אופטימיות יכולה להשפיע משמעותית על המציאות שלנו, אבל לא בהכרח בדרך הקלסית שעליה אנו חושבים. חוקרת המוח פרופסור טלי שרוט מסבירה בהרצאת TED כי האופטימיות שלנו סלקטיבית וכי השפעתה יכולה להיות גם שלילית. לדבריה, מודעות להטיה יכולה לשמור אותנו בצד הבטוח שלה.
מה כבר יכול להיות רע בגישה אופטימית לחיים? אחת המנטרות החזקות שרצות היום היא שאין לנו שליטה על המציאות, אבל יש לנו שליטה על התגובה שלנו אליה. ואם המציאות הזאת טרם התרחשה, איזו סיבה יש להיות פסימיים לגביה? ובכן, מכיוון שמדובר במוח שלנו שמייצר את כל המחשבות הללו, התמונה מורכבת יותר ממנטרה.
פרופסור לחקר המוח טלי שרוט חושפת בפנינו חלק מהתסבוכת בהרצאת TED. לדבריה, אופטימיות היא גישה שמובילה להצלחה ואושר, אך עלולה גם להוות סכנה אסטרטגית ואפילו להביא אותנו לסכנת חיים. מצד שני, פיתוח ציפיות נמוכות נחשב לאסטרטגיה שמובילה להפתעות משמחות, אך מחקרים קשרו אותה לכישלונות וחוסר צמיחה. כיצד מנווטים במבוך הזה?
שרוט מסבירה על בסיס מחקרים כי ככל הנראה המתכון האידאלי הוא סוג של אופטימיות זהירה. כלומר, גישה חיובית, אבל לא הרפתקנית; שמירה על תקווה, אבל לא שאננות. מה זה אומר בפועל וכיצד ליישם בחיים? שרוט משרטטת אסטרטגיה פרקטית אפשרית ומסבירה כיצד לעשות את האיזון האקרובטי בין אופטימיות לזהירות בהחלטות החשובות בחיים.
לנו זה לא יקרה, לאחרים – ועוד איך
במעבדתה בקולג' האוניברסיטאי בלונדון פרופסור טלי שרוט חוקרת את התופעה שגורמת לנו להיות אופטימיים בצורה חריגה ביחס למצבנו. כ-80% מהאוכלוסייה נוטים להתעלם מכל סטטיסטיקה ריאלית כאשר הם נדרשים להעריך את סיכוייהם וסיכוניהם, ומציירים לעצמם עתיד ורוד. היא מכנה את התופעה "הטיית האופטימיות". זה נוגע כמעט בכל תחום שנחשוב עליו; שרוט מביאה דוגמאות שהולכות מניבוי מצב בריאותי ועד למידת הכישרון של ילדינו. כשזה נוגע לחיים הפרטיים, אצל רובנו התקווה מנצחת את המספרים המציאותיים.
באופן מוזר, ההטיה הזאת מתפוגגת ברגע שאנו יוצאים את מפתן דלתנו. "אנחנו לא אופטימיים לגבי הבחור שיושב לידנו, ואנחנו אפילו די פסימיים לגבי גורל האזרחים והמדינה שבה אנחנו חיים", היא אומרת, "אולם אופטימיות פרטית בנוגע לעתיד שלנו בעינה עומדת". לדבריה, זו לא אמונה מאגית בגורל, אלא משהו שנובע מהרגשה "שיש לנו את הכח לגרום לדברים להסתדר". כלומר, אולי אנחנו אופטימיים לגבי עצמנו כי אנחנו חווים מידה כלשהי של שליטה בחיינו ואילו כל מה שמחוץ לנו נתפס כנתון לחסדי הגורל. אם אין לנו השפעה על זה, כנראה שזה לא יכול להתפתח טוב. מדובר כמובן בהטיה שכרוכה בביטול היבטים רציונליים של המחשבה, שכן אנו מתעלמים מכוח ההשפעה של הגורמים שלהם קורים הדברים.
אבל לא זו הנקודה העיקרית של שרוט שכן מדובר במצב נתון, תופעה גורפת על פני תרבויות ועמים. מה שיותר חשוב לה הוא השאלה האם הטיית האופטימית טובה לנו או לא – וכיצד לגשת אליה ביחס לתשובה המתקבלת. כמו בכל שאלה של כן ולא, תשובות ונימוקים אפשר למצוא לשני הצדדים. שרוט מציגה את שניהם, אבל מנסה להכריע על בסיס ניסויים מדעיים. הטוענים נגד הטיית האופטימיות אומרים כי "הסוד לאושר הוא ציפיות נמוכות. אני חושבת שההיגיון מאחורי זה הוא בערך כך: אם לא נצפה לגדולות […] לא נתאכזב כשהדברים האלה לא יקרו. ואם לא נתאכזב כשדברים טובים לא קורים לנו ונופתע כאשר הם כן קורים, נהיה מאושרים".
כל המקדים, הרי זה משובח
ומה אומרים המחקרים? שרוט מציגה 3 סיבות שמפריכות את תיאוריית הציפיות הנמוכות, למרות הלוגיקה היציבה שעומדת תחתיה. "הראשונה, יקרה מה שיקרה, בין אם אתה מצליח או נכשל, אנשים עם ציפיות גבוהות תמיד מרגישים טוב יותר, מכיוון שהתחושה שלנו כשזורקים אותנו או כשאנחנו זוכים בפרס 'עובד החודש' תלויה בפרשנות שלנו לאירוע". מחקרים שנערכו בקרב סטודנטים מצאו כי אלה עם הציפיות הגבוהות ייחסו הצלחות במבחנים לכישוריהם ואילו את הכישלונות לגורמים חיצוניים ואקראיים. לעומתם, סטודנטים עם ציפיות נמוכות ייחסו הצלחות ליד המקרה ואל כישלונות התייחסו כנובעים מיכולותיהם. כפועל יוצא, אנשים בעלי ציפיות גבוהות – אופטימיים – מווסתים את פירוש המציאות בצורה שמשרתת את הרווחה הנפשית שלהם.
"דבר שני, לא משנה מה התוצאה, הציפייה עצמה עושה אותנו מאושרים". ניסוי שבדק המתנה לעומת סיפוק מיידי מצא כי לעיתים קרובות אנשים יעדיפו להמתין פרק זמן בינוני לפני קבלת דבר מה רצוי, כיוון שהתקופה הזו מאפשרת להם הנאה עקיפה מהדבר עצמו. הם יכולים לחשוב עליו, לדמיין איך ישתמשו בו, כיצד ישרת אותם וכן הלאה. סיפוק מיידי, לעומת זאת, נעלם כלעומת שבא. כלומר, ציפיות גבוהות או ציפיות לאירועים משמחים בעתיד הופכות אותנו מאושרים בתקופה שלפני התרחשותם.
שרוט מדגימה עם מקרה נוסף שנוגע בעצב חשוף של רובנו – סוף השבוע. כשאנשים נשאלו איזה יום הם מעדיפים, הם לא דיברו על יום החופש בסוף השבוע, אלא על יום לפני, שבו חלקם עובדים. הסיבה לכך היא "שהוא נושא עימו את הציפייה לסוף השבוע ולתוכניות שיש לנו", מסבירה שרוט. "ביום ראשון [אצלנו, שבת], הדבר היחיד שיש לצפות לו הוא שבוע עבודה". שביזות יום א' היא תופעה שמתחילה לפני היום המדובר. לראיה, האמרה הידועה לשמצה 'לכל שבת יש מוצאי שבת'.
הדרך השלישית שבה אופטימיות מביסה את תיאוריית הציפיות הנמוכות היא עיקרון הנבואה שמגשימה את עצמה. "האופן שבו אנחנו מצפים שהעולם יהיה משנה את האופן שבו אנחנו תופסים אותו. אולם זה משנה גם את המציאות האובייקטיבית", מסבירה שרוט. "ניסויים מבוקרים הראו כי אופטימיות לא רק מקושרת להצלחה, אלא היא מובילה להצלחה". היא מסבירה שזה כנראה קשור לרמות נמוכות יותר של מתח וחרדה.
מקרה נדיר שבו אפשר לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה
אז ציפיות נמוכות הן לא הדרך היעילה ביותר לגשת לחיים, אבל מבחינת חיזוי, היא כנראה מעט יותר מדויקת מהטיית האופטימיות. למעשה, אומרת שרוט, "לאנשים עם דיכאון מתון אין את ההטיה הזו כשהם מסתכלים לעתיד. הם ריאליסטיים יותר מאנשים בריאים". ומה שעוד יותר הפתיע את שרוט הוא שהתבדות הציפיות של אנשים לא מפזרת את עננת האופטימיות שמסתירה מהם את העתיד המציאותי יותר. גם אם אנחנו חווים כישלונות בחיזוי התפתחויות חיוביות, מנגנון האופטימיות נשאר עקבי. אם לא די בכך, בניסויים שערכה גילתה שאנשים משנים את ציפיותיהם ביחס למידע עובדתי, בתנאי שהמידע הזה מציג תפנית חיובית מבחינתם. אם המידע החדש מייצג אפשרות שלילית, רבים מתחפרים בעמדותיהם האופטימיות גם לאור העובדות. "המשמעות היא שסימני אזהרה כגון אלו הם בעלי השפעה מוגבלת. כן, העישון הורג, אבל בעיקר מישהו אחר".
הטיית האופטימיות, כפי שהבטחנו, היא עניין מורכב שאינו נופל לקטגוריה דיכוטומית של טוב ורע. היא אמנם מסייעת לרווחה הנפשית ולהישגים שלנו, אבל יכולה גם לשבש את שיקול דעתנו. "קחו לדוגמה את הדוא"ל שקיבלתי מכבאי, כאן בקליפורניה", אומרת שרוט, "כתוב בו: חקירות מקרי מוות בקרב כבאים כוללות לעיתים קרובות את המשפט 'לא חשבנו שהשריפה תגרום לנזקים כאלו', אפילו כשכל המידע הזמין היה בנמצא כדי לבצע החלטה נכונה". קחו את זה לחיים האישיים – רכישת נכס, פתיחת עסק, תכנון תקציב לפרויקט, מציאת בן זוג או חבירה לשותף. אם האופטימיות מעוורת אותנו מקריאת המציאות, אנו לוקחים על עצמנו סיכון גדול.
הנוסחה המבוקשת, בטח ניחשתם, היא לתפוס מקום טוב באמצע. "מה שבאמת היינו רוצים לעשות הוא להגן על עצמנו מסכנות האופטימיות, אולם להישאר בעלי תקווה". הדרך לעשות זאת, מסבירה שרוט, היא ידע. "אנחנו לא נולדים עם הבנה שלמה של ההטיות שבנו. אלו זקוקות להבהרה באמצעות מחקר מדעי. החדשות הטובות הן שהמודעות להטיית האופטימיות לא מונעת מאיתנו את האשליה". במילים אחרות, הידיעה שאופטימיות היא גורם שיכול להטות את ההחלטות שלנו לכיווני סיכון עוזרת לנו להתכונן טוב יותר, לפתח ערנות ולגשת להחלטות חשובות בעיניים פקוחות ועם אוזניים זקופות. במקרה הזה, הטבע שיחק לטובתנו ומאפשר לפירות האופטימיות להישאר בשלים ועסיסיים גם כשאנו מכירים בהיבט המטעה של החשיבה האופטימית.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
6 פילוסופים פסימיים שיהפכו אתכם יותר מאושרים
ענווה אינטלקטואלית – ההרגל שמבטיח שאף פעם לא נפסיק להתפתח
ההרצאה השבועית של TED: סיבות חשובות לאופטימיות ביחס לעתיד הכלכלי של המין האנושי
עוד מרדיו מהות החיים:
