באילו תנאים ונסיבות עדיף להתמקד בדבר אחד, ומתי כדאי לפרוס רשת רחבה?

בצמתי חיים מסוימים עלינו לבחור האם להעמיק את הידע בתחום התמחותנו או לצאת ללמוד משהו חדש. כשהצמתים הללו מצטברים, אנחנו מוצאים את עצמנו איפשהו על סקלה בין מאסטרים בשדה ספציפי לבין אנשי אשכולות בעלי יכולות צנועות בתחומים רבים. מדוע גל גדל והולך של כותבים מצדד באפשרות השנייה?

כשאתם מתכוונים לרכוש משהו חדש, מה הנטייה הכללית שלכם – ללכת על הכלי הוורסטילי שיודע לעשות מגוון פעולות ברמה בינונית, או לקנות את יצירת הפאר שיודעת לעשות הכי טוב את הפעולה שלשמה אתם רוכשים את הכלי? למשל, האם תבחרו תיק ערב אופנתי יפהפה שיצא מהבית פעמיים בחודש או תיק כולבויניק, פחות מרגש, אבל שימושי כמעט בכל סיטואציה שעולה על הדעת?

או דוגמה קלסית לדיון בקרב חובבי שטח: האם לקחת לטיול של מספר ימים ביער כלי ייעודי לעיבוד עץ, או אולר שוויצרי רב-תכליתי? מתברר שגם לאנשים יש נטייה כללית להיות אולר שוויצרי או סכין שטח. זה קשור לאישיות שלנו, אך גם לבחירות המצטברות שאנו עושים בחיים. לעתים קרובות הבחירות הללו מהוות אתגר. אין לנו דרך לחזות את העתיד ולכן כל החלטה – אם להתמחות או להתרחב – מרגישה כמו הימור.

אבל גם בהימורים אפשר לנתח סיכונים ולהפוך אותם לניחוש מושכל. לכך בדיוק דייוויד אפשטיין, מדען בהשכלתו ועיתונאי חוקר בעיסוקו, הקדיש את ספרו Range: Why Generalists Triumph in a Specialized World. לרגל צאת הספר שוחח עמו הכותב בראד סטולברג. בריאיון, שפורסם במגזין האאוטדור Outside, מסביר אפשטיין מדוע הוא מאמין כי גיוון בתחומי העניין והעיסוק שלנו הוא המפתח להתנהלות במציאות הנוכחית ובאופק הנראה לעין.

תחייתם של אנשי הרנסנס

הספר, לדברי סטולברג, מנפץ את המיתוס "שלפיו אם אתה רוצה להגיע להישגי שיא, עליך להתמחות בשלב מוקדם". אפשטיין טוען כי המיתוס הזה משקף ראייה קצרת טווח וממוקדת מדי, שכן התמחות צרה וספציפית ללא ידע וכישורים מתחומים אחרים תמצה את עצמה בשלב מסוים. התחום שעליו כותב אפשטיין הוא ספורט, ושם קל מאוד לראות כיצד דבקות אדוקה בשיטה אחת מביאה לביצועים מהירים, אבל לפציעות חוזרות ונשנות בטווח הבינוני-רחוק.

הבעיות עם התמחות מתחילות עוד קודם, על פי אפשטיין, כשאנחנו בכלל מנסים להבין מה לעשות עם עצמנו. "יש איזו מוסכמה תרבותית שאנו יכולים פשוט לערוך התבוננות עצמית או למלא שאלון אישיות ולדעת מי אנחנו. אבל זה לא עובד ככה", הוא מסביר. "כדי להכיר טוב יותר את החוזקות, נקודות התורפה ותחומי העניין שלך, אתה צריך ממש להתנסות בדברים. במילים אחרות, אתה לומד מי אתה בפועל". ממחקריו עולה גם כי יזמים מצליחים אימצו גישה של שינויים תוך כדי תנועה, להבדיל מהיצמדות לתוכנית המקורית. וכאשר אנשים מגיעים לישורת ביצועים, זה ככל הנראה מתוך הנוחות שבשגרה. במקרים כאלה "עלינו לגוון את האתגרים שלנו". כלומר, הגיוון חשוב בכל שלב בדרך שלנו וכמעט בכל פורמט קריירה או תחביב.

ולמרות הכול, מיתוס ההתמחות לא נולד מהאוויר. למעשה, הוא עדיין רק מיתוס למחצה. ניקלס גקה מסביר ב-Medium כי השורשים ההיסטוריים של מוסכמת ההתמחות נטועים בימי הביניים. "אם ידעת אז רק בערך לתקן פרסת סוס […] וחקלאי בעל יכולות מוגבלות, היית בצרות". המציאות שלנו שונה מהותית. "היום", כותב גקה,"אם אתה יודע להדליק מצלמת וידיאו, קצת מצחיק ויכול לערוך מעט, אתה מנצח". לדבריו, המגמה של מעבר לרובוטים ואלגוריתמים משמעה שהתמחויות רבות יעברו אוטומטיזציה. "בנקודה מסוימת רובוט יערוך ניתוח לב טוב יותר מרופא". לכן, בעיניו, עולה קרנם של "אנשי רנסנס", המגלים בקיאות כלשהי במגוון רחב של תחומי ידע.

את היתרון בריבוי כישורים ותחומי ידע ביטא היטב דייוויד קול, מי שניהל בעבר את מחלקת העיצוב של אתר שיתוף הידע הפופולרי Quora. בטור שכתב עבור האתר הוא טוען כי "לימוד אינו פעילות סכום אפס". בקיאות עמוקה בתחום מסוים היא טובה וחיונית, "אבל זה תהליך עם תמורה שערכה פוחת ככל שהיא מתקדמת. האם תעדיפו לגלף דלת יותר טוב ב-1% לעומת שנה שעברה, או לדעת לבנות את שאר הבית באותו פרק זמן? […] רקמת החיבור בין הכישורים יכולה למעשה להיות בעלת ערך רב יותר מהישגים מצטברים בעיסוק יחיד".

אולר שוויצרי. מושלם לתרחישים בלתי צפויים. צילום: Sergei Lobkarev / shutterstock

תחזיות של אנשי אשכולות מדויקות יותר

מגאן קסרלי מ-Forbes משווה את ההבדל בין מומחים לבין אנשי אשכולות לבעלי חיים ותפקודם במערכות אקולוגיות. לדבריה, מינים מסוימים הפכו למומחים בטכניקת הישרדות ספציפית כל כך, עד שהם היחידים שיכולים להתקיים בתנאים מסוימים. הם תפסו נישה והפכו אותה לממלכתם הבלעדית. ואולם, היא מסבירה, כל זה טוב ויפה כל זמן שהתנאים יציבים. במצב של שינוי מאבדים המומחים את יתרונם. לעומתם, מינים אחרים פיתחו כישורי הישרדות כה כלליים, עד שהם מסוגלים לחיות בכל מקום ובכל תנאים. תחרות לא ממש מדברת אליהם, כי הם פשוט יכולים לעבור הלאה לדבר הבא. עד היום, טוענת קסרלי, החברה שלנו ביכרה את המומחים. עתה חלים שינויים שעם הזמן עשויים להטות את הכף לטובת הסתגלנים. ראשית, כפי שטענו אחרים, "יכולתם המובנית להסתגל למקומות עבודה חדשים, לתפקידים חדשים ולשינויים תרבותיים", ושנית, יכולתם לספק הקשר בעולם עשיר בידע. פריצות מדעיות, המצאות, חידושים והצלחות לא יוכלו לרחף למשך זמן רב בבועה משלהם. אמנם מומחים הרוויחו את ההישגים הללו ביושר, אך בעולם שבו המרחקים הפיזיים והתרבותיים בין אנשים מתקצרים מדי שנה, ושהפתיחות שלו עולה, יהיו אלה האנשים בעלי נגיעה בנושאים רבים שיוכלו לחבר בין ההישגים של ההתמחויות השונות. "רק באמצעות הבנת העבודה בשדות מימין ומשמאל לך, תוכל להבין את התמונה הכוללת".

כבר אפשר להתחיל לראות כיצד הראייה המרחבית של אנשי האשכולות באה לידי ביטוי. קסרלי מציינת מחקר שבדק את יכולות החיזוי של מומחים לעומת אנשי אשכולות בתחום העבודה של המומחים. המחקר, שנערך על פני 20 שנה וכלל 80 אלף דגימות, גילה כי אנשי האשכולות הניבו תחזיות מדויקות יותר. ההסבר לכך הוא היכולת שלהם לראות משתנים רבים שעשויים להשפיע על מהלך, לעומת המומחים שמכירים היטב את התהליך אך עיוורים למשתנים שנמצאים מחוץ לתחומם.

שיר ההלל הזה לאנשי הרנסנס לא אומר שתם עידן המומחים ושאין ערך לידע עמוק. הוא רק בא להצביע על שינויים שמתרחשים סביבנו ועל פתיחתם של ערוצים נוספים לעבור בהם, עבור אנשים מסוגים שונים. ספק אם אי פעם לא נזדקק למומחים, אך עבור אלה שסגנונם ואישיותם נוטים לריבוי וגיוון, הולך ונפתח פלח שוק מעניין.

מה מתאים לנו מתוך שפע האפשריות שהולך ונפתח?

חוקרים מאוניברסיטת דרום קליפורניה ומבית הספר לעסקים של לונדון מצאו מה שנראה כמו שביל הזהב במערכת היחסים בין התמחות ובין רוחב יריעה. הם ניסו להבין באילו תנאים משגשגים אנשי אשכולות, ומתי יש יתרון למומחיות ספציפית. שדה המחקר שלהם היה מתמטיקאים, והשערתם הייתה שמומחים יצליחו בתחומים בעלי דינמיות גבוהה ואילו מתמטיקאים בעלי ידע בענפים שונים יהיו עם ידם על העליונה בתחומים סטטיים. במאמר שפרסמו ב- Harvard Business Review מסבירים הכותבים כי טענתם אוששה ואכן, לכל סגנון יש את התנאים האידיאליים לפרוח. בתחומים בעלי שינויים מתמידים חשוב להכיר את הפרטים הקטנים, להישאר מעודכנים בחידושים האחרונים, ולהבין לפני ולפנים את מה שקורה בעולם התוכן. אלה הם כישוריהם של מומחים. לעומת זאת, בתחומים של שינויים איטיים, היכולת להביא רעיונות חדשים מבחוץ, לרענן, ולפתח נמצאת בידיהם של אנשי האשכולות. לכאורה זה סותר את הטענה הגורסת כי שינויים מהירים הם תנאים אידיאליים דווקא לסתגלנים, אבל פה מדובר על שינויים מבניים של שוק העבודה ושל סגנון החיים, ואילו מחקר זה מדבר על דינמיות גבוהה בתוך תחום ידע מסוים.

מה שיכול להוביל אותנו הוא שאלה של התאמה: לאיזה סגנון עבודה אנו נמשכים ואיך נוכל להניב את מלוא התועלת בתוכו. היום השוק הולך ונפתח לעוד ועוד סגנונות וכדאי להכיר את המגמות והאפשרויות, שכן בני האדם כבר לא מאולצים כולם להתיישר על פי אותו קו של התמקדות בעבודה המבוססת על תואר שלמדנו עד הפנסיה. המגרש פתוח ואנחנו יכולים לשחק בו איך שנוח לנו.

תמונות כותרת: Metee Lithikorn / shutterstock

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

יכולת אישית עדיפה על קשרים שטחיים – אשליית הנטוורקינג ויתרונם של השקטים

שני פנים לפרפקציוניזם – היתרונות והחסרונות של חתירה לטוב ביותר

מה עושים כאשר התשוקה הגדולה והכישרון הבולט שלנו לא חופפים?

עוד מרדיו מהות החיים:

זום אאוט: שרי אריסון בשיחות שמעניקות פרספקטיבה ייחודית ממעוף הציפור על ענייני השעה