לכל מטבע שני צדדים, ובמקרה שלנו הם שניים לפחות – בתוך שפע של גישות המציעות לנו כיצד כדאי לחיות את חיינו, לאילו מהתפיסות המוצגות אתם יותר מתחברים? גורדייף, שטיינר, ביירון קייטי, וולט דיסני ואחרים – ליקטנו עבורכם מספר אמירות מעניינות וסותרות העשויות להוות בסיס לדיון.
ספרים על גבי ספרים מסבירים לנו כיצד כדאי עלינו לחיות את חיינו. המדיה מלאה בהצעות ונקודות מבט וכנראה שגם לרוב האנשים שנפגוש ברחוב יהיה מה לומר בנושא. לסבתא גישה אחת ולבני הדודים מצד אבא אג'נדה שונה לגמרי, החברות של אימא מלאות בתובנות על החיים ועל מערכות יחסים ודווקא לחבר'ה מהעבודה יש רעיונות סותרים לחלוטין. ובתוך מערבולת הניגודים הזו, נראה שאפשר למצוא טעם בדברי כולם.
כאשר היצע כה רחב של דרכי התבוננות פרוש בפנינו – האם עצרנו לבחון במה אנחנו מאמינים? האם ישנה דרך אחת נכונה עבורנו או שמא בין תפיסה לתפיסה קיים ספקטרום רחב של אפשרויות ביניים? ואולי לכל תקופה מתאימה ורסיה אחרת? אספנו מספר נקודות מבט מעניינות והפוכות (או משלימות?) בהן ניתן להרהר.
1. האם לחיות כאילו אין מחר – או כאילו זה ימשך לנצח?
גישה אחת מציעה לחיות את חיינו כאילו מחר הם באים אל קיצם. מתוך הסתכלות זו כל יום הוא הזדמנות ליצוק משמעות, הנאה וחיות לתוך חיינו. "המוות הוא כנראה ההמצאה האדירה ביותר של החיים", אמר סטיב ג'ובס באחד מנאומיו, "הוא משנה חיים. הוא מפנה את הישן ופותח דרך לחדש".
גישה הפוכה מציעה להתנהל כאילו נחיה לנצח, כאילו אין איזה דד ליין שדוחק בנו להספיק. לאפשר לעצמנו להישען לאחור ופשוט להיות מי שאנחנו עכשיו בתוך המתרחש מסביבנו. גישה זו מעודדת אותנו להשיל מעל עצמנו יעדים או, כפי שכתב ג'ון לנון באחד משיריו, "החיים הם מה שקורה בזמן שאנחנו עסוקים בלתכנן תוכניות".
2. האם אנחנו נשמה עם גוף – או גוף עם נשמה?
המורה הרוחני גורדייף טען כי האדם אינו נולד עם נשמה אלא עליו לעבוד קשה על מנת להרוויח אותה. על פי גישה זו, אנו עשויים לבלות חיים שלמים כגוף ללא נשמה.
לעומת זאת, על פי הקבלה כולנו נשמות המהוות חלקים של האלוהות ונמצאות במסע מתמשך אל עבר השלם, האלוהי. גם בהינדואיזם מדברים על מסעה של הנשמה בין גלגולי חיים. מהסתכלות כזו ניכר כי הגוף הוא הזמני והנשמה היא התמידית, היא זו שמגדירה אותנו.
3. האם האהבה מעוורת – או פוקחת את עינינו?
ישנה אמירה נפוצה מאוד המציגה את האהבה, או בעיקר את ההתאהבות, כפילטר המטשטש את ראיית המציאות שלנו. האהבה מעוורת, יגידו אלו הטוענים כי זו גורמת לנו לראות את פני הדברים כפי שהיינו רוצים שייראו ולא כפי שהם.
הפילוסוף רודולף שטיינר, מצד שני, טען שהאהבה היא זו שפוקחת את עינינו ומאפשרת לנו לראות את המציאות האמיתית ולהתנהל בחיים בצורה הטבעית לנו. כלומר, כוח האהבה הוא שמסיר את הפילטר שמנע מאיתנו לראות קודם לכן.
4. האם צמיחה נובעת מעבודה עם חוזקותינו – או מעבודה על חולשותינו?
האם מרחב הצמיחה שלנו נמצא במקומות שבהם אנחנו עובדים על חולשותינו? האם ההתפתחות הכי משמעותית שלנו נובעת מתוך עימות עם נקודות התורפה שלנו, הבאת מודעות אליהן והנעת תהליכי שינוי קוגניטיביים והתנהגותיים?
או שמא, כפי שהפסיכולוגיה החיובית מציעה, דווקא בחיזוק חוזקותינו נמצא את מרחב הצמיחה המשמעותי ביותר? כלומר, על פי גישה זו – בכדי להתפתח עלינו להתמקד בתכונות החזקות והחיוביות שלנו ולהעצים אותן. דרכן נוכל להפיק מעצמנו את המרב.
5. האם כדאי לחלום בענק – או בגבולות היכולת שלנו?
"כל החלומות שלנו יכולים להתגשם, אם יהיה לנו האומץ לרדוף אחריהם", אמר וולטר אליאס דיסני – האיש שמאחורי שלל פנטזיות הילדות של רובנו. בהמשך לאמירה זו טען הסופר ואיש המכירות זיג זיגלר, כי "הגישה שלך, לא הכישרון שלך, תקבע כמה גבוה תגיע". בשילוב שני הדברים טמון העידוד לחלום בגדול, להעז לכוון הכי גבוה ולהאמין שאנחנו מסוגלים.
ומנגד, קיימת גישה ריאליסטית יותר המציעה לנו לחלום ביחס לכישורים שלנו ובכך למקסם את הפוטנציאל הקיים ולהתמקד באפשרויות עם הסיכויים הגבוהים ביותר להצלחה. היא מזמינה אותנו להתקרב אל מרחב ה"יש" ולהתרחק מה"אין". ביירון קייטי אמרה פעם: "כשאני בהירה לגמרי, מה שיש הוא מה שאני רוצה".
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
בין יהדות ובודהיזם - דומות יותר משחשבנו?
כשהדרך הקלה דווקא יעילה יותר – או – מהי עצלנות שמביאה תוצאות?
מהאנשים שהביאו לכם את 'איד' ו'אגו' – 18 ציטוטים של כמה מאבות הפסיכולוגיה המודרנית
עוד מרדיו מהות החיים:
