מעבר להיותה נוסטלגית ומוערכת, עבודת יד תורמת רבות למצבנו המנטאלי. התמסרות לעשייה מפעילה מספר מנגנונים נוירולוגיים המייצרים תחושת רוגע, הנאה, סיפוק ואפילו שיכוך כאבים. מהם המנגנונים וכיצד נוכל לאורם לבחור לעצמנו פעילויות שייטיבו עימנו?
"אני לא כל כך נהנה ליצור בעזרת המחשב, זה לא מרגיש כאילו עשיתי משהו בעצמי", אומר סטנלי דונווד, הגרפיקאי שעומד מאחורי עטיפות אלבומיה של להקת רדיוהד, ומרחיב: "אתה לא באמת זוכה לגעת בשום דבר שיצרת, אלא אם הדפסת אותו". אל מול הטכנולוגיה המאפשרת עבודה מהירה, קלה, מדויקת ונגישה, נראה שגל נוסטלגי שוטף את החברה ונושא עימו קריאה לחזרה לעבודת כפיים. אולי לא בהכרח בשביל תוצר טוב יותר, אבל בהחלט עבור ערך מוסף לתהליך העשייה.
גם אם אינכם עוסקים באומנות, אולי אתם נמנים עם אלו המוצאים קצת נחת בשטיפת כלים, בתיקון חפצים, בקיפול כביסה שקט או בגירוף העלים בחצר. "המשותף לכל הפעולות הללו הוא שהן מעסיקות את הידיים שלנו", מסביר השדרן טוני דוקופיל בתוכנית הטלוויזיה Sunday morning, "ועל פי מחקרים עדכניים, יכול להיות שזה בתורו הופך את המוח שלנו לשמח יותר".
אז מה הכוונה במוח שמח? "כשאנחנו זזים ומתמסרים לפעילות מסוימת זה משנה את הכימיה במוחנו בצורה הדומה לזו של סמים", מסבירה לדוקופיל קלי למברט, פרופסורית לחקר המוח. "במאה ה-19", היא מספרת, "רופאים היו מפנים נשים שסבלו מחרדה ללימודי סריגה". אז נכון שבאופן אינטואיטיבי זה בסך הכול די מסתדר, אבל דווקא הגושפנקה המדעית שמאחורי הקלעים היא שמעניינית ויכולה לחבר אותנו למגוון רחב של עשייה פשוטה ונגישה שתשפיע באופן חיובי על מוחנו. או במילים של דוקופיל, תעשה אותו שמח יותר.
גם כיור נקי מכלים הוא תוצר מתגמל
מעצם היותה צפויה, פעילות חזרתית מייצרת רוגע, מסבירה למברט. ובשילוב העובדה שלנגד עינינו מתגבש תוצר – מה שמפעיל את מנגנון התגמול ומשחרר חומרים כימיים שמתבטאים בתחושת סיפוק והנאה – מתקבל קוקטייל משובח של תחושות חיוביות. ומה אם אנחנו לא טיפוס של סריגה? אל דאגה, האורח הבא בתוכנית, מת'יו קורפורד, עשה הסבה מניהול למכונאות רכב – בדיוק כדי לשבת לשתות באותו בר.
העבודה במוסך במשרה חלקית – ההתעסקות הידנית עם חלקי הרכב, מגע המתכת והאתגר שבהחלפתם ותיקונם – כמו משחררת את מוחו, מספר קורפורד. היא הופכת אותו לערני כפי שמעולם לא היה כששימש מנכ"ל של המכון המחקרי על שם ג'ורג' מרשל. "הייתי עייף כל הזמן, ושום כמות של קפה לא יכלה להעיר אותי", הוא מתאר. כמובן שעבודה פיזית קשה היא מעייפת, אך לא על זאת מדובר. המרשם שאנו רוקחים פה מורכב מפעילות תנועתית, חזרתית ברובה, המסתכמת בתוצר. יתרונות רבים יש לספורט, אבל ריצה או הליכה, למשל, פחות מספקות את חוויית הצפייה בתוצר המתהווה. לעומתן, שטיפת כלים או תיקון ראש מנוע עונה על הדרישות, כשהתוצר מופיע בדמות כיור נקי או מכונית שנוסעת חלק.
"אם אתם מכינים משהו, מציירים או מבשלים, ומשתמשים בשתי הידיים שלכם כדי לחבר בין דברים בצורה יצירתית – אתם מעלים את מידת ההתגייסות של מוחכם לדבר", טוענת למברט ובעצם מעשירה את הקוקטייל שלנו בגורם נוסף – קואורדינציה. כאשר זו עולה, עולה גם מידת הריכוז ופוחתות המחשבות. פחות פחדים, פחות טרדות ותכנונים ויותר שקט. ועדיין צפה השאלה – מדוע עבודת ידיים? נכון שאם קואורדינציה היא חלק מהעניין, הידיים הן אולי האיבר הכי חם בתחום, אך אולי יש שם משהו נוסף?
ארנסטו נאטו, אומן ברזילאי, יצר מיצב אומנותי המתנוסס לגובה של כ-20 מטרים בתחנת הרכבת בציריך, שוויץ. המיצב עשוי כולו בטכניקת סריגה על ידי האצבעות מחוטי בד עבים. הוא נקרא העץ של אמא גאיה ומזכיר את עץ הנשמות בסרט אווטאר. אפשר להתהלך בתוכו ולהתרשם מהגובה ומהצבעים הנעימים, לגעת בבדים ולהריח שקיות תבלינים ארומטיות התלויות ממנו כפירות. מעין נווה מדבר חושי באמצע חלל ציבורי עסוק. עבודתו המולטי חושית של נאטו מציפה רעיון אפשרי נוסף שיכול להסביר מדוע עבודת כפיים קוסמת לנו כפי שהיא.
קרדיט: photo by Mark Niedermann
סגולותיהן המנטאליות של חמשת החושים
גיוס החושים ככלי להפגת מתח אינו חדש. טכניקות כמו מיינדפולנס עושות בו שימוש ומציעות תרגילים שיכולים להיטיב את מצב רוחנו בתוך 5 דקות. תרגיל שפרסמה אוניברסיטת קלייטון בארצות הברית מציע הדרכה לגיוס חמשת החושים, בין היתר מגע. התרגיל מסביר כיצד ניתן למקד את עצמנו בהווה ובכך להפחית מתח, למשל על ידי העברת האצבעות על חפצים ממרקמים שונים הנמצאים על השולחן ומישושם. הוא מציע להעביר את המודעות לתחושת הלחץ שנוצרת מהישענות גבנו על משענת הכיסא או לזו שבין כפות רגלינו לרצפה וגם לטמפרטורה שאנו מרגישים לאורך עורנו.
בדומה לחוויה שביקש נאטו להעביר לעוברים ושבים בתחנת הרכבת בשוויץ, העסקת החושים ידועה כמכנסת אותנו אל הרגע הנוכחי, בדרך כלל משיבה אותנו מלחץ שנמצא בעתיד או מאשמה שנמצאת בעבר. מגע מהווה חמישית מהטכניקה ומכל איברי המישוש. בנוסף, לכפות הידיים הייצוג הרחב ביותר בקליפת המוח – מה שמצביע על איכות פעולתן ומידת שמישותן הגבוהה. ניתן לקשור בין הדברים ולומר שהעסקת הידיים במרקמים, בטמפרטורות ובוויברציות שונות מעודדת נוכחות נינוחה בהווה ומפחיתה מחשבות טורדניות הקשורות בעבר או בעתיד. בקצרה, למגע השפעה גדולה על המצב המנטאלי שלנו והידיים, בתורן, הן המובילות בתחום.
אז האם כאשר אנחנו שוטפים כלים במים נעימים ומרגישים את משקל הזרם הנופל על כפות ידינו זוהי ההתעסקות החשופה בחומר שמסיטה את הדעת אל עבר שטף האינפורמציה החישתית ותורמת לתחושת ההפוגה שאנו חווים? האם זה הלחץ העדין שאנו מפעילים על מרקמו החלקלק של החימר המסתובב בין אצבעותינו שעוזר לנו לתרגל נוכחות נעימה בהווה?
נראה שמכלול המאפיינים של עבודת יד מתנקז אל נקודה אחת – הפניית תשומת הלב. חזרתיות, תוצר, קואורדינציה ומגע – ארבעה אלמנטים שינתבו את תשומת ליבנו אל מקומות המסבים נחת והנאה. ניכר כי לא חייבים למצוא עשייה שמכילה את ארבעתם, גם שילובים שונים של שניים או שלושה מתוכם יביאו לתוצאות דומות. בין אם נבחר בתרגולי נשימה מדיטטיביים המשלבים מגע ידיים וחזרתיות או בתיקון פנצ'ר בגלגל המשלב מגע ידיים עם תוצר ומידת מה של קואורדינציה, נזכה במוח שמח. העיקר שנתמסר לפעולה ונאפשר לו לצלול לתוכה.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מהו מצב ה'סופר-פלואו' של המוח - ומה אפשר ללמוד מספורט אתגרי כדי להגיע אליו
הנוירולוגיה של האזנה לציוץ הציפורים: כיצד הטבע שואב אותנו אל הרגע הנוכחי
חשיפה לאומנות מכניסה את המוח שלנו למצב טורבו – מדענים מסבירים כיצד ומדוע
עוד מרדיו מהות החיים:
