בקשת עזרה היא לא דבר פשוט. מרוב שאיננו רוצים להטריח אחרים אנחנו עלולים לבחור בטקטיקות שיעוררו אי נוחות או יפחיתו את חשיבות הבקשה שלנו. אולם, אם נדייק את הבקשה, נגיש אותה בצורה מעצימה והולמת ונהפוך אותה לתהליך מתגמל עבור האדם האחר – אנחנו יכולים לפתוח פתח לקשר רווי עזרה הדדית ותחושת חיוניות.
כשילדים נמצאים בשלב ההתפתחותי שבו הם בטוחים שהסתרת עיניהם בכפות הידיים משמעותה שאיש לא רואה אותם, זה חמוד. אנחנו אולי אפילו מצחקקים לאור אופן החשיבה התמים הזה אבל יודעים שעם הזמן הם ילמדו את חוקי המציאות. אבל כשאנחנו ממוסכים על ידי תפיסה מוטעית, הפוכה אך דומה, לא תמיד יש מי שיבוא וילמד אותנו אחרת.
"אשליית השקיפות" היא הטיה פסיכולוגית רווחת שאומרת, במילים פשוטות, שאנחנו נוטים להאמין שהמחשבות, הרגשות והצרכים שלנו ברורים לחלוטין לסובבים אותנו גם מבלי שנבטא אותם. "יכולת להניח שאני רוצה לנסוע לטייל בצפון ולא בדרום", או "זה לא ברור שאני צריכה חיבוק כרגע?" הן בטח דוגמאות מוכרות למצבים טריקיים ועדינים הנפוצים במערכות יחסים. אך התעתוע הוא כפול, כי בניגוד למה שנדמה לנו, האנשים שסביבנו, ביניהם גם הקרובים אלינו ביותר, לא תמיד מבינים שאנחנו צריכים עזרה – ויותר מכך, גם אם הם קולטים, הם לא תמיד יודעים איזו עזרה נכונה לנו. שהרי אותה סיטואציה בדיוק עשויה להוביל לצרכים שונים: בת הזוג שלנו עשויה להיראות כפי שנראתה אתמול – טרודה, עצובה או עצבנית – אך היום במקום חיבוק היא צריכה מרחב. כיצד יכולנו לנחש?
על פי הרצאתה של הפסיכולוגית החברתית ד"ר היידי גראנט על בימת TED, המורכבות אינה מסתיימת כאן. נניח שאנחנו חושבים שהאדם שמולנו זקוק לעזרה, היא מסבירה, וגם שיש לנו איזה שמץ של מושג בנוגע לטיבה. הגשת עזרה למי שמלכתחילה לא ביקש אותה מאיתנו עשויה להתפוצץ לנו בפרצוף. לא פלא שאנחנו גם קצת חוששים מהסיכון שכרוך בפרשנות לא נכונה. אבל יש דרך לעקוף את הפלונטר. "מחקרים מראים ש-90% מהעזרה שעמיתים נותנים זה לזה במקום העבודה היא בתגובה לבקשות מפורשות", מספרת גראנט. לטענתה אין דרך אחרת לקבל עזרה מלבד ללמוד לבקש אותה. ולשם כך היא משתפת בכמה טיפים שלמדה לאורך השנים.
רובנו לא מעוניינים לעזור כשאיננו מבינים בדיוק במה והאם נוכל לעמוד במשימה
הטיפ הראשון עשוי להישמע בנאלי אך התימוכין שלו מעוררי מחשבה: בקשו ברור. "בקשות מעורפלות ועקיפות לעזרה בעצם לא מאוד עוזרות לעוזר", מסבירה גראנט. "אנחנו לא ממש יודעים מה אתם רוצים מאתנו, ולא פחות חשוב, אנחנו לא יודעים האם אנחנו יכולים להצליח במתן העזרה ואף אחד לא רוצה להעניק עזרה בצורה לא טובה". במילים אחרות, מעבר לכך שבקשה מעורפלת פוגעת במבקש וביכולת שלו לקבל עזרה, היא פוגעת במגיש העזרה וביכולתו לתת.
גראנט מספרת שכשהיא מקבלת הודעות מעורפלות מזרים ברשתות החברתיות שמציעים לה להיפגש לקפה ולהתחבר או להתייעץ, היא מתעלמת מהן. לא כי היא לא נחמדה ופנויה למפגש או למתן עזרה, אלא שאינה מבינה מה הם רוצים ממנה ולטענתה, כמעט אף אחד לא מעוניין לעזור כשהוא אינו מבין איך.
כשאדם פונה אלינו, היא מסבירה, כמעט תמיד יש לו ציפייה מאד מסוימת וברורה בראש, "אז קדימה פשוט תגידו את זה כמו שזה: 'אני מקווה לדון בהזדמנויות תעסוקה בחברה שלך' או 'הייתי רוצה להציע פרויקט מחקר משותף בתחום שאני יודע שמעניין אותך' או 'הייתי רוצה לקבל את עצתך לגבי קבלה לבית ספר לרפואה'". טכנית, אומרת גראנט בחיוך, עם האחרון היא לא תוכל לעזור, אבל היא לפחות תוכל להכווין למישהו שיוכל.
עזרה הדדית היא חלק טבעי בקשר חברי, אל תתפתו להפוך אותה למשא ומתן
טיפ שני: הימנעו מהתנצלויות ושוחד. בתוך מציאות כה גדושה במטלות, כולנו מבינים היטב את המשמעות של מטלה נוספת. כשאנחנו פועלים מתוך התפיסה הזו אנחנו חוששים להטריח את הסובבים אותנו ומרפדים את הבקשה לעזרה בשכבות של התנצלויות. "אני כל כך מצטערת שאני צריכה לבקש ממך", "אני ממש שונאת להפריע לך", או "אם יכולתי להסתדר בלי עזרתך, הייתי עושה זאת", מדגימה גראנט ומסבירה כי גישה זו, בניגוד למטרתה, יוצרת חוסר נוחות בצד המגיש עזרה ומגייסת אותו כביכול בלית ברירה. גם בתוך עולם מודרני עמוס, חלק מהקסם שבקשרים בינאישיים הוא היכולת להעניק ולקבל עזרה. וכל פעם אנחנו בצד אחר של המטבע.
"איך אני אמורה לחוש נחת מלהגיש לכם עזרה אם אתם ממש שונאים לבקש אותה ממני?" שואלת גראנט. ואכן, אם ננסה לייצר תחושה הפוכה ולפנות לאדם בבקשה לעזרה משום שאנחנו מעריכים את כישוריו וזקוקים לעזרתו, רוב הסיכויים שהוא יירתם למשימה מכורח החברות ומתוך תחושת נחיצות וייחודיות ולא כי 'אין ברירה' ולא הצליחו לחסוך את הטרחה הזו ממנו. בצורה כזו, כאשר יגיש את עזרתו, יעשה אותה בראש מורם ובתחושת שליחות ולא כמוצא אחרון.
רכיב נוסף במבנה הבקשה שעליו גראנט מדברת הוא השוחד. לא מדובר במאות אלפי שקלים שעוברים מתחת לשולחן אלא בתמריצים יומיומיים, זניחים על פניו, אך בעלי השלכות. הצעה לשלם לחבר טוב בשביל שיעזור לנו לעבור לדירה חדשה עשויה להישמע חיובית אבל לטענתה היא דווקא מעודדת נזק. "במערכת יחסים", מסבירה גראנט, "העזרה ההדדית היא חלק טבעי. כך אנחנו מפגינים זה לזה את האכפתיות שלנו. אם אנחנו מכניסים תמריצים או תשלומים (כפי שמקובל מול אנשי מקצוע) זה עלול להרגיש כאילו זו אינה מערכת יחסים, אלא משא ומתן". מהלך שכזה ייחווה כהתרחקות ובאופן אירוני יגרום לקרובים אלינו לרצות לעזור לנו עוד פחות. אז צנצנת ריבה שהכנו או מתנה ספונטנית אחרת כהכרת תודה לאחר שחבר עזר לנו זה אחלה רעיון, אבל להציע לחברה שאם היא תעזור לנו לסדר את ארון הבגדים נקנה לה את השמלה שעליה היא מפנטזת כבר זמן מה – קצת פחות. זה עלול להכניס אותנו למעגל תמריצים שממנו יהיה קשה מאוד לצאת.
בחירת הפלטפורמה הנכונה לבקשה
הטיפ השלישי של גראנט מתייחס לפלטפורמת הבקשה. אנחנו נוטים לברוח להודעות טקסט או אימייל בשביל לבקש עזרה כיוון שזה הופך את האירוע לקצת פחות מאיים עבורנו, היא מסבירה, אך הקאטצ' הוא שגם את הסירוב זה הופך לפחות מאיים. מחקר שמציגה גראנט טוען כי "בקשות אישיות לעזרה הן בעלות סבירות היענות גבוהה פי-30 מאשר בקשות שנעשות באימייל". כלומר, אם הבקשה שלנו חשובה לנו עלינו לעשות את המאמץ, להתגבר על האי-נוחות, ולבקש עזרה פנים מול פנים או בשיחת טלפון. אחרת, היעדר המגע האנושי הישיר עשוי להפוך את הבקשה לרשמית יותר. לעיתים זה יכול להוות יתרון, אך בסיטואציות יומיומיות ובינאישיות, שבהן מתמקדת גראנט, זה עלול להפחית את הסיכוי שניענה בחיוב.
הטיפ הרביעי והאחרון שמציעה גראנט נוגע לתקופת הזמן שמתחילה לאחר קבלת העזרה. תקופת הפולו-אפ. מי מאיתנו שמנהל קשרי לקוחות יודע שלקוח שקיבל תשומת לב ושירות אכפתי והגון לאחר ביצוע העסקה ישוב וישתמש בשירותינו, ולכל הפחות ימליץ לאחרים. בדומה לכך, אם ברצוננו לשמר את קשרינו הקרובים נקיים ממשקעים – שמקורם בהיעדר הערכה – ורוויי תחושת אחווה, עלינו לטפחם גם לאחר שנעזרנו בהם ולהשתדל שלא להתייחס לעזרה שאנו מקבלים מקרובינו כמובנית מאליה. "ישנה תפיסה רווחת מוטעית שלפיה מה שמתגמל במתן עזרה הוא פעולת העזרה עצמה, אך זה לא נכון", טוענת גראנט, "מה שמתגמל במתן עזרה הוא הידיעה שהעזרה שלנו נחתה ושהייתה לה השפעה, שהיינו אפקטיביים".
כשאנחנו מבקשים עזרה בצורה נעימה אנחנו מעודדים אחרים להיעזר בנו
כפי שתורמים חוזרים לתרום במקומות שבהם מתאפשר להם לראות במו עיניהם את השפעת התרומה שלהם, בין שמדובר במכתב תודה או בתמונה של ילדי כיתה שזכו בכיסאות חדשים, כך גם הסובבים אותנו יחוו סיפוק מידיעת השינוי שלו הם גרמו. זו ההזדמנות שלנו לגמול להם על ידי תשומת הלב הנכונה. "קחו את הזמן לספר לעמיתים שלכם שבזכות העזרה שהעניקו לכם הצלחתם להשיג את העסקה המשמעותית ההיא", אומרת גראנט, "קחו את הזמן לספר לבן או בת הזוג שלכם שהתמיכה שלהם אפשרה לכם לעבור את הזמנים הקשים או להודות למי ששמר על החתול שלכם בזמן שהייתם בחופשה". כפי שהסובבים אותנו לא יכולים לנחש שאנחנו צריכים עזרה, הם גם לא יודעים שאנחנו מעריכים את זו שהעניקו לנו אם לא אמרנו להם.
לבקש עזרה זה באמת לא פשוט, אבל עם הזמן, כשעושים זאת בצורה טובה – כזו המאפשרת לנו להעצים את האדם שממנו אנו מבקשים עזרה, שמקילה עליו לבצעה ומתגמלת אותו בעבורה – כל ההליך הופך ידידותי יותר ומאיים פחות. נוכל לשים לב לפעמים שבהן אנחנו אלו המתגייסים לעזרה ולאופן שבו זה קורה ובעיקר נזכה לתזכורות בנוגע לכך שעמוס ככל שיהיה העולם המודרני, אף אחד, חזק וכישרוני ככל שיהיה, לא באמת רוצה – או יכול – להסתדר בו לבד. ואם כך הדבר, הרי שכשאנחנו נעזרים באחרים אנחנו פותחים בפניהם את האפשרות להיעזר בנו ומעודדים התנהלות קהילתית, חברית ותומכת שבה איש לא צריך להסתדר לבד.
תמונת כותרת: Svetlana Happyland \ Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
הכישרון להיות תלותי – כיצד הישענות על אחרים יכולה להוביל דווקא לשחרור
מקרב לב – בחזרה לאומנות הנשכחת של מכתבי תודה
מהן 5 השפות שבהן מדברים אהבה – וכיצד ניתן לגשר ביניהן בתוך זוגיות?
עוד מרדיו מהות החיים:
