כמה מרגיז זה כשנגמר הקפה בארון, כשהרמזור מתחלף לאדום בדיוק כשהגענו אליו או כשהטקסט עושה יד אחד עם קובץ הוורד כדי לשבש לנו את התצוגה. היומיום שלנו עמוס באינספור מכשולים קטנים ומרגיזים – כה קטנים לעתים, עד שאנו כמעט ולא מבחינים בהם. אבל במצטבר הם גובים מאיתנו מחיר פסיכולוגי לא קטן. מומחים מציגים מספר דרכים להתמודד עמם, ביניהן כאלו הכרוכות בהנאה רבה.
אין דבר שיכול להרוס הליכה שלווה בחוץ כמו זבוב טורדני שהתביית על הפנים שלנו. ובכן, כמובן שיש. ממכה בקרסול ועד רעידת אדמה, כל הספקטרום פתוח בפנינו. אבל משהו אומר לנו שיותר הליכות בהיסטוריה נהרסו בגלל זבוב מעצבן מאשר בגלל רעידות אדמה. אפילו הכאב ממכה בקרסול מתקהה אחרי כמה דקות. אבל הזבוב? ההצקה שלו רק מתגברת ככל שעובר הזמן שלנו בצוותא.
הזבוב הוא האידיאה של כל אותם מכשולים, טרדות, טרחות, הצקות וגורמים מעצבנים נוספים שמואילים בטובם לפקוד אותנו באדיקות חדשות לבקרים. ההצקות הקטנות של היומיום הופכות לפעמים לסוג של קאלט תרבותי עם גוון הומוריסטי. כך למשל, רשימות של "X הדברים הכי מעצבנים" הן תמה פופולרית ברשת. Bored Panda, לדוגמה, מציגים איורים מעוצבים של 33 הדברים הכי מעצבנים. דוגמאות מייצגות הן "כשאתה ממהר והמחשב מתחיל להתקין עדכונים"; "כשאתה שוטף כלים ומבין ששכחת מחבת אחת"; "פיסטוקים בלתי אפשריים לפתיחה" ועוד כהנה וכהנה.
לפרנקלין ד. רוזוולט לא שינה אם זה מיץ תפוזים או חלב
הטרדות הללו מתגמדות לאפס ביחס לאתגרים שליוו את ארבע כהונותיו הרצופות של פרנקלין רוזוולט כנשיא ארה"ב. הנשיא ה-32 נחשב לאחד המנהיגים הפופולריים בהיסטוריה, לאחר שסייע בחילוץ ארה"ב ממשבר השפל הגדול והוביל אותה – ולמעשה את העולם החופשי כולו – לניצחון במלחמת העולם השנייה. אבל דווקא מגישתו לדברים הקטנים אפשר ללמוד לא מעט על מנהיגות גדולה. לא רבים זוכרים זאת, אבל להישגים האדירים הללו הגיע רוזוולט כשהוא מרותק כמעט לחלוטין לכיסא גלגלים עקב מחלת שיתוק ילדים (פוליו). מורגן האוסל מביא את דבריה של פרנסס פרקינס, מזכירת העבודה בתקופת רוזוולט, שהייתה מקורבת אליו ואף פרסמה ממואר על העבודה לצדו.
פרקינס טענה כי מה שהדהים אותה לגבי נכותו של הנשיא היה הגישה האגבית שלו לשיתוק. זה כמעט לא נראה שהפריע לו. "פעם הוא אמר לה", כותב האוסל: "אם אתה לא יכול להשתמש ברגליים שלך ומביאים לך חלב לאחר שביקשת מיץ תפוזים, אתה לומד לומר 'זה בסדר גמור' ולשתות את זה'". האוסל מביט על היכולת הזו הנשיא להתייחס בביטול לטרדות קטנות ככישור שימושי שרבים מתעלמים ממנו בשל הקושי לאמץ אותו.
להבדיל מרוזוולט, האוסל מספר על מקרה שבו חברת התעופה שינתה פעמיים את שער העלייה למטוס טרם הטיסה, ואחד הנוסעים, "שטרח לספר לכולם שהוא מנכ"ל", פשוט לא עמד בזה וכמעט שהתפקע מזעם. "תהיתי: כיצד הוא הגיע כה רחוק בחיים בלי יכולת להתמודד עם טרדות קטנות מחוץ לשליטתו?" האוסל מאמין שמנהיג ללא יכולת כזו ככל הנראה מחזיק בתמונת מציאות לא משקפת של מה נמצא בשליטתו ומה מחוץ לה, וכן דרישות בלתי ריאליות מהכפופים לו, שמובילות לחשש ולדיווח בלתי מהימן.
האפקט המצטבר של הצקות קטנות
סביר מאוד שקור הרוח של רוזוולט בקטנות בא לידי ביטוי גם בקבלת החלטות הרות גורל. אם אנחנו מאפשרים לכל זוטא לערער את שלוותנו, קשה לראות איך אנחנו עומדים יציבים מול אתגרים גדולים. וגם אם – כמו אותו מנכ"ל – אנחנו בכל זאת מצליחים להתמודד עם דברים מורכבים יותר, עדיין היומיום שלנו מלא בטרדות קטנות, וללא יכולת להתמודד איתן – גם באי-שקט.
עכשיו, ברור שלא כולם ניחנו בעצבי הברזל של אחד הנשיאים המוצלחים ביותר בתולדות ארה"ב. אבל באותה מידה רובנו לא צריכים לקבל החלטות כמו האם לפלוש לנורמנדי או לסכן את קיום הצי של המעצמה שלנו במתקפה על איי מידווי. המטרות של רובנו הרבה יותר צנועות – להוסיף קצת נחת רוח ושלווה ליומיום, בתקווה ליהנות ממצב נפשי רגוע יותר ואולי מדי פעם לקצור איזו הצלחה בשל החלטה שהתקבלה בקור רוח.
ד"ר מלאני גרינברג, פסיכולוגית קלינית שכיהנה כפרופסור באוניברסיטת סן דייגו, טוענת שלא כדאי להקל ראש במידת הנזק שגורמות הטרדות לשקט הנפשי שלנו. במאמר ב-Psychology Today היא מסבירה כי אף על פי שכל אחת מהטרדות הללו עשויה להיראות קטנונית כשלעצמה, ליכולת להתמודד עימן כתופעה יש השפעה קריטית על איכות חיינו. היא מציינת מספר גורמים שהופכים הצקות קטנות לבעיה גדולה, והראשון בהם הוא התדירות שבו הן מופיעות. "אנו חווים הפרעות קטנות להתקדמות חיינו על בסיס יומי", היא מסבירה. "בסופו של דבר אנחנו הופכים רגישים ומפתחים תגובת יתר כלפיהן".
הריתוק לכיסא גלגלים לא הפריע לרוזוולט להוציא את ארה"ב מהשפל הגדול ולנצח את מלחמת העולם השנייה. צילום: Andrea Izzotti / Shutterstock.com
בעיה נוספת עם טרדות קטנות שרבים יוכלו להזדהות איתה היא ש"אנו רואים את ההפרעות כבלתי מחויבות המציאות או כתוצאה של חוסר יכולת". כלומר, הן אמנם קטנות, אבל בדרך כלל קל מאוד היה להימנע מהן, וזה כרוך בתסכול עצום. למשל, אם הנהג שעומד לפנינו ברמזור לא היה בוהה בטלפון, כנראה היינו מספיקים לעבור ולא מאחרים ליעד, או – לו אנשים רק היו בודקים בבית איזה טפסים צריך למלא, התור היה מתקצר משמעותית. בנוסף, גרינברג מסבירה כי הטרדות של היומיום מצטברות. "אתה לא מספיק להתאושש מבעיה אחת בטרם אחרת מרימה את ראשה". ואם אנחנו כבר מוטרדים מדברים גדולים באמת שמתרחשים בחיינו, הטרחות הקטנות לא מוסיפות שלווה, כיוון ש"שנשארים לנו מעט משאבים להתמודד עם דברים בלתי צפויים שמשתבשים או עם המהומה היומיומית".
הטענה האחרונה סותרת מעט את גישתו של רוזוולט, שכן עבורו הבעיות הקטנות לא היו תוספת של חטא על פשע ביחס לאתגרים הגדולים. איפה אנחנו עומדים ביחס לזה? נראה שיש פה טרייד-אוף שצריך לעשות. אפשרות אחת היא לסגל את גישתו הסטואית של רוזוולט ולהסיר אחריות מדברים שאינם בשליטתנו – מה שמאוד קשה לתרגל מבחינה מנטלית, אבל מספק חסינות איתנה ומקיפה למדי כלפי חוסר הסדר וההיגיון שבחיים. אפשרות אחרת היא לנסות להגביר את השליטה במוקדי הטרדות העיקריים בחיינו, מה שמתאים אולי לאנשים יותר מעשיים כי זה חוסך עבודה מנטלית מורכבת, אבל מבטיח רק שלווה יחסית. הרי את מרבית המכשולים הצפויים כבר טרחנו להסיר או מצאנו דרך לעקוף. אלה הדברים הבלתי צפויים שיכולים להוציא אותנו מדעתנו. ובכל זאת, האינטרנט שורץ טיפים להתמודדות עם טרדות קטנות לשימושנו הפורה. באתר Lifehacker, למשל, פרסמו רשימת טריקים לבעיות כמו תחתוני בוקסר שמתקפלים מעלה עם לבישת מכנסיים (להשחיל את הבוקסר למכנסיים וללבוש יחד), נוזלים שנשפכים בפיזור מתוך בקבוקים (למזוג עם מקלות אכילה) מראות מעורפלות באדים (השתמשו בפן) וכן הלאה.
הכול מתבטל באמצעות הנאות קטנות
אבל בין קור הרוח של רוזוולט לטריקים קטנים ובלתי נגמרים יש דרך נוספת להפחתת השפעת הטרדות הקטנות והיומיומיות על שלוות נפשנו ואיכות חיינו. מצאה אותה פרופסור ניקול מיד מבית הספר לכלכלה ומנהל עסקים של אוניברסיטת מלבורן. במחקר שערכה גילתה כי "האפקט השלילי של טרדות יכול להתבטל לחלוטין אם אנשים חווים איזון נגדי של הנאות קטנות מרובות". הנושא שהעסיק אותה בהקשר זה דווקא לא קשור לשלווה, אלא לתועלת הנוספת של התמודדות עם מכשולים קטנים – קצירת הצלחות. מחקרה הראה כי עומס של טרדות קטנות מסיט אנשים מהמטרות שלהם ואילו הנאות קטנות יכולות להחזיר אותם למסלול.
"באמצעות שימוש כחוצץ נגד טרדות קטנות, הנאות קטנות יכולות לעזור לאנשים לחשל את עצמם פסיכולוגית להתמודדות עם מתח ולקבל על עצמם אתגרים", מסבירה מיד. היא מוסיפה כי הנאות קטנות יכולות לכלול טווח רחב של חוויות, החל ממאכלים טעימים ועד לאינטראקציות חברתיות. אנקדוטה משעשעת: במחקרה גילתה שאחת הטרדות שהכי הפריעו לאנשים הייתה מילוי הסקר שלה. בכל אופן, אינדיבידואלים שונים מוטרדים מדברים שונים ואף חווים עונג מהתנסויות שונות. לעתים, כפי שמצאה מיד, מה שנחשב מטרד עבור אחד הוא עונג עבור אחר. לכן חשוב לפתח מודעות ליומיום שלנו, לזהות את הדברים הקטנים שמפריעים לנו (שלפעמים, כזכור, אינם בולטים כל כך) ולסתור אותם באמצעות הדברים הקטנים שעושים לנו טוב.
"נראה כי תענוג קטן יכול למלא מחדש את המצבורים הפסיכולוגיים של אנשים להצלחה", מסבירה מיד, במשפט שמסכם את השילוב בין גישת רוזוולט המנטלית לגישה המעשית. מצד אחד, אנחנו עושים פעולות במציאות כדי להתמודד עם הטרדות הקטנות, אבל לא בצורה של הסרת השלילי, אלא הוספת חיובי. פעולות אלה עובדות על המשאבים המנטליים שלנו, אלה שמאפיינים יותר את גישת רוזוולט והופכות אותנו לעמידים יותר ונינוחים יותר אל מול פקקים, מחשבים סרבנים, אנשים אדישים, תכנון מוצרים לקוי, בירוקרטיה וכל יתר הדברים שיכולים למרוט את העצבים אף על פי שאין בהם נזק של ממש.
בין אם יש בנו את קור הרוח של רוזוולט ובין אם אנו נשענים על קצת עזרה של הנאות, המפתח הוא לתת לטרחות ולטרדות את תשומת הלב הראויה כתופעה כללית, ואז להשתדל להסיר מהן את תשומת הלב כמקרים פרטיים.
תמונת כותרת: Christian Mueller/ Shutterstock.com
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
כשמישהו מרגיז אותנו המוח לא בשליטתנו – בנג'מין פרנקלין ומשל בודהיסטי עשויים לעזור
אמן הקליגרפיה – סיפור זן על סבלנות, למידת עומק והשקעה
אנחנו בלאו הכי נושמים – מדוע לא לעשות זאת בצורה שתפעיל מנגנון ביולוגי להפחתת מתח?
עוד מרדיו מהות החיים:
