זה כלב ים על אופנוע או פרצוף של ליצן עצוב? אולי אישה שמביטה במראה? מבחן כתמי הדיו של רורשאך יכול לעורר תגובות מגוונות, מרציניות לחלוטין ועד קומיות ומזלזלות. כך או כך, כלי האבחון הפסיכולוגי הססגוני הפך לסימבול תרבותי. ועדיין, הוא גם מהשנויים ביותר במחלוקת. מה אמת ומה בדיה ביחס למבחן רורשאך – האם, כיצד ומה הוא יכול לגלות על האישיות שלנו?
אומרים על אומנות מופשטת שהיא יכולה לספר על הצופה לפחות כמו שהיא מספרת על האומן. יצירה אבסטרקטית, שהמשמעות בה מעומעמת, מצריכה פרשנות של המתבונן, והתוכן שהוא יוצק לתוכה מלמד משהו על עולמו הפנימי. בשנת 1921 הפך הפסיכיאטר השווייצרי הרמן רורשאך את העיקרון הפשוט הזה לכלי אבחון פסיכולוגי: סדרת ציורים מופשטים וסימטריים שנועדו להציף מידע פסיכולוגי על המתבונן בהם. לאור הייחודיות שלו קיבל מבחן רורשאך מעמד תרבותי-פופולרי שאף מבחן פסיכולוגי לא התקרב אליו. במקביל, בספרה המקצועית הוא זכה לקיתונות של ביקורת.
האם באמת מדובר בלא יותר מקוריוז שנראה חדשני בראשית המאה ה-20 ומהר מאוד התברר כחסר מהימנות, או שאחרי הכול יש משהו בכתמים האלה שיכול להוציא מים מסלע? הסופר והמתרגם דמיון סירלס פרסם בשנת 2017 ביוגרפיה על חייו של רורשאך ובה התחקה אחר מחקריו וממצאיהם. ועל אף שהפסיכיאטר המפורסם הלך לעולמו בטרם השלים את עבודתו, נראה כי חזרה למקורות עדיין יכולה להבהיר את מה שידוע לנו על המבחן.
באנימציה של TEDEd מביא סירלס את סיפורם של כתמי הדיו המפורסמים ושל ממציאם. הוא מפריד בין מיתוסים למציאות ומסביר כי למרות הביקורות והתדמית הכמעט גימיקית של המבחן, הוא עדיין משמש פסיכולוגים שכן מאחורי הציורים עומדת שיטה מחוכמת, שמצליחה לתרגם פרשנות אומנותית ותפיסה חושית – לסטטיסטיקה. לטענתו, המבחן אמנם לא יכול לפצח את האישיות שלנו – אף מבחן לא יכול לעשות זאת – אך בהחלט יש בכוחו לספק מידע רב ערך על עצמנו.
אנשים החלו לפענח את הציורים באותם דפוסים
מבחן רורשאך מורכב מעשרה כרטיסים קבועים שעל גביהם ציורים, חלקם בגוני שחור לבן וחלקם צבעוניים. הכרטיסים מוצגים לנבדק והמטפל מבצע הערכה על בסיס מפתחות שונים: חלקם נוגעים בתוכן דברי הנבדק ומבוססים על פסיכואנליזה, ואחרים סיסטמתיים יותר ומבוססים על מחקרי קוגניציה ותפיסה. עד 1983 היו הציורים עצמם חסויים ורק בשנה זו הוצגו לציבור. יחד עם זאת, כל מידע שקשור בהם ובמטופלים נתון לחיסיון. אחת הסיבות, על פי סירלס, היא ש"נאמר כי התמונות המסתוריות חשפו את צורת החשיבה של האדם".
מהי בכלל צורת חשיבה של אדם? האם ניתן לפשט את החשיבה שלנו כך שמבחן יוכל לסכם אותה? השאיפה הזו יומרנית למדי, ואכן לא זו הייתה כוונת המשורר, הרמן רורשאך. הפסיכיאטר השווייצרי פיתח את הכלי כדי לתת מענה לשאלה קצת יותר ספציפית שסקרנה אותו. "כאומן חובב, הרמן היה מוקסם מהדרך שבה תפיסה ויזואלית משתנה בין אדם לאדם. הוא לקח את הסקרנות שלו לבית הספר לרפואה, שם למד שכל החושים שלנו מחוברים באופן עמוק. הוא למד איך תהליך התפיסה שלנו לא רק רושם קלט חושי, אלא גם משנה אותו".
מחקרו בתפיסה צורנית החל לקרום עור וגידים בבית החולים למחלות נפש. כמו בכל כלי אבחון פסיכולוגי, למקרה בודד אין כל משמעות שניתן להסיק ממנה מסקנות משמעותיות. במטרה לפתח בסיס נתונים סטטיסטי, "רורשאך החל לבחון מאות אנשים בריאים וחולים פסיכיאטריים עם אותן שאלות". הוא גילה שלגבי מספר ציורים, קיימים דפוסי פרשנות משותפים בקרב אנשים בעלי מאפיינים דומים, וכן בקרב חולים באותן מחלות. זה הוביל אותו למסקנה כי צורות מסוימות יכולות לשמש צוהר לאופן הפעולה של התפיסה הוויזואלית, ולאינטראקציות השונות שמתקיימות בינה ובין סגנונות אישיות, בעיות נפשיות ועוד.
זה לא ה"מה?" – זה ה"איך?"
לאחר שאסף מספיק נתונים, הצליח רורשאך לסנן מתוך כתמי הדיו 10 ציורים שהובילו להבדלה המובהקת ביותר בין קבוצות. בניגוד למה שעשויה להיות הדעה הרווחת, ניתוח התוצאות לא התמקד בתשובות של הנבדקים לשאלה "כמו מה זה נראה?" – מה שהיה חשוב לרורשאך הוא "כיצד הם ניגשו למשימה. באיזה חלק של התמונה הם התמקדו ומאיזה התעלמו? האם הם ראו את התמונה נעה? האם הצבע בכמה מהכתמים עזר להם לתת תשובות טובות יותר, או הסיח את דעתם והעמיס עליהם?" האסטרטגיות הטכניות שנקטו הנבדקים אפשרו לרורשאך לקודד סולם שדירג את הנבדקים בקטגוריות כמו "היצירתיים ובעלי הדמיון, אלה שמכוונים לפרטים, אלה שקולטים את התמונה המלאה, ומשתתפים גמישים שמסוגלים להתאים את הגישה שלהם".
כך, ב-1921 פרסם רורשאך את המבחן ובעשורים הראשונים הוא היה לאחד מכלי האבחון הפופולריים בקרב פסיכולוגים. ואולם, שנה לאחר הפרסום נפטר הרמן רורשאך מדלקת בבטן. כאן החלה תפנית בגורלם של הציורים. "בלי הממציא שלו להחזיק אותו במסלול", מסביר סירלס, "המבחן, שהוא אסף בשיטתיות כל כך הרבה מידע כדי לתמוך בו, החל להיות בשימוש בכל מיני דרכים ספקולטיביות". ייתכן מאוד שגורמים מסוימים תלו במבחן כושר פריצת תודעה וכתוצאה עשו בו שימוש בלתי אחראי ומנוגד לעקרונות מדע הפסיכולוגיה. הפשטות שלו, לכאורה, אפשרה לאנשים ללא הכשרה להשתמש בו כראות עיניהם. "כשהמבחן עזב את הקליניקות ונכנס לתרבות הפופולרית, המוניטין שלו בין מקצועני הרפואה צנח, והכתמים החלו לצאת משימוש רפואי".
אך למרות הכול, נראה כי השיטה שיצר רורשאך הייתה מספיק חזקה כדי לשרוד את תלאות הזמן והנסיבות. על אף הביקורות הרבות כלפיה, היא לא נזנחה לחלוטין. למעשה, "מטה-אנליזה של כל המחקרים על מבחן רורשאך שנערכה ב-2013 הראתה כי כשמשתמשים בו באופן נכון המבחן נותן תוצאות תקפות". המחשבה כי מבט על עשרה ציורים יכול לפצח את התודעה שלנו מרחיקת לכת בלשון המעטה. יחד עם זאת, "הגישה הוויזואלית שלו והיעדר תשובה נכונה בודדת ממשיכים לעזור לפסיכולוגים לצייר תמונה יותר מדויקת של איך אנשים רואים את העולם".
עכשיו, כשהדברים עומדים על דיוקם, אפשר להביט על כתמי רורשאך לא כעל קוריוז, אלא עם מידה של כבוד היסטורי לשיטה שוברת כללי משחק, שמפתחה הצליח לרתום בדרך יצירתית את תחביבו הפרטי לאבחון וטיפול באנשים, ובכלל לחילוץ מידע עם ערך מוסף על המוח האנושי, שספק אם היינו מקבלים בדרך אחרת.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
נוירולוג מסביר: כיצד אומנות מופשטת מדליקה ניצוצות במוח ומה היתרונות הקוגניטיביים שלה
קשת המחשבות - מדוע לצבעים יש השפעה כה עמוקה על התודעה שלנו?
כשתנאים מינימליים מעוררים גאונות – האלתור בחדר הלידה ששינה את ההיסטוריה
עוד מרדיו מהות החיים:
