המוח שלנו פיתח כלים מתוחכמים להתמודדות אופטימלית עם חוסר ודאות. במובן מסוים, תנאים של אי בהירות הם מקפצה לשגשוג של המחשבה האנושית. ואולם, חוסר ודאות מעורר בנו אי נוחות והאדם עושה ככל הניתן לצמצם אותו, בין היתר באמצעות שיטתיות ויעילות. מדוע, אם כן, עולה הטענה שעלינו להרפות מעט מהסתמכות על טכנולוגיה ומדידות מדויקות? האם ייתכן שלקחנו את היעילות צעד אחד יותר מדי?
קיתונות של תסכול וחרדה נשפכים מדי שעה ברחבי העולם מליבותיהם של אנשים בשל חוסר ודאות לגבי דבר מה זה או אחר. לו יכלו לדעת את אשר יתרחש, כי אז היו שקטים, שלווים ורגועים. למעשה, אנו טורחים כמעט באופן אובססיבי להגביר את הוודאות בחיינו עד כי פיתחנו לשם כך שיטות מופלאות שחלקן מהוות שירי הלל לכושר ההמצאה האנושי. מנגנוני צפי אמינים מאוד מאפשרים ליהנות לא רק משקט נפשי, אלא גם מיעילות גבוהה.
מערכות לוויינים לחיזוי מזג אוויר, למשל, היו מתקבלות בברכה בעת העתיקה, אז היו חיי רוב האנשים תלויים בחקלאות באופן ישיר. ואולם כיום חיזוי מזג אוויר מושם ללעג במקרים רבים בשל הפעמים שבהן אינו מתאר בדיוק מושלם כיצד יתנהגו מערכות אקלימיות מורכבות. למדנו להסתמך כל-כך על שיטתיות וטכנולוגיה, ששחקנו את היכולת להתמודד עם חוסר ודאות. וכפי שמזג האוויר מנסה להסביר לנו פעם אחרי פעם, חוסר הוודאות לא עומד להיעלם מחיינו.
זו הסיבה שמרגרט הפרנן, מרצה ויזמת, טוענת על בימת TED כי היצמדות ליעילות היא חרב פיפיות: "יעילות פועלת ממש טוב כשאתם יכולים לחזות בדיוק את מה שתצטרכו. אבל כאשר החריג או הבלתי צפוי מופיעים […] היעילות כבר אינה חברה שלכם". היא מאמינה כי המוח האנושי מצויד בתכונות שמאפשרות להתגבר על חוסר ודאות, אך הן הולכות ומתנוונות בשל חוסר שימוש. לדבריה, בעולם שבו חוסר ודאות הוא עניין ודאי, ליטוש היכולות הטבעיות של המוח, כך שיוכל לעמוד מול אי ידיעה, עשוי להכניס ביטחון רב לחיינו. באופן פרדוקסלי, דווקא הינעלות על שיטתיות ויעילות פוגמת בביטחון.
כל דבר עובד היטב – עד שהוא לא עובד
אומנם, לבני האדם בתקופות קדומות היו פחות מערכות ליצירת ודאות לגבי העתיד, אבל מצד שני היו להם פחות גורמים לדאוג מפניהם. למעשה, ככל שמתפתחים החיים האנושיים נפתחים שדות חדשים של חוסר ודאות. עושר החיים שקיים היום מביא עימו שלל רב של מיקרו תסכולים וחרדות. לראיה, האדם הקדמון לא היה נכנס לפרפור חדרים בגלל V שלא החליף לצבע כחול אחרי 7 שניות.
לכן, אף על פי שיצרנו מערכות מעוררות הערצה להזרקת ודאות אל חיינו, אנו לא תמיד לוקחים בחשבון את תוצר הלוואי של התפתחות הציוויליזציה, דהיינו סוגים חדשים של חוסר ודאות. הפרנן מציגה דוגמה פשוטה – רשת מרכולים שעברה מניהול משימות אנושי באמצעות מפקחים, לניהול דיגיטלי. במקום שבני אדם יפקחו על סדר היום בחנויות, העובדים מקבלים משימות מהמחשב על פי אלגוריתם. לא עבר זמן רב בטרם הבינו בהנהלה את ההשלכות. "מקצה המשימות לא ידע מתי לקוח עומד להפיל אריזת ביצים, לא יכול היה לחזות מתי איזה ילד פרוע ילך וימוטט תצוגה, או מתי בית הספר התיכון המקומי יחליט שעל כולם להביא למחרת אגוזי קוקוס". לחנות היה אפס מקום לתמרון בכל אירוע שחרג מהשגרה.
"ב-20 או 30 השנים האחרונות רוב העולם הפך ממסובך למורכב", מתארת הפרנן את הניואנסים במציאות החדשה. "זה אומר שכן, יש דפוסים, אבל הם לא חוזרים על עצמם באופן קבוע; זה אומר ששינויים קטנים מאוד יכולים להשפיע באופן בלתי פרופורציונאלי; וזה אומר שמומחיות לא תמיד תספיק, כי המערכת משתנה כל הזמן מהר מדי". לדבריה, מומחים שמנפקים תחזיות – מאקלימיות ועד כלכליות וחברתיות – נמנעים מלדבר על תקופה של יותר משנה וחצי, וגם אז התחזיות שלהם מעורפלות וחסרות. שוב, ביחס למה שהורגלנו בו.
"בסביבה שמתריסה כל כך נגד חיזוי, יעילות לא רק שאינה עוזרת לנו – היא באופן ספציפי מערערת ומוחקת את יכולתנו להסתגל ולהגיב". כאמור, עבודה על בסיס טכניקה חוזרת מניחה כי המציאות תחזור על עצמה, ואילו המציאות, מה לעשות, לא. לכן הפרנן מאמינה כי עלינו לאלף את עצמנו מחדש בסוג חשיבה שמוריד את המשקל של יעילות ומעלה את המשקל של מוכנות למנעד רחב של תרחישים. "במקום לחשוב הרבה על עמידה בלוח הזמנים, כפי שנהגנו לעשות בעבר, עלינו להתחיל לחשוב על 'ליתר ביטחון': להתכונן לאירועים שהם בדרך כלל ודאיים אך פרטנית נותרים חסרי בהירות".
קידוש היעילות עלול להיות בעוכרינו
כל מי שאורז תיק יודע עד כמה מסורבלת גישה כזו עשויה להיות, אבל הכרחית. אנחנו רוצים נוחות, קלות, ניידות, וכמובן להשאיר מקום לטובין שיחזרו איתנו. אז כשטסים ליוון בקיץ זה פשוט למדי. בגדים קצרים בסגנון קז'ואל יכסו 100% מהצרכים שלנו. אבל אם טסים ליעדים שונים באירופה באביב או בסתיו – שתי התקופות העמוסות לצד הקיץ – ברור שלא ניתן לארוז בקלות ראש שכזו. רובנו משלמים בנוחות אחת כדי לא לשלם בנוחות הרבה יותר חשובה. ובמילה אחת: ביטוח.
הפרנן מדגימה כיצד ארגונים מיישמים את הגישה הזו. למשל, "הקואליציה למוכנות וחדשנות למגפות", גוף שאחראי על פיתוח חיסונים, משקיעה משאבים עצומים לחקור ולהתגונן מפני מחלות שחלקן לעולם לא יטרידו אותנו. אבל עבור הסיכוי שכן, מפתחים להן חיסון. "זה לא יעיל, אבל יש בזה חוסן, מכיוון שזה עונה על יותר אפשרויות, וזה אומר שאיננו תלויים בפתרון טכנולוגי יחיד". במקביל, מטבען של מגפות בעידן השמיים הפתוחים, דגש גדול ניתן ליצירת מערכות יחסים וקשרים חברתיים, מתוך מחשבה שהתמודדות עם מגפה תצריך מאמץ משותף. רבים מהקשרים הללו לעולם לא יהיו בשימוש. אבל אם נהיה זקוקים להם, הם יעמדו לרשותנו. לא יעיל – אבל בטיחותי.
דוגמה נוספת היא בנקים שהחלו להחזיק ברשותם הון רב, מה שמבחינת הבנק מצריך משאבים רבים לניהול. ואולם כסף זה נשמר כרזרבות ולכן אינו יעיל כמו הון סחיר. עם זאת, הוא הופך את הבנק ליציב יותר. כך גם מדינות בונות אסטרטגיה בתחומים שונים. פיתוח מגוון טכנולוגיות של אנרגיה נקייה במקום להישען על אחת או מציאת שותפי מסחר מרובים במקום לבנות על מערכת יחסים אחת גדולה. התחזוקה אינה יעילה ועלולה להיווצר תחושה של התפזרות ועבודת סרק. אבל זה מאפשר למדינות ולארגונים לעבור משברים בצורה טובה יותר.
הגישה כבר הוכיחה את עצמה במקומות שונים, ואת סודה של השקעה חסרת יעילות גילו גם אחיות בהולנד שזנחו את הגישה השיטתית לסיעוד ביתי של חולים. במקום לעבוד על פי לו"ז מוכן מראש, זמן הטיפול בכל נסעד הושאר לשיקול דעת האחיות. התוצאות היו שיפור של 50 אחוזים בזמני החלמה וירידה של 30 אחוזים בעלויות. מעברו השני של הים הצפוני, באנגליה, קבוצת רוגבי מקומית כמו מועדוני ספורט מודרניים רבים, התמכרה למדעי הספורט, לסטטיסטיקות ולנתונים. אבל כשהמנהל ראה שהשיפור ממאן להגיע, הוא החל להכניס לתוכנית העבודה טיולי סקי וביקורים בפרויקטים חברתיים. "זה היה יקר, זה גזל זמן, ויכול היה להיות קצת מסוכן להכניס חבורה שלמה של שחקני רוגבי למדרון סקי". אבל מסתבר שהטיולים הללו באמצע העונה יצרו קשרים חברתיים איתנים ונאמנות הדדית גבוהה בין החברים עצמם וכלפי המועדון. הגיבוש שלהם משפיע פסיכולוגית על היריבים ומקנה להם יתרון עצום. להפרנן יש דוגמאות נוספות, אבל העיקרון דומה – השקעה שחורגת מהקווים המחמירים של יעילות פורצת את הרווח שניתן להשיג במסגרת המוכר והידוע.
לאורך זמן יותר יעיל להיות חסר יעילות
"מוכנות, בניית קואליציה, דמיון, ניסויים, אומץ – בעידן בלתי צפוי, אלה מקורות אדירים של חוסן נפשי וכוח", אומרת הפרנן. "הם לא יעילים, אבל הם נותנים לנו יכולת בלתי מוגבלת לסתגלנות, שונות והמצאה". הדרך לחזק את היתרונות שלנו היא פשוט להפחית מההישענות על טכנולוגיות, סטטיסטיקות ונתונים, שכן אלה מנסים "לכפות מודל מתוקנן של מציאות צפויה, על עולם שהוא מפתיע עד אין קץ". במקום זאת, היא מציעה, כדאי לגשת למציאות ללא תיווך.
הכישורים הבינאישיים וההתנסות בגוף ראשון עם המציאות הם שמעניקים לנו את החוסן. הפרנן שוחחה עם מנכ"לים שעסקיהם היו על סף קריסה וגילתה כי באופן גורף, הגורם שעזר להם לצלוח את המשבר היה חברים ועמיתים. לעומת זאת, כששוחחה עם מנהלים צעירים ושאלה מי חבריהם, רבים טענו כי קשרים חברתיים הם לא חלק מתרבות העבודה. אין זמן לזה. "תהיתי", היא אומרת, "מי יעניק להם דמיון וסיבולת ואומץ לב כשהסערות יגיעו?"
חוסר יעילות, בתחום צר ובטווח קצר, עלול לגרום להפסד, או ברוב המקרים להפחית את מיצוי הפוטנציאל. אבל מדובר בראייה אסטרטגית ובוגרת שמכירה בטבעה האקראי של המציאות ובהפכפכותן של הנסיבות. היא מקנה יציבות וביטחון שיכולים להשתלם הרבה יותר מתועלת קצרת מועד. כשם שלא ניתן לחזות את גודל ומגוון האתגרים, בלתי ניתן לחזות את גודל התועלת שתצמח מהשקעה מגוונת.
תמונת כותרת: LidiaLydia / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
הטיעון בעד התפשרות על האיכות – מתי השאיפה לשלמות הופכת לדריכה במקום
ההרצאה השבועית של TED: כדי לנהל את הזמן בצורה יעילה צריך להפסיק להסתכל על השעון
ההרצאה השבועית של TED: כדי לנהל את הזמן בצורה יעילה צריך להפסיק להסתכל על השעון
עוד מרדיו מהות החיים:
זום אאוט: שרי אריסון בשיחות שמעניקות פרספקטיבה ייחודית ממעוף הציפור על ענייני השעה
