מצב רוח ירוד עשוי לאפוף אותנו ואת קרובינו מפעם לפעם. במינון סביר הוא לא צריך להדאיג אותנו ויכול להיות שהוא אפילו בא ללמד אותנו משהו על אורח החיים שלנו. אבל זה לא כזה פשוט. מצב רוח רע משנה את תפיסת המציאות שלנו ונוטה להכתים היבטים תמימים בחיינו. כיצד ניתן להבחין בין מה שסתם נצבע בגוון קודר ובין הטריגר האמיתי? האם תמיד זה כדאי ואפשרי? ואילו כלים יכולים לעזור לנו לצלוח את אותו מצב רוח מעונן בצורה הטובה ביותר?
לעיתים נדמה שמשום מקום מגיח לו ענן אפרפר של מצב רוח רע ומתיישב מעל ראשנו. הוא הולך אחרינו לאן שרק נפנה, ממטיר גשם ומעכיר את האווירה. היקפו גדול רק במעט מהיקפנו, כך שרוב הזמן נראה שכולם מסביב נהנים מקיץ שמשי ורק אנחנו מחפשים אחר ההזדמנות הראשונה להזדחל אל תוך המיטה ולכסות את הראש בשמיכה. מי שייגש אלינו קרוב מספיק וישהה שם זמן מה, עשוי לחוש בכובד הטיפות. מהיכן מגיעים ענני מצב הרוח? האם באמת קיים מצב רוח רע שאין לו שום סיבה ומהי הדרך הטובה ביותר לצלוח את שינויי מזג האוויר הללו – שלנו ושל קרובינו?
"מדי פעם אני מוצא את עצמי במצב רוח ירוד", כותב דייויד קיין בבלוג Raptitude. "קשה לומר היכן או מתי הוא התחיל אבל הפעם אין לי ספק שהוא קשור איכשהו למחסור בשעות השינה שחוויתי בליל אמש". מצב רוח שכזה, מסביר קיין, מתנהג כמו מסך ערפל שיורד על התודעה ומונע מאיתנו לראות או לחוות את המציאות כפי שהיא. לדבריו, נראה כי על אף שלעיתים קשה לאתר את הגורם שהניע את מצב רוחנו בתנועה שכזו כלפי מטה, לכל ענן יש טריגר, בין שמדובר באמירה שלא במקום, בחוויה מתסכלת – קטנה ככל שתהיה – או בגורם פיזי כמו צורך בשינה.
"הרגשתי כמו זומבי, כאילו רמת האינטליגנציה שלי צנחה. במשך יום שלם עשיתי הכול בצורה הגרועה ביותר: בישלתי רע, שוחחתי רע, כתבתי רע. כל מה שביום רגיל היה משמח אותי – הרגיש כמו עבודת פרך", הוא מתאר ומרחיב כי מנקודת מבטו, מצב רוח רע הוא כמו סם מטשטש השולל מאיתנו את האינטואיציה והפרספקטיבה הבריאה שלנו. הוא גורם לכל הדברים הרעים להיראות עצומים בעוד שאת הדברים הטובים הוא מכווץ ואף מעלים מהעין כליל. לדבריו של קיין, הבנת העיוות התפיסתי שבו אנו שרויים כשאנו במצב רוח רע היא המפתח להתמודדות עימו. על ידי כך אנו יכולים להסביר לעצמנו מדוע דברים נראים כפי שהם ולהקל את התחושה המלחיצה שהכול משתבש.
ועם זאת, לא תמיד כל כך פשוט לזהות שאנו שרויים במצב רוח רע. להבדיל מרגשות לא נעימים ברורים כמו עצב או תסכול, מצב רוח ירוד הוא סטאטוס לוט בערפל. כמו אשף הימלטות, הוא משליך את האחריות החוצה על היבטים תמימים בחיינו שלא השתנו מאז אתמול. פתאום נראה לנו שמערכות היחסים שלנו לא מספיק טובות, שהעבודה שלנו לא מתאימה לנו או שמקום מגורינו מגביל אותנו. השאיפה היא, כפי שמציע קיין, להצליח לבחון את אותם ההיבטים בצורה אובייקטיבית – לא לשאול את עצמנו האם אנחנו מרוצים מהם כרגע, אלא האם ביום רגיל אחר (שלשום, לפני שבוע) היינו מרוצים מהם כפי שהם?
רגשות שליליים ככלי לשיפור אורח החיים
בכתבה שפורסמה ב-Live Science מתבסס ג'וזף פול פורגאס על תיאוריות בפסיכולוגיה התנהגותית ומסביר כי "רגשות ומצבי רוח התפתחו בכדי להתריע לנו על המצב הסובב אותנו". חיוביים ושליליים גם יחד. כשאנחנו מרגישים טוב אנחנו מבינים שמשהו נכון לנו מתרחש, שההתנהלות שלנו חיובית או שהסביבה המקיפה אותנו טובה לנו, הוא מסביר. וכשאנחנו מרגישים רע, אנחנו מבינים את ההיפך.
"למעשה, קשת הרגשות האנושית כוללת יותר רגשות שליליים מחיוביים", הוא טוען ומחזק את האמירה לגבי חשיבותם כאיתות למצוקה. הם שם כדי לכוון אותנו. מה שנותר לפצח הוא כיצד נזהה מהו הטריגר האמיתי שהפעיל את מסך הדכדוך ומי הם קורבנותיו התמימים. בהקשר לכך, מציע קיין, כדאי להתחיל בסריקת גוף. צרכים פיזיולוגיים בסיסיים כמו שינה, רעב, השפעת אלכוהול או מחושים למיניהם הם לדבריו גורם נפוץ לצניחת מצב הרוח. "אין זמן למותרות כמו סבלנות וקבלה כשהגוף מוזנח", הוא כותב. אם סרקנו ולא נמצאה האבידה, אפשר להרחיב את החיפושים אל עבר חוויות היומיום, דברים שמטרידים אותנו מזה זמן ושאר טובין.
אם פתאום הקיר הדקורטיבי, הספה והשטיח לא עובדים לנו, אולי זה הרגע לחשוד שלא בהם מדובר. Sven Brandsma / Unsplash
יש לציין שלא תמיד נוכל לאתר את הטריגר ולמנף את מצב הרוח העכור לכדי שינוי מיטיב בחיינו. לעיתים, הערפל יתפוגג מעצמו עוד לפני שנתחיל לשאול את עצמנו את כל השאלות ולעיתים הוא ימשיך להעיב על חיינו אך לא יהיו בידינו המשאבים הדרושים להפעלת צוות חיפוש. כך או אחרת, מסביר קיין, כל עוד נזכור שהמצב זמני ונעצור את עצמנו מלקבל החלטות הרות גורל תחת השפעתו המטשטשת, נמזער את הנזקים ונאפשר לעצמנו יותר אוויר בריאות בעודנו מחכים שהגל יחלוף.
ניגשים אל מצב הרוח המעורפל כפאזל ולא כבעיה
בכתבה שפרסם הפסיכולוג ניק ויגנל במגזין Medium הוא מסביר כיצד ניתן לעזור לאדם קרוב שמנסה לצלוח את גל מצב הרוח. הכלים שעליהם הוא כותב עשויים לשמש אותנו כתומכים באחר וגם, אם נצליח להתייחס אל עצמנו כאל חבר במצוקה, לשרת אותנו כתומכים בעצמנו. אחד הכלים מציע להתייחס לבליל הרגשות השליליים כאל פאזל במקום כבעיה. אם עד כה דיברנו רבות על חקר עצמי, "כשמתבוננים ברגשותיו של אדם קרוב כבעיה רואים בהם דבר שלילי שממנו יש להיפטר בדרך המהירה ביותר", הוא כותב. לעומת זאת, "גישת הפאזל תייצר סקרנות שתאפשר לנו לעזור בצורה אמפתית וסבלנית יותר".
בהמשך לגישת הפאזל, מסביר ויגנל כי לא תמיד פתרון הוא התשובה. "רוב האנשים שמתמודדים עם מצב רוח רע לא רוצים מישהו שיתקן את הכאב שלהם, אלא רק להרגיש שמישהו מבין אותם", הוא כותב ומציע – נסו להיות יותר כמו מראה ולא כמו מכונאי רכב. עצת המראה מתחברת לאמירה כי לא תמיד ניתן או כדאי לרדת לשורש העניין. לעיתים רק התחושה שמישהו רואה אותנו, שהוא מקשיב לנו באהבה, אפילו אם מדובר בנו עצמנו, היא שמקלה את המצב.
שני הכלים הנוספים שמציע ויגנל שלובים זה בזה: האחד מדבר על היכולת להפריד בין רגשותיו של האדם הקרוב לאלו שלנו, והשני – על האחריות שאנו לוקחים על עצמנו. כפי שתיארנו את הענן בתחילת הכתבה, מספיק זמן ומספיק קרוב אל האדם המעונן – וגם אחרים מתחילים להירטב. "זה לא קל להצליח לנווט את מצב רוחו של אדם קרוב ואת שלנו בו זמנית", הוא כותב ומציע לעצור את הספינה ברגע שאנו מזהים שמצב רוחנו משתנה. ככל שנתפוס את השינוי בתחילתו, הוא מסביר, יהיה לנו קל יותר להזכיר לעצמנו שזה רק טבעי שהעומס משפיע גם עלינו ולחשוב – נכון לעכשיו, מה הצעד שיקדם אותנו בצורה הבריאה ביותר?
מצמצמים את תחושת האחריות על מה שאינו בשליטתנו
אם להטות את אלומת האור אל סיטואציה שבה אנו מנסים לתמוך בעצמנו "בעת צרה", הכלי הזה מזכיר שאחד הטריגרים למצב הרוח הירוד שלנו יכול להיות פשוט מצב רוח רע של אדם קרוב. סיבוך נפוץ אחר הוא התגבשות של תסכול נוסף על מצב הרוח הרע רק משום שאיננו מצליחים להעבירו. זה הרגע להוריד הילוך, להזכיר לעצמנו שאנחנו רק מוסיפים שמן למדורה ולהפנות את תשומת הלב הצידה, כפי שמציע קיין, למפגש עם חבר, לעבודת יד כלשהי או לפעילות גופנית קלה. בנוגע לאחריות, "אנו יכולים לקחת אחריות רק על מה שנמצא תחת שליטתנו", כותב ויגנל – ורגשות, מטבעם, אינם תחת שליטתנו הישירה. גם שלנו עצמנו וגם של אחרים. אנחנו יכולים לשלוט בפעולות שנעשה על מנת לשפר את רגשותיהם של הסובבים אותנו או את של עצמנו, הוא מסביר, אך גם ליכולת זו יש גבול. אם נבין זאת, נוכל להקל את כובד המשקל על כתפינו, מה שבתורו גם יקדם את המטרה שלשמה התכנסנו – צליחת מצב הרוח הקודר בצורה הטובה והקלה ביותר.
מורכב ככל שיישמע, נראה כי בסופו של דבר הכלי המשמעותי ביותר בהתמודדות עם מצב רוח ירוד הוא הידיעה. הזיהוי וההבנה כי זהו סטאטוס זמני המשפיע רבות על תפיסת המציאות שלנו הם שימנעו מאיתנו את הבהלה והתסכול שעלולים להתווסף. אם לא נסתכל עליו כעל בעיה, אלא כעל נורה שבאה לשרת אותנו, בין שנבחר להיעזר בו ובין שלא, נוכל להכיל אותו בהבנה וקבלה ולאפשר לו לחלוף בהקדם האפשרי.
תמונת כותרת: Caleb Jones / Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
לאו דווקא מצב רוח – הנסיבות ההיסטוריות והתרבותיות שמכתיבות האם ומתי נחייך
מה ניתן ללמוד מהסחלב ומשן-הארי על פיתוח עוצמה נפשית גם בסיטואציות שליליות
מקבלי ההחלטות הבלתי נראים – ההשפעה המפתיעה של חיידקים על ההתנהגות שלנו
עוד מרדיו מהות החיים:
