לכל אחד מאיתנו סגנון משלו לגשת למשימות ולמטרות. חלק מוכווני פרטים, אחרים מחפשים את נקודות התורפה, יש מי שלוקחים על גבם את הכול וכן הלאה. בסיטואציות שונות כל טיפוס יכול לזרוח או לדעוך. המחברת גרטשן רובין עושה סדר בטיפוסים ומציעה לכל אחד – בהתאם לנטייתו – דרכים למצות את הפוטנציאל שלו.
ביקורת עצמית היא אמצעי שצריך לדעת לעבוד איתו. כמו כלי עבודה חשמליים, בידיים מיומנות היא יכולה לחולל פלאים ביצירה ובבנייה, ואילו בידיים בלתי בוטחות היא עלולה לפצוע. לחלקנו זה אולי יישמע מנוגד לאינטואיציה, אבל מסתבר שאחת הדרכים לאלף את הביקורת העצמית לסור למרותנו היא חמלה עצמית.
פרופסור קריסטין נף מאוניברסיטת אוסטין בטקסס הפכה לשם דבר בכל הנוגע לחמלה עצמית. רעיונותיה ומחקריה בתחום הובילו אותה להבנה כי אפשר לטעות ולחשוב כי חמלה עצמית פירושה רחמים עצמיים ותבוסתנות, אך למעשה מדובר בהיפך הגמור: חמלה עצמית היא אחד הכלים החשובים לפיתוח חוסן נפשי והתמודדות עם עצמנו ועם החיים בכלל.
"עשינו מחקר עם ותיקי מלחמה שחזרו מעיראק ואפגניסטן", מספרת נף בראיון וידיאו: "מדדנו את רמות החמלה העצמית שלהם ובדקנו אם הם פיתחו תסמונת דחק פוסט טראומתית. מה שגילינו הוא שרמת החמלה העצמית של החיילים ניבאה טוב יותר אם הם יפתחו תסמונת דחק שנה לאחר מכן, מאשר הניסיון הקרבי שלהם […] המשמעות היא שלא משנה כל כך מה קורה לך כמו איך שאתה מתייחס לעצמך בזמנים קשים". נף מסבירה שזוהי רק דוגמה אחת מיני רבות, וכי אנשים רבים בסיטואציות שונות בחיים נוטים לאמץ גישה של "אויב עצמי". הכוונה היא לביקורת עצמית בסגנון שיפוטי, הטחת האשמות בעצמנו על כל דבר שהשתבש וכן הלאה.
חמלה עצמית, לעומת זאת, משמיעה מנגינה אחרת. "זה הקול בראש שאומר, היי, אני אוהב אותך בכל מקרה, זה בסדר, אני כאן בשבילך, אני אעזור לך, מה אתה צריך עכשיו?" לדבריה, גישה כזו היא "מקור בלתי ייאמן לעוצמה ונחישות". הגישה הזו נשארת עם החלק האובייקטיבי של הביקורת ובודקת מה קורה ואיך זה משפיע על החיים שלנו, אבל הדרך שלה להמשיך הלאה אחרת לגמרי. היא מוכוונת צמיחה.
המחברת והמרצה גרטשן רובין ממחישה את הגישה הזו בדוגמה נפוצה מאוד בחיים של כולנו – סגנון ביצוע המשימות והשלמת מטרות. בכנס של RSA – החברה המלכותית לאומנויות – הציגה רובין 4 נטיות כלליות של אנשים בגישה שלהם להשלמת משימות ולעמידה בציפיות. ראשית, היא מסבירה בקטע מההרצאה שעובד לאנימציה, "קיימות ציפיות חיצוניות כמו דד-ליין או בקשה מחבר, ויש ציפיות פנימיות, כמו הרצון שלנו לעמוד בהחלטה של השנה החדשה, הרצון שלנו לחזור לנגן בגיטרה". התגובה שלנו לציפיות – ובתרגום מעשי, למשימות שעומדות על הפרק – מחולקת, כאמור, ל-4 סגנונות.
רובין מסבירה כי לכל אחד מהסגנונות יתרונות משלו, אך גם חסרונות ייחודיים לו. ההיכרות עם הנטייה שלנו, על החוזקות ונקודות התורפה שלה, יכולה לסייע להתמודד טוב יותר עם האתגרים שבהם אנו פוגשים.
1. המבצעים (Upholder) – הטיפוסים שעונים באדיקות הן על הציפיות של הסביבה והן על הציפיות שלהם מעצמם. אנשים אלה ניחנים ביכולת להניע תהליכים, 'לתקתק' עבודה, יש להם יכולת הנעה פנימית והם סומכים על עצמם. "אבל, כמו בכל הנטיות, היתרונות הם גם החסרונות", אומרת רובין. המבצעים עלולים להיקלע למערבולות ביורוקרטיה בשל הצורך החזק שלהם בביצוע שיטתי. הם עשויים אף להיות נוקשים, או 'מרובעים'. היא מסבירה כי אם זו הנטייה שלנו, או של מישהו קרוב אלינו, חשוב לוודא מדי פעם שהוא שובר את השגרה ויוצא מהתלם.
2. הספקנים (Questioner) – מי שנוטים לחפש את הרציונל וההיגיון בכל פעולה, ולכן יטילו ספק בכל הציפיות. כאן מדובר באנשים עם חיבה מיוחדת למידע ושיפור תהליכים. מהנדסים באופיים. הנוכחות שלהם חיונית, שכן היא מאפשרת לעצמם ולסביבה לחשוב מחדש, להתייעל ולא לקבל את ברירת המחדל המוכרת כמובן מאליו. מאידך, "הספקנים לעתים מרוקנים מאנרגיה ומציפים אחרים עם הספקות הבלתי פוסקים שלהם". רובין מציעה מספק דרכים לרסן במידה מסוימת את הנטייה הזו ולתעל אותה לכיוון חיובי. למשל שימוש בדד-ליין, הגבלת מכסות או התייעצות עם ברי-סמכא.
3. הצייתנים (Obliger) – אנשים שמקדמים בברכה ציפיות חיצוניות, אבל מזניחים ציפיות מעצמם. "אלה האנשים הנוחים ביותר עבור הטיפוסים האחרים", אומרת רובין. הניזוקים העיקריים הם הצייתנים עצמם. לדבריה, כדי להשלים את המשוואה צייתנים יכולים להיעזר בהתחייבות חיצונית עבור המטרות הפנימיות. למשל, הצטרפות לקבוצות כדי לקיים תחביב או לסגל הרגל. אפשרות אחרת היא מינוי של אדם קרוב שיגרום להם לדבוק במטרה או בציפייה פנימית.
4. המורדים (Rebel) – אלה הנוטים לדחות מעליהם כל ציפייה, חיצונית ופנימית כאחד. "הם יכולים לעשות כל מה שירצו, הם יכולים לעשות כל דבר שיבחרו לעשות, אבל אם אתה תבקש מהם לעשות משהו, סביר מאוד שיתנגדו". הסוד עם מורדים הוא לרמוז להם בעקיפין מה הם מפסידים, או מה ההשלכות של הסרבנות שלהם. המטרה היא ליצור אצלם את תחושת הבחירה, לגרום להם לעשות משהו לא כי אמרו להם, אלא כי זה משתלם.
היכרות שלנו עם עצמנו ועם הדפוסים הדומיננטיים בהתנהגותנו היא ביקורת עצמית מהסוג הבוטח. אנחנו עוצרים כדי לשאול מה קורה, מדוע אנו פועלים בדרך מסוימת. אבל במקום לראות את החסרונות ולהאשים עצמנו, אנחנו רואים את היתרונות, ההזדמנויות והדרכים לעקוף את המכשולים. "אני באמת חושבת שזה יכול לעזור לך לגלות חמלה כלפי עצמך", מחדדת רובין, "כי הכול בסדר איתך, אתה לא עצלן או חסר מוטיבציה. זה לגמרי צפוי שמה שקל למישהו אחר יאתגר אותך […] אתה לא צריך לשנות, רק לתקן דברים כך שתוכל להגיע לאן שאתה רוצה".
היא מוסיפה כי אותו קו מחשבה יכול לעזור לנו לפתח חמלה גם כלפי אחרים. אין נכון/שגוי – לכל אחד הדרך שלו להגיע לתוצאות, הטריגרים שמפעילים אותו והמחסומים שהוא צריך לפרק. לכן היא מציעה לא לקחת דברים באופן אישי, ולנסות להבין מדוע אנו פועלים כפי שאנו פועלים – ומדוע אחרים מגיבים כפי שהם מגיבים. היכולת הזו, כפי שמסבירה פרופסור נף, תגביר את החוסן שלנו ואת היכולת לגשת לאתגרים בקור רוח ובמחשבה צלולה.
תמונת כותרת: niall dunne / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
השילוב הבלתי שגרתי של תכונות וכישורים שהופך אדם למנהיג יוצא דופן
האם אתם מתנהלים בקצב החיים האופטימלי עבורכם? ומה אפשר להפיק משינוי מהירות
כיצד האישיות שלנו משפיעה על מה שאנו רואים? נוירולוגים מסבירים מהי תפיסה תת-מודעת
עוד מרדיו מהות החיים:
