התיוג של יצירתיות כתכונה של יחידי סגולה עלול להרחיק רבים מהעיסוק בפעילות יצירתית ולחסום את האופנים הרבים שבהם היא יכולה לבוא לידי ביטוי. ואולם, לא רק שיצירתיות היא מאפיין כלל אנושי, היא אף חיונית לשגשוגנו. החדשות הטובות הן שאפשר להסתפק בפעילות פשוטה ומינימלית כדי לגלות כיצד משפיעה חוויית היצירה על האדם.
אחת הדרכים היעילות להכשיל מטרה היא לגרום לה להיתפס מראש כבלתי ריאלית. במידה מסוימת, התרבות שלנו עשתה את העוול הזה לתכונה האנושית שמגיעה תחת הכותרת "יצירתיות". בזמן שהשכל שלנו פיתח את היכולת הזו כהתמחות אנושית מובהקת, אותו שכל גם החליט שמדובר בתכונה בלעדית של יחידי סגולה.
כמו בכל כישור אחר, יש כאלה שפיתחו יכולות גבוהות מאחרים. אבל מכאן ועד תיוג אנשים מסוימים כיצירתיים ואחרים כחסרי יצירתיות המרחק גדול. ומדוע חשוב להתעקש על כך? כי כאשר אדם מסוים תופס עצמו מחוץ לקטגוריית היצירתיות – שהוגדרה די שרירותית, יש להודות – הוא נוטה לחפש את ענייניו במקומות אחרים ולהחמיץ משהו בסיסי ביותר בחוויה האנושית.
להסיר את מחסום הגיל ולהרחיב את ההגדרות
מה שמאפיין את הבעייתיות בהגדרת היצירתיות הוא הגישה של הכול או כלום. לאורך ההיסטוריה קמו בין בני האדם עילויים בתחומם, ששברו את רף מה שנראה אפשרי. זה הוביל אותנו לייחס להם יכולות שאין לאחרים, אבל בפועל זו אותה יכולת, רק מפותחת פי כמה. זה שדה וינצ'י היה גאון לא אומר שאבד הטעם לצייר. הפסנתרן הבריטי ג'יימס רודס מאמין גדול במה שאפשר לכנות 'מיקרו-יצירתיות': עיסוק בפעילות יצירתית המותאם לאדם מן השורה שיצירתיות במובן הנפוץ שלה אינה חלק דומיננטית בחייו. התרומה שלו למאמץ המלחמתי, כפי שמספרת קלמנסי ברטון-היל ב-BBC Future, היא ספר לימוד נגינה על פסנתר שמבטיח לכל אדם, עם או בלי רקע בנגינה, ללמוד לנגן יצירה בסיסית של באך תוך חודשיים.
מאחורי הספר עומד הרעיון שכל אחד יכול להתחיל לנגן בכל גיל. המחסום במקרה הזה כפול. גם ההתרחקות מנגינה 'כי אנחנו לא באמת אנשים יצירתיים' וגם הגיל שכנראה מחזק את המסקנה הראשונה – 'אם לא למדנו עד עכשיו, זה כנראה לא בשבילנו'. מבוגרים רבים חולמים ללמוד נגינה, אבל נמנעים מכך כיוון שהמטרה לא נתפסת כאפשרית. רודס מנסה להפוך את התפיסה ולומר שזה אפשרי מאוד. לשיטתו, היבט נוסף של ההתרחקות מפעילות יצירתית ונגינה בפרט הוא הדגשים התרבותיים של ימינו. "אנו חיים בתקופה של סיפוקים כה מידיים שאנו תמיד מסתכלים מחוץ לעצמנו, ואני חושב שאיבדנו קשר עין עם עשייה למען עצמנו". אבל לדבריו קיימת מגמה של חזרה מחוויות חומריות לחוויות עבור הנפש, שמשקפת את החלל שנפער בצורך היצירתי שלנו.
על פי ברטון, נגינה נמצאה במחקרים כבעלת אפקט של מעיין הנעורים עבור המוח, אבל עבור הנפש היא לא שונה מפעילויות יצירתיות אחרות. ולמעשה, הספקטרום היצירתי חורג הרבה מעבר לגבולות מקצועות האומנות הקלסיים. הגדרה מצומצמת זו חוטאת למשמעות האמיתית של יצירתיות. מת'יו טיילור, העומד בראש החברה הבריטית המלכותית לאומנויות, עוזר לנו להגדיר מחדש מהם חיים יצירתיים וכיצד הם משפיעים עלינו. התמה המרכזית – לא חייבים לעסוק באומנות, כתיבה, קריאייטיב, עיצוב או כל מקצוע דומה כדי להביא לידי ביטוי את היצירתיות. ופרנסה לא חייבת להיות המוטיבציה הבלעדית לכך.
טיילור מאמין שזכינו לחיות בתקופה שבה הבשילו התנאים עבור כל אחד לחיות חיים יצירתיים. שילוב של ביקוש גבוה לתוצרים וטכנולוגיית הפצה זמינה, מהירה וזולה מאפשר לכולנו להביא לעולם את התרומה היצירתית שלנו בכל תחום שאפשר להעלות על הדעת, וכאמור, גם אם זה ברמת המיקרו. "אנשים שומעים את המילה יצירתי וחושבים 'זה קשור לאומנות, תרבות או המצאות. אין לי כישרון לזה'", הוא אומר. אבל לדבריו אפשר להביט על יצירתיות בדרך אחרת: "הכוח לפעול". כלומר, "לכל אחד יש את הכישורים, הביטחון וההזדמנות להפוך את הרעיונות שלו למציאות, בין אם הרעיון הזה הוא מופע, מוצר, שירות, עסק, אפילו תנועה חברתית".
אנחנו כבר רואים את התנועה הזו מול עינינו, אבל לא בטוח שאנו מזהים אותה עם הכמיהה לחוויה יצירתית. כל פוסט בישול שמישהו או מישהי מעלים, כל תמונה מעוצבת, כל סטטוס מתוחכם, כל פרסום על תיקון ביתי סטייל עשה זאת בעצמך – כל אלה ועוד רבים וטובים נכללים בגל היצירתי האנושי שהאינטרנט דוחף קדימה בתנופה אדירה.
לנהייה אחר פעילות יצירתית יש שני פנים – אישי וחברתי. טיילור מדגיש את השני. האינטרנט אינו קריטי לפעולת היצירה עצמה כמו שהוא קריטי לשיתוף וחשיפה. טיילור מאמין שהפלטפורמה הזו תסייע, וכבר מסייעת, לאנושות להתמודד עם אתגרים גדולים. הוא מעודד כל אחד מאיתנו ליצור, שוב – בהגדרה הרחבה של המילה – כדי לקחת חלק בסיעור המוחין הגלובלי שהטכנולוגיה מאפשרת.
פעולה יצירתית זעירה ואינטימית שווה עולם ומלואו
נכון, לא הכול סוגה עילית. לא כל סטטוס הוא ברמה של דוסטוייבסקי, ולא כל סיר חריימה שווה כוכב מישלן. כאן עולה חשיבות הפן האישי של יצירתיות, שנעשית לא לשם פתרון בעיות, אלא כפי שהסופר קורט וונגוט ניסח בצורה מבריקה, עבור "צמיחתה של הנפש". על פי האתר Letters of Note, בשנת 2006 מורה לאנגלית בתיכון אמריקאי הטילה על תלמידיה משימה שנועדה לבחון את כושר השכנוע שלהם: לכתוב הזמנה לסופר האהוב עליהם ולשכנע אותו לבקר בבית ספרם. מבין כל הסופרים שנבחרו על ידי התלמידים, וונגוט היה היחיד שהשיב.
מפאת מצבו הגופני לא יכול היה להופיע בציבור. במקום זה הוא שלח להם מכתב ובו ציין מה היה אומר לו היה מגיע. "התנסו בכל אומנות – נגינה, זמרה, ריקוד, משחק, איור, ציור, פיסול, שירה, כתיבה, חיבור, כתיבה עיתונאית, לא משנה כמה טוב או רע, לא כדי להרוויח כסף ותהילה, אלא כדי לחוות התהוות, כדי לגלות מה שבתוככם, כדי להצמיח את נפשכם".
הוא ממשיך וקורא לתלמידים להתחיל עכשיו ולהמשיך לשארית חייהם; פעולות יומיומיות מיניאטוריות כמו לשיר במקלחת, לשרבט ציורים על דף או לצייר פרצופים בפירה שבצלחת. לסיום הוא מטיל עליהם משימה ובהומור מביע את תקוותו ש"גברת לוקווד [המורה] תכשיל אתכם אם לא תעשו זאת". המשימה היא כתיבת שיר בן 6 שורות בכל נושא. הכללים הם: הוא צריך להיות בחריזה, על התלמידים לעשות אותו הכי טוב שהם יכולים, אסור להם לספר לאיש מה הם עושים, לא להראות לאיש את השיר ולא לדקלם אותו בפני איש, "אפילו לא בפני החברה, ההורים או גברת לוקווד". לאחר השלמת השיר, דורש וונגוט, "קרעו אותו לחלקים קטנטנים והיפטרו מהם בפחי אשפה שונים ומרוחקים זה מזה".
הרציונל של המשימה, כאמור, הוא עצם ההתנסות ביצירה. כדברי וונגוט, "אתם תחוו התהוות, תלמדו הרבה יותר על מה שבתוככם ותצמיחו את נפשכם". במילים אלה מצליח הסופר, שנפטר כשנה לאחר מכתב זה, לתאר את מהות החוויה האנושית שהיא תוצאת העיסוק היצירתי. קטנה ופרטית ככל שתהיה, בכל פעם שאנו עושים פעולה של חידוש בעולם, היא מחייבת חידוש גם בתוכנו ובכך מהווה הלכה למעשה את אבני הבניין של הרוח האנושית.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
החירות להפוך לאדם שאנו שואפים להיות מתחילה בנכונות להתבגר ולקחת אחריות
שומר החניון שכותב יצירות מופת ספרותיות מלמד את קסם ההתפעלות מהדברים הפשוטים
ההבדל בין 'יפה' ל'נשגב' – וכיצד הוא מסביר את תחושת ההתמזגות עם הטבע והיקום
עוד מרדיו מהות החיים:
זום אאוט: שרי אריסון בשיחות שמעניקות פרספקטיבה ייחודית ממעוף הציפור על ענייני השעה
