נתוני הגירושין גבוהים היום מאי פעם, אבל הפסיכיאטר ד"ר ג'ורג' ווסט בלייר לא חושב שמדובר במצב בלתי נמנע. לדבריו זה עניין דורי, והצעירים דווקא מחפשים דרכים לבסס קשרים ארוכי טווח. מה אפשר ללמוד מהם על בניית קשר מוצק, וכיצד לעשות זאת גם אחרי שנים בתוך מערכת יחסים.
מה עושים עם מערכת יחסים שהגיעה לצומת דרכים? מצד אחד, ככל שאנו מושקעים יותר בזמן, במשאבים, בחוויות וברכוש משותפים ובילדים, קשה לנו לסיים זוגיות, אפילו אם היא לא במצב טוב. מצד שני, אם אחרי כל כך הרבה שנים לא הצלחנו להגיע למה שדמיינו, מה כבר אפשר לעשות שישנה את המצב ולא יגזור עלינו מרמור תמידי?
שנות הניסיון הארוכות של ד"ר ג'ורג' ווסט בלייר כפסיכיאטר בקליניקה שלו בבריסביין אוסטרליה, גרמו לו להאמין שאת היסודות לבניית זוגיות ארוכת טווח אפשר להציג למערכת היחסים גם בשלבים מתקדמים מאוד. לדבריו, לעיתים אנשים מוותרים על מערכות יחסים בזמן שעדיין אפשר להציל אותן, או מוותרים על סיפוק מהזוגיות. במקביל, מערכות יחסים חדשות יכולות להיבנות על יסודות יציבים שיצמצמו את הסדקים מלכתחילה.
צעירים שרק מתחילים את דרכם המשותפת או מבוגרים שעברו כברת דרך מכובדת ביחד, כלל לא משנה. מחקרים מראים בעקביות כי מערכות יחסים יציבות לטווח ארוך נמצאות בין הגורמים הקריטיים ביותר לאושר בחיים. בהרצאת TED מסביר בלייר כי אמנם מגמות בזוגיות מושפעות מתהליכים תקופתיים, ולכן חלים שינויים בגירושין ופרידות בין דורות. אבל מה שעובד במערכת יחסים צעירה יכול לעבוד גם בזוגיות ותיקה. הוא מציג 3 דברים שכל זוג יכול לאמץ לטובת שימור מערכת היחסים, בין אם בעת הנחת היסודות לראשונה, בין אם בשיפוץ לאחר תקופה ממושכת.
האם מיהרנו להספיד את מוסד הנישואים?
מערכות יחסים בין שני אינדיבידואלים נקלעות למשברים. אלה הם סדרי בראשית ואין דרך להימנע מהם. לכן, מומחים כמו בלייר מתמקדים בפעולות שאפשר לעשות כדי לצמצם את האפקט שלהם, ולמעשה את האפקט האולטימטיבי, פרידה. מדוע בכלל יש לאנשים אינטרס לשמר מערכת יחסים? הרי אם היא לא עובדת, מה הטעם? אבל נתונים שעלו ממחקרים לאורך השנים מגלים כי יש לנו סיבות טובות לדבוק בקשרים ארוכי טווח. "לפני כמעט 50 שנה, הפסיכיאטרים ריצ'רד ראיי ותומס הולמס פיתחו רשימה של החוויות האנושיות הכי מצערות שאפשר לחוות", מסביר בלייר, "הראשונה ברשימה? מוות של בן או בת הזוג. מספר שתיים: גירושין. שלוש: פרידת בני זוג".
השנייה והשלישית די חופפות ובשנים האחרונות צברו 'פופולריות' שמגיעה במקומות שונים בעולם לכמעט 50 אחוזים. המשמעות היא שכל זוג שני לא יחזיק מעמד. מנקודת המבט של בלייר כפסיכיאטר יש לתופעה הזו אלמנטים של מגפה חברתית, והיא דורשת טיפול ככזו. אלא ש"מעצבי המדיניות שלנו לא מאמינים שדברים כמו משיכה והאופן שבו מערכות יחסים נבנות ניתנים לשינוי או ללימוד", ולכן הם לא רואים תועלת בהגברת מודעות או בעידוד וטיפוח של כישורי זוגיות.
כאן נכנס לתמונה ההבדל הבין-דורי. בלייר מסביר כי מעצבי המדיניות שייכים לדור שחונך לחשוב כי משיכה מינית, העדפות רומנטיות ומערכות יחסים הם דברים שפשוט קורים לנו ללא שליטה. לכל אחד יש את האישיות שלו וממנה נגזרת הגישה הרומנטית שלו. בזה מסתכמת היכולת שלנו להשפיע על מערכות היחסים הרומנטיות. מנגד, הוא מסביר, "זה לא כך אצל בני דור המילניום היקרים שלנו. זהו הדור הכי מחובר למידע, אנליטי וספקן, שמקבל את ההחלטות הכי מושכלות מכל הדורות שלפניהם. וכשאני מדבר עם בני דור המילניום, אני מקבל תגובה מאוד שונה. הם ממש רוצים לשמוע על זה. הם רוצים לדעת איך יוצרים מערכות יחסים שישרדו".
איך באמת?
שלושת היסודות של קשר יציב לאורך זמן
לד"ר בלייר יש שלושה "טריקים לחיים", כפי שהוא מכנה זאת, שיכולים להיות אפקטיביים בכל שלב במערכת יחסים. או, במילים אחרות, "אנחנו יכולים למנוע גירושין בשתי נקודות זמן: בשלב מאוחר, כשהסדקים מתחילים להופיע בתוך מערכת יחסים קיימת; או מוקדם יותר, לפי שאנחנו מתחייבים, לפני שיש לנו ילדים".
הטריק הראשון הוא להתחייב למערכת יחסים ארוכת טווח בגיל מאוחר יחסית. למרות הביקורת על בעיות של צעירים ליצור אינטימיות בשל הרגלי צריכת המדיה שלהם והתפתחות תרבות הסטוצים, בלייר מאמין שזה יכול לשחק לטובתם. הסיבה לכך היא שבשנות ה-20 לחיים יש לצעירים הזדמנות להתנסות במערכות יחסים ולהיכנס לקשרים רציניים כשהם בוגרים יותר. זה יקנה להם יתרון לאורך טווח, "כיוון שככל שאתה יותר מבוגר כשאתה מתחתן, כך קטן אחוז הגירושין". הנתון הזה נובע משלוש סיבות, לדבריו. ראשית, קיימת קורלציה בין השכלה והכנסה גבוהות לבין יציבות בזוגיות. כשזוג מתחתן לקראת גיל 30 יש סיכוי טוב יותר שהוא ידורג גבוה יותר בשני הנתונים הללו. דבר שני, הוא אומר, "חקר גמישות המוח מספר לנו שהמוח האנושי ממשיך לגדול עד לפחות גיל 25. משמעות הדבר היא שהדרך שבה אתה חושב ומה שאתה חושב עדיין משתנים עד גיל 25". ולבסוף, הוא מסביר, האישיות שלנו בגיל 20 שונה מהותית מהאישיות שלנו בגיל 50, אבל בגיל 30 כבר יש מתאם גבוה בין מי שאנו עכשיו למי שנהיה. כלומר, בגיל 30 חלה איזושהי התייצבות שתמנע מאיתנו הפתעות לא רצויות, או אי מענה על ציפיות שהיו לנו בצעירותנו.
הטריק השני הוא חלוקת כוח בקבלת החלטות. " 81% מהנישואין קורסים, משמידים את עצמם, אם הבעיה הזאת קיימת", אומר בלייר, "והסיבה השנייה שבגללה אני רוצה לדבר על זה כאן היא בגלל שזה משהו שאפשר להעריך כבר בזמן הדייטים". הרעיון אינו זר לרובנו – כשבאים לקבל החלטה משותפת גדולה, מי הקול הדומיננטי ביותר? התשובה צריכה להיות שיש משקל שווה. זה כמובן יכול להיות עניין של ממוצע. אולי אחד יכריע בהחלטה פיננסית ספציפית והשני יחליט משהו על חינוך הילדים, אבל בשקלול הרחב בני הזוג צריכים שווי ערך. כאן יש נקודה מיוחדת להתייחסות, כי התברר במחקרים שנשים באופן כללי פתוחות יותר לקבל דעה אחרת, ולכן בלייר פונה לגברים ומציע להם לתת תשומת לב מיוחדת לנושא: "אתם איתה בגלל שאתם מכבדים אותה. תדאגו שהכבוד הזה בא לידי ביטוי בתהליך קבלת ההחלטות".
והדבר השלישי שצריך לדאוג לקיומו במערכת יחסים, הוא שיהיה על מי לסמוך – מהימנות. בלייר מסביר שבני זוג יסלחו זה לזה כמעט על כל דבר, אפילו על בגידות, ובמיוחד בגיל מבוגר כאשר ההזדקקות ההדדית שלהם גוברת. בדיוק בגלל זה חוסר מהימנות הוא דבר שזוגות רבים שהגיעו אליו לא היו מוכנים לחיות עימו. "יש לכך שתי צורות", הוא מסביר: "ראשית, האם אתם יכולים לסמוך על בן הזוג שלכם שיעשה את מה שאמר שיעשה? האם הוא נאמן למילתו? שנית […] האם בן הזוג שלכם ייקח אחריות ויעשה מה שצריך לעשות וייתן לכם את ההרגשה שהוא דואג לכם ומגן עליכם?"
בהקשר הזה בלייר טוען כי לעמידה במילה יש חשיבות קריטית, אפילו במחיר של הימנעות. כלומר, עדיף להתחייב למעט מאוד דברים שנדע שנוכל לבצע בוודאות מאשר לתת לבן הזוג אשליה שנעשה הכול עבורו ונאכזב אותו – למרות שניסינו. הקפדה יתרה יש לתת לדברים החשובים ביותר לבן הזוג. אם אנו יודעים שהסדר בביטוחים מדיר שינה מעיניו של בן הזוג, ולקחנו על עצמנו לטפל בזה, זה נושא שאנו לא רוצים להיכשל בו.
השקעה שמחזירה את עצמה עם דיווידנדים
להיכנס לקשר במצב בשלות, לדאוג לחלוקת כוח שווה בקבלת החלטות, ולשמור על מהימנות. אלה היסודות של בלייר להחזקת הקשר לאורך טווח. "אלה דברים שאני אומר שאתם יכולים לחפש אצל בני הזוג", הוא אומר, אבל "אל תדאגו, אלה הם גם דברים שאפשר לבנות במערכות יחסים קיימות".
כשמציגים את הדברים במילים הם נראים טריוויאליים, ואולי הם באמת כאלה. במבחן המציאות, לעומת זאת, זה מצריך מאיתנו תשומת לב רבה לבן הזוג כמו גם לעצמנו – בפרט כאשר אנחנו עמוק בתוך מערכת היחסים וצריכים להביט עליה בעיניים חדשות. אבל זה הבית שלנו וזו האחריות שלנו לדאוג ליסודות שלו. כפי שפתחנו, אנחנו קשורים יותר לדברים שהשקענו בהם, וכשחושבים על זה ככה, זו ההשקעה ביסודות מחזירה את עצמה פעמיים: גם בחיזוק הפרקטי שלהם וגם בהגברת ההיקשרות מעצם ההשקעה הנוספת.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
36 השאלות שיכולות לגרום לכם להתאהב בפחות משעה
ההיסטוריה של הנשיקה – מדוע בני האדם פיתחו את המנהג הזה?
מומחים מציגים 3 זוויות מרעננות להתבוננות במערכות היחסים הרומנטיות שלנו
עוד מרדיו מהות החיים:
