במקום לאפשר לקנאה להרחיק אותנו מהאנשים האהובים עלינו אנחנו יכולים ללמוד דרכה על עצמנו ולהניע תהליכים לשיפור חיינו. כך נשמר את הקרבה ונעצב את מערכות היחסים שלנו ככאלו המעודדות אותנו להתפתח.
לא בכדי מכונה הקנאה "המפלצת הירוקה". הקונוטציה השלילית נובעת מהנטייה שלה לכווץ אותנו, להפחית את תחושת המסוגלות שלנו ולעורר בנו מחשבות זדון כלפי האחר. היא עלולה לחבל במערכות היחסים שלנו ולהרחיק אותנו מאנשים שאת הקנאה בהם לא נוכל לשאת. אך האם היא באמת שלילית והרסנית ותו לא או שישנה קנאה שדווקא משמרת מערכות יחסים? ויותר מכך – האם קנאה יכולה להפוך למקפצה התפתחותית עבורנו?
"הסטיגמה החברתית והמוסרית סביב רגש הקנאה היא כה חזקה שלעתים קרובות קשה לנו אפילו להודות בכך שאנו חשים קנאה […] בעיקר כשהיא מופנית כלפי האנשים האהובים עלינו", כותבת הדוקטור לפילוסופיה שרה פרוטסי במגזין Aeon. אך לטענתה, בין אם נודה בכך ובין אם לא, האמת היא שאנחנו עשויים לקנא בחברים שלנו, בבני הזוג שלנו ואפילו – הטאבו הגדול מכול – בילדים שלנו. "אף אהבה אינה חסינה בפני קנאה", כותבת פרוטסי.
קנאה שמתעוררת בין חברים לרוב אינה מטלטלת עולמות. רובנו מכירים אותה עוד מגיל צעיר – זו החברה היפה ומלאת הביטחון שבה כולם היו מאוהבים או החבר הזה שתמיד ניצח בכל התחרויות. אך כשהיא מרימה את ראשה בתוך קשר זוגי היא מיד מערערת את הביטחון. האם העובדה שאנחנו מקנאים בבן או בבת הזוג מעידה על כך שאיננו אוהבים אותם כמו פעם? האם עלינו למגר את הקנאה בכדי להציל את הזוגיות שלנו? ומה זה אומר על טוהר האהבה שלנו לילדינו אם אפילו בחוף המבטחים הזה אין מנוס?
קנאה ואהבה ניזונות מאותם חומרים ופורחות באותם תנאים
אמירה מעניינת של פרוטסי בנוגע למתח הקיים בין אהבה לקנאה היא שפעמים רבות, מה שגורם לנו להתאהב בבני זוג או להימשך לחברים מסוימים הוא בדיוק מה שגורם לנו לקנא בהם. לא רק שהבסיס שלהן משותף, אלא ש"קנאה ואהבה גם פורחות באותם תנאים: דמיון ושוויון", היא כותבת.
כדי להדגים את משמעות הקרקע הפורייה של דמיון ושוויון, היא מתארת רקדנית בלט צעירה שמעריצה בלרינה מקצועית ידועה. היא לא מקנאה בבלרינה בעלת השם העולמי, אלא שואבת השראה ממנה. זאת, לטענתה, כיוון שהשתיים אינן נמצאות על אותה משבצת. לעומת זאת, היא עשויה לחוש קנאה כלפי רקדנית בלט צעירה אחרת, המתאמנת איתה באותה הקבוצה. אותה שותפה לכיתה עשויה בקלות להיות גם חברתה הטובה ביותר. הסיכויים לכך גבוהים כיוון שילדים (ולרוב גם מבוגרים) נמשכים לקבוצת השווים שלהם. כנראה שהשתיים הפכו לחברות בשל אהבתן המשותפת לבלט ותנועה, גילן ורמתן המקצועית הדומה. בדיוק אותם אלמנטים שעשויים לעורר את הקנאה ביניהן.
כמו בחברות, גם התכונות שמושכות אותנו בבחירת בני זוג עשויות להיות אותן התכונות שיגרמו לנו לקנא בהם יום אחד. אבל מהו הטריגר למהפך? מדוע משהו שפעם נתפס כיתרון עבורנו – למשל, תכונת אופי שאין באמתחתנו והנה היא משורטטת בקווי דמותם של אהובינו ומסתפחת אל חיינו – הופך פתאום למושא קנאה חיצוני לנו ושייך לאחר?
דרוש שוויון מספיק ופער קטן יחסית בהצלחה בכדי שהקנאה תתעורר. Gez Xavier Mansfield / Unsplash
אין מה להילחץ, קנאה לא חייבת לפגוע בזוגיות
בכתבתה במגזין Psychology Today מספרת הפסיכולוגית הקלינית דנה שאבין על סאגת קנאה שהתרחשה בינה ובין בן זוגה. שאבין מכרה את ציוריה ברחבי ארצות הברית ובן זוגה – דריל – שהיה מטפל אז, הצטרף אליה לנסיעות וליווה אותה. דריל הרגיש שאינו ממצה את עצמו כמטפל והחליט לנסות את מזלו כצלם חובב ולמכור עבודות צילום יחד עם זוגתו. מהר מהצפוי הוא עלה על גל של הצלחה, מכר המון יצירות וגרף פרסים, ושאבין החלה לחוש שאת ההשתתפות בשמחתו מחליפה קנאה. "חשתי דכדוך תמידי. עדיין אהבנו אחד את השני אך הקרבה בינינו הפכה למתוחה", היא משתפת.
אחרי יותר זמן משהייתה רוצה שזה ייקח, הבינה שאבין שהקנאה שלה בעצם מספרת לה שהיא אינה מסופקת מחייה המקצועיים. שקריירת הציור שלה תקועה במבוי סתום ושתשוקתה האקטואלית היא בכלל כתיבה. שאבין עשתה הסבה וחזרה להתפתח ולצמוח. כמו שנורה בלוח המכוונים של הרכב מסיבה את תשומת ליבנו לאוויר החסר בגלגלים ונכבית לאחר הטיפול, את הקנאה בבן זוגה השאירה מאחור.
אם כך, אם קנאה ואהבה ניזונות מאותם חומרים, האם ניתן להיפטר מהאחת מבלי להיפרד מהשנייה – והאם זה באמת כדאי? עם כמה שהקנאה לא נעימה לאיש, אם נלמד להשתמש בה ככוח מניע לשינוי היא עשויה להיטיב עימנו ולשרת אותנו בתהליך הצמיחה שלנו. לפי דבריה של פרוטסי, הקנאה – כמקפצה לשינוי – הצילה את חייהן של גיבורות הטרילוגיה החברה הגאונה מאת אלנה פרנטה. בסיפור, מבלי לעשות ספוילרים, שתי חברות משכונת מצוקה באיטליה מתחרות זו בזו בכל. מכישורי למידה ועד ליוזמות אמיצות וסיפורי אהבה רומנטיים – כשהאחת מתקדמת, השנייה ממהרת להתעלות מעליה. הן אוהבות זו את זו בכל ליבן ומקנאות זו בזו על כל פרט. אם מסתכלים על השתלשלות העניינים בזום אאוט ניתן לראות כיצד המרדף הלא כל כך נעים הזה מייצר עבור השתיים חיים מלאי משמעות, מפותחים בהרבה מאלו של חבריהן לשכונה.
כיצד עושים את השיפט מקנאה להשראה?
נקודת המוצא של תחושת הקנאה היא השוואה. אולי כאשר השוואה מומרת לכוח מניע היא הופכת להשראה וכאשר היא מכווצת ומעכבת אותנו סימן שהיא התגלגלה לכדי קנאה? אם נפתח מודעות אל הרגע הזה שבו אנו נמצאים על הגדר ופנינו עשויות לפנות לשני הכיוונים, נוכל לבחור לאן ברצוננו לנתב את האנרגיה? בפעילות החווייתית זמן מהותי מונחה דיון בנושא השוואה. כחלק מהשיח מדייקים המשתתפים את היכרותם עם דפוס החשיבה ההשוואתי שלהם. השאלות שצפות יכולות לשמש כל אחד מאיתנו: אל מי אנחנו משווים את עצמנו היום? אילו היבטים מעוררים בנו קנאה? כיצד ההשוואה גורמת לנו להרגיש ומהי הקורלציה בינה ובין הערך העצמי שלנו?
"השראה", מסבירים במרכז מהותי, "היא מושג פיזיקלי שמשמעותו: גוף שמטעין גוף אחר אנרגטית". על פי גישת המרכז, בעזרת פיתוח מודעות והצבת מטרות אישיות ניתן לעשות את המעבר מקנאה מכווצת להשראה מעצימה. לדוגמה, אם אני לומדת לזהות את טיב האנשים שבהם אני נוטה לקנא, מבינה שהטריגר הוא התשוקה למקצוע שבו הם עוסקים ומזהה את השיקוף לגבי תחושת הבינוניות בעולמי המקצועי – אני יכולה, במקום להתרחק בעצבים, להתקרב אל אותם אנשים וללמוד מהם. אולי אגלה כיצד מצאו מה מושך אותם או כמה זמן ומאמץ זה לקח. אולי אאתגר את עצמי בהתנסויות חדשות שמטרתן לעזור לי למצוא את התשוקה שלי ואולי אפתח סבלנות כלפי הדרך שעליי לעבור. לא תמיד זה כל כך פשוט, נכון, אבל נראה כי בעזרת שינויים קטנים בנקודת המבט, אנחנו יכולים לנסות לטפח את הקרקע המנטאלית שלנו לכזו שתצמיח השראה.
תמונת כותרת: Katy Anne / Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מדוע חוויה רגשית מלאה חיונית לבריאותנו – וכיצד הגוף חושף את מה שאנו מדחיקים
לפעמים כעס על אחרים הוא הדרך של המוח לרמוז לנו בעקיפין משהו על עצמנו
ההרצאה השבועית של TED: מהם 'הקרנפים האפורים' בחיינו וכיצד לתפוס אותם בזמן?
עוד מרדיו מהות החיים:
