גל של מומחים לשיפור יכולות שכליות שוטף את הרחובות ומבטיח להפוך את המוח שלנו למכונה יעילה ומשומנת. אבל פרופסור לחקר המוח סבין דובל מעט סקפטית. בהרצאת TED היא מסבירה מדוע פעמים רבות הטכניקות המוצעות אינן יעילות בסיטואציות מהיומיום, ומה אפשר לעשות בכל זאת כדי להשפיע על המוח.
איך אנחנו יודעים מתי להתחיל משימה ומתי לעצור? כיצד אנו מחליטים על סדר ביצוע של פעולות? מה מאפשר לנו לתכנן קדימה? כמו בכל מערכת מסועפת, גם למוח יש גורם ניהולי שמרכז ומווסת את פעילותו. לכושר הארגון של המוח אנו מתייחסים במונח "תפקודים ניהוליים" והם מזוהים עם יכולות קוגניטיביות גבוהות.
מה הפלא, אם כן, שיש לנו אינטרס גדול לשפר יכולות אלה, כמו זיכרון, ויסות וכדומה? ומה הפלא שעם האינטרס מגיעים המומחים שמלמדים אותנו כיצד ניתן לשלוט בתפקודים הניהוליים ולשפר אותם על ידי תרגול? על פי פרופסור לחקר המוח סבין דובל, רבים מהמומחים לא טועים בתיאוריה. תרגילים מסוימים אכן יכולים לשפר היבטים כאלה ואחרים של התפקודים הניהוליים במוח. הבעיה ה'קטנה' היא שאפקטיביות התרגילים מוגבלת לתרגילים עצמם ואינה מזיזה את המחט כשזה מגיע למציאות היומיומית.
הסיבה לכך היא שהמוח אינו פועל בחלל ריק, אלא מושפע מאינספור גורמים, ביניהם הנסיבות החיצוניות. כל שינוי בהן יכול לבטל בחלקיק שנייה שעות על גבי שעות של תרגילי זיכרון או יכולות קוגניטיביות אחרות. אך לדברי דובל אלו עשויות להיות דווקא חדשות טובות. בהרצאת TED היא מסבירה כי אם שינוי נסיבות משפיע על המוח, כל שעלינו לדעת הוא אילו נסיבות משפיעות ובאיזה אופן, ואז לפעול במישור שלהן, בקלות וביעילות רבות יותר.
המפתחות למכונית נמצאים בין הגבינה ליוגורט
כמו הרבה מהדברים הטובים בחיינו, אנו שמים לב לתפקוד הניהולי רק כשמשהו משתבש, מסבירה דובל. היכולת המנטלית הזו עבורנו היא כמו מים עבור דג. היא נמצאת ברקע של כמעט כל פעולה שאנו עושים, מחשבה שחולפת בראשנו, רגש וכן הלאה. לכן התפקוד הניהולי נטמע אל הרקע, כמו בימאי טוב שפועל מאחורי הקלעים.
הפרעה בתפקוד הניהולי נחווית אצלנו כקצר תקשורתי: פעולה לא הגיונית שמיד עם חזרת המוח לתפקודו התקין אנו מזהים את המוזרות שבה. דובל מספרת למשל על פעם שמזגה מיץ תפוזים על דגני בוקר. את הגליצ'ים בתפקוד המוחי מכירים היטב אנשים שחוו מחסור בשעות שינה, תופעה בולטת אצל הורים צעירים. מפתחות הרכב מוצאים דרכם אל המקרר, החולצה נלבשת הפוך, אדם מוצא עצמו בחדר מבלי לדעת לאיזו תכלית הגיע לשם. "הדברים האלה קורים לכולם", היא אומרת, "ואנחנו בדרך כלל קוראים להם הסחת דעת. אבל מה שבאמת קורה זה שאנחנו חווים מעידה בתפקוד הניהולי".
ברוב הזמן, כשהתפקוד הניהולי עובד כמו שצריך, הוא קריטי לשגשוג בחיים. דובל מסבירה שמחקרים קשרו בין איכות התפקוד הניהולי לבין גורמים כמו בריאות, הצלחה כלכלית, הישגים אקדמיים, כישורים חברתיים ועוד. אם כן, פיצוח היכולת המנטלית הזו עשוי להיות הגביע הקדוש של הצלחה בחיים. ואכן, חוקרי מוח משקיעים מאמצים רבים כדי להבין יותר ויותר את התפקוד הניהולי.
אליהם הצטרפו מנטורים, מאמנים ואנשי הייטק שמפתחים אפליקציות לאימון מוחי. "תפקוד ניהולי הפך לבאז-וורד בתחום השיפור העצמי", אומרת דובל, "אנשים חושבים שאפשר לשפר אותה באמצעות אפליקציות אימון מוחי בפלאפון ומשחקי מחשב, או באמצעות אימון שלה באופן מסוים, כמו משחק שחמט". גם מדענים לא טומנים ידם בצלחת ומצטרפים לטרנד – תוך ניסיון למצוא במעבדותיהם דרכים לשיפור התפקוד הניהולי בתקווה לשפר את האינטליגנציה. בשל היכרותה האינטימית עם אופן הפעולה של המוח, דובל לא קונה את הניסיונות הללו. "אני כאן לספר לכם שצורת החשיבה הזו על הפעולה המנהלתית היא כולה מוטעית".
הסיבה לכך, לדבריה, היא שהמוח אינו מערכת סגורה שפועלת על פי פרוטוקול אוניברסלי, אלא כזו שמושפעת מאינספור גורמים ובכלל זה מההקשרים השונים שהעולם האמיתי מספק לה. במילים אחרות, התנאים הסטריליים של אפליקציה או מעבדה לא מסוגלים לשחזר את מידת המורכבות של המציאות ולכן האימונים הללו יעילים אך ורק במסגרת הספציפית שבהם הם מתנהלים. "אז אתם יכולים לשלוט באפליקציית התפקוד הניהולי בטלפון שלכם, אבל זה לא יעזור לכם להפסיק למזוג מיץ תפוזים על הדגנים שלכם פעמיים בשבוע".
אילוף כנראה לא יוביל לשיפור כללי בכישורים המנטליים
דובל אוחזת בגישה הפוכה. אם שיפור התפקוד הניהולי הוא משימה עקרה, עדיף להתמקד בתנאים שבהם המוח עובד. "אם אתם באמת רוצים לשפר את התפקודים הניהוליים שלכם בדרך שתהיה משמעותית בחייכם, עליכם להבין כיצד הם מושפעים מההקשר".
כדי להמחיש כיצד עובד התפקוד הניהולי ומדוע אימון מעבדה שלו אינו מספיק, מציגה דובל וידיאו של ניסוי תפקוד ניהולי עם ילדים. בניסוי מאמנים את הילדים להתאים כרטיסיות לקופסאות על פי הצורה. אחרי מספר ניסיונות הילדים יוצרים הרגל ואז הנסיין מבקש מהילדים להחליף את שיטת המיון מצורה לצבע. דובל מסבירה כי ילדים בגיל 3-4 כמעט שאינם מסוגלים לשבור את ההרגל הישן וימשיכו למיין על פי צורה. בווידיאו נראית דוגמה מקסימה לכך, כשהנסיינית מסבירה לילדה פעם אחר פעם למיין על פי צבע, אבל הילדה בשלה, דבקה במה שלמדה קודם. הניסוי מראה כיצד אימון התפקוד הניהולי בתנאי מעבדה אינו ישים בסיטואציות אחרות, אפילו בתוך המעבדה עצמה.
אמנם אצל מבוגרים היכולות הניהוליות גבוהות יותר, אבל החיים המציאותיים גם מורכבים בהרבה משינוי קל בשיטת מיון כרטיסיות. חשבו למשל אילו תמרונים מנטליים וירטואוזיים אדם צריך לעשות ביום עבודה ממוצע. הבה ניקח כדוגמה אחות במיון. עליה לנהל סדר עדיפויות לטיפול בפציינטים על פי פרוטוקול שהיא צריכה לזכור בעל פה, אבל גם על פי גורמים אחרים שמשתנים בזמן אמת. בתוך כך עליה לשמור על יחס נעים לפציינטים, אבל לא חברי מדי, כשעין אחת פקוחה לעבר המנהל שלה, אותו היא רוצה להרשים, ועין שנייה כלפי האחות המתמחה, שעליה היא חייבת להשגיח. את כל הפעולות הביורוקרטיות היא צריכה לתזמן לפני מועד מסוים ובמקביל לתכנן את ארוחת הצהריים שלה, את ארוחת הערב לילדים ובאיזה סופר הכי פחות עמוס בשעה שהיא יוצאת מהעבודה.
היכולת לצלוח יום כזה אינה מובנת מאליה. "הצלחה במצבים של העולם האמיתי", מסבירה דובל, "תלויה בדברים כמו מידת המוטיבציה שלכם ומה העמיתים שלכם עושים. וזה גם תלוי באסטרטגיות שאתם מיישמים כשאתם משתמשים בתפקוד הניהולי במצב מסוים. מה שאני אומרת הוא שההקשר ממש משנה".
כדי להוכיח את השפעת ההקשר מציגה דובל את הגרסה שלה לניסוי המרשמלו המפורסם. בעיקרו הניסוי בא לבחון את יכולת דחיית הסיפוקים של ילדים כשמציעים להם מרשמלו אחד עכשיו או שניים אחר כך, ואז משאירים אותם לבד כדי לראות האם הצליחו להתאפק ולכמה זמן. בניסוי של דובל היא סיפרה לילדים שהם שייכים לקבוצה ואף נתנה להם חולצה בצבע המסמן לאיזו קבוצה הם שייכים. פעם סיפרה להם שהקבוצה שלהם חיכתה למרשמלו והקבוצה השנייה לא, ופעם להיפך. הקבוצות, כמובן, היו פיקטיביות לחלוטין.
כוונו את נסיבות המציאות למשוך אתכם לאן שאתם רוצים
תוצאות הניסוי מאששות את עוצמת ההשפעה של הקשר על תפקוד ניהולי. "מה שמצאתי היה שהילדים שהאמינו שהקבוצה שלהם חיכתה למרשמלו השני היו בעצם בעלי סבירות יותר גבוהה להמתין בעצמם. הם הושפעו מקבוצת העמיתים שלהם, שאותה מעולם לא פגשו". כדי לחזק עוד יותר את המסקנה היא הציגה לילדים תמונות של ילדים וסיפרה להם על כל אחד – האם הוא מעדיף להמתין לדברים או לקבל מיד – ואז שאלה איזה ילד הם מחבבים יותר. התוצאה הלא מפתיעה הייתה שהילדים נטו להתחבר יותר לילדים בעלי מאפיינים של קבוצת האם, שכאמור, רק סיפרו להם סיפור לגביה. "ולא רק זה", היא מוסיפה, "סביר להניח שילדים אלה השתמשו בתפקוד ניהולי כדי לייצר אסטרטגיות שיסייעו להם בהמתנה, כמו לשבת על הידיים או לפנות לכיוון אחר מהמרשמלו או לשיר שיר כדי להסיח את דעתם".
המשמעות של הניסויים הללו היא שההקשר יכול לעשות את ההבדל בין אנשים השווים פחות או יותר ביכולותיהם הקוגניטיביות. יצירת ה'סטינג' הנכון עבור המוח עשויה להיות יעילה בהרבה מאימון זיכרון מקומי. אפשר ליישם זאת בשלל סיטואציות בחיים. דובל מדגימה: "בוא נאמר שאתם רוצים ללמוד ספרדית. אתם יכולים לשנות את ההקשר שלכם ולהקיף את עצמכם באנשים אחרים שגם רוצים ללמוד, ועוד יותר טוב אם האנשים האלה הם גם אנשים שאתם ממש מחבבים. ככה תהיה לכם מוטיבציה גדולה יותר להשתמש בתפקוד הניהולי".
ועדיין, היא מסתייגת ומדגישה, "אני לא רוצה שזה יישמע כאילו ההקשר הוא הכול. פעולה מנהלתית היא ממש מורכבת, והיא מתבססת על מספר רב של גורמים". הרעיון שהיא רוצה להטמיע הוא שיש לנו דרכים נוספות ויעילות לעצב את חיינו, ואלו ישימות במגוון מצבים. את הכישורים המוחיים תמיד כדאי לשפר, אבל כדי להשיג שליטה באופן הפעולה של המוח פשוט יותר להשפיע על הקלט מאשר על העיבוד. לדברי דובל זה מתחיל בהיכרות עם עצמנו, עם ההרגלים וההתנהגויות שלנו ועם המקום שאליו אנו שואפים להגיע. בהתאם לכך נוכל לשנות את הנסיבות כדי לתעל את מערכת הניהול של המוח בכיוון הרצוי.
תמונת כותרת: G.Moon/shutterstock.com
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
יצירתיות מתוכננת מראש – מחקרים הוכיחו כי אנו יכולים לכוון עצמנו לחשיבה חדשנית
האם אתם מתנהלים בקצב החיים האופטימלי עבורכם? ומה אפשר להפיק משינוי מהירות
3 תובנות של מומחה משא ומתן מה-FBI מלמדות כיצד ליצור הסכמה כמעט בכל סיטואציה
עוד מרדיו מהות החיים:
