הכלכלן הבריטי טים הארפורד התחקה אחר אנשים כמו איינשטיין ודארווין כדי לגלות את סוד ההצלחה שלהם. המסקנה שלו? ריבוי עיסוקים במקביל. בהרצאת TED מסביר הארפורד כיצד זה שונה מריבוי משימות, או בשמו הפופולרי, מולטיטסקינג, ומתאר את הדרכים שבהן פרויקטים מקבילים תורמים לפוריות יצירתית.
המונח מולטי-טסקינג חווה את הטלטלה ששמורה לכוכבי תרבות פופולרית רבים: כגובה ומהירות הנסיקה, עוצמת ומהירות ההתרסקות. עד לפני שנים ספורות זה היה הבאז-וורד של מרצים, קואצ'רים, יועצי קריירה ולמעשה כל מי שדיבר על פרודוקטיביות והצלחה. אנשים התפארו ביכולת הזו כמה שמקנה להם את האפשרות לעשות עבודה של יותר מאדם אחד. היה זה בימים שבהם הסמארטפון היה חדש יחסית בחיינו ומי שיכלו לבצע ריבוי משימות נחשבו למסתגלים הטובים ביותר לטכנולוגיה.
אבל אז הגיעו המחקרים שבאו לבדוק את התופעה. איך מגיב המוח? ומה השיפור בביצועים? ולמרבה ההפתעה, התברר כי ריבוי משימות דווקא פוגע בפרודוקטיביות. חלוקת הקשב האנושית אינה מאפשרת להתמקד בשני דברים בו זמנית, מה שמוריד את איכות הביצוע בכל המשימות שאנו עושים במקביל. היום ריבוי משימות ידוע כמצב עבודה שטחי והמגמה היא דווקא לנקות רעשים ולהתכוונן על מיקוד עומק בדבר אחד.
הכלכלן הבריטי טים הארפורד, בעל טור בפייננשל טיימס, מאמין שעדיין לא כדאי לקבור את ריבוי המשימות. בהרצאת TED הוא מסביר כי עם טוויסט קטן, לריבוי משימות עדיין יש מה להציע לנו. הוא טוען כי כאשר אנו ניגשים לריבוי משימות בהילוך איטי, עולים וצפים כל היתרונות. למעשה, הוא מדבר על מעבר מחשבתי מריבוי משימות רגעי, לריבוי עיסוקים על פני טווח רחוק. מה היתרונות של עבודה על מספר פרויקטים במקביל? הארפורד ממחיש באמצעות דמויות כמו אלברט איינשטיין, צ'ארלס דארווין ומייקל קרייטון.
מתורת היחסות לפארק היורה – עיסוקים מקבילים מעודדים יצרנות
אחת הבעיות עם מולטי-טסקינג היא שאנשים לא חווים בצורה מיידית את הירידה הדרמטית בביצועים שלהם כאשר הם מבצעים שתי פעולות במקביל, למשל כתיבת מייל בזמן קריאת דו"ח. מקרה אחד שבו כן מרגישים את הצניחה באיכות הוא נהיגה. שימוש בסלולר נמצא באופן עקבי בחלק העליון של רשימת הגורמים לתאונות דרכים. הארפורד, אם כן, אינו מדבר בשבחו של מולטיטסקינג זה, אשר אנו מכנים ריבוי משימות. לעומת זאת, הוא בהחלט מדרבן אותנו להחזיק במספר עיסוקים מקבילים ולעבוד עליהם לסירוגין.
כמודל הוא מציג את סגנון עבודתו של איינשטיין, שב-1905 פרסם ארבעה מאמרים. אחד מהם זיכה אותו בפרס נובל, אחר הפך לאייקון תרבות פופולרית עם הנוסחה E=mc² וגם שני האחרים היו לעמודי תווך במדע. כדי לפרסם את המאמרים באותה שנה היה עליו לחקור את כל התחומים הללו במקביל במשך שנים. ולמרות שאחרי הכול מדובר באיינשטיין, מדגיש הארפורד, "צורת ההתנהגות שהציג, לא מיוחדת בכלל. היא מאוד נפוצה בקרב אנשים יצירתיים במיוחד, גם אומנים וגם מדענים, ואני ארצה לקרוא לזה בשם: מולטיטסקינג בהילוך איטי".
איינשטיין לא היה פותר משוואות בזמן שיחת טלפון קז'ואלית עם הדודה. הוא היה עובר בין נושא מחקר אחד למשנהו כשהיה מגיע למיצוי, אבל משקיע את מלוא כובד מוחו בדבר האחד שהוא עושה באותו רגע. יש הבדל מהותי בין ריבוי עיסוקים מסוג זה לריבוי המשימות התזזיתי שמאפיין את התקופה שלנו. לא רק בביצוע, אלא, על פי הארפורד, גם במניע. "אנו רגילים לעבור למולטיטסקינג מתוך ייאוש. כשאנחנו ממהרים, אנחנו רוצים לעשות הכול ביחד". ואילו מולטיטסקינג בהילוך איטי, ריבוי עיסוקים, נובע דווקא מלקיחת הזמן, מראייה אסטרטגית.
במחקרים שונים שבדקו בדרכים שונות את התפוקה של אנשים בעלי תוצרת גבוהה, איכותית ועקבית לאורך הקריירה בתחומם – למשל, דמויות כמו ריצ'רד פיינמן – התברר כי לכולם דפוס משותף. כמו איינשטיין גם הם עבדו על מספר פרויקטים במקביל. כך למשל, באחד המחקרים ארוכי הטווח נמצא כי המדענים הפוריים והחשובים ביותר עברו בין 43 נושאים בממוצע ב-100 הפרסומים המדעיים הראשונים שלהם.
השראה רעיונית, רתימת כישורים וונטילציה לפתרון בעיות
הארפורד נוקב בשלוש סיבות שלדעתו הופכות את דפוס הפעילות של ריבוי עיסוקים להתפרצות יצירתית. "הראשונה היא הכי פשוטה. יצירתיות בדרך כלל באה כשאנו מוציאים רעיון מההקשר המקורי שלו ומעבירים אותו למקום אחר. זה קל יותר לחשוב מחוץ לקופסה אם אתה מעביר את הזמן בלעבור מקופסה אחת לאחרת". הסיבה השנייה היא שכישורים מסוימים שנלמדים בתחום אחד יכולים להיות מאוד רלוונטיים גם לתחומים אחרים. אחד הדוגמאות הבולטות לרתימת כישורים מתחום אחד לאחר הוא הסופר, המפיק והבימאי מייקל קרייטון, המוח שמאחורי פארק היורה, ווסטוורלד, ER ועוד ועוד. בהכשרתו קרייטון היה בכלל רופא. אבל כבר בימי האוניברסיטה החל לכתוב ספרי מדע בדיוני. לצידם, "וזה פחות ידוע", אומר הארפורד, "הוא גם כתב ספרי עיון על אומנות, רפואה ותכנות".
בשנת 1995 התנקזו כל הקצוות הפתוחים הללו לאחת מהתפרצויות היצירתיות הגדולות של אדם אחד בתחום הבידור, כאשר באותה שנה "כתב את הספר הכי מוצלח מסחרית. ואת סדרת הטלוויזיה הכי מוצלחת מסחרית. ואת הסרט הכי מוצלח מסחרית". הגדולה של קרייטון הייתה היכולת לרתום את המדע לבדיון וליצור סגנון סיפורי ייחודי, המציג אמנם מציאות בדיונית אך לא כזו שאינה מתקבלת על הדעת. המשחק על גבולות האפשרי תרם משמעותית למתח ולמשיכת הקהל.
הסיבה השלישית שריבוי עיסוקים עובד כל כך טוב היא המפלט בעת מחסום שכל עיסוק מהווה עבור היתר. ההסבר לכך מוכר. "תדמיינו את ההרגשה של פתירת תשבץ כשאתם לא מצליחים לעלות על התשובה, והסיבה שאתם לא מצליחים היא שהתשובה השגויה תקועה לכם בראש. הפתרון לזה קל", הוא מסביר, "לכו לעשות משהו אחר. אתם יודעים, תחליפו נושא, תחליפו הקשר, אתם תשכחו את התשובה השגויה וזה יפנה מקום לתשובה הנכונה להופיע". עכשיו קחו את האפקט הזה וישמו אותו על בעיות בסדר גודל של חודשים או שנים. "אתם מקבלים סירוב למימון. תרבית התאים שלכם לא גדלה, הטילים שלכם ממשיכים להתרסק. אף אחד לא רוצה לפרסם את ספר הפנטזיה שלכם". במקרים כאלה טוב שיש פרויקטים נוספים לעבוד עליהם, לשחרר מתח במקום אחד ולאפשר אוורור. כך אנו גם נשארים פרודוקטיביים בזמן שאנו תקועים וגם מקדמים משמעותית את הפתרון לאותה בעיה.
ריבוי משימות דווקא כי אנחנו לוקחים את הזמן
אם לחזור שוב לאיינשטיין, הארפורד מספר שכאשר עבד על תורת היחסות הכללית הגיע למצב של תשישות. אז הוא עבר לעבוד על בעיות 'קטנות' כמו התיאוריה שבסיס המצאת קרני הלייזר. הניתוק הזמני אפשר לו לחזור רענן לתורת היחסות הכללית ולהשלים את המשימה. כך הוא גם פרץ את המחסום וגם קידם את האנושות בעוד צעד. הוא לקח את הזמן הדרוש לבעיות מהסוג הזה. "לכן, אני רוצה להאיץ בכם לקבל את האומנות של המולטי-טסקינג האיטי. לא בגלל שאתם ממהרים, אלא בגלל שאתם בכלל לא ממהרים".
מדען מפורסם אחר, צ'ארלס דארווין, היה אף הוא מולטי-טסקר שלקח את הזמן. הוא החל את דרכו ב-1873 עם שני פרויקטים. "אחד מהם: תולעים. והשני, מחברת קטנה עם הכותרת 'שינוי המינים'". בהמשך דארווין התרחב לכלכלה, אבולוציה, תורת המיון ועוד הסתעפויות שונות ומשונות בכל אחד מהתחומים. ובכל הזמן המשיך לעבוד על התולעים ועל אבולוציה כמו גם על יתר הפרויקטים שבהם עסק אז. מהמחקרים הללו נולדו תיאוריות שהועלו על הכתב. הספר מקור המינים התפרסם לאחר 20 שנות מחקר. ספר על התפתחות תינוקות התפרסם בתום 37 שנות מחקר. והספר על התולעים התפרסם 44 שנים מרגע שהתחיל לעבוד על הפרויקט.
הארפורד מציג זאת כך: אם כשאנו זקוקים להסחת דעת אנו קופצים רגע למרחבי הרשת, דארווין, כדי להירגע, היה נכנס לחדר העבודה ועוסק בפרויקט המחמד שלו – התולעים.
אז נכון, הזמנים השתנו ומדובר ביחידי סגולה. אבל זה לא מבטל את היתרונות של מולטיטסקינג בהילוך איטי. "העולם המודרני יכול להיראות כמציע לנו בחירה: אם אנו לא הולכים לעבור במהירות מחלון לחלון בדפדפן, נצטרך לחיות כמו נזירים, ריכוז בדבר אחד עד להרחקה של כל דבר אחר. לדעתי זו דילמה שקרית", אומר הארפורד. "אנחנו יכולים לגרום לריבוי משימות לעבוד בשבילנו, ולשחרר את היצירתיות הטבעית שלנו. אנחנו רק צריכים להאט את זה".
אז מי שחיפש הכשר לסמס בזמן נהיגה, זה לא הרעיון. במקום זה, הבילוי ברכב יכול להיות זמן טוב להתחיל להאזין לפודקאסט בתחום שמעניין אתכם ולשמש יריית פתיחה לריצת מרתון חדשה ומקבילה לכל מה שאתם עושים עכשיו בחייכם.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
באילו תנאים ונסיבות עדיף להתמקד בדבר אחד, ומתי כדאי לפרוס רשת רחבה?
לא חייבים לעצור הכול ולעשות את מה שאנו אוהבים – אפשר, ואולי כדאי, לעשות אותו במקביל
ואן גוך עוזר להכשיר סטודנטים לרפואה, והתרגיל הזה יכול לאמן אותנו בצורה חדשה של חשיבה
עוד מרדיו מהות החיים:
