יש ימים שבהם הוואטסאפ המשפחתי הופך למטרד, אבל מצופה מאיתנו להיות קשובים אליו כל הזמן. בימים אחרים אנו מצוברחים בעבודה, אך כולם מצפים מאיתנו לחייך כל הזמן. כמעט שאין התנהגות המתאימה לכל אדם בכל סיטואציה. כיצד בכל זאת לווסת את ההחלטות שלנו ביחס לנסיבות? 4 הרגלים ממחישים.
בניגוד לאמירה הפופולרית "חוקים נוצרו כדי לשבור אותם", האמת היא שחוקים דווקא נוצרו כדי שנפעל על פיהם ובמטרה ליצור סדר. המשפט הזה, למשל, אינו אסטרטגיה מוצלחת לקבלת החלטות מול השלט האוסר הבערת מדורה בלב היער, או ירידה לחוף מסולע בשעת הגאות. אלה חוקים שלא נוצרו כדי לכופף אותם.
ועדיין, לא כל החוקים נבראו שווים. אמנם הם לא נוצרו כדי לשבור אותם, אבל בכל זאת גם לא כולם נועדו לשרת אותנו באופן אינדיבידואלי כמו במקרה של בטיחות אישית. חוקים, כאמור, נועדו כדי ליצור סדר. השאלה היא איזה סוג של סדר, מה הוא נועד לשרת ומה ניתן להרוויח משמירה או מהפרה שלו. מכיוון שאנחנו לא עוסקים בדרדור לפלילים או לאנרכיה, אנחנו לא מדברים על חוקי מערכת המשפט, אלא על הקונספט הכללי של חוק, ובפרט נורמות והרגלים שמצופה מאיתנו לקיים באופן בלתי רשמי. ג'וש ספקטור, כותב הבלוג For The Interested, היטיב לתאר זאת בפוסט-רשימה המונה 20 סיבות לשבירת כללים, כשאחת המעניינות ממוקמת במספר 18: "היזהרו מחוקים בלתי כתובים – יש סיבה מדוע הם לא נכתבו".
לחברה יש אינספור ציפיות מאיתנו, שמתפקדות כחוקים הלכה למעשה. אבל אם אנו רוצים לעקוב אחר ההיגיון של ספקטור, עלינו לשאול את עצמנו מתי ליישר קו ומתי לפרוץ את השורות. התמקדות ב-4 דוגמאות מייצגות עשויה לשפוך אור חדש על אופן הפעולה שלנו בסיטואציות יומיומיות. איך להתנהל מול קבוצת וואטסאפ מחייבת, אך טורדנית; מדוע לא תמיד צריך להפגין ענווה; מה לעשות כשהציפייה לשתף מידע נוגדת את האינטרסים שלנו; ומתי להפסיק להקשיב לקולות חיצוניים שקוראים לנו לצאת מאזור הנוחות. מהמקרים הפרטיים הללו נוכל בתקווה לגזור – לא כללים, ברוח הדברים – אלא קווים מנחים כלליים שניתן ליישם בתחומים נוספים.
1. גאווה היא אינדיקטור לתפקוד חברתי בריא
ייתכן מאוד שהאסוציאציה השלילית של גאווה דבקה בה בשל קרובות משפחתה – יהירות, ראוותנות ושחצנות – וכתוצאה אנו מחונכים להתרחק ממנה. אבל בעוד האחרונות אכן יוצרות אנטגוניזם, גאווה דווקא עשויה ליצור אפקט חברתי חיובי. טיילה רייצ'ל מיירס כותבת ב-BBC Future על ניסוי שהראה כי אנשים שחשים גאווה מביעים אותה בשפת גוף מאוד ספציפית, אפילו אם הם עיוורים מלידה. זה הוביל את החוקרים למסקנה שגאווה פחות קשורה בלמידה חברתית ויותר נובעת ממקור אבולוציוני. בתקופת הלקטים-ציידים, היא מסבירה, "היה חיוני לשכנע אנשים אחרים שהרווחה שלך חשובה". הדרך לעשות זאת הייתה להבהיר לסביבה במה אתה טוב, ועד כמה.
מכיוון שכך, יש קשר הדוק בין מידת הגאווה שאנו חשים בדבר מה, ובין מידת החשיבות שמייחסת לו החברה. אם, למשל, קיימת יריבות ספורטיבית עתיקת יומין בין שתי ערים, ניצחון במשחק גמר ביניהן יביא הרבה יותר גאווה לשחקנים מאשר ניצחון על קבוצה אחרת. כל זמן שגאווה נמצאת בטווח של ההערכה החברתית, היא מהווה רכיב חשוב באינטראקציה החברתית שלנו – ועוזרת לנו לקדם את עצמנו בצורה אורגנית. "הבעיה מתחילה כשהגאווה שלנו גדולה מהערך החברתי האמיתי של ההישג שלנו". מה שקורה אז הוא למעשה 'פרסום כוזב'. אנו מושכים תשומת לב רבה למוצר שאינו עומד בסטנדרט שפרסמנו, וזה יכול לגרום לאפקט הפוך – להקטין את ההישג אפילו מתחת לממדיו הממשיים. מיירס טוענת כי המפתח לשמור על גאווה בריאה הוא "התמקדות בהשגה והגשמה של מטרות או איכויות ספציפיות, במקום ניסיון להשיג את ההכרה עצמה".
גאווה בהישגים במקום מרדף אחר תהילה.
2. גם משפחה יכולה להוות הפרעת קשב
לפעמים אנו נוטים לבלבל אהבה למשפחה עם קוד התנהגות מקובל. זה כמובן משתנה מתא לתא, ומאדם לאדם. אבל ככלל – ורואים זאת מאוד ברור בגישות חינוך מודרניות – קיימת מגמה שבה המוטו 'משפחה לפני הכול' קיבל פרשנות חובקת כל: אם אנו אוהבים את המשפחה שלנו, אנחנו צריכים לומר כן להכול. הכותבת אליזבת' שרמן כופרת בגישה זו. במאמר ב-Aeon היא מתייחסת לתופעה ספציפית, קבוצות הודעות משפחתיות. היא מציגה את המושג "עומס קוגניטיבי" המתאר את המצב המנטלי שאליו אנו מגיעים כאשר רצף בלתי פוסק של הודעות מציף אותנו. הייחודיות של הקבוצות המשפחתיות היא שהתקשורת עם חבריה נתפסת אצלנו לרוב – ובצדק – בעדיפות הגבוהה ביותר. "המחויבות שלכם למשפחה תיראה באופן בלתי נמנע דחופה יותר ממחויבויות אחרות, ותפעיל עליכם יותר עומס". ואולם, האם בדיחת הקרש שאבא שלח עכשיו באמת חשובה יותר מהדד-ליין שיש לנו בעבודה?
לבני המשפחה יש כוונה טובה, אבל הם לא תמיד יודעים מה אנחנו עושים עכשיו, או איפה הראש שלנו צריך להיות וכמה חשוב שהוא יהיה שם. וכאשר הוואטסאפ המשפחתי, עם כוח הכבידה העצום שלו, שואב אותנו ללא הרף, לאורך זמן אנו עלולים להגיע לתשישות. לכן שרמן פרשה מהקבוצה, ומציעה לאחרים שחווים את התקשורת באינטנסיביות מתישה, לפעול בצורה דומה, או לפחות לקבוע גבולות. זה לא קשור לאהבה, אלא לחופש פעולה. אנחנו נתרום כליה עבור בן משפחה, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לצפות ולהגיב כל 10 דקות על סרטון שרץ ברשת מהיום שיוטיוב עלה לאוויר. ויותר מזה, שרמן מסבירה כי חוקרים טוענים שאם הדפוס הזה קיים במדיום אחד, סביר להניח שתקשורת מתישה דומה מתרחשת גם פנים מול פנים, וזה משהו ששווה בחינה מקיפה יותר. בכל אופן, צריך לזכור שהמחויבות למשפחה לא נמדדת בכמות הסמיילים והלבבות שאנו מפזרים פר יום.
3. יש תנאים שבהם כדאי לשמור מידע לעצמנו
לא מדובר על השלדים שיש לנו בארון, אלא על תחום שבו קיימת מגמה חזקה של שיתוף מידע – הגשמת מטרות. בין אם זה עניין אישי כמו ירידה במשקל, או משהו בקריירה, מכל עבר אנו שומעים כמה חשוב לפרסם את המטרות שלנו. ויש בכך היגיון, שכן הכרזה יוצרת 'חוזה מחייב' מול הסביבה, ואף מסייעת לרתום אנשים לתהליך ולבצע סיעור מוחין. ועדיין, איימי ריגבי מציעה בבלוג של Trello, אפליקציית ניהול פרויקטים, לעצור סוסים לרגע אחד ולא למהר אל חוצות העיר עם המטרות שלנו. היא מביאה חמש סיבות מגובות במחקרים מדוע בתנאים מסוימים כדאי לשמור את המטרות שלנו לעצמנו.
המחקר הראשון הראה כי קבלת שבחים מוקדמים על עצם השאיפה שלנו להשיג מטרה עלולה להוריד את הסיכוי שנתמיד. זה אמנם מנוגד לתפיסת ה'חוזה החברתי', אבל נראה שבנסיבות מסוימות השבחים משמשים כתחליף לתגמול מהמטרה עצמה, ואחרי שקיבלנו את ה'מנה' חלה צניחה במוטיבציה. מחקר שני הציף את הבעייתיות שבשבחים לאדם על פני שבחים לתהליך. כאשר אנחנו בהתחלה, עוד אין תהליך לשבח ולכן אחרים משבחים את האדם. הבעיה מתחילה בכישלון הראשון, שכן אז אנחנו מרגישים שאנחנו לא עומדים במסגרת האשראי שהוענקה לנו על ידי הסביבה, וזה הרסני למוטיבציה. במחקר השלישי שמביאה ריגבי מדובר על אנשים ברמת 'מתחילים' שעושים את צעדיהם הראשונים בתחום מסוים. במקרה הזה פידבק שלילי מתפקד כבלם חירום ועלול לגרום לנטישה מוחלטת של התהליך. הסיבה רביעית לשמור לעצמנו את המטרות היא שהתחייבות כלפי זרים עלולה להפעיל אפקט בומרנג. מחקרים הראו כי כשאנו נותנים דין וחשבון ביחס למטרות שלנו לאדם שאינו חבר קרוב, זה מעורר בנו אי-נוחות. על פי מחקרים, אם אנו משתמשים בטכניקת החוזה, עדיף לעשות זאת בצורה אינטימית עם חבר קרוב או בן משפחה. ולבסוף, כשאנו מפרסמים את המטרות שלנו, באופן טבעי אנשים יספרו לנו מה הקשר שלהם או של אנשים שהם מכירים. אנו עלולים לגלות בדרך הזו כי התחום שלנו רווי בתחרות וזה יכול להרתיע ולהוריד אותנו מהפרויקט.
בדברים לא דחופים, גם המשפחה יכולה לחכות. קרדיט: Alex Ruhl / Shutterstock.com
4. אזור הנוחות נמצא שם בגלל סיבה טובה
קשה לדבר על הגשמת מטרות מבלי להתייחס ליציאה מאזור הנוחות, שכן כל התקדמות כרוכה ביציאה ממנו. אלא שלפרופסור מלודי ווילדינג מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת ניו יורק נדמה כי יציאה מאזור הנוחות הפכה למנטרה שמדוקלמת כמעט בעיוורון כפתרון לכל בעיה בחיים. תקוע בחיים? צא מאזור הנוחות. מערכת היחסים לא ממריאה? צאו מאזור הנוחות. נתקעת בלי סוכר? צא מאזור הנוחות. לדבריה, היציאה מאזור הנוחות בצורה אינטנסיבית מדי עלולה להיות בעלת השלכות בריאותיות, כפי שאכן קרה לה. וזה בא מפרופסור שמשמשת גם כמאמנת אישית (לא של כושר), תחום שבו יציאה מאזור הנוחות היא הדיבר הראשון. יתרה מזאת, צריך להזכיר לעצמנו שלפעמים אנשים משתמשים בטיעון הזה – "צא מאזור הנוחות שלך" – רק כדי לגרום לך לעשות משהו שישרת את אזור הנוחות שלהם.
לכן, מבקשת ווילדינג במאמר ב-Guardian, "תפסיקו לקרוא לי לצאת מאזור הנוחות. כשדחפתי את [גבולות] אזור הנוחות שלי ללא פשרות, כפי שמציעים מומחי מנהיגות, זה הוביל אותי היישר לשחיקה". כבעלת אישיות עם שאיפה להצטיינות, קל היה קשה לשכנע אותה לעבוד קשה יותר ויותר, ללא תלות בהישגים שלה, שהיו תמיד בטופ – מבית הספר, דרך האוניברסיטה ועמוק אל הקריירה. אבל, היא כותבת, "בשל דחיפת עצמי בשם שהייה בחוסר נוחות, הקרבתי את עצמי לנקודה של התשה". בעקבות זאת השתנתה תפיסתה לגבי אזור הנוחות, ובמקום לראות בו סמל לעצלות וקפיאה על השמרים, היא רואה בו שטח מוגן שבו יש לנו שליטה גבוהה יחסית בגורלנו. זה לא אומר שאנחנו לא צריכים להרחיב אותו. לדבריה, במקום לחפש כל הזמן את חוסר הנוחות, היא מצאה אזור אחר, ממש לידו. "הפסיכולוג לב ויגוטצקי מכנה זאת 'אזור הצמיחה הפרוקסימלית'. המרחב התפיסתי הזה […] מאפשר גדילה בריאה והדרגתית, בדרך שבה ילדים לומדים כישורים חדשים". השהייה באזור זה מאפשרת חלוקה מאוזנת יותר בין שליטה לחידוש, ולמידה שנעשית בפחות סטרס תהיה אפקטיבית יותר.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
3 רעיונות ריאליסטיים שיכולים לסייע להצלחה הרבה יותר מפתרונות קסם
כדי לפתח שליטה עצמית ולרסן הרגלים, דמיינו שאתם מתבוננים בציור של ואן-גוך
מומחים מציגים 3 זוויות מרעננות להתבוננות במערכות היחסים הרומנטיות שלנו
עוד מרדיו מהות החיים:
