היופי הוא אחת החידות המסקרנות ביותר. במשך אלפי שנים מנסים אנשי רוח, מדע ואומנות לתפוס את היופי בשתי ידיים, ולהגדיר את המושג החמקמק. תשובות יש לרוב, ואולם הסכמה גורפת על תשובה אחת עודנה חסרה. מה אנחנו יכולים ללמוד מכך?
הביטו לרגע בפריט אחד שנמצא בסביבתכם, התרכזו היטב במרכיביו ובמאפייניו, ושאלו את עצמכם – האם בזמן שאני מסתכל על מאפייני הפריט בריכוז מרבי, אני יכול לומר כי יש בהם יופי? אם כן, האם מסוגלים אתם להגדיר מה יפה באותו הפריט? ואם לא, מה חסר לאותו פריט על מנת להיחשב כיפה? האם אדם אחר אשר נמצא לידכם ומסתכל גם הוא על אותו הפריט יחשוב אחרת מכם? אם כן, כיצד ייתכן הדבר? ואם לא, מדוע שניכם מסכימים כי הפריט יפה?
היופי הוא סוגיה שמעוררת שאלות רבות. האם דבר עצמו יכול להיות יפה, או לחלופין "היופי הוא בעיני המתבונן"? האם לכל הדברים היפים יש מאפיינים משותפים כלשהם כגון סימטריה, צבעוניות או פשטות, או שכל דבר הוא יפה בדרכו? האם היופי נמצא רק בדברים הנשגבים והבלתי מושגים, או שהיופי נמצא גם בדברים הפשוטים היומיומיים? ומדוע בכלל יש לנו את מושג היופי? איזו מטרה הוא בא לשרת, אם יש כזו?
היופי כאידיאה והיופי כתיאור
הדבר הראשון שאנחנו יכולים לומר על יופי הוא כנראה שהרבה יותר קל להצביע עליו מאשר להגדיר אותו. פשוט יותר לומר לשותפנו לטיול "תראה איזה נוף יפה יש בכיוון הזה", מאשר להסביר ולהגדיר מה בדיוק יפה באותו הנוף, האם אלו הצבעים? יחסי המיקום של חלקי הנוף? הגודל? הכול ביחד?
אם נבחן את האופן שבו אנחנו מדברים על יופי, נראה כי היופי מתגלה לנו בעיקר כאידיאל. אידיאל הוא ההתגלמות הבסיסית ביותר של אידיאה (רעיון) מסוימת. האידיאל הוא "רעיון" כל כך בסיסי עד שכמעט אינו נמצא במציאות, אלא בעיקר משתקף בדברים שבמציאות. כך למשל, אף אדם סביר לא מתהלך במוזיאון ואומר בהתלהבות לחבריו "תראו, יש כאן יופי תלוי על הקיר". סביר יותר שיאמר משפט כמו "תראו, יש כאן תמונה יפה שתלויה על הקיר". כלומר, אידיאל היופי מתגלם בפריטים שונים, והאדם רק מזהה או מדביק את הערך והתיאור "יפה" על אותם הפריטים.
איפה נותר ליופי מקום להסתתר?
עוד אנחנו מסוגלים לומר, בהקשר לאידיאלים באופן כללי ולאידיאל היופי בפרט, כי קיים קשר מסוים בין מידת ההבנה שלנו על אודות דבר ובין היכולת שלנו להתפעל מהדבר ולהעריך אותו. ככל שאנחנו מבינים עד כמה איננו מבינים את התמונה המלאה, כך כנראה קיימים יותר חלקי פאזל הממתינים לגילוי, וכך יכולה לגדול רמת הפליאה והעניין שלנו בנושא. למשל, "משפטי אי השלמות של גדל" הם משפטים במתמטיקה אשר הוכיחו כי ישנה קבוצה גדולה של תורות מתמטיות אשר לא ניתן להוכיח את העקביות שלהן עצמן ובכך הן לא שלמות. משמעות המשפטים היא שלא ניתן לבסס את כל ענפי המתמטיקה בצורה מספקת לדרישות המתמטיקאים. לאדם מן היישוב, שאינו מבין מה הוא לא מבין, משפטי אי השלמות של גדל כנראה לא יאמרו הרבה ויהיה לו קשה להתפעל מהם, אך בעיני מתמטיקאים אשר מבינים את משמעויותיו – דהיינו שהמתמטיקה היא תחום רחב וקשה עד בלתי אפשרי להבנה מלאה – המתמטיקה כנראה תהיה הדבר היפה ביותר בעולם שראוי להערכה מירבית.
היכרות מעמיקה עם מתמטיקה מאפשרת להתפעל מאי הידיעה. צילום: futurewalk / shutterstock
כלומר, ייתכן כי הקשר בין יופי ובין הבנה נמצא על תפר עדין בין הבנה ברמה גבוהה לבין הבנה כי איננו מבינים עד הסוף. תפר עדין אשר דרכו עדיין יכול להיכנס מסתורין אל התחום, אך אנחנו גם מבינים ברמה מספקת בתחום בשביל לזהות מסתורין זה כיופי.
דוגמה נוספת אשר ממחישה היטב את היופי בתפר העדין בין הבנה לחוסר הבנה היא היופי שבאהבה. אם יש תחום אחד שיש לו סיכוי להתחרות על לבבות המתמטיקאים על התואר "הדבר היפה בעולם", הרי זו האהבה. בני אדם בדרך כלל מסוגלים להבין ולהסביר מה הם אוהבים באדם אחר, אך ברגע שאדם מתקרב להבנה מלאה של האדם שמולו, לקראת סוף שלב ההתאהבות, יקרה לרוב אחד משניים – או שהיעדר המסתורין יעשה את שלו והאדם השני ייראה לפתע משעמם ולא מרגש, או שהעתיד עם אותו אדם ייראה מרגש, מסתורי וקסום – השלב בזוגיות הנקרא אהבה. על מנת לשמור על גחלת האהבה בין בני זוג, עליהם לשמור על היופי שבזוגיות, עליהם לשמור על התפר הדק בין להבין באמת את האדם שמולך, לבין כך שהחיים או העתיד עם האדם עדיין ייתפסו כמרגשים ומסתוריים דיים.
דיירי התפר העדין שבין ודאות לחוסר ודאות
ולאחר כל זאת, איזו מטרה היופי נועד או מסוגל לשרת? אחד הרגשות הדומיננטיים שיחד עם היופי נובע מחוסר ודאות – הוא פחד. ייתכן אפוא כי שורשי היופי ושורשיי הפחד שייכים אל אותו החלק בתודעתו של האדם, וכי שניהם צדי המטבע של חוסר ההבנה או חוסר הוודאות.
הן תחושת היופי והן תחושת הפחד מבקשות לספר לנו כי דבר לא מובן נמצא לפנינו, ויש להיזהר ממנו כי ייתכן שהוא מסוכן, אך יש גם לחקור אותו כי ייתכן שיועיל לנו. אם האינטואיציה שלנו סבורה כי הדבר הלא מובן ייפול על הצד היעיל, הוא יוצג לנו כיפה, ואם האינטואיציה שלנו סבורה כי הדבר הלא מובן ייפול על הצד המסוכן, הוא יוצג לנו כמפחיד. ואם אין הערכה ברורה, הדבר עשוי להיראות כיפה ומפחיד בה בעת. מספיק להסתכל על להבת האש על מנת להבין כמה מפחידה ומסוכנת היא עלולה להיות, אך גם כמה יפה ויעילה.
ניתן לומר גם הפוך. ככל שאנחנו מבינים יותר את המתרחש, כך אנחנו בטוחים יותר על איזה צד ייפול המטבע, וכך פוחתים פחדינו לפגוש סכנה חדשה וגדלה תקוותנו ללמוד יתרון חדש.
ייתכן כי כאשר סוקרטס אמר את משפטו הנודע "כל מה שאני יודע הוא שאינני יודע כלום", הוא תיאר למעשה את חוסר ההבנה הגדול מכל, ובכך אמר את המשפט היפה ביותר והמפחיד ביותר שניתן להעלות על הדעת.
לסיכום, מאחר וכל אחד ואחת מאיתנו יודעים ומבינים דברים באופן שונה, כך גם הדברים שאנו בוחנים יהיו שונים ביופיים בעינינו. עבור האחד, בעיה מתמטית חסרת פתרון תהיה הדבר היפה ביותר שנתקל בו, ועבור האחר מדובר על אישה מסתורית שפגש לפני שנים רבות. לכל אחת ואחד מאיתנו יש דברים המסתוריים בעיניו שלו ודברים היפים בעיניו. ולכן אולי ניתן לומר כי אין היופי הוא חידה, אלא החידה היא יופי.
* מאמר זה נכתב ברוח הקטע "חידת היופי", השיר בספרו של תומר בר עוז "שירוסופיה", אוסף של 70 שירים והגיגים פילוסופים. תומר מפרסם מאמרים, הגיגים ושירים נוספים בדף הפייסבוק "שירוסופיה".
תמונת כותרת: Christopher Moswitzer / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
ההבדל בין 'יפה' ל'נשגב' – וכיצד הוא מסביר את תחושת ההתמזגות עם הטבע והיקום
פילוסופיית הקינטסוגי היפנית: השברים והפגמים דווקא מוסיפים לנו ערך ויופי
אילו מאפיינים דרושים כדי להתגבר על הפחד? האומץ האנושי, קווים לדמותו
עוד מרדיו מהות החיים:
