איכויות אופי רבות נחשבות כמפתח להצלחה עבור מנהלים ומנהיגים. על פי נטלי פראטו, המרצה על בימת TED, סתגלנות היא החשובה מכולן. היכולת להתמודד עם שינויים, לחשוב בפתיחות קדימה ולא להיצמד לידע קודם חיונית לשגשוג בכל היבט בחיינו המודרניים. גם מחוץ למגזר העסקי. החדשות הטובות הן שניתן לתרגל ולשפר סתגלנות. פראטו מסבירה כיצד.
קריטריונים רבים מאפשרים לנו להעריך את הסובבים אותנו. בין שמדובר בחברים ובין שבעובדים, מעסיקים, לקוחות או בכל אינטראקציה אחרת השזורה בחיינו – כל אחד מאיתנו בורר את ההיצע על פי סדר העדיפויות האישי שלו. יש שיסווגו חברים לפי מידת הנאמנות שלהם ויש שיקיפו את עצמם רק במכרים בעלי חוש הומור דומה. כמעסיקים אנחנו עשויים להעדיף עובדים חרוצים או יצירתיים, וכמועסקים אנחנו עשויים לפסול עבודה אצל מנהל מפוזר או קשוח מדי. הכול ביחס למערכת האמונות שלנו, ליכולת ההתמודדות שלנו או לצורך הרלוונטי לאותו חיבור.
מודעות ודיוק של הקריטריונים המועדפים עלינו יביאו לבחירה הטובה ביותר. גם כדי להשקיע בחברות הייטק יש למיין את מאות האפשרויות הקיימות בשוק על פי מדדים שיעידו על פוטנציאל ההצלחה בעיני המשקיע. וגם בענף הזה, כמו בחיים, בחירת המדד המוביל קריטית והדעות לגביו – מרובות.
במהלך שנה פגשה נטלי פראטו, מנהלת האסטרטגיות בקרן ההשקעות של חברת IBM Watson, 273 מייסדי חברות סטארט-אפ שונות שהיו מועמדות לתמיכתה הכלכלית. "המטרה שלי הייתה למיין את כל מי שפגשתי ולקבל החלטה מהירה: למי מהם הפוטנציאל לעשות משהו ממש גדול?" כך היא מספרת בהרצאתה על בימת TED.
הנהגה בת זמננו – מה הופך סטארט-אפ להצלחה?
אבל מה הופך אדם למייסד גדול? שאלה את עצמה פראטו. אז נכון שיש לבחון גם את הרעיון, המוצר, השוק ושאר המרכיבים של העסקה, אך כשנפגשה שוב ושוב עם מנהיגים בעלי הפוטנציאל להוביל את המהלך המיוחל, הבינה פראטו כי אם תדייק את האיכות החשובה ביותר שהיא מחפשת במנהיג, זו כבר תעיד במידת מה על השאר ותאפשר את סוג ההתנהלות שתקצור הצלחה.
"קרנות הון סיכון אחדות מהמרות על סמך הרקע שממנו מגיעים המייסדים. האם הם למדו באוניברסיטה נחשבת, האם עבדו בחברה מצליחה? בנו חזון גדול קודם לכן?" מפרטת פראטו את הדעות הרווחות בענף. "אחרות מעריכות מייסד על פי האינטליגנציה הרגשית שלו: עד כמה יצליח בהקמת צוותים וביצירת יחסי קרבה עם לקוחות?" וישנן נקודות מבט נוספות. המתודולוגיה של פראטו קצת שונה ומתמקדת בדבר אחד: סתגלנות.
"אני מאמינה שהסתגלנות עצמה היא צורה של אינטליגנציה", היא מסבירה, "שניתן למדוד, לבחון ולשפר". ובדומה לחשיבותה עבור מייסדי חברות הסטארט-אפ, לטענתה, חשיבותה של הסתגלנות בעצם הולכת וגוברת עבור כולנו. "העולם תופס תאוצה, מכריח את המוח להגיב מהר […] בין שאתם מנווטים שינויים בתנאי העבודה שהתחוללו בגלל אוטומציה או גיאופוליטיקה שמשתנה, ובין שאתם מתמודדים עם שינויים בדינמיקה משפחתית ובמערכות יחסים אישיות – כל אחד מאיתנו, כיחידים, כקבוצות, כתאגידים, ואפילו כממשלות, נאלץ להתמודד עם יותר שינויים מאי פעם בהיסטוריה האנושית".
הסתגלות היא היכולת להתפייס עם השינויים שעליהם אין לנו שליטה
כשאנחנו משתמשים בתחבורה ציבורית כיוון שהעומס בכבישים גדול והסיכוי למצוא חניה קטן, עוברים לשקי בד רב פעמיים מתוך מודעות לצורך העולה בשמירה על אקולוגיה או לומדים תוכנות מחשב בסיסיות כי נראה שכמעט כל תחום הולך להתבסס על אמצעים טכנולוגיים – אנחנו מסתגלים למצב הקיים וממקסמים את רווחתנו ביחס אליו. אנחנו מתפייסים עם אתגרי התקופה.
אולי לא עם כל השינויים ברצוננו להתפייס, ואת חלקם דווקא נתאמץ לשנות, אבל לגבי אלו שאינם בשליטתנו – ההסתגלות פשוט חיונית להמשך התנהלות נינוחה ושלווה. אז כיצד ניתן להעריך את מידת הסתגלנות שלנו והאם, מתוך נתונים אלו, נוכל ללמוד גם כיצד לתרגל ולשפר אותה? פראטו מציגה שלושה תרגילים פשוטים שבהם היא משתמשת בראיונות עבודה.
1. במקום ללמוד מהעבר, פראטו לומדת מהעתיד
ברוב ראיונות העבודה, היא מסבירה, אנחנו נשאלים על חוויות עבר. המראיינים רוצים ללמוד עלינו מתוך הדרך שבה התמודדנו עם תרחישים שונים שקרו. במקום זה, פראטו שואלת שאלות "מה אם?": "מה אם זרם ההכנסות העיקרי שלכם היה מתייבש בין לילה?", היא מדגימה, או "מה אם גל חום היה מונע מכל הלקוחות שיש לכם לבקר בחנות שלכם?" שאלות כאלו מאלצות אותנו לעשות הדמיה עתידית ולייצר פתרונות מגוונים לתרחישי המציאות החלופיים. "במקום לבדוק כיצד אתם אוספים ושומרים מידע, כמו במבחן IQ", היא אומרת, "(שאלות כאלו בודקות) איך אתם מתפעלים מידע, בהתחשב במגבלה, על מנת להשיג מטרה מסוימת".
אם סימולציות מעידות על מידת ההסתגלות שלנו, הן גם יכולות להוות כלי לשיפורה. כמו משחק שבו מתאמנים עד שאופי החשיבה הופך מוכר ושגור. אם נרד לשורש העניין, הרעיון הוא התמודדות מול סיטואציה שנחווית לראשונה תחת מגבלה מסוימת. אנחנו יכולים להירשם בספונטניות לפעילות שמעולם לא ניסינו, לאתגר את עצמנו בתרגילי כתיבה יצירתיים או אפילו להתעקש – כשאותו רגע מוכר מגיע – להרכיב ארוחת ערב מעניינת המתבססת על המעט שיש במקרר, מבלי לקפוץ להשלים מצרכים בסופר או לסגור פינה עם פיצה משפחתית.
2. היכולת להשיל מעלינו אינפורמציה
סממן הסתגלות נוסף שפראטו מחפשת במרואייניה הוא היכולת להשתחרר מידע קודם. "בדומה למחשב שמפעיל ניקוי דיסק", היא מסבירה, "אלה שמוכנים להשתחרר מידע קודם מבקשים לאתגר את מה שהם כבר יודעים ובכך לעקוף את הנתונים הללו וליישם מידע חדש". פראטו מספרת על מהנדס בשם דסטין סנדלין, שסרטוניו המנגישים מדע צוברים תאוצה ברחבי המדיה, שהחליט לאתגר את עצמו על ידי היפוך כידון אופניו. כשהיטה את הכידון לשמאל הוא פנה לימין ולהיפך. "הוא קרא לזה 'אופני המוח ההפוך', ולקח לו כמעט 8 חודשים ללמוד כיצד לרכוב עליהם באופן יחסית נורמלי", היא אומרת בחיוך.
בעמוד האחרון של האוטוביוגרפיה שלו כתב גנדי: "אני חייב לצמצם את עצמי לאפס". ובעצם נגע בליבת העניין, כפי שמסבירה פראטו. אם נעז להטיל ספק במה שאנחנו יודעים נרוויח את היכולת לקבל אל חיקנו מידע חדש ועדכני. זה לא פשוט – לא להיות בעמדה שבה אנחנו 'לא יודעים' ולא להצליח להרפות אחיזה מתבניות שהתגבשו בתפיסתנו. אבל אם נכוון את עצמנו לכך – נייצר מפגשים עם אנשים שמאתגרים את הידיעות שלנו ונשהה בסיטואציות שבהן כל הידוע לנו מוטל בספק – נוכל לטפח את כושר ההסתגלות שלנו.
3. חקירה הרפתקנית לעומת ניצול ומיקסום הקיים
בשנת 2000, מספרת פראטו, פגש אדם אנונימי את ג'ון אנטיאקו, מנכ"ל בלוקבסטר, והציע לו שותפות בניהול עסקיו המקוונים שהיו אז בתחילת הדרך. אנטיאקו נפנף אותו בתואנה שיש לו מיליוני לקוחות קיימים ואלפי חנויות מצליחות ועליו להתמקד בכסף הגדול הזה. בדיעבד, הפך אותו אדם, ריד הייסטינגס, למנכ"ל נטפליקס ובשנת 2010 כאשר בלוקבסטר פשטה את הרגל – המשיכה נטפליקס להתפתח ולצמוח. ב-2018 היו הכנסותיה 15.8 מיליארד דולר.
"מנכ"ל בלוקבסטר היה מרוכז בניצול המודל העסקי הקיים, עד כדי כך, שלא יכול היה לראות מה עומד לקרות מעבר לפינה", מסבירה פראטו. "בדרך זו, ההצלחה הקודמת שלו הפכה לאויב של יכולת ההסתגלות שלו". העניין הוא שאיננו צריכים להיות מנכ"ל בשביל להתאהב ברעיונות קיימים בצורה שתותיר אותנו תקועים ומסונוורים אל מול הרעיונות החדשים שביכולתנו לייצר או לפגוש. אנחנו עשויים להיות מקובעים בתפיסתנו לגבי זוגיות או להניח שהחבורה שעימה אנחנו מסתובבים היא המוצלחת ביותר ובשל כך להדוף אינטראקציות חברתיות שעשויות להיות טובות ומדויקות יותר למי שאנחנו היום. אולי אנחנו קשורים לפרויקט שעליו עמלנו רבות או למוצר שפיתחנו מאפס ואיננו מצליחים לשמוע את דפיקותיו של הפרויקט הבא על דלתנו.
אנחנו נכנסים לעתיד שבו היכולת לשנן ולאגור מידע בראשנו הופכת לפחות ופחות חשובה ולעומתה מהירות ההסתגלות שלנו תכתיב את היכולת להישאר חלק רלוונטי מהמציאות הדינאמית. שאילת שאלות של 'מה אם…', ויתור פעיל על ידע והעדפת מחקר הרפתקני על ניצול הצלחה קיימת, לטענתה של פראטו, יכולים להציב אותנו בעמדת שליטה, כך שבפעם הבאה שמשהו גדול משתנה, אנחנו כבר נהיה מוכנים/
תמונת כותרת: Tim Stief / Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
כיצד ניתן להתמודד עם שחקן חדש במערכת? לידה מלמדת שיעור בדינמיקה קבוצתית
ההרצאה השבועית של TED: מה קורות החיים שלנו באמת מספרים עלינו?
אילו כישורים ניהוליים ניתן לפתח באמצעות תרגול מיינדפולנס?
עוד מרדיו מהות החיים:
