תבניות הדיבור שלנו מחזיקות עוצמה רבה, אך לעיתים, מילים שהורגלנו בהן אינן מאפשרות להביא את הכוח הזה לידי ביטוי. ואולם, די בשינוי קטן בשימוש במילים כדי לייצר מציאות חיצונית ופנימית שתואמת בצורה מדויקת יותר את שאיפותינו ומטרותינו.
הנה סוד גלוי שלא מופץ מספיק ברבים – לא כל שינוי הרגלים חייב לבוא עם דם ויזע. מסתבר כי לצד הדפוסים הכבדים כמו תזונה, כושר, גישה לחיים וכדומה, שינוי הרגלי הניסוח הוא בונוס קליל שקיבלנו ומעט נדחק הצידה. זה לא דורש מאמץ פיזי או מנטלי, לא אפליקציות ולא מאמנים אישיים. רק היכרות עם מילים. להלן 3 דוגמאות לאופן שבו בחירה שונה של מילים יכולה לחולל להשפיע בצורה מרחיקת לכת עלינו ועל הסובבים אותנו. הדוגמאות מראות כיצד ניתן לפרוץ חומות שתוקעות אותנו ובכך לשחרר לא רק את התקשורת שלנו, אלא היבטים שונים בחיים שלנו.
1. כדי לפתוח אנשים לשתף מידע מהימן – החליפו 'משוב' ב-'עצה'
מה גורם לאנשים לשמור את דעתם לעצמם, אפילו כשמבקשים מהם במפורש להשמיע אותה? כשמדובר במנהל, מרצה או כל דמות אחרת בעמדת סמכות שמבקשים משוב, ייתכן שאנשים יעדיפו לשתוק מאשר להציב עצמם במה שיכולה להיתפס כעמדת מנוגדת. במקרים אחרים, נניח בין חברים, בני משפחה או קולגות, הסיבה עשויה להיות חשש מפגיעה ברגשות. כך או אחרת, כשמישהו מבקש משוב, או ביקורת על משהו שעשה, לא תמיד אנשים נעמדים בתור כדי לומר את דבריהם.
פתרון חכם ופשוט מספקת קלייר ליו במגזין Signal v. Noise. היא מספרת על מנהלת שנהגה לבקש משוב אחרי כל ישיבה, ולקבל בתגובה "קולות צרצרים", כדבריה. באחת הישיבות החליטה לנסות טקטיקה אחרת ושאלה אם למישהו יש עצה. באותו רגע, כותבת ליו, נפתחו שערי שמיים והמשתתפים שטפו אותה בדעותיהם. "המילה 'משוב' נושאת עימה מטען רב", היא מסבירה, "לחלק היא מתקשרת אוטומטית ל'ביקורת' או למשהו שלילי. היא עלולה להיתפס מאיימת ורשמית".
לעומת זאת, המילה 'עצה' היא מזמינה, בלתי מחייבת ומפילה מחיצות. מדוע? "כשאתה מבקש ממישהו עצה", מסבירה ליו, "אתה מאותת שלאדם אחר יש מומחיות וידע שאתה מעריך ומוצא בהם עניין". זה משחק קצת על תחושת הנחיצות של האנשים ומספק להם תחושת משמעות וחשיבות.
2. כדי לאפשר אופק עתידי – החליפו 'לא יודע' ב-'אנסה לברר'
יש דברים שאנחנו לא יודעים. מה לעשות, זאת המציאות. אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולים לדעת אותם. כשאנו נשאלים לגבי מידע שאינו נמצא ברשותנו, אנו נוטים לתאר את הסטטוס הנוכחי – אנחנו לא יודעים. התשובה הזו מתארת למאזין דרך ללא מוצא ומכניסה אותו למתח. או שהוא צריך לדרוש מכם ללכת לחפש תשובה, או שהוא צריך לחפש אותה בעצמו במקום אחר.
א'נסה לברר' שולח מסר שאנו חרוצים, יודעים לעבוד בצוות ומגויסים למטרה.
קאט בוגארד מציעה ב-Business Insider דרך פשוטה לעקוף את הדרך ללא מוצא. במקום לדבר על המצב הנוכחי אפשר להסיט את התשובה לעתיד. וכך, 'אנסה לברר' או 'אני צריך לבדוק' גורמים לאדם שמולנו לראות דרך פתוחה. אמנם מעט יותר ארוכה, אבל לפחות לא רחוב חסום. בנוסף, זה מראה שאנו לוקחים יוזמה, מתאמצים ורוצים לעזור, או למלא את תפקידנו.
במידה והאופציה הזו לא רלוונטית לשאלה, בוגארד מציעה חלופות נוספות. למשל, 'יש לי שאלה זהה' – משפט שמציע הזדהות, לאו דווקא רגשית אלא יותר מעשית, ומזמין חיפוש משותף או הצטרפות למאמץ. אפשרות נוספת להימנע מ'לא יודע' היא 'ההשערה שלי היא'. כך אנו מעבירים את המסר שהמידע אינו ברשותנו, אבל שאנו מנסים לעזור על סמך רקע, ניסיון עבר, היכרות עם מקרים דומים, חיבור נסיבות או כל סוג אחר של מידע. ולבסוף, אם אנו לא יודעים, אפשר לומר 'למה שלא נשאל את…?' ולמעשה נספק לאדם פתרון במיקור חוץ.
3. כדי להתמקד בפעולת הסיוע במקום בצורך בעזרה – החליפו 'סליחה' ב-'תודה'
את הרעיון הזה ראוי להתחיל בסיפור שמביאה היילי נחמן במגזין Man Repeller, סיפור שכולנו יכולים להזדהות איתו, מיציאה משותפת ועד שולחן ליל הסדר. נחמן מתארת ארוחת ערב עם חברים בבר צפוף, כשלפתע אחת הנוכחות מצהירה כי ידיד שלה מצטרף. "הצד הלחוץ שבי, שאני עובדת קשה להסתיר, נכנס לפאניקה שקטה", היא מספרת, "איפה הוא ישב? האם המלצרים יכעסו?" עם פתיחה כזו, מובן מאליו שהיא זו שתתבקש לפנות את מושבה הנוח לטובת המקום הגרוע ביותר לצד השולחן, כדי שהידיד יוכל לשבת ליד האדם היחיד שהוא מכיר.
החברה, שידעה היטב כי הקריבה את חברתה בשינמוך המקום, התנצלה פעם אחר פעם, ונחמן השיבה לה – "בקול שתי אוקטבות מעל כנות" – כי הכול בסדר, עד שזו התרצתה. למחרת, כשהרהרה עמוקות באירוע, הגיעה למסקנה כי "האינטראקציה נועדה לפטור את החברה מאשמה במקום להכיר בטובה שעשיתי לה".
אולי מפני שמדובר בניו-יורק זה נראה כמו קטע שנלקח מסיינפלד: רגע קטן וחסר חשיבות שמנופח בצורה קומית לממדי משבר וטרגדיה. הסיפור מעביר את הרעיון בצורה מדויקת ומשעשעת, אבל הדוגמה היא רק תפאורה. מסתתר פה עיקרון קריטי לדרך שבה אנו ניגשים לעולם. האם אנחנו מעלים על נס את מי שעזר לנו, או מנסים להשקיט את המצפון בגלל שהיינו זקוקים לעזרה? נחמן מציגה דוגמאות נוספות: "סליחה על האיחור יכול להיות גם 'תודה על ההמתנה'; סליחה על הוצאת הקיטור יכול להיות גם 'תודה על ההקשבה'". האפשרויות קיימות בשפע, כל אחד ועולמות התוכן שלו. הנקודה היא להמיר את תשומת הלב מהחוסר או הצורך, למענה ולסיפוק.
תמונת כותרת: Vintagepix / Shutterstock.com
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
3 תובנות של מומחה משא ומתן מה-FBI מלמדות כיצד ליצור הסכמה כמעט בכל סיטואציה
גלגוליה של שפה – כמה תוכלו להתרחק מהבית ועדיין אנשים יבינו אתכם?
4 כללים לא רשמיים שאנו מרגישים מחויבים אליהם – אך שווים בדיקה מחודשת
עוד מרדיו מהות החיים:
