קל מאוד לומר שיופי שווה סימטריה, אך מומחים שנדרשים לשאלת היופי נזהרים שלא ליפול למלכודת הזו. מה, אם כן, יש ביופי שמתעלה מעל לסימטריה? כדי להבין אותו צריך להתחיל בטבע, ומשם לטפס מעלה.
במשתה של אפלטון מספר סוקרטס על כוהנת בשם דיוטימה שהציגה לו את סולם דרגות האהבה. כפי שמסביר הארי שירר ב-BBC Radio 4, אפשר להסתכל על התורה שלה למעשה גם כעל סולם ההערכה ליופי: בשלב הראשון – יופי שמוביל לתשוקת בשרים, ובשלב העליון – יופי שמוביל לאהבת המידות הטובות. הטיפוס במעלה הסולם, על פי ההסבר של דיוטימה, מוביל את האדם אל הרעיון המופשט של יופי. אבל באמת אנו מסוגלים להגדיר יופי בצורתו הגולמית הטהורה?
גם אם ברור שלא נצליח להגיע להבנה סופית של מושג היופי, הטיפוס בסולם מאפשר לנו ללמוד משהו יסודי על עצמנו, או לפחות להרהר במבט קצת יותר בהיר בתחושה המאוד אינטואיטיבית ובאותה נשימה מאוד מעורפלת שמשרה עלינו יופי. בואו נתחיל לעלות בסולם. "כדי ללמוד על יופי, קודם זהו את יופיו הפיזי של אהובכם הנחשק. אז, אם אתם רציונליים, תעריכו לא רק את יופיו של האינדיבידואל האהוב, אלא גם את יופיים הפיזי של אחרים", מסביר שירר. "השלב הבא במעלה הסולם", הוא ממשיך, "יהיה להבחין ביופי ששוכן מעבר למראה. היופי של חוכמה וידע, של מוחות יפים. השלב האחרון הוא זיהוי צורת היופי עצמה, הרעיון המופשט, הכללי והטהור של יופי". על פי ההסברים של דיוטימה, צורת היופי המופשטת נושאת עימה גם איכויות מוסריות של טוב, או – ערכים.
הקפת מושג היופי במספר מילים היא משימה מורכבת, ולכן הקלסיקה המיתולוגית הזו תשמש אותנו כנתיב להתחקות באמצעותו אחר מהות היופי. הבה ננסה לפרק את השלבים בסולם למרכיביהם באמצעות נקודות מבט שונות, מההיבטים המתמטיים של יופי ועד רעיונות פילוסופיים המתארים את החוויה שהוא מעניק.
המעבר מדפוסי הטבע אל גלריות האומנות
שלב ראשון – יופי פיזי. בכך יעזור לנו ערוץ היוטיוב Kurzgesagt – In a Nutshell שפרסם סרטון על ההשפעה הפיזיולוגית של חשיפה ליופי. הווידיאו מתמקד באספקטים הפיזיקליים של יופי: דפוסים, סימטריה ויחסים מתמטיים. ולמרות זאת, כבר בפתיחה יש הכרזה על טבעו החלקלק. "יופי אינו דבר מוחשי. הוא קיים בראשינו רק כתחושה נעימה". משמע, היופי נשפט פה על סמך ההרגשה הפנימית שהוא מעורר בנו, וזה אומר שכדי להבין יופי צריך לבחון את החוויה החושית שלו. בעיקר, מה רואות העיניים ומה קורה במוח בעקבות כך. הטיפול ביופי מנקודת המבט הזו עוסק אפוא בצורות, בצבעים, בפרופורציות ובמאפיינים פיזיים נוספים.
קיימות בידינו עדויות מוקדמות מאוד לחיבה של האדם ליופי. ארכיאולוגים שחפרו את הכלים הראשונים של בני האנוש הקדמונים גילו כי הם היו סימטריים. "מומחים ניסו לזהות סיבות פרקטיות שבגינן אבותינו השקיעו זמן ליצור כלים יפים, אבל לא הצליחו. נראה כי בני האדם הקדמונים עיצבו את הכלים בצורת טיפות פשוט כי ככה הם אהבו אותם". אבל, כמו שכל ילד בן 3 יודע, ככה זה לא תשובה. בני האדם העדיפו צורות מסוימות מסיבה מאוד ברורה, שמסתתרת במכנה המשותף של יופי אשר החזיק מעמד מאותם קדמונים שהשתמשו בכלי אבן ועד ימינו. "מעבר לטעם אישי או תקופתי", מסביר הווידיאו, "חלק מהדברים לא באמת יצאו מהאופנה מעולם: יחס הזהב, סימטריה ודפוסים פרקטליים […] נראה כי בני האדם נמצאים בהסכמה מסתורית מובנית לגבי היופי של דברים מסוימים. הדפוסים שתמיד צצים נטועים כולם בטבע".
כך, למשל, הדפוסים הפרקטליים של גלי הים או העננים סיפקו לאדם מידע חיוני על מזג האוויר. סימטריה, במקביל, היא עיצוב יסודי בטבע, וקיימת באינספור מוקדים שמעניינים את האדם, ממזון ועד בן זוג. לאט לאט הדברים הללו נקשרו לאושר כיוון שבטבע, "דברים שעוזרים לנו לשרוד מפעילים את מרכז הגמול במוח […] כך שמושג היופי שלנו התפתח ככל הנראה מזיהוי דפוסים".
שלב שני – החלה על דברים נוספים. על פי הווידיאו, היום מושג היופי התפתח למשהו מורכב בהרבה. היכולת שלנו להעריך יופי מוטמעת עמוק ביסודות והתפשטה הרבה מעבר לזיהוי אלמנטים בטבע. אומנות היא דוגמה מובהקת לכך. ניסויים שונים שמוצגים בסרטון מוכיחים כי לבני אדם יש אינטואיציה חזקה ליופי. חולי אלצהיימר דירגו יצירות באופן עקבי באותו סדר, אף על פי שלא זכרו את הסדר הקודם; נבדקים הצליחו להצביע על יצירות מופשטות מקוריות של אומנים כמו פייט מונדריאן וג'קסון פולוק בין חיקויים; בניסוי שבדק את ההבדל בין ציורי ילדים לאומנות מופשטת, הצליחו נבדקים לזהות את המקור. כלומר, "בזמן שקשה לנו לדייק מהו יופי או על מה הוא מתבסס, אנחנו איכשהו מזהים אותו כשאנו רואים אותו".
יופי שוכן בגבול שבין מרחבים מנטליים
כאן בערך נגמר השלב השני בסולם, ואנו עוברים אל האזור המעורפל יותר של מושג היופי. אומנות היא נקודת המבט הטבעית לנווט כאן, שכן היא משקפת בדיוק את החיבור בין היופי הפיזי ליופי כאידיאה. את הטיפוס מהשלב הפיזי לשלב הפילוסופי של יופי היטיב לתאר הפילוסוף והמשורר האירי המנוח ג'ון או'דונהיו בשיחה עם העיתונאית קריסה טיפט. לדבריו, היופי כחוויה מופשטת נמצא בנקודות מעבר, על הסף של דברים.
או'דונהיו מסביר כי המילה Threshold (סף, או מפתן) באנגלית נגזרת מהמילה המתארת את פעולת הפרדת המוץ מן התבן. "לכן סף, במובן מסוים הוא מקום שבו אתה עובר אל מצב של שלמות קריטית, מאתגרת ושוות ערך". פעולת המעבר בין שתי טריטוריות היא מקום של יופי אם חוצים נכון. כשאנו עושים זאת, הוא מסביר, "אנו מרפאים את דפוסי החזרתיות שגרמו לנו להיתקע במקום כלשהו". כשאנו עוקבים אחר ההגדרה הזו, די מהר אנו מאבדים קשר עין עם ההיבטים הפיזיקליים של יופי. או'דונהיו, למשל, טוען כי אפשר לחוות יופי גם באירועים קשים כמו מוות.
בתגובה לאמירה זו שואלת אותו טיפט מה האסוציאציות שלו ליופי. וכך הוא משיב: "כשאני חושב על יופי, עולים בראשי פניהם של חלק מאהוביי, אני חושב גם על נופים יפים שאני מכיר. אז אני חושב על חסד נפלא שנעשה עבורי על ידי אנשים שדאגו לי […] כשהייתי זקוק לאהבה ולתשומת לב. אני חושב גם על אותם אנשים אלמוניים, שהם הגיבורים האמיתיים עבורי, שאתה אף פעם לא שומע עליהם, ומחזיקים מעמד בחזית של סיטואציות נוראיות ומצליחים איכשהו ללכת מעבר למצב הנתון הקשה ולהציע את מתנות האפשרות והדמיון".
ברוב המקרים סימטריה וסדר לא ייקחו אותנו אל הסף
נשמע מוכר? דומה מאוד לשלבי הסולם של דיוטימה. אך יפה ככל שתהיה, תמיד אפשר לטעון כי מדובר בדעה של אדם פרטי, שבא מרקע מסוים וכן הלאה. אלא שזו לא עמדתו הבלעדית של או'דונהיו. היא מקבלת חיזוק מכיוון מפתיע: דיון על יופי שמעסיק פיזיקאים. ד"ר פיליפ בול, פיזיקאי וכותב מדעי, טוען ב-Aeon כי מדענים רבים שופטים תיאוריות פיזיקליות במונחי יופי בסיסיים. הם דבקים בסדר, סימטריה ופשטות כדי לומר שתיאוריה זו או אחרת מוצלחת. חשבו למשל על E = mc2. אם התיאוריה מורכבת ומסובכת, היא לא יפה ולכן לא מוצלחת. מנגד, מושג היופי בתחומים כמו אומנות מתרחש בשינוי, בחציית הגבול ודשדוש בממלכת הבלתי מוכר.
כשאנו נחשפים ליצירת אומנות מוצלחת, מסביר בול, "אנחנו נאנחים לא בגלל שהמילים, משיחות המכחול או התווים הם 'נכונים', אלא בגלל שהם טומנים בתוכם תגלית: הם לא מראים לנו תהליך ידוע מראש, אלא מוח רגיש שקיבל החלטות מפתיעות ומענגות". במילים אחרות, וליתר דיוק במילים של או'דונהיו, אנחנו נאנחים כאשר היצירה, או כל דבר אחר, מובילים אותנו אל הסף, אל מפתנה של טריטוריה בלתי מוכרת. סימטריה פשוטה לא יכולה לעשות זאת. "יש סיבה מדוע הגלריות שלנו אינן, באופן כלל, מלאות בציורים של כדורים מושלמים", כותב בול.
המעבר, השינוי, הסף, או כל מילה אחרת שתבחרו לתאר את החוויה, מייצגים במובן רחב את השלב העליון בסולם של דיוטימה. כדי לתפוס דברים מופשטים כיפים, עלינו תמיד לעשות את ההקשה מהבסיס הפיזיקלי של יופי – סימטריה, דפוסים ויחסים מתמטיים – אל מחשבה אנושית. זה תמיד יהיה כרוך בצעדים לא מוכרים, שכן כמעט כל מחשבה שונה מקודמתה. ובכלל, אנחנו לא יודעים איך המעבר הזה מתבצע, רק משערים שהוא מתקיים. אבל נראה כי בכל זאת קיימת הסכמה על כך שיש לנו גישה אל עולם בלתי מוכר של יופי. אנחנו לא יודעים מראש באיזו דרך ללכת כדי להגיע אליו, אבל מרגישים שהוא קרב כשתחושה של שינוי תלויה באוויר.
תמונת כותרת: sundaemorning / shutterstock
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
נוירולוג מסביר: כיצד אמנות מופשטת מדליקה ניצוצות במוח ומה היתרונות הקוגניטיביים שלה
מה לימד טולסטוי את גנדי על טבע האדם? חליפת מכתבים היסטורית חושפת
האלגנטיות של חוקי הפיזיקה נחשפת ב-10 ציטוטים מעוררי השראה
עוד מרדיו מהות החיים:
מיכל גפן מזמינה אתכם לשעתיים של מוזיקה שמגיעה מכל קצווי תבל ונכנסת ישר ללב
