נזירי זן בודהיסטים מאמינים שעל האדם ללמוד לחיות עם ספק וחוסר הבנה כחלק אינטגרלי מחייו. כדי לקבל בהשלמה את המצב המנטלי הזה, שבאופן טבעי מעורר באדם חרדות, הם משתמשים בקואנים – סיפורי זן קצרים וחידתיים שמספקים הרבה חומר למחשבה ומעט תשובות ברורות. סרטון של TEDEd מסביר מה סוד הקסם שלהם.
האדם הוא יצור החותר לידע. למעשה, אפשר לומר כי זה אחד המניעים החזקים ביותר המגדירים את קיומו. קל להסביר את זה: ככל שאנו יודעים יותר על חומרי גלם, למשל, נוכל לבנות בתים טובים יותר. העניין הוא שלא רק ידע פרקטי מעסיק אותנו. אנו נמצאים במצוד תמידי אחר ידע באשר הוא, גם כזה שלא מועיל הרבה מעבר להעשרה כללית. ידע מקנה לנו ביטחון וסיפוק, ואילו היעדרו עלול לעורר בנו חרדות.
האסטרטגיה האינטואיטיבית היא לצבור מה שיותר ידע. ואולם, הגישה של נזירי הזן כלפי הלא ברור והלא נודע היא קצת שונה, כפי שמסביר הפילוסוף הקנדי ד"ר פוקון לי בסרטון מבית TEDEd. במקום לחפש תשובות כברירת מחדל, נזירים בודהיסטים שואפים להתרגל למצב של אי בהירות ולחיות עימו בשלום. התפיסה הזו מאתגרת את עצם ההנחה שאנו בכלל זקוקים להסברים. זה חלק מהרעיון הרחב יותר שהאדם צריך להיות חופשי, ובתוך כך משוחרר מהצורך בוודאות.
מכיוון שהגישה הזו מנוגדת לפסיכולוגיה הבסיסית שלנו, היא דורשת תרגול. לשם כך פותח הקואן – סיפור קצר ואניגמטי שבסופו אין מסר אחד ברור. הקואנים נועדו לשמש כניסוי פילוסופי מחשבתי שמותיר את העוסקים בו ללא תשובות חד משמעיות. המטרה, בסופו של עניין, היא להשלים עם מצב קיומי שבו אין לנו הסברים לכל דבר. ד"ר לי מציג מספר דוגמאות לסיפורי זן וכיצד הם עושים זאת.
מה עושים עם קונפליקט שבו כולם צודקים?
מנקודת המבט הבודהיסטית, החיפוש אחר תשובות עלול להפוך לסוג של אובססיה וככזה יש בו טעם לפגם. זה לא שהיא דוגלת בבורות, אך מצד שני היא לא רואה טעם במצב תמידי של חוסר מנוחה, בייחוד ביחס לדברים שמטבעם לא ניתנים להסבר. כלומר, החיפוש אחר ידע מבורך, אבל עלינו להיות מסוגלים להשלים עם היעדרו. "אבל המאבק בדחף להסביר את הבלתי-מוסבר עלול להיות קשה", מסביר לי, "ולכן, כדי לעזור לחיות עם תעלומות אלה, הנזירים שעסקו במדיטציה השתמשו באוסף של כ-1,700 ניסויים מחשבתיים פילוסופיים, מעורפלים ומבלבלים בשם קואנים".
הסיפורים הללו מנוסחים כמשלים עם מסר בודהיסטי כלשהו, "כמו החיים ללא התקשרות פיזית או נפשית [או] ההימנעות מחשיבה בינארית". בקריאה פשוטה הם עשויים להישמע רגילים, אבל כאשר נזירי הזן צללו לעומק המשמעות שלהם, הם נתקלו בערפל. וזו, בעצם, הייתה המטרה. עמימות, דו-משמעות, פרדוקסליות וסתירות פנימיות – כל אלה הם רכיבים רצויים בתרגול הקואנים. "כששיעורים אלה נוסחו כאנקדוטות חסרות-היגיון, הם הפכו למבחנים שמטרתם לעזור למתנזרים לחיות עם עמימות וסתירות", מסביר לי, "בתקווה שיצליחו לוותר על החיפוש אחר תשובה אמיתית אחת ויחידה ולחולל פריצת-דרך רוחנית".
אחד הקואנים המפורסמים מספר על שני נזירים שהילכו בדרך ופגשו צעירה נאה שלא הייתה מסוגלת לחצות את הנהר. אחד מהם נשא אותה לגדה השנייה והם המשיכו בדרכם. הנזיר השני שראה את העבירה על החוק הבודהיסטי הזדעזע אך שתק. אלא שאחרי זמן מה לא הצליח לעצור עצמו ושאל את חברו כיצד ביצע מעשה כה בוטה. בתגובה השיב לו: "אני הורדתי את האישה על גדת הנהר. אתה עדיין נושא אותה?"
לי מסביר כי המסר שמעביר הקואן על פני השטח עוסק בהימנעות מהיקשרות מנטלית. הנזיר שהעיר לחברו אפשר לתרעומת לאחוז בו למשך זמן רב. ואולם, כשהופכים במשל מתגלה כי זהו "קונפליקט הבוחן את השטח האפור שבין החוק כלשונו ובין רוח החוק". בואו ננסח זאת בצורה יותר מבלבלת כדי להבין את הטכניקה של קואנים. מי צודק? הנזיר שעבר על החוק הבודהיסטי, או הנזיר שעבר על החוק הבודהיסטי? אם האינסטינקט שלכם הוא לתת תשובה, זה בדיוק מה שהקואן לא מבקש מכם. כל שהוא מפציר בנו זה פשוט לקבל בשלווה את העמימות.
סיפור עם משמעויות מרובות – ועלינו לבחור באף אחת
קואן אחר מספר על שלושה נזירים שהתבוננו בדגל מתנופף ברוח. אחד קבע שהם חוזים ביריעת בד מתנועעת, ואילו השני טען שהם רואים למעשה את הרוח. השלישי שתק בזמן שהללו התנצחו ביניהם, עד שלבסוף אמר להם כי לא היריעה ולא הרוח נעות, אלא המחשבות שלהם. שוב, גם כאן יש מסר בודהיסטי מובהק, "להגחיך טיפוסים שטענו להבנה שלמה של העולם שמסביב". המסירות של כל אחד מהם לתובנה לגבי הדגל דוחפת אותו לחשיבה בינארית שעל פי הבודהיזם אינה גישה נכונה לעולם. הנזיר השלישי לכאורה פותר את הדיון, אבל לתשובה שלו יכולות להיות מספר משמעויות. האם הוא מתכוון לכך שלא משנה מה הם טוענים, המציאות שהם חווים מתרחשת אך ורק במוחם? ואולי הוא מתכוון לכך שמחשבותיהם נעות הרחק מהתורה הבודהיסטית? גם הפעם ניאלץ לחיות בלי תשובה. "כי מטרת הקואנים האלה אינה להגיע לפתרון פשוט", מסכם לי, "אלא עצם המאבק בחידות פרדוקסליות אלה הוא שקורא תיגר על תשוקתנו לפתרון ועל הבנתנו את ההבנה עצמה".
לאוזן המערבית אתגר הקואנים מסובך אף יותר. אם לא די בנטייה הטבעית שלנו לדעת, חלק ניכר מהתרבות שלנו מושתת על החתירה לידע. דווקא בגלל זה, הרווח שלנו מתרגול עמימות עשוי להיות גדול יותר באופן יחסי. הסופר חורחה לואיס בורחס היה מומחה גדול באמירות עמומות שכאלה וכל מי שקורא את ספריו יוכל לתרגל השלמה עם ספק. מן הראוי שנקנח בציטוט שלו המתמצת – בצורה בלתי ברורה בעליל – את גרעין הרעיון של הקואנים: "דבר אינו בנוי על אבנים; הכול בנוי על חול".
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
השלווה מגיעה כשאנו אוזרים את האומץ לוותר על כמה אמונות מבוססות היטב
הגורמים המפתיעים שעיצבו את ההבדלים הפסיכולוגיים בין מזרח ומערב
אבי פאר ודליק ווליניץ בשיחות על הטקסט הבודהיסטי שירת ההארה
עוד מרדיו מהות החיים:
