חשיבותה של פעילות גופנית כבר ידועה לכולנו. אך גם אם עוד לא בדיוק מצאנו את הזמן הנכון להתחיל, אנחנו מוזמנים בינתיים להיתרם מצפייה בלבד. מסתבר שאחוות אוהדי הספורט התחרותי טומנת בחובה סגולות פסיכולוגיות רבות. אספנו עבורכם 6 מתוכן.
אם הדימוי של עדר אוהדי ספורט נוהר אל תוך אצטדיון בקריאות עידוד וקולות תופים אינו גורם לליבכם לקפץ מהתרגשות – דווקא עבורכם הכתבה הבאה עשויה להיות מעניינת. יותר מזה, אם יש לנו אוהד או שניים כאלו בבית, שכמו הופכים לישות אחרת ברגע ששריקת הפתיחה נשמעת, הבנה של היתרונות שטמונים בלהיות אוהדי ספורט מושבעים יכולה להניח את הדעת ולאפשר לנו לפרגן באהבה. "להיות אוהד ספורט", כותב הפילוסוף אלן דה בוטון במאמר באתרו The school of life, "מציע לנו אמצעי תיקון עבור כמה מהבעיות הקיומיות המורכבות ביותר של חיינו האנושיים".
דה בוטון נוגע בהיבטים שונים בחיינו – מהמורכבות שבהמתנה לתשובות שמתעכבות, דרך הצורך לבטא רגש ועד לנוחות המשחררת שבתחושת השוויון – ומתאר בחן את הניואנסים הפסיכולוגיים של חוויית האוהד. לעומת זאת, בכתבתה ב-Huffpost מצטטת אנה אלמנדרלה את פרופסור דניאל וואן, מומחה לפסיכולוגיית ספורט: "בסופו של דבר, הכול מתנקז לאופן שבו קהילתיות מרוממת את רוחנו". שילבנו בין דעותיו של וואן ומומחים אחרים שמראיינת אלמנדרלה ובין מאמרו של דה בוטון ויצרנו רשימה של יתרונות שמהם נהנים הצופים, אלו שבאצטדיון ההומה ואלו שמריעים מהספה בבית. מסתבר שבמגוון דרכים, מעקב אוהד אחר קבוצת ספורט משפר את איכות חיינו. ראו הוזהרתם, אתם עשויים למצוא את עצמכם מלופפים בצעיף של מכבי בתום הקריאה.
1. העונג שבידיעה
להבדיל מחיי היומיום, שבהם פרויקטים עשויים לקחת חודשים, רווחים נקצרים לעיתים רק כעבור שנים ורוב מה שקצוב בזמן נוטה לחרוג ממסגרתו, בספורט – לא משנה מה, התוצאה תתבהר עם שריקת הסיום. "לעיתים קרובות, אירועים בחיינו מתנהלים באיטיות, בפיזור מבולגן ובמספר דרכים בו זמנית, עד שאנו מאבדים את האחיזה בהם", מתאר דה בוטון את התסכול שבחוסר השליטה היומיומי. מעין רפיון מוטיבציה שנובע מאי הידיעה. לעומת הטכנאי של הטלוויזיה שיגיע בין 9:00 בבוקר ל-15:00 אחר הצהריים (במקרה הטוב), במשחקים האולימפיים נדע תוך כ-10 שניות מי לקח את המדליה בריצת 100 מטרים. "בספורט, התוצאות מגיעות בדיוק בזמן שהובטח", הוא כותב. הן תלויות ב-11 שחקנים או אפילו באדם יחיד ויתנו לנו מענה חד משמעי ברזולוציה של מאית השנייה.
אז נכון, חשוב גם ללמוד להתאזר בסבלנות ולשמור על אורך רוח בזמן שאירועים מתנהלים הרחק מהישג ידינו, אבל איזה תענוג זה – מדי פעם – להחזיק את המתח ער ובועט בידיעה מוחלטת שרגע האמת יגיע בדיוק בשנייה שבה ציפינו לו?
2. מרחב בטוח להבעת רגשות
מגרשי הספורט והיציעים עלולים אמנם להפוך אלימים, אך אם נוציא את מקרי הקצה, הם עשויים להוות מרחב בטוח לביטוי רגשות אותנטי. "משחקי הספורט מאפשרים לנו חוויה מתקנת לצורך החברתי והנורמלי להיות אסופים מבחינה רגשית, אמפתיים ואמביוולנטיים", כותב דה בוטון. אם בחיים החברתיים שלנו אנחנו מעודדים ראייה של שני צידי המטבע, כשמדובר במשחקי המונדיאל "מותר לנו" לקחת צד ולדבוק בכל מה שמשרת את טובתו. "אנחנו לא צריכים לדאוג להתחשב ברגשותיו של האחר או לשים לב שלא פספסנו ניואנס בוויכוח", הוא טוען, אלא פשוט להיות אנחנו. בשמחה ובעצב.
גם פרופסור אלן פרינגל המתמחה בבריאות הנפש נוגע בסגולות הרגשיות שמהן נהנה אוהד הספורט המקצועי, בדגש על הקהל הגברי. "בתרבות שבה גברים חשים שמצופה מהם לדכא ביטוי של רגשות, קהל האוהדים מציע מרחב מוגן שבו אפשר להרגיש, לבכות, לצחוק בפראות ואפילו להביע חיבה כלפי השותפים", כך מסכמת את דבריו אלמנדרלה בכתבתה. אם נפתח את נקודת המבט, כל אחד ואחת מאיתנו המבקשים מקום שבו ניתן לתת פורקן לקשת רחבה של רגשות מבלי להרגיש שלא בנוח – מוזמנים לנסות את מזלם בטריבונה הקרובה לביתם, או סתם מול המסך.
3. תחושת שייכות
"לרוב", כותב דה בוטון, "אנחנו חלוקים בדעותינו עם הסביבה". בין שמדובר בכלכלה, אקולוגיה או אפילו היעד האטרקטיבי ביותר לחופשה, הגישות כה רבות שלא פשוט למצוא מישהו שחושב בדיוק כמונו. בספורט, לעומת זאת, ובעיקר במשחקי קבוצה בינלאומיים – פוטנציאל השותפים להסכמה גדול בהרבה. נראה שהקסם שבלהיות דחוסים בעמידה בתא רועש, או צפופים על ספה מול מסך ענק, טמון בעובדה שאנחנו מוקפים בשותפים שכאלו, שיימחו איתנו בצעקות מול כל עבירה ויריעו עימנו על כל נקודה.
מקום בו חיבוקים, גם בין זרים, יכולים להתקבל בברכה. Dziurek \ Shutterstock
תחושת השייכות באה לידי ביטוי לא רק ברגעי השיא של המשחק עצמו אלא מלווה את האוהדים לאורך חייהם ומחברת אותם אפילו לזרים שמעולם לא פגשו לפני. "הליכה סתמית ברחובותיה של בוסטון, חבושים בכובע של הרד-סוקס, עשויה להיות חוויה עוצמתית", מדגים וואן, "מספר לא מבוטל של עוברי אורח יגיבו בשלל מחוות גוף ידידותיות ואפילו יעצרו לקשקש אתכם", הוא טוען. כלומר, אפילו אביזרי הלבוש הסמליים עוטפים את האוהדים במעין תחושת שייכות למועדון אקסקלוסיבי ומחברים ביניהם ובין שאר חברי המועדון הפזורים ברחבי העולם.
"לתחושה שאנחנו חלק מקהילה גדולה ישנן השפעות חיוביות לטווח הארוך", מצטטת אלמנדרלה את וואן, ביניהן המסוגלות לשמירה על קשרים לאורך זמן והפחתה בתחושת הבדידות והניכור. "הן כמובן באות לידי ביטוי במהלך המשחק אך למרבית ההפתעה הן מלוות את האוהדים גם מחוצה לו". וואן מספר כי השווה בין אוהדי הספורט, סטודנטים הלנים במגורים משותפים וכיתות תלמידים – בין שלושת קבוצות השייכות האלו האוהדים הציגו את הממצאים הפסיכולוגיים החיוביים ביותר.
4. תחושת שוויון
בלהט התחרות הספורטיבית "נעלמים כל הסטאטוסים", טוען דה בוטון. כולם הופכים צופים אדוקים התומכים באותה הקבוצה. התשוקה לספורט ולניצחון מעלימה כהרף עין גילאים, מקצועות, סטאטוסים משפחתיים ומעמדות חברתיים. ביציע של האוהדים, הוא מסביר, כולם הופכים מקובלים ושווים ללא הבדל דת, גזע ומין. ואם זה לא עושה לכם חשק לקחת חלק בתופעה, מסתבר שגם בקונסטלציה הביתית יש לתחושת השוויון תכונות מגשרות.
"אחוות האוהדים", מצטטת אלמנדרלה את פרינגל, "מעניקה לתאים משפחתיים שפה משותפת אשר מחברת בין בני משפחה שמתקשים למצוא מרחב לשיח". הצפייה בספורט, הוא מסביר, מצמצמת את פערי הדורות ומייצרת חוויה חיובית ומטרה משותפת גם עבור בני משפחה בעלי מיומנויות חיים ותחומי עניין שונים לחלוטין.
5. משהו להתמסר אליו
"המזג הכללי של החיים המודרניים מניע אותנו להתנהל כאילו יש רק אדם אחד שנחשב: אנחנו", כותב דה בוטון. בין שמדובר בקריירה שלנו, באנרגיה שלנו, ברכוש שלנו, ואפילו בזוגיות שלנו או בילדים שלנו – הכול מתנקז אלינו. אנחנו, באופן מאוד טבעי ואף חיוני לרוב, חווים את העולם כאילו אנחנו מרכזו. לעיתים זה נעים וחיובי ולעיתים זה מתיש ומעמיס. להיות אוהד של קבוצה מסוימת מאפשר לנו לשים את עצמנו רגע בצד ולהתמסר לחלוטין לצרכיה של הקבוצה. "פתאום ברגע התחרות, ההתקדמות של אדם יחיד או קבוצה מסוימת מסמלת את גורלה של אומה שלמה שעימה אנחנו מזדהים לחלוטין", הוא כותב. אנחנו זוכים להנאה שבחוסר האחריות ולעונג הטמון בכך שמשהו שאנו כה מצפים לו ומסמל עבורנו רגע שיא מתקרב ומתממש.
6. חוויית ההצלחה
היבט אחר שמשיק לתחושת ההתמסרות הטוטאלית הוא חוויית הניצחון שלה אנו זוכים דרך עיניו (או אולי רגליו) של האחר. אולי לא היינו מספר אחת בעליות מתח בכיתה ז' ובמקרה גם לא הוכתרנו כעובד המצטיין של החודש ואפילו לא זכינו מעולם במשחקי בינגו שכונתיים – אבל כאוהדיה של קבוצת הספורט האהובה עלינו (בעיקר אם היא מטפסת מעלה ולא כושלת במורד הדירוגים) יש לנו הזכות המלאה לממש את פוטנציאל הניצחון. "תחושת ניצחון, אפילו אם היא עקיפה, הינה יקרת ערך לחיים, בעיקר בזמנים עכורים", מצטטת אלמנדרלה את הפסיכולוג רונלד לבנט. יש לה הכוח להרים את מצב רוחנו ולהפיח זיק של תקווה גם בעבור מי ששרוי בעלטה. במילים אחרות, גם כשהיבטים אחרים בחיינו נראים די מדוכדכים, הקבוצה האהובה עלינו עשויה להמשיך להצליח ולתבל את היומיום שלנו בשמחה ובתחושת התקדמות.
תמונת כותרת: Christin Noelle / Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
תתפלאו לגלות כמה מעט פעילות גופנית נדרשת כדי שהמוח ייהנה מיתרונותיה הקוגניטיביים
להפסיד ולהישאר בחיים – מדוע חשוב לפתח ויסות עצמי אצל ילדים וכיצד לעשות זאת?
כוחה של קבוצה – 6 אלמנטים מתוך טיפול קבוצתי שניתן ליישם בארוחת ערב משותפת
עוד מרדיו מהות החיים:
