קצת סדר בראש – מהי מדיטציה, האם לכל הטכניקות מטרה דומה וכיצד לבחור בתרגול הנכון לנו?

* כתבה זו מופיעה גם בגרסת אודיו בתחתית העמוד *

מה ההבדל בין מיינדפולנס למדיטציית זן או קונדליני? בתוך שפע של טכניקות לתרגול מדיטציה, היכרות עם הסיווגים השונים שמאפיינים את הטכניקות השונות תסייע לנו לבחור את התרגול הנכון ביותר עבורנו.

תום לב-ארי בייז | 3 יולי, 2019

מי שהסתקרן לגבי מדיטציה והחליט לבדוק את השטח כדי לבחור נקודת פתיחה אולי יתחבר לדימוי הבא. בהרבה פחות צעקות ובלי ריח הדגים כמובן, יש משהו שמזכיר מעבר בשוק הכרמל. עשרות רוכלים מציעים את מרכולתם: מדיטציית נשימות שמחזירה אותנו לילדות, מדיטציה בחיק הטבע שתעודד אותנו להתחבר אל עצמנו או בילוי של שעות בהתבוננות בלהבת נר. אפשר להביא מהבית או לקבל נר בתוספת של חמישה שקלים.

הנגישות הגבוהה שמתאפשרת היום למידע יוצרת שפע גם בשדה המדיטציות. כיצד ניתן לבחור בתוך כל אלו מה הכי נכון עבורנו? האם לכל תרגול מדיטציה יש מטרה שונה? האם קיימות רמות קושי או המלצות על נקודת התחלה מוצלחת והאם ישנו סיכון בלנסות לבד בבית?

כדי לענות על כל השאלות נתחיל מהסבר קצר על מטרת המדיטציה, שלביה ומאפייניה. "השימוש במילה מדיטציה הפך לנזיל בעולם המודרני ועל כן קיים בלבול גדול בנוגע לדרך שבה מתרגלים אותה", כותב סוואמי ראמה, מייסד המרכז Himalayan Institute, במגזין Yoga International. מדיטציה, לטענתו, היא טכניקה ספציפית שמטרתה השקטת המיינד ומעבר למצב תודעתי השונה לחלוטין מכל מצב ערות אחר.

בשביל להבין מהו אותו מצב והאם זה אומר שכל סוגי המדיטציה שואפים למטרה משותפת אחת כדאי להכיר את המבנה הבסיסי שמשותף לכלל המדיטציות. בספרו לב היוגה מסביר ט.ק.וו. דסיקשר, אחד ממורי היוגה המוכרים שלימדו בהודו, על תהליך המדיטציה. כמו הרבה דברים בעולם, גם המדיטציה מתחלקת לשלושה: דהראנה, דהיאנה וסמדהי. במילים פשוטות, אלו שלוש דרגות עומק של התרגול.

שלוש דרגות העומק של המדיטציה

נקודת המוצא למדיטציה היא ריכוז באובייקט מסוים. שלושת שלבי ההעמקה המדיטטיביים מאופיינים על פי מידת הקרבה שלנו אל האובייקט שבו אנחנו מתרכזים. זה יכול להיות אלמנט שנמצא לפנינו, ערך מסוים שבחרנו, נשימה, מקום בגוף או התודעה שלנו בכבודה ובעצמה. בשלב הראשון, דהראנה, מסביר דסיקשר, "אנחנו יוצרים את התנאים הדרושים לתודעה כדי למקד את תשומת הלב בכיוון אחד במקום להתפזר לכיוונים שונים רבים".

"בדהיאנה", הוא ממשיך, "אנחנו נעשים מעורבים בדבר המסוים – נוצר חיבור בין העצמי לאובייקט". במילים אחרות, אנחנו כבר לא נמצאים במצב שבו אנחנו מתרכזים באופן אקטיבי באובייקט אלא אנחנו פשוט מרוכזים בו. המאמץ דוהה ונעלם. "דהראנה היא יצירת הקשר ודהיאנה היא הקשר עצמו", מחדד דסיקשר.

השלב השלישי נקרא סמדהי ובו "הזהות האישית שלנו – השם שלנו, המקצוע שלנו, ההיסטוריה המשפחתית שלנו, חשבון הבנק שלנו וכדומה – נעלמים לגמרי", כך הוא מסביר. אנחנו כמו מתמזגים עם האובייקט שבו אנו מרוכזים והתודעה שלנו נכנסת לאותו מצב שקט שעליו ראמה מדבר.

האם כולם מציעים את אותו הדבר? Aditya Sethia / Unsplash

מה ניתן לעשות באופן אקטיבי ומה מתרחש מאליו?

מעל לשלושת שלבים אלו מרחף מצב תודעתי הנקרא פרטיאהרה והוא, לדברי דסיקשר, מצב שבו התודעה שלנו שולטת בחושים ואינה מוסחת על ידיהם. הכוונה היא שאנחנו כל כך מרוכזים באובייקט שלנו עד שאיננו מבחינים כלל בהסחות הדעת החושיות שמתרחשות סביבנו. לא בצלילים שצצים ברקע, לא בשינויים ויזואליים החולפים לנגד עינינו ואפילו לא בתחושות כמו אי נוחות או כאב בגוף.

פרטיהארה היא מעין תוצר לוואי של המדיטציה – כזה היכול להתחיל להתקיים מרגע שהדהראנה מתחילה להתרחש – ולא משהו שניתן לבצע באופן אקטיבי. "פרטיהארה", כפי שמדייק דסיקשר, "קורית מאליה – אנחנו לא יכולים לגרום לה לקרות, אנחנו יכולים רק לתרגל את האמצעים המובילים אליה". אם אנחנו יושבים במטרה לתרגל מדיטציה ובה בעת מנסים להימנע מתחושת אי הנוחות השוררת ברגלינו, זו אינה פרטיהארה. אבל אם אנחנו מתרגלים מדיטציה ובסיומה מגלים שהרגליים שלנו זקוקות לעיסוי ובכלל לא שמנו לב, הרי שהתרחשה פרטיהארה.

לא סתם תיארנו את הפרטיהארה כמצב תודעתי המרחף מעל שלוש דרגות המדיטציה. ניתן לדמיין אותו כווילון המתנופף ברוח: כשהרוח חזקה – הוא מתבדר לכל הכיוונים, וכשהיא שוככת – הוא מכסה את החלון בנוחות. עוטף את התודעה במצב פרטיהארה. אז נכון שבישראל מזג האוויר נוטה לחם ועומד, אבל בהקשר של המדיטציה ניתן לומר שממוצע האקלים הוא רוח קלה שתנועתה מורידה את הווילון מדי פעם לרגעים של שקט ואז מחזירה אותו מעלה, מקפץ ומתנופף ברוח.

אם לומר זאת בצורה ישירה – ציפייה לפרטיהארה מתמשכת, בעיקר בעבור מתרגלים מתחילים, סופה להסתיים באכזבה. חשוב להבין שגם אם רוב הזמן אנחנו חשים התמודדות מאתגרת במדיטציה, לא אבדנו בדרך – אנחנו מחזקים את השריר הנכון. וזה לא תמיד קל. היופי הוא שכשהיא מתרחשת לכמה רגעים של חסד, אנחנו זוכים לידיעה שחוף המבטחים הזה קיים. לכן זהו אחד התמריצים הדוחפים את המתרגלים להמשיך ולהתאמן.

סיווגים שונים של סוגי מדיטציות

משהכרנו את המבנה הבסיסי המשותף, נוכל להתחיל לדבר על הסיווגים השונים. נתחיל מהסוף: כן, לכל סוגי התרגולים מטרה דומה. כולם מבקשים להגיע לאותה קומבינציה של סמדהי ופרטיהארה שבה התודעה נינוחה. מצב שעל פי ראמה הוא המצב הטבעי הבסיסי שלנו. הדרך לשם, כפי שפירטנו קודם על האובייקטים השונים שבהם ניתן להתרכז, מגוונת.

בהישען על מאמר שפרסם המורה למדיטציה ג'ובאני דינסטמן, במגזין Live and Dare, ישנן עשרות טכניקות שונות: כאלו המזמינות אותנו להתרכז באלמנט דינמי כמו נשימות, ספירות, מחשבות, מעבר על איברי הגוף או מוזיקה, וכאלו המזמינות אותנו להתרכז באלמנט סטטי כמו להבת נר, נקודה רנדומלית במרחב או החושך שמעבר לעיניים העצומות שלנו. מה שמוביל אותנו לסיווג נוסף, האפשרות לתרגל מדיטציה בעיניים פקוחות או עצומות.

סבלנות. לפחות בהתחלה, פרטיהארה היא מצב תודעתי שבא והולך. Rachata Teyparsit / Shutterstock

אפשר לתרגל מדיטציה בישיבה סטטית כפי שנראה במנזרי הזן, בשכיבה כפי שמתקיים לעתים במיינדפולנס או תוך כדי תנועה כמו במדיטציה הסופית, בטראנס או בקונדליני. התרגול יכול להשתמש בהפקת קול, כמו בזמרת מנטרות, או בדממה. וגם בנוגע ליחס למחשבות או לתחושות העולות קיימות אג'נדות שונות. במדיטציית הוויפאסאנה, כפי שמדגים דינסטמן, כאשר עולות מחשבות מציינים לעצמם המתרגלים "מחשבה". אם עולות תחושות הם יציינו "תחושה" ולאחר הענקת תשומת הלב יחזרו אל האובייקט שבחרו, יהיה אשר יהיה. במדיטציות אחרות, כמו במדיטציית העין השלישית, הוא מסביר, "מחפשים את המרווח שבין המחשבות מתוך הנחה שעם התרגול הוא הופך רחב יותר ויותר", ואילו במדיטציית הריק הנפוצה בטאואיזם הסיני מנסים באופן אקטיבי להחליק הצדה מחשבות שצפות בתודעה. קצת כמו מעבר על תמונות בטלפון.

כיצד לבחור את סוג המדיטציה הנכון עבורי?

במאמרו מסכם דינסטמן 23 טכניקות מדיטציה שונות ומסביר כיצד לתרגלן. לא צריך לעבור על כולן, אבל ברגע שמבינים את הקטגוריות לחלוקה ואת השורה התחתונה – קרי שלכולן מטרה דומה – אפשר להתחיל לצמצם את המשפך על ידי שאילת שאלות. למשל, אם אני טיפוס מאד אנרגטי אולי עדיף לי להתנסות במדיטציות של תנועה. זאת משום שהמעבר מאורח חיים אנרגטי מאוד למדיטציית זן, המתאפיינת בישיבה סטטית בדממה, הוא קיצוני ועשוי לייצר תסכול רב. התנועה, לעומת זאת, מאפשרת פורקן של אנרגיה שמקל על הריכוז.

בדומה לבדיקת ההתאמה הזו, אם שימוש בקול – כמו דיבור מול קהל או אפילו לשיר עם הרדיו ברכב – מביך אותי, מצד אחד, יכול להיות שמדיטציית מנטרות תהיה אינטנסיבית מדי עבורי אך מצד שני, יכול להיות שהיא בדיוק מה שאני צריכה כדי לשחרר את החסימה המנטלית והפיזית.

שאלות נוספות שנוכל לשאול את עצמנו כדי לצמצם את המשפך הן: האם מתחשק לנו לתרגל בקבוצה או לבד? האם אנחנו מרגישים בנוח לעצום עיניים או שאנחנו מעדיפים להתחיל בתרגול בעיניים פקוחות? האם יש לנו צורך בהכוונה ועל כן נחפש תרגול מודרך או שמא הדממה קוסמת לנו?

להבדיל ממוצר שאנחנו רוצים לרכוש, בבחירה הזו יש לנו את הפריבילגיה לבחון מה נכון לנו. לא אנחנו ולא אף אחד אחר אמורים לדעת בוודאות מהו סוג התרגול המתאים לנו ביותר אבל ההתנסות פשוטה למדי. אפשר לבחור תרגול שונה בכל שבוע ולהשקיע בו חמש דקות ביום. כשנתביית על טכניקה אחת נוכל להרחיב בהדרגה את משך האימון. מי שמעדיף מסגרת יכול להצטרף לקבוצות תרגול שונות לזמן מה ולהסיק מתוך החוויה. חשוב לומר, כמו שכל מי ששתל עץ בגינה יודע, שגם התרגול הנכון לא בהכרח יניב פרי מהניסיון הראשון. אבל כשהוא יתחיל להניב, כל עוד נקפיד להשקות, הוא יישאר איתנו עוד שנים רבות קדימה.

תמונת כותרת: ESB Basic / Shutterstock