עושים שלום עם השיער – כיצד לגרום לו לשתף פעולה עם השאיפות שלנו?

רבים מרגישים שהמילה 'שלום' לא ממש מתארת את מערכת היחסים עם השיער שלהם. זה תמיד נראה יותר טוב אצל אחרים, ובשביל ששלנו יסתדר דרוש איש מקצוע צמוד עם ארסנל כלים חשמליים ומיני תכשירים. האם זו האמת? האם אנחנו משקיעים את האנרגיה והמשאבים שלנו במקום הנכון? וכיצד אפשר להתפתח דרך הקשר המורכב הזה?

תום לב-ארי בייז | 10 דצמבר, 2018

דמיינו לעצמכם שאתם יושבים על ספה עם כוס תה ביד ו-8 נשות מקצוע בוחנות כל ניואנס בשיערכם ובתווי פניכם. מתבוננות בכם בעניין, מנסות להרגיש מי אתם ומה אתם משדרים לעולם ומבקשות לדעת מה חשוב לכם בתספורת שלכם.

כך נראה ערב רענון בנושא עיצוב שיער שערכה תומר רשף. רשף, ספרית במקצועה, היום בעיקר מכשירה ספרים וספריות בשיטה ייחודית שפיתחה. מטרת המפגש היא להעמיק את הידע התיאורטי והמעשי שנלמד בקורס ולחדד כישורים חיוניים לתפיסת עולמה. רשף הובילה את המפגש ועיצבה את ראשה של המתנדבת התורנית, אך לא לפני שנתנה לתלמידותיה לשעבר לנהל יחדיו את השיחה המקדימה, שלטענתה, היא כנראה האלמנט החשוב ביותר בתהליך עיצוב השיער.

גם עבור מי שנהנה ורגיל לתהליכי חקר עצמי, מכורח ריבוי האוזניים הקשובות וזוגות העיניים המשקפות, החוויה כנראה תרגיש יוצאת דופן בעוצמתה. זה לא סוד ששיער הוא נושא רגיש לרבים. אולי שני בנוכחותו אחרי בגדים, השיער מהווה מעין תעודת זהות חיצונית שלנו. הוא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על האופן שבו יגדיר אותנו העולם ממבט ראשון. מי יחוש רצון להתקרב אלינו ומי יירתע. ובשונה מבגדים, זה לא כל כך פשוט למדוד ולבחור או להתחרט כשמגיעים הביתה ולהשאיר בשקית עד הקיץ הבא.

כבסיס לתדמית שלנו, תספורת טובה יכולה להרים את מצב הרוח ותספורת לא מוצלחת, כמו יום-שיער-רע שאין לו סוף, עלולה לערער את הביטחון העצמי. בין אם נודה בזה בקול ובין אם לא, כמעט כולנו נמצאים באיזה שהוא מרדף אחר עיצוב שיער הולם. אז איך מוצאים שקט בתוך הסערה האופנתית הזו? כיצד אפשר לייצר הלימה בין התדמית שאנחנו מרגישים שנכונה לנו לזו שמוקרנת מאיתנו בפועל – ובאותה נשימה, לחיות בשלום עם האנרגיה הכרוכה בתחזוקה שלה? התשובה של רשף היא תיאום ציפיות. זה אולי נשמע כמו סצנה שתמיד מתרחשת לקראת תספורת אבל אתם כנראה תופתעו לגלות את עומק השיח. הירידה לפרטים והעלייה למהות מייצרות יחד שילוב שמגשר על נקודות המבט השונות הטבעיות שיש לכולנו. ומה שנחמד הוא שאת הטיפים שלמדנו אפשר לקחת איתנו לכל מקום.

השיטה הייחודית של רשף לעיצוב השיער נגזרת מתפיסה זו. בשונה מעיצוב שיער על פי בנק תבניות מוכר וידוע מראש, היא מאמינה שתספורת טובה צריכה לזרום עם הנתונים הטבעיים של האדם – סוג השיער, כיוון הצמיחה, מבנה הגולגולת וכן הלאה. הכול נועד לעצב את השיער בהתאמה אישית לאדם, פיזית וקונספטואלית.

בין תלות לעצמאות: היכן אנחנו ממוקמים בנושא השיער שלנו?

"הטכניקות הקונבנציונאליות יודעות לעשות מהשיער כל דבר שהוא לא יכול לבד. לבן הופך שחור וחלק הופך מתולתל. אבל הכול בהתערבות מכנית. ואז, בין אם יש לך את המכשור ואת הכישורים הנדרשים ובין אם לא, אתה הופך משועבד לטכניקות", מסבירה רשף את האתגר בתורת עיצוב השיער הרווחת, מנקודת מבטה. לטענתה, אחד מתוצרי הלוואי המשמעותיים של התופעה הזו הוא הדרך שבה מתעצבת מערכת היחסים עם השיער שלנו. "אני בתחושה שהרבה אנשים חונכו לחשוב שאם הספר לא יעשה, אין מה לעשות. אז את מבלה שנים בלחפש את הספר שידע מה לעשות עם השיער שלך, במקום לעצור רגע ולהתבונן בו. להכיר אותו ואת החוזקות הטבעיות שלו. וללכת איתן". במילים אחרות, ככל שאנחנו מתעקשים לשנות בצורה מכנית את נתוניו הטבעיים של השיער שלנו, ככה אנחנו הופכים תלויים בכלים חיצוניים, משועבדים לזמן ולאנרגיה שעלינו להשקיע בלשמר את השינוי. מנגד, אם נשקיע פעם אחת בלהעמיק את ההיכרות ולפצח את הצופן – נבין מה מחבר בצורה הרמונית וטבעית בין השיער שלנו ובין המראה שאנחנו מחפשים – נוכל לסיים מקלחת ולצאת לעבודה. ככה. שיתייבש בנסיעה.

לא חייבים, אבל אפשר להשתחרר מהתלות.

אז איך עושים את זה? מה שונה בהתבוננות שמציעה רשף מהטכניקה הקונבנציונאלית הקיימת? רוב התספורות, לטענתה, מתגבשות בעיקר סביב השאלה "מהו הקו הארוך ביותר בתספורת ומהו הקו הקצר ביותר". וזה עושה את העבודה, אבל זה לא מספיק. "יש את כל השיער שנמצא בין לבין. את כל מה שקורה באמצע, מישהו צריך לסדר", וזה לא פשוט כמו שזה נשמע. כשאנחנו מדמיינים שיער מדורג, למשל, לרוב, התמונה העולה לראשנו היא מבט מאחור של שיער ארוך פרוש על גב. כמו ציור דו ממדי בצורת, אם תרצו, עפיפון. אבל השיער איננו דו ממדי.

רשף מסתכלת על השיער כעל עיצוב אובייקט בתלת ממד. שכבות על גבי שכבות שיש לגזור באורך הנכון כך שיסתדרו האחת עם השנייה. גלים וכיווני צמיחה, מבנה גולגולת ועוד משתנים רבים ומרתקים שעליה לקחת בחשבון על מנת ליצור מבנה שבאופן טבעי יסתדר כפי שהיינו רוצים.

"דמיינתי מפל… הבנתי שאני רוצה ליצור דירוג מחושב שיראה אקראי"

ביקשנו מרשף דוגמה לעיצוב תלת ממדי והיא סיפרה על לקוחה שרצתה דירוג אבל בלי שיראו דירוג. אז איך זה נראה כשרואים דירוג? כאמור, משהו כמו עפיפון. את זה אנחנו לא רוצים שיראו, אבל כן שיהיה מדורג. כשהשיער נתפס כתלת ממדי ולא כדו ממדי, אנחנו יכולים לסובב את המסתפרת שלנו לפרופיל ולעשות את הדירוג במישור הזה, בשכבות. השכבה הכי חיצונית תהיה הקצרה ביותר והשכבה הפנימית שקרובה לעורף, תהיה הארוכה ביותר. ומה באמצע?

"דמיינתי מפל. דמיינתי את המים שנשפכים מטה בצורה לא סדירה, לפעמים פוגשים סלע בדרך ומסתלסלים סביבו. כמו קופצים באורכים שונים אקראיים. הבנתי שאני רוצה ליצור דירוג מחושב שייראה אקראי", מסבירה רשף את תהליך היצירה התלת ממדי שעבר בראשה.

נראה שקיימות אלפי מניפולציות שאפשר להפעיל על השיער, אבל הנושא שלשמו התכנסנו הוא הבחירה. "כספרית", מסבירה רשף, "אני מחזיקה בידע ובכלים לעשות מהשיער של הלקוחות שלי מה שהוא כן ומה שהוא לא. תספורת שתדרוש מהם לשוב למספרה כל 3 שבועות – וגם כזו שתאפשר להם להרגיש בנוח עם המראה שלהם גם אחרי 3 חודשים או חצי שנה. חשוב לי להיות כנה ולהסביר להם את ההשלכות והיתרונות של מה שהם מבקשים ממני. אחרי זה, שכל אחד יבחר מה הוא רוצה".

כמה אנחנו משקיעים בלהגדיר ולהסביר מה אנחנו רוצים?

להיכנס לעומק תהליך הגזירה יהיה מרתק, אבל לא באנו הנה כדי ללמוד לספר. באנו להרהר במערכת היחסים עם השיער ובאופן כללי, במידת הסיפוק מהמראה החיצוני שלנו. אז אם איכות הבחירה היא גורם משפיע כל כך, הצעד הבא יהיה להציץ בשיקולים. כמה זמן אנחנו מוכנים להשקיע בסידור השיער בכל בוקר? מהו מנעד ההגדרות שלנו כשאנחנו מתארים מה אנחנו רוצים? וכמה אנחנו מגבילים את פוטנציאל המראה החיצוני שלנו על ידי הנחות מוקדמות שיש לנו לגבי השיער שלנו?

מתמצתים את המהות אותה אנחנו רוצים לבטא עם השיער שלנו.

כשאדם אחד אומר "קצר" הוא רואה משהו אחד ומי שמולו עשוי לראות משהו אחר לגמרי. גם באמירה "א-סימטריה" יש ספקטרום שלם של אפשרויות. אם לקוחה מבקשת תספורת שתשדר רוך ועדינות, לא בטוח שהספרית תופסת את השניים בצורה שבה תופסת אותם הלקוחה. בעצם, מהות השיחה המקדימה היא לגשר בין מה שאנחנו מדמיינים ובין מה שאיש המקצוע שעומד מולנו מדמיין. והאמת, זה נכון לא רק לשיער ולא רק מול אנשי מקצוע. זוהי אולי תמצית הדיאלוג האנושי. לשיטתה של רשף, אם כמעצבי שיער פספסנו את ההבנה המזוקקת של "מה הלקוח שלי רוצה", כמה מוכשרים שלא נהיה, לא נצליח לייצר תספורת טובה עבורו.

זה מצידו האחד של המטבע, ומצידו השני, כמה אנחנו כלקוחות, או כאנשי שיח, מאפשרים לספר או לספרית שלנו להבין אותנו? ככל שההגדרה יותר רחבה כך היא מאפשרת יותר מרחב תמרון ושיח. אם מישהי רוצה "פוני חלק עד כאן", נגמרה הפרזנטציה וזה מה שעושים. אבל אם היא מסבירה שהיא רוצה תספורת שתשדר שובבות וסקסיות אבל לא רוצה להתעסק בהחלקות כל בוקר, כנראה שלספרית יהיה מה לומר בנושא. האם אנחנו מסבירים שאנחנו רוצים מראה אסרטיבי אבל לא קר מדי? האם אנחנו מסבירים שפאות ארוכות חשובות לנו כי הן מרככות את הלוק? או שאנחנו מתיישבים בכיסא המסתובב ואומרים "תעשה לי קצר, 12 מילימטר פחות או יותר"?

צו האופנה או שלום פנימי?

בין אם אנחנו שובבים וסקסיים או אסרטיביים-אך-רכים ובין אם אנחנו רק רוצים להיות כאלו, השיער הוא כלי שיכול לשמש אותנו בהגדרת תעודת הזהות החיצונית שלנו. לא תמיד זה משנה אם זו התספורת המחמיאה לנו ביותר או לא. לפעמים, השיער משרת אותנו בתהליך עמוק יותר של חיפוש אחר מי שאנחנו או מי שנוח לנו להיות בעולם. מאפשר לנו לתת מקום לחלקים באופי שלנו שרוב הזמן קשה לנו להוציא החוצה ולצמצם את הפער בין מי שאנחנו מרגישים שאנחנו ומי שאנחנו שואפים להיות.

"אני בחיים לא אגיד לך מה יפה לך בעיניי ומה לא", חותמת רשף, כי זה לא העניין. הרי בסופו של יום, אנחנו אלו שרגישים לכל ניואנס העלול לפגום בשלמות המראה שלנו בזמן שאחרים לא יראו כל הבדל. אנחנו אלו שחשוב שיאהבו וירגישו בנוח עם מה שהם רואים במראה. ואם לא נעצור לשאול מה חשוב לנו כדי להרגיש בנוח – ולא מה הטרנד האחרון – כיצד נדע את התשובה?

רשף מעודדת אותנו לפרוץ את גבולות צו האופנה ולשאול בתוך עצמנו "מה הטעם האישי שלנו?" זה דורש התבוננות פנימה כדי להבין מה חשוב לנו לשדר החוצה לעולם, ומדוע. איזה תהליך זה משרת עבורנו והאם אנחנו רוצים לעבור אותו דרך השיער או בדרכים אחרות? אבל נראה שזה משתלם. אפשר לומר שעבורה, לקוח שחי בשלום עם השיער שלו, שמעז להתבונן פנימה ובאופן כנה ואינטימי להיחשף ולהתפתח, זו פסגת היצירה.