רוצים להיות חלק משינוי אבל לא ששים להיות הראשונים שנעמדים ומורים את הדרך? לפי היזם דרק סיברס, זה ממש לא אומר שאין לכם חלק חשוב בהובלה. להיות המצטרף הראשון שהופך רעיון לאירוע חי וקיים עשוי להיות התפקיד שלנו בסיפור.
כמעט בכל תחום והיבט של חיינו, מנהיגות היא שם תואר נחשק. אנחנו שואפים לגדל את ילדינו להיות המנהיגים של המחר ומפנטזים לככב בדמות המנהיג ברוב קבוצות השייכות שלנו. אנחנו מדמיינים את עצמנו מובילים מהפכות לטובת הערכים החשובים בעינינו או אולי סתם מרימים אירוע עם קבוצת חברים רחבה – כך או כך, הפנטזיה כוללת סחיפת קהל תומכים נלהבים אחרינו.
האם כדי להניע טרנד אופנתי או יוזמה קהילתית בשכונה עלינו ללמוד כיצד להיות מנהיגים? האם עלינו להיות אלו הקמים אל תוך הריק, מנופפים בדגל וקוראים לכולם לבוא בעקבותינו כשאנו מבטיחים להם עתיד טוב יותר או בילוי שאין כדוגמתו? ומה אם מנהיגות איננה טבעית עבורנו – ואנחנו לא בדיוק הטיפוס החלוצי שנושא דברים בקולי קולות, לבדו מול ההמונים? ליזם דרק סיברס יש מה לומר בנושא. בהרצאה על בימת TED הוא מספר על התהוותה של תנועה. ומסתבר שתפקיד המנהיג אינו התפקיד המשמעותי היחיד.
בסרטון שצולם בפסטיבל מוזיקה בוושינגטון ב-2009 נראה אדם רוקד לבדו במרכזו של פארק הומה. שאר הנוכחים עסוקים בשלהם ולכמה רגעים לא קצרים הסיטואציה בהחלט משונה. אבל אז מתחיל שינוי שגורר אחריו רצף התרחשויות מעניינות. בעזרת סרטון זה, שרץ ברשת – מעין מיקרוקוסמוס של הובלת שינוי – פורש בפנינו סיברס את השלבים בהיווצרותה של תנועה.
מה – או מי – הופך מנהיג לכזה?
הווידיאו מתחיל לנגן ולנגד עינינו דשא רחב ידיים, קהל אנשים היושב בקבוצות קטנות וגדולות לאורכו, ואותו בחור צעיר שנעמד ומתחיל לרקוד. "ראשית", טוען סיברס, "כמו שאתם יודעים, מנהיג צריך את האומץ להתבלט ולהיות מושא ללעג" – והנה לנו תפקיד שלא בהכרח מתאים עבורנו. וזה בסדר. כאשר התנועה שהוא מייצר קלה לחיקוי, הוא מסביר, בין אם מדובר בתנועת ריקוד פיזית כפי שנראה בסרטון ובין אם ביוזמה קהילתית כמו הקמת קומפוסט שכונתי, מתאפשרת חבירה. מספר רגעים של מבוכה עוברים על המתבונן הממוצע וכבר מצטרף המשתתף הראשון.
"תפקידו קריטי", מצביע סיברס על הבחור הראשון שמצטרף אל מנהיג הריקוד בסרטון, וחושף בפנינו את שחקן המפתח שמתפספס על ידי אור הזרקורים. "הוא הולך להראות לכל השאר איך מצטרפים". מרגע שהתווסף המשתתף הראשון כבר לא מדובר ביחיד בעל רעיון, מוזר או מוצלח ככל שיהיה, אלא במיני-קבוצה, אג'נדה בעלת משתתפים. כמו ההבדל הגדול בין חבר אחד שקופץ לבדו לבריכה עם הבגדים ובין החבר שמצטרף אליו כהרף עין למים. לדבריו, העוקב הראשון הוא צורה לא מוערכת דיה של מנהיגות. זה האחד שמזהה רעיון מוצלח ובהצטרפותו "הופך משוגע בודד למנהיג".
במילים אחרות, יש מנהיג, ויש את מי שהופך מנהיג למנהיג. ושניהם הכרחיים באותה המידה להנעת יוזמה. לדבריו של סיברס, מנהיג הריקודים שלנו נוהג בחוכמה ומתייחס אל המשתתף הראשון כאל שווה בן שווים. הוא משרה עליו ביטחון ושייכות, וזה בתורו כבר מסמן לאחרים להצטרף. הוא זה שנמצא שם כדי להגיד "בואו, אני כאן, הצטרפתי וזה אחלה".
המעבר מפוטנציאל לאירוע ממומש
כשמגיע המצטרף השני, אם למישהו הם עוד נראו כמו שני משוגעים, עכשיו הם כבר שלושה והשיגעון כבר מוטל בספק. "שלושה זה קהל, וקהל זה אירוע", אומר סיברס ובאמת, למתבונן מהצד הם כבר מסיבה בפני עצמם. הנראות הפומבית של השינוי היא אלמנט רב חשיבות, וזה כמובן מושך מצטרפים נוספים. אם הקומפוסט השכונתי שהקמנו נמצא במיקום מרכזי וכל עובר ושב המשליך פסולת אורגנית מושך את העין, נוכחותו תטפטף לתודעה במהירות ורבים יחקו את הפעולה ויעשו בו שימוש. משהאחרים מתווספים אנחנו כבר בתנופה. "זוהי נקודת המפנה", הוא מציין ומסביר ש"ככל שיותר אנשים מצטרפים, יש פחות סיכון בהצטרפות. לאלה שעד כה 'ישבו על הגדר', כבר אין סיבה שלא להצטרף. הם לא יבלטו. הם לא יהוו מקור ללעג. אבל הם כן יהיו חלק מלב ההתרחשות אם ימהרו".
ואכן, בסרטון בפארק, בדיוק כפי שמסביר סיברס, קמים ממושבם עשרות אנשים ומצטרפים למסיבה. בשלב הזה 'לא להצטרף' הופך לדבר המוזר וככה נוצרת תנועה.
"אם אתה דומה לבחור הרוקד לבדו בלי חולצה", מסכם סיברס תובנת ביניים עבור המנהיג הראשוני, "תזכור את החשיבות של טיפוח המצטרפים הראשונים שלך כשווים כך שזה יעסוק לחלוטין בתנועה, ולא בך". אבל השיעור הגדול באמת, לדבריו, הוא הרגע שבין התיאוריה למעשה. הרגע הזך הזה של מימוש הפוטנציאל. המצטרף הראשון הוא זה שמבדיל בין אלפי הרעיונות הצצים מדי שעה. הוא זה שנושף את משב הרוח הראשוני לתוך מפרשיו של אחד מהם ומאפשר לסירתו להתחיל לנוע החוצה מן הנמל.
הכוח הדרוש בכדי להיות מובל
"אם באמת חשוב לכם להתחיל תנועה, מצאו את האומץ להיות מובלים והראו לאחרים כיצד להיות מובלים טובים", מציע לנו סיברס לקבל על עצמנו את התפקיד הקריטי להנעת מהלכים. ואכן, אם כולנו היינו מנהיגים, שום תנועה לא הייתה מתרחשת. כמו תזמורת שלמה של מנצחים.
כפי ששרלוק הולמס לא היה מפצח תעלומות ללא דוקטור ווטסון, ובאטמן לא היה מציל את העולם בלי עזרתו של רובין – כך לכל מספר אחת יש מספר שתיים שמשמש עזר כנגדו. קצת פחות זוהר ומפורסם, אבל חיוני ומבריק באותה המידה: שיתוף הפעולה ביניהם הוא זה שהפך את הרעיון לפוטנציאל ממומש. "כשאתם מוצאים משוגע בודד עושה משהו מעולה", חותם סיברס את הרצאתו, "מצאו את האומץ להיות הראשונים שנעמדים ומצטרפים אליו". זו תהיה הגדולה של אלה מאיתנו שפחות אוהבים להיות הראשונים על הרחבה.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
השילוב הבלתי שגרתי של תכונות וכישורים שהופך אדם למנהיג יוצא דופן
7 סגנונות של קבלת החלטות – איזה טיפוס אתם?
מה הסיכוי שנולדתם בדיוק מי שאתם? חישוב מתמטי יותיר אתכם פעורי פה
עוד מרדיו מהות החיים:
