5 סיפורי בריאה של תרבויות שונות מעניקים לנו הצצה אל תפיסות מגוונות של יצירה. מה בריאת העולם יכולה ללמד אותנו על מהות היצירה, על מערכת היחסים שבין סדר ואי-סדר ועל חשיבות החורבן עבור ההתפתחות?
בריאת העולם הוא תהליך שמעסיק את כלל התרבויות האנושיות. כולם מבקשים לדעת כיצד הכול התחיל: כיצד נוצר היקום וכיצד התגבש הפלא הזה שנקרא 'חיים'? המדע מבקש לספק תשובה מוכחת המתבססת על חוקים פיזיקליים והסתברויות, ואילו מערכות אמונה שונות מגלגלות מפה לאוזן סיפורים בני אלפי שנים הטומנים בחובם תובנות שונות בנוגע ליצירה. האם הכאוס הוא חומר הבסיס ליצירה או אלמנט מפריע? האם גדולתה של יצירה טמונה ביכולתה להישאר קיימת וחיונית במשך שנים על גבי שנים או ביכולתה להתפרק ולהיוולד מחדש שוב ושוב?
5 סיפורי בריאה, כפי שמתוארים על ידי מיתולוגיות שונות, מעניקים לנו זווית הסתכלות מעניינת על תהליך היצירה כשלעצמו:
1. המיתולוגיה היוונית
על פי כתבתה של הבלשנית נ.ס. גייל שפורסמה במגזין Thought Co., סיפור הבריאה היווני מתחיל בארוס, אל האהבה, היוצר את השמיים ואת הארץ וגורם להם להתאהב. במילים אחרות, תהליך היצירה כולו מונע מתוך אהבה ונשמר באמצעותה. האם זו האהבה שמאפשרת יצירת יש מאין? יצירת חיים במקום שבו הם עדיין לא קיימים? והאם השמיים והארץ הינם יצירות נפרדות בעלות זיקה זו לזו או חלקים של אותה יצירה הקשורים ותלויים זה בזה?
2. המיתולוגיה המצרית
בסיפור הבריאה המצרי, ממשיכה גייל, אטום, אל שמגדרו זכרי ונקבי כאחד, יוצר סדר בכאוס. סדר זה הוא העולם כפי שאנו מכירים אותו. האם הבלגן הוא הנגטיב של העולם או של היצירה? האם הזזת החומר הקיים לכדי סדר חדש – הוא הוא תהליך היצירה? "להזיז דברים ממקום למקום, זה כל מה שהמין האנושי יכול לעשות", אמר פעם הנוירופיזיולוג צ'ארלס שרינגטון. ובכן, האם אמירתו מתחברת לערכים הנחבאים בסיפור הבריאה המצרי? האם, בניגוד לסיפור היווני שבו נדמה כי את השמיים והארץ יוצר ארוס מתוך האין, כל החומרים כבר קיימים וסדר חדש, כזה שיאפשר תפקוד שונה, הוא מהות היצירה?
3. המיתולוגיה הרומית
בסיפור זה, הממשיך את קו המחשבה המצרי אם כי בצירוף טוויסט קטן, הכאוס הוא אל בכבודו ובעצמו. הוא איננו אובייקט שיש לקרוא לסדר, אלא ישות רבת משמעות היוצרת בעצמה את העולם. כפי שכותבת גייל, הכאוס בורא את גאיה – הארץ, ואת אורנוס – השמיים, ומשם הסיפור מתגלגל הלאה ליצירת העולם כולו. בהשראת סיפור זה (ואולי אין זו אמירה הסותרת את קודמותיה), כמה חיוני תפקידו של הבלגן בתהליך היצירה? האם כדאי להשליט בו סדר ולמגרו עד תום, או שמא נוכחותו התמידית מאפשרת ליצירה להמשיך ולהתקיים?
4. המיתולוגיה ההודית
בבלוג All About Hinduism, כותבת אנוראדה, ילידת הודו החוקרת את אותה מסורת בת למעלה מ-5000 שנה, על סיפור הבריאה ההודי. בשונה מהתרבויות הקודמות, כאן מדובר במשולש דינאמי וחזרתי המתבסס על שלוש דמויות מפתח: ברהאמה, וישנו ושיווה. ברהאמה יוצר את העולם, וישנו מתחזק ומשמר אותו ושיווה הורס אותו כך שברהאמה יוכל ליצור אותו מחדש. במיתולוגיה ההודית, הדגש בנוגע לתהליך היצירה הוא דווקא על היותה זמנית ומתחדשת. סיפור זה מעודד אי-היקשרות לתוצר ומקום של כבוד לחורבן המאפשר את הצמיחה המחודשת, להרס המאפשר לחשב מסלול מחדש ולהתפתח מתהליך היצירה בכל פעם בצורה קצת אחרת.
5. המיתולוגיה האפריקאית
במאמר שפרסם דניאל אפל במגזין Ultraculture הוא מתאר את תהליך הבריאה על פי תושבי ממלכת קובה ששגשגה במרכז אפריקה של המאות ה-17 עד ה-19. לדבריהם, האל הראשון מבומבו חי לנוחיותו בתוך חשיכה ומים עד שבאיזשהו שלב הוא חש כאב עצום תוקף אותו במפתיע. אותו כאב גרם לו להקיא את השמש, אשר אידתה את המים – ובכך חשפה את הקרקע ויצרה עננים. מבומבו חש טוב יותר וחשב שהבעיה חלפה, אך זמן מה לאחר מכן שוב חש חולה והקיא את החיות. ובכן, לעומת המיתולוגיה היוונית הקושרת בין תהליך היצירה לאהבה, במיתולוגיה האפריקאית הוא דווקא כרוך בכאב. מעין דחף בלתי נשלט התוקף את היוצר, ובתסכול ומחושים, הוא מוציא מתוך עצמו את התוצר החדש.
תמונת כותרת: ravipinisetti on Unsplash
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
בלי ששמנו לב – מה מתחולל בתוכנו כשאנו נתקלים בסיפור מרתק?
האם אנחנו נשמה עם גוף או גוף עם נשמה? 5 דילמות לגבי החיים – לאיזו גישה אתם מתחברים?
פרופסור משה בר מראיין את השף אייל שני – איך לתחזק קרקע פורייה לרעיונות יצירתיים?
עוד מרדיו מהות החיים:
