פיזיולוגית של ממש.
חשש מכאב אחד עשוי לייצר כאב אחר לחלוטין
במחקר שפורסם במאמר של ה-Australian Spinal Research Foundation נבדקו שלוש קבוצות: נבדקים שסבלו מפחד מכאב בשל אי אבחנה רפואית מדויקת בנוגע למצבם, נבדקים שחששו שתסמיני הכאב שלהם הם רק ההתחלה של נזק עצום הממשמש לבוא ונבדקים שחוו טיפולים כושלים. כולם מלאי חרדות, בעיקר מפני הכאבים העתידיים לבוא, כל אחד בגזרתו הרפואית השונה. אחד מממצאי המחקר היה כי כלל הנבדקים, ברמה כזו או אחרת, סבלו מכאבי גב תחתון כרוניים רנדומליים. כלומר, הכאב הכרוני שנראה כי מתעורר בעקבות הפחד מכאב לא בהכרח חייב להיות אותו הכאב שממנו חוששים. האם עובדה זו היא שמבלבלת ומונעת מאיתנו להבין את הקשר ההדוק שבין השניים ובכך לשפר את אופן הטיפול?
ואם הקשר הוא כה הדוק, האם ההתמודדות עם פחד מכאבים שנלווים למוות עשויה להקל עליהם ואולי אף להעלימם? האם יש דבר כזה מוות נטול ייסורים? חלק מייחלים למוות קצר ומהיר, אולי כזה שממנו לא נספיק להתחיל לפחד, אבל מה אם היינו מבינים שיש לתהליך הגסיסה משמעות בנוגע לטיב המוות? שיש בשלב זה הזדמנות – ושהיא לא חייבת להיות מלווה בכאבים?
מהם חזיונות שלפני המוות ומהי תרומתם
בהוספיס שבבאפלו ניו-יורק, מטפל דוקטור לנוירו-ביולוגיה כריסטופר קר בחולים סופניים מאז 1999. בריאיון שהעניק בכתבת וידיאו של Vox הוא מדבר על תופעה שנקראת חזיונות שלפני מוות – לטענתו מדובר בתופעה שכיחה וחיונית מאוד בהשפעתה על האופן שבו אדם מסיים את חייו. קר תיעד 1,400 מקרים של חזיונות שכאלו, לא רק בארצות הברית אלא ברחבי העולם כולו.
"אנשים חווים חוויות אינטנסיביות מאוד", הוא מסביר. "אנחנו קוראים להן חלומות כי זו נקודת הייחוס היחידה שיש לנו, אבל התגובה הכי נפוצה שאנחנו שומעים מהנבדקים היא 'לא, אתם לא מבינים, זה שונה מכל חלום שאי פעם חלמתי, זה ממש קרה'". כלומר, חלמנו חלומות בחיינו, אומרים שוכני ההוספיסים, וזה לא היה חלום, זה היה משהו אחר. אז נכון, זו גם כנראה לא הייתה מציאות, אבל אולי קיימת איזו חוויית ביניים? 80% מהגוססים שבדק חוו לפחות חיזיון אחד במהלך השבועות האחרונים של חייהם, מסביר קר. כולם מבחינים בין החיזיון לחלום רגיל ו-50% מהמדווחים אף טוענים כי כלל לא ישנו כאשר זה קרה.
"זה כמעט פרדוקסלי", משתף קר, "איך שבו זמנית הגוף גוסס ודועך ומבפנים הם [הגוססים] מלאי חיים והתרחשויות". להתרחשויות האלו, הוא מסביר, נראה שישנה השפעה חיובית על יכולת הקבלה ועל הפגת החששות של הגוססים ממותם. האם ייתכן שהפגת החששות מקילה על כאבים הכרוכים בגסיסה? עדויות על גסיסה שלווה של דיירי ההוספיס מתיישבות עם ההשערה ששחרור החשש המנטלי מסייע גם בהתמודדות הפיזית. ממצאיו מבוססים על עדויות מתועדות ומזמינים אותנו להציץ בדיעבד אל תוך עולמם של אלו שאינם פה עוד, רגע לפני שעברו הלאה. "אני לא יכולה לומר שאני ואמי הסתדרנו במהלך השנים, אבל השלמנו בסופו של דבר", מתארת אחת המרואיינות שחוותה חיזיון משמעותי של מפגש עם אמה המנוחה.
"אבי קיבל נחמה מהחזיונות שחווה", מתארת בתו של אחד המרואיינים שכבר נפטר. בצילומי וידיאו מתועד האב כשהוא מספר על חזיונות שבהם הוא מוקף בחברי עבר משירותו הצבאי. "כולם שם [בחיזיון] היו צעירים. הם נראו כפי שאני זוכר אותם היום ואני הייתי זקן. ניסיתי לומר להם 'חבר'ה, הייתי כאן, עשיתי את זה כבר, אני לא הולך לעשות את זה שוב'", הוא משתף. אביה, מסבירה המרואיינת, התמלא נחת מסגירת המעגל שלה זכה במהלך החזיונות. הם היו חלק משמעותי ביכולת שלו להשלים עם מותו הקרב.
מדוע כדאי לבנות תפיסת מוות בריאה כבר בגיל צעיר?
קר אינו היחידי שמתעניין בנושא. גם דוקטור מרילין מנדוזה, מדריכה קלינית במחלקה הפסיכיאטרית של בית החולים בניו אורלינס, אוספת מידע על אותם חזיונות שלפני המוות ועל משמעותם ביחס לקושי או לקלות שבה נפרדים הגוססים מהעולם. במאמר שפרסמה ב-Psychology today היא מסבירה כי ישנן שלוש תיאוריות נפוצות המציעות הסברים לאירועים אלו: הראשונה, פיזיולוגית ופרקטית, שטוענת כי אלו השינויים שחלים במוח הגוסס שמייצרים את האשליה הוויזואלית. מחסור בחמצן והפרשה של כימיקלים שונים הם גורמי המפתח. השנייה, פסיכולוגית, מתארת את החזיונות כמנגנון הגנה שנועד להקל את ההתמודדות עם החששות מפני המוות. ושלישית, התיאוריה הרוחנית, שטוענת כי אלו הן הוכחות לקיומה של הנשמה ולהמשך החיים לאחר המוות.
אף אחת מהתאוריות לא אוששה אך לדברי מנדוזה, זה לא משנה במה נאמין. לא משנה מהו מקור החזיונות. העובדה הפשוטה היא שבעבור הגוססים אלו בהחלט אירועים מכוננים שמעודדים נוחות והשלמה ומפחיתים את פחדיהם. וזה בתורו כבר הוכח כמפחית כאבים וייסורים.
מי שניסה להשתחרר מפחדים בחייו יודע שלא תמיד זה קל ובטח שלא קורה מהר. ישנו תהליך עיכול מנטאלי שיש לעבור, כל אחד בדרך שבה יבחר. בין אם מדובר בלהסתכל לפחדים שלנו ישירות בעיניים כך שההיכרות עימם תקטין את החשש, בטיפול פסיכולוגי מסורתי של חשיפה רעיונית הדרגתית או בתהליכי קבלה והשלמה רוחניים שמתמקדים דווקא בחיים עצמם – ניכר כי דחייה של הנושא עד לרגע האחרון לא בהכרח תשרת אותנו. ואולי אף ניתן לומר כי בכל שלב בחיים הבוגרים הגיוני להתחיל לנסות להפסיק לפחד מהמוות.
תמונת כותרת: javarman / Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
תחילה בוכים – הצצה אל העצב החשוף של האובדן, וכיצד הוא מעניק משמעות לחיים
גבולות החיים הולכים ומיטשטשים – מדענים גילו גנים שמופעלים אחרי המוות
יכול להיות שהסתכלנו לא נכון על עיקרון האבולוציה? מה המוות מספר על תכלית החיים
עוד מרדיו מהות החיים:
זום אאוט: שרי אריסון בשיחות שמעניקות פרספקטיבה ייחודית ממעוף הציפור על ענייני השעה
