האם אנחנו מתייחסים לביטחון עצמי כאל תוספת נחמדה לחוויית החיים שלנו או כאל מצרך בסיסי הכרחי? עבור אשת החינוך והאקטיביסטית בריטני פקנט, העצמת הביטחון העצמי בעולם היא שליחות. על בימת TED היא מספרת שאפשר לחנך ילדים להתנהגות ראויה מבלי לפגוע בביטחונם ומשתפת בשלושה גורמים המייצרים תשתית להעצמתו. וזה לא עובד רק עם ילדים.
רגעים מסוימים בחיינו נצרבים כתמונות ומקבלים כותרת. זו יכולה להיות מישהי שנסעה ברכב לידנו ושרה עם הרדיו בחלונות פתוחים שהפכה לסמל של חופש בעינינו, או נקודת חן באמצע יער שליו שבה ישבנו לבד עם פק"ל הקפה והקשבנו לציוצי הציפורים ומאז מסמלת עבורנו את המושג "שקט". עבור אשת החינוך והאקטיביסטית בריטני פקנט, צדודית דיוקנה של אישה בשם ספטימה קלארק הגדירה את המונח "ביטחון עצמי". זה היה צילום שכרך ספר על שולחנה של אמה ומשהו בזווית פניה המתבוננות אל השמיים, בגאווה ובחכמה שקרנו מהן, עורר בפקנט את הידיעה שביטחון עצמי הולך להיות מסע חייה.
"ספטימה קלארק הייתה פעילה חברתית ומחנכת, אישה שבעקבותיה בסופו של דבר עיצבתי את הקריירה שלי", מספרת פקנט על בימת TED, "אבל יותר מכל המילים שאי פעם הגתה, אותה תמונת פורטרט שלה הגדירה עבורי את המושג 'ביטחון עצמי' עוד לפני שהכרתי את המילים עצמן".
לטענתה של פקנט, אנחנו נוטים להמעיט בערכו של ביטחון עצמי. "אנחנו מתייחסים אליו כאל תוספת נחמדה במקום כאל דבר נחוץ", היא אומרת ומסבירה כי אנחנו מעריכים ידע ומקורות מידע מעל למיומנות הרכה הזו, אך בלעדיה אנחנו כלל לא מסוגלים לממש את כל אלו.
אמירה זו אולי מזכירה את התחושה שבסיום התואר הראשון. במשך שלוש שנים או יותר צברנו ידע רב, למדנו טכניקות שונות ואספנו נתונים, והנה מגיע רגע האמת ועלינו לצאת אל העולם שבחוץ ולהתחיל לממש את עצמנו. אבל זה מאוד לא פשוט. מי מאיתנו שזכה לפרקטיקום משמעותי או הכשרה מעשית כלשהי אולי חווה את המעבר כעדין יותר, אבל עבור אלו שלא, זה קצת כמו לעבור מגיגית מים על הדשא בחצר לשחייה בלב ים.
האם אנחנו מתגמלים או מענישים אחרים בעבור ביטחון עצמי?
בעוד שעבור חלקנו קל מאוד לצבור ביטחון עצמי ברמה החברתית, טוענת פקנט, עבור רבים מאיתנו – זה מאוד לא פשוט. "החברה הזו מקילה על חלק מהאנשים לצבור ביטחון עצמי כי הם מתאימים לטיפוס המועדף עלינו של מנהיגות", היא אומרת ומפנה את תשומת הלב אל עבר מי שלא בהכרח תואמים את הקלסתרון.
כמחנכת כיתת צעירים אפרו אמריקאים שגדלו במציאות סוציו אקונומית נמוכה, עקבה פקנט אחר עקומת הביטחון העצמי של תלמידיה שלא כל כך עונים על הדרישות של תפקיד מנהיגי העתיד. היא התבוננה בעליות ובמורדות שבתוך הכיתה ומחוץ לה. "החברה ממש מתגמלת ביטחון עצמי אצל חלק מהאנשים ומענישה ביטחון עצמי אצל אחרים", היא אומרת, ולצערה נראה כי חתך אוכלוסייה רחב מדי נמצא בצד הנענש.
כשפקנט טוענת שהחברה מענישה ביטחון עצמי אצל חלקנו היא מגבה זאת בדוגמה. רג'ינה, שם בדוי לתלמידה מכיתתה, הייתה מבריקה ופעלתנית. "היא תמיד הייתה מסיימת את המשימות שלה מוקדם, ואז מתחילה להפריע לשאר התלמידים". על פניו, עשוי להישמע שרג'ינה צריכה שיעמידו אותה במקום, אך ברובד הסמוי יותר, רג'ינה הייתה צריכה עזרה בניתוב האנרגיה שלה.
"למרות האידיאלים הגבוהים שהצבתי לי בכיתה, פעמים רבות הייתי נסוגה לאינסטינקטים הראשוניים שלי, והייתי בוחרת בציות על פני שמירה על הביטחון העצמי", משתפת פקנט. באחד הימים, כשהתפרצה וגערה ברג'ינה, ראתה פקנט איך האוויר שבבלון הביטחון העצמי שלה – זה שאפשר לה לנוע בחופשיות ובנוחיות בכיתה בין ילד אחד לאחר – פשוט התרוקן. אפשר ללמד ילדים לא להפריע לאחרים מבלי לרמוס את הביטחון העצמי שלהם, היא מסבירה. ואפשר לעמת גם מבוגרים עם הטעויות שלהם באותה הצורה.
שלושת הגורמים החיוניים לפיתוח ביטחון עצמי
פקנט מספרת על אירוע רחב היקף שהרימה במסגרת עבודתה הקודמת. האירוע, במילים עדינות, יצא נורא. מרגע שנגמר האירוע ועד לשיחת הסיכום עם המנהלת שלה סקרה פקנט את כל הטעויות שעשתה. להפתעתה, המנהלת פתחה בשאלה מאד מתעניינת וכנה: מה הייתה כוונתך?
"היא ידעה שאני כבר מכה על חטא, והשאלה הזו הזמינה אותי ללמוד מהטעויות שלי במקום לפגוע בביטחון שלי שכבר היה שביר ביותר", היא מתארת. חילופי הדברים האלו הם שאפשרו לפקנט לגשת אל האירוע הבא שתכננה בציפייה להצלחה ולא בחרדת ביצוע. באותה המידה, שיח גלוי החוקר יחד עם התלמידים את המניעים להתנהגותם יכול לעזור להם לצמוח ולהשתנות מבלי להעניש את הביטחון העצמי שלהם. אולי אפילו להיפך. כי להעז לטעות ולדעת שתהיה לנו תמיכה לעבד את הטעויות ולצמוח מתוכן הם רכיבים מאוד משמעותיים בביטחון העצמי שלנו.
בהתבסס על החוויות שצברה, מציינת פקנט שלושה גורמים המהווים בעיניה את הפיצוח לקוד הביטחון העצמי: רשות, קהילה וסקרנות. אנחנו קודם כל זקוקים לצוהר. לרשות להתנהל בביטחון עצמי. "בחינוך אומרים שאתה לא יכול להיות מה שאינך יכול לראות", היא אומרת, ואולי מחברת אותנו אל אותו צילום שופע ביטחון שעטף את הספר של אמה. "כשהייתי ילדה קטנה לא יכולתי להפגין ביטחון עד שמישהו הראה לי כיצד זה נראה". ואולי גם כיצד זה מרגיש.
קהילה, לטענתה, מטפחת את הביטחון העצמי ומזינה אותו. אם אין לנו קהילה, כמו מסגרת כיתתית או אפילו מעגל חברים יציב שבהם נוכל להדהד את הביטחון שלנו, אנחנו עשויים לשכוח שהוא קיים. ולסיום, סקרנות, שהכוונה בה היא לאותו עניין שבו הגיבה המנהלת שלה כאשר החליטה לבחון יחד איתה את הנסיבות שהובילו לאירוע הכושל. שבחרה בסקרנות על פני האשמה. שלושה גורמים שאפשר לחפש, לבסס ולטפח בחיינו, גם כפרט וגם כחלק מקהילה שנותנת רשות, מטפחת וסקרנית כלפי הסובבים אותנו.
תמונת כותרת: Larina Marina / Shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מה ההבדל בין ביטחון עצמי לחמלה עצמית - ומדוע חמלה עדיפה?
ההרצאה השבועית של TED: עד כמה אנחנו באמת מכירים את החוזקות שלנו?
הכישרון לאמץ הורים – כיצד לאפשר לילדים שלנו להפיק תועלת מרבית מסביבתם
עוד מרדיו מהות החיים:
