כיועצת לבית הלבן נסעה בינה ונקטראמן למגוון מקומות בעולם כדי לעזור במשברי אקלים. במסגרת תפקידה גילתה כי לקהילות ולאינדיבידואלים שונים יש הרבה מה ללמד אותנו דרך האופן שבו הם מכינים את עצמם לעתיד. היא חולקת סיפורים מעוררי מחשבה על תכנון קדימה ושואבת מהם כלים שאפשר ליישם בכל היבט של חיינו.
אנחנו שומעים לא פעם על היתרונות של לחיות בהווה, ליהנות מהרגע ולא לאפשר למה שעוד לא קרה למתוח את העצבים שלנו באופן קבוע. ועם כמה שהעצה הזו עשויה להיות חיונית לאיכות חיים ולרווחה נפשית, יש גם צד שני. אם לוקחים את דרך החיים הזו לקצה, אנו מבטלים למעשה את אחד היתרונות המנטליים הגדולים ביותר של האדם – תכנון באמצעות הדמיון.
פרופסור בינה ונקטראמן מלמדת סטודנטים ב-MIT כיצד להשתמש בנתונים מדעיים כדי לתכנן קדימה לקראת משברי אקלים. כיועצת לבית הלבן ועיתונאית מדע לשעבר צברה ונקטראמן ידע רב מכל העולם על שגיאות תכנון וקוצר רואי, כמו גם על פתרונות יצירתיים שהניחו תשתית בת-קיימה לשגשוג ומניעת אסונות. לדבריה, המכנה המשותף לרבות מצורות החשיבה שהוכיחו את עצמן כיעילות להתמודדות הוא היכולת לדמיין מגוון התפתחויות אפשריות, ולא רק את הדבר הבא בתור.
מהכור הגרעיני בפוקושימה דרך חקלאים במערב התיכון של ארה"ב ועד דייגי לובסטרים במקסיקו, מציגה ונקטראמן סיפורים ודוגמאות להתבוננות ארוכת טווח אל העתיד, כזו שלוקחת בחשבון את הדורות הבאים. ולדבריה, מעבר לאינטרס האישי שיש לכל אחד מאיתנו בענייני אקלים, הסוויץ' המנטלי של חשיבה בקנה מידה היסטורי יכול להועיל גם למטרות הפרטיות שלנו.
אנו מסוגלים לנסוע בזמן – מדוע לא לנצל זאת?
כמו רעיונות מוצלחים רבים, גם 'לחיות את הרגע' ניחן בפשטות. ואולם אמרה זו עלולה להטעות, שכן היא מקפלת בתוכה שפע של ניואנסים ומורכבויות. אחת מהן היא שהחיים ברגע אינם מתאימים לכל מצב. למעשה, המוח שלנו אינו בנוי לחיים בהווה באופן בלעדי. רעב, למשל, הוא תחושה שקודמת לאוכל; כאב בא בעקבות מכה ברגל וכן הלאה. התשתית המנטלית שלנו בנויה על רצף עבר-הווה-עתיד. החוכמה היא להשתמש בזמנים הללו בצורה שמשרתת אותנו היטב בכל סיטואציה.
יותר מזה, הבטחת עתיד בר-קיימה ללא ספק תקדם את הפקת המיטב מהחיים ברגע. אבל ונקטראמן מאמינה שהתרבות שלנו פיתחה וריאציה משלה לגישת החיים בהווה, כזו שבאה על חשבון העתיד. לדבריה, המיידיות של החיים בחברה שלנו הופכת כל מאורע קטן למוקד תשומת לב שמנקז את כל המשאבים הקוגניטיביים שלנו לכאן ועכשיו. אפשר לתמצת את המודל כך: מה השערורייה האחרונה בטוויטר וכמה מהר אני יכול להגיב אליה.
נראה שהשיטה הזו מניבה תוצאות דלות. לעומת זאת, גורסת ונקטראמן, "המין שלנו התפתח לחשוב קדימה; למפות את הכוכבים; לחשוב על העולם הבא; לזרוע כדי לקצור בעתיד. יש מדענים שמכנים את כוח-העל הזה שלנו 'מסע נפשי בזמן' והוא אחראי כמעט לכל מה שאנו מכנים 'התרבות האנושית' – מחקלאות, עבור במגנה-כרטה ועד לאינטרנט".
צורות חשיבה שמפריעות לראות את הנולד
אפשר לטעון שהיכולת הזו עדיין בשיא כוחה ונשענות עליה המצאות מדעיות וחידושים בתחום הרוח. אבל ונקטראמן מאמינה כי כחברה אנו נוטים לשים דגש על מטרות קצרות טווח. היא מפרטת 3 צורות חשיבה שמדגימות את כוונתה. הראשונה היא הדברים שאנו מודדים. "כשאנו בוחנים רווחים רבעוניים של חברה או את ערך השוק שלה בטווח הקצר, לעתים קרובות זו איננה אמת-מידה מעולה שתצביע אם החברה עתידה להגדיל את נתח השוק שלה או להיות חדשנית לאורך ימים. כשאנו נצמדים לתוצאות המבחנים שהילדים מביאים מביה"ס, זה לא בהכרח מה שטוב מבחינת הלמידה והסקרנות שלהם בטווח הארוך".
צורת החשיבה השנייה נובעת מהמדדים, והיא התגמול. "כשאנו מהללים מנהיגה בפוליטיקה או בעסקים על האסון שהיא זה עתה תיקנה או על ההכרזה האחרונה שלה, איננו נותנים לאותה מנהיגה סיבה להשקיע מלכתחילה במניעת אסונות כאלה". ולבסוף, צורת החשיבה השלישית היא שימוש צר בדמיון. "כשאנו אכן חושבים על העתיד, אנו נוטים להתמקד בחיזוי מה בדיוק עומד לקרות […] אבל אנו מקדישים הרבה פחות זמן כדי לדמיין את כל האפשרויות הטמונות בעתיד". במילים אחרות, "מה שאנחנו לא מצליחים לדמיין". היא מזכירה את התפשטות מגפת האבולה במערב אפריקה ב-2014, שהסימנים המקדימים לה בהקו כמו אורות ניאון בווגאס, אך המוסדות נכשלו בדמיון האפשרות של אלפי הרוגים.
כלים לחיבור בין ההווה, העבר, העתיד – והאנשים שחיים בהם
ולמרות הכול, ונקטראמן מדגישה כי אף אחת מהתוצאות של צורות החשיבה הללו "אינה גזירת גורל". יש להן אלטרנטיבות, והן מתמקדות במבט עמוק אל העתיד. "הכלי הראשון שאציג בפניכם הוא לגרום לטווח הארוך להשתלם עכשיו". זה סיפורו של חקלאי מקנזס שפגשה ולמדה ממנו כיצד פתר את בעיית הבלאי של הקרקע תוך הפקת רווח מתמשך. אנו מכירים את הנושא מקרוב באמצעות שנת השמיטה, שנועדה לאפשר לאדמה לחדש את פוריותה. אותו חקלאי מצא דרך אחרת, יותר ספציפית, אבל עדיין יעילה. יחד עם קבוצת מדענים הוא פיתח זני תבואה רב-עונתיים בעלי שורשים עמוקים שמונעים את סחיפת השכבה העליונה והפורייה של הקרקע. וכדי שחקלאים נוספים ייתרמו לגידול הזנים החדשים היה עליו למצוא דרך להפקת רווח בהווה. אז הוא יצא לחפש חברות דגני בוקר ומבשלות בירה שיעבדו עם הזנים החדשים, מה שאפשר לחקלאים להרוויח עכשיו, ולדורות הבאים – להרוויח את הקרקע בעתיד.
אותו חקלאי הצליח לדמיין את האנשים הבאים שיעבדו את האדמה, אך גם את האפשרויות הנוספות שגלומות בשוק הנוכחי. ובעוד הכלי הזה עושה חיבור בין הווה ועתיד, הכלי הבא עוסק בחיבור בין העבר לעתיד. ונקטראמן מכנה אותו "שימור זיכרון העבר חי כדי לעזור לדמיין את העתיד". אולי לא כולם מודעים לכך, אבל ביפן קיימת תחנת כוח גרעינית בעיר אונאגווה שהייתה קרובה יותר למוקד הרעש מאשר זו שבפוקושימה. הסיבה שלא זכתה לפרסום הטרגי של אחותה הייתה מידת הבטיחות שלה, שמנעה השפעה כלשהי של גלי הצונאמי. "למעשה", מספרת ונקטראמן, "באונאגאווה אנשי העיר נמלטו אל תחנת הכוח הגרעינית כדי למצוא בה מחסה [מפני הצונאמי]". אבל הסיבה העמוקה יותר היא סיפור משנת 869 לספירה. באותה עת נפגע מצונאמי מקדש בעיר הולדתו של אחד המהנדסים שתכננו את הכור. המהנדס שהכיר את המקרה התעקש שהכור ייבנה תחת תנאי בטיחות מחמירים, באזור מוגבה ועם ביצורי הגנה מפני צונאמי. "הידע הזה שלו בהיסטוריה אפשר לו לדמיין מה שאחרים לא יכלו".
צורת החשיבה האלטרנטיבית השלישית של ונקטראמן היא "יצירת מורשת משותפת". דיג עשוי להיות מקצוע מאוד מבודד: לבד בלב ים על הספינה עם מספר אנשי צוות מצומצם. הוא גם עשוי להיות מאוד תחרותי, שכן כל הדייגים באותו אזור חוזרים עם שלל דומה ופונים לאותו פלח שוק. אבל במקסיקו כל זה לא מפריע לדייגי הלובסטרים להביט על הדגה "כעל משאב משותף שאותו הם מעבירים לידי כלל ילדיהם ונכדיהם". כדי להבטיח את המשך קיום תרבות הדיג המקומית, הם מקפידים שלא לחרוג ממכסה מסוימת שתשמור על אוכלוסיית לובסטרים משגשגת.
הפקת רווח בהווה כתוצאה מתכנון עתידי; לימוד המסורת כדי לצפות את העתיד; ויצירת מטרות משותפות – את כל אלה אפשר להמיר לכל מטרה, גדולה כקטנה. בין אם אנחנו מנהלי ארגון, או רוצים להטמיע הרגל בחיינו. "וזו, כך אני מאמינה", מסכמת ונקטראמן, "היא הדרך החזקה ביותר שבה ביכולתנו לתבוע לעצמנו מחדש את החזקה על ראיית הנולד: לראות את עצמנו כאבות הקדמונים הטובים שאנו משתוקקים להיות, אבות ואמהות קדמונים לא רק לצאצאינו אנו, אלא לאנושות כולה. תהיה אשר תהיה המורשת שלכם".
תמונת כותרת: Pintira18 / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
התחדשות מנטלית – כך יערנות מלמדת אותנו עקרונות חשובים לשימור האיזון הרגשי שלנו
האיש שנטע במו ידיו יער גדול יותר מסנטרל פארק
ההרצאה השבועית של TED: כדי להבין את עצמנו צריך לשאול איך תיראה המציאות בהיעדרנו
עוד מרדיו מהות החיים:
זום אאוט: שרי אריסון בשיחות שמעניקות פרספקטיבה ייחודית ממעוף הציפור על ענייני השעה
