אם קבוצת אנשים זרים יכולה לתרום להתפתחותנו, כנראה שגם קבוצת החברים שלנו יכולה, בדרכה. השאלה היא כיצד? איתרנו 6 אלמנטים שניתן ליישם במפגשים חברתיים יומיומיים בכדי להעשיר אותם, להעמיק את הקשר ולהתפתח דרכם.
מה יש במשחקי קבוצה שהופכים אותם למסעירים כל כך? תחושת האופוריה של הניצחון ותחושת ההתלכדות של ההפסד הן כה חזקות שגם הצופים מהצד עשויים להזיל דמעה של התרגשות. כאילו עצם ה'ביחד' – החוויה המשותפת – מגבירה את הווליום הרגשי. כולם שזורים זה בזה, כולם משקפים זה לזה את החששות ואת הכמיהה לניצחון, כולם שם כדי להניח יד מנחמת על הכתף וכדי להניף זה את זה על הכתפיים בצהלות.
אין ספק שלקבוצה יש כוח. ייתכן כי הנמנעים ממשחקי קבוצה חוששים ממשקל האחריות או מהכישלון הפומבי, אבל אלו שצוללים פנימה מגלים עולם רחב של תמיכה והעצמה. ברוב המקרים. כמו ההבדל בין להתמסר עם הקיר בתוך השקט של שישי אחר הצהריים ובין משחק כדור רב משתתפים בערב תוסס – בקבוצה האקשן גדול יותר. החושים מתחדדים, הריכוז והתגובתיות עולים לטורים אחרים ומתחילה אינטראקציה רווית פידבקים. יש עם מי לצעוד הביתה מהמשחק ולצחוק על החוויות המשותפות. יש עם מי להתאכזב מההפסד.
מה שנכון לכדורגל, מסתבר שנכון גם בעולם הטיפול, ובפרט בטיפול הקבוצתי. גם שם יש מי שיניח יד תומכת על הכתף ויזכיר לך שהקושי הוא של כולם, וגם שם יש עם מי לצחוק על מה שמצחיק ולהתרגש יחד כשאסימון נופל. אם פעם טיפול היה שמור לחוג קטן של אמיצים, היום הוא נגיש לקהל הרחב. גם ברמה הפרקטית וגם ברמה התפיסתית. טיפול קבוצתי נפוץ בעיקר בקרב קבוצות אנשים המתמודדים עם אתגר דומה, אך קיימות גם קבוצות שמטרתן לתת מקום בטוח לשיתוף כל דבר המתרחש בחיי המשתתפים. "ישנן קבוצות המתמקדות בלמידת כישורים בינאישיים […] ובהן המשתתפים מדברים על תחושותיהם בתוך הקבוצה, [וישנן קבוצות שבהן] המשתתפים מתרכזים בעיקר במה שקורה בחייהם מחוץ לקבוצה", מסבירה הפסיכותרפיסטית אלי מילר בכתבה ב-Psych Central. יש קבוצות לצעירים וקבוצות לבוגרים, יש קבוצות שמשלבות את החוויה שמחוץ לקבוצה ואת זו התוך-קבוצתית, מסבירה מילר, ובכל מקרה – מטרת העל של הקבוצה היא לשפר את חיי המשתתפים.
מיתרונותיה של הקבוצה הטיפולית, היישר אל ארוחת הערב המשותפת
באיזשהו מקום, טיפול קבוצתי הוא מרחב שבו כל אחד מהנוכחים יכול לשתף באמת ובתמים מה עובר עליו. זה מפגש אנושי שמכוון כולו להעמקה ולהתפתחות. לחקירה משותפת של האתגרים בחיינו, ללמידה ופורקן. האם המפגשים החברתיים היומיומיים שלנו לא מאפשרים לנו חוויה דומה, בעצם? כמובן שלא נתיימר להפוך כל ארוחת ערב משותפת לסדנא להעצמה אישית, וכמובן שלאיש מקצוע שמוביל את הקבוצה יש תפקיד שלא יסולא בפז, אבל האם באפשרותנו להשתמש בתובנות לגבי טיפול קבוצתי על מנת להעמיק ולהעשיר את המפגשים החברתיים שלנו? אולי דרך הכלים המיושמים בפלטפורמה הטיפולית-התפתחותית נוכל להעניק רובד נוסף לקבוצות השייכות שלנו?
בכתבתה במגזין Very Well Mind מונה היועצת החינוכית קנדרה צ'רי את יתרונותיה של הקבוצה הטיפולית. בואו ננסה, בעזרתה, ללמוד קצת על מה שקורה בקבוצה טיפולית ודרכה על מעגל החברים שלנו: מהם היתרונות וכיצד ניתן ליישם אותם במפגשים חברתיים יומיומיים.
הקבוצה עוזרת לרכך מפלות, אך גם כתיבת תהודה להצלחות והישגים. קרדיט: plopes / Shutterstock.com
1. החדרת תקווה ואוניברסליות – שני אלמנטים שלובים שלהם זוכים במסגרת הטיפול הקבוצתי. האחד הוא ההבנה שאנחנו לא היחידים המתמודדים עם אותו קושי. פתאום הפרופורציות משתנות ואנחנו מרגישים פחות לבד במדבר של מצוקה. לפתע מתברר לנו שלא מעט אנשים, בגילנו ובגילאים שונים, מתמודדים עם עניין דומה. תחושת הביחד כשלעצמה כבר ממלאת את הריאות באוויר ומחברת אותנו אל האפקט השני: אנשים בקבוצה יימצאו לרוב בשלבים שונים של החוויה. עבור משתתפים הנמצאים בתחילת הדרך, שהות לצד אלו שעברו משוכה או שתיים, ובעיקר לצד כאלו שכבר בסופו של התהליך ועל דלתם כבר מתדפקת התקופה הנינוחה יותר, מעוררת ומשמרת את התקווה לימים טובים.
במעגל החברים שלנו, ההקבלה תהיה שיתוף אתגר שעימו אנחנו מתמודדים והגילוי שרבים מחברינו מבינים על מה אנחנו מדברים. חלקם מתמודדים עימו עתה וחלקם חוו אותו בעבר ויוכלו לשתף בשיעורים שלמדו, בהתפתחות שזכו לה בעקבות אותה התמודדות, ובעיקר בידיעה שיש אור בקצה המנהרה. פתאום מסתבר שגם החברה הזאת שתמיד נראתה לנו מוקפת בחברים, מרגישה די לבד, בדיוק כמונו. ולמרות שהיא קורנת ויפהפייה, גם היא, כמונו, חשה חוסר ביטחון בתוך קבוצה. יש בכך תחושה של הקלה, ויש בכך גם תקווה כי אולי נוכל לחזק אחת את השנייה ולדייק את האינטראקציה החברתית שלנו.
2. שיתוף מידע – לכל אדם נקודת מבט שונה על המציאות. לכל אחד דרך התמודדות אחרת וכל אחד מסיק תובנות שונות. אפילו מסיטואציה זהה. אם להמשיך את המטאפורה של הראייה, השדה שנפרש בפנינו הוא כ-180 מעלות, וזה בערך כמו לפרוש את הזרועות לצדדים בגובה הכתפיים ולעבור עם העיניים מיד ליד. נותרו 180 מעלות נוספות שנמצאות תמיד מחוץ לשדה הראייה שלנו. את אלו שמאחורינו נוכל לראות רק בעזרת האחר, שיעמוד מולנו. כמו מראה לחנייה ברברס. עכשיו תכפילו 180 מעלות במספר המשתתפים בקבוצה, שלפי צ'רי נע לרוב בין 7 ל-12. זה המון ידע.
גם במפגש חברתי אנחנו יכולים לזכות בהעשרה דומה. אנחנו רק צריכים להעלות את הנושא. זה עשוי להישמע מלחיץ, אבל אם נבחר קבוצת חברים שאיתם אנחנו מרגישים קרובים ובטוחים, נציף בפניהם אתגר שעימו אנחנו מתמודדים ונבקש נקודות מבט – כנראה שנופתע לגלות מגוון רחב של דעות וניסיונות עבר. חשוב להציג את הנושא בצורה שתשקף את מה שאנחנו רוצים להפיק מהשיח. לדייק את השאלה שמעסיקה אותנו ולציין את מידת הרגישות, אם ישנה. בכל זאת, במסגרת כזו, אין מנחה מקצועי שישמור על נפשם העדינה של מי מהמשתתפים, ואנחנו בעצם שמים מבטחינו בידיהם האוהבות של חברינו.
3. אלטרואיזם – על פי צ'רי, חברי הקבוצה מקבלים אפשרות לעזור זה לזה ומתפתחת חוויית העצמה אישית מתוך הנתינה. הביטחון העצמי עולה בקרב המשתתפים והדימוי העצמי משתפר.
אז אין ספק שערב רווי יין וצחוק מתגלגל הוא יופי של אופציה. הוא מקרב, הוא מחבר, ויהיה תמיד כיף להתרפק על השמחה למחרת בקבוצת הוואטסאפ. אבל מדי פעם, בערבים שנכווין לשיחה אינטימית וכנה, פתוחה ופגיעה, נגלה שהקרבה גדולה אף יותר. נגלה שכשחברים מאפשרים לנו לעזור להם ומשהו שאמרנו שינה להם את כל נקודת המבט והקל את חייהם, הלב מתמלא באושר שאין שני לו. נגלה שככל שהנושא רגיש ואינטימי, כשמישהו מהחברים שלנו עוזר לנו בו, כך הקשר מהתהדק. הוא חולץ נעליים ונכנס איתנו לבוץ. צועד לצידנו ותומך בנו.
ארוחת ערב שגרתית עם ערך מוסף.
4. פיתוח יכולות בינאישיות – "המתווה הקבוצתי הוא מקום נפלא לתרגל בו התנהגויות חדשות. הוא בטוח ותומך ומאפשר למשתתפים להתנסות מבלי לחשוש מכישלון", כותבת צ'רי. נסו לחשוב על חלק בכם שהייתם רוצים שיתפוס יותר מקום בחיים שלכם? איזה פן של האישיות שאתם צמאים לפתח ולא מעיזים כי אתם יודעים שיש פער בין איך שזה נשמע בתוך הראש ובין הדרך שבה זה יוצא החוצה? אז קבוצת זרים היא פתרון נהדר. בעיקר אם הם כולם שם כדי לעשות את אותו הדבר. הכול יכול להיסלח ולהימחק מהפרוטוקול בין מפגש למפגש. מה שלא עבד, יוסט הצידה ויפנה מקום להמשך חקירה. כמו לנסות להפיק צליל מסוים. אתם שומעים אותו בראש, ואולי אפילו באוזניים, אבל לפעמים לוקח כמה ניסיונות (אולי משעשעים ואולי מטרידים) עד שזה מדביק את המטרה.
מה אם היינו מוצאים כמה חברים שבא להם להתנסות? שבא להם, כמו לנו, לצאת להרפתקה חדשה – להציב את עצמנו במקום שאנחנו לא מכירים ולבדוק מה יוצא. מי יוצא. יש משפט שאומר שהביטחון העצמי שלנו מתחיל היכן שנגמר כל מה שאנחנו יודעים שאנחנו יודעים. כלומר, כל עוד אנחנו במקום הבטוח, אנחנו יודעים שאנחנו יודעים מה לעשות בו, אנחנו לא נדרשים בכלל לביטחון עצמי. משיצאנו ממעגל הנוחות הזה, שם נפגוש ונחדד את הביטחון שלנו בעצמנו, ביכולת שלנו להסתגל ולפתח כישורים חדשים. זו יכולה להיות גיחה בצוותא לסדנא לריקוד אפריקאי או שיעור רישום וציור אינטימי באחד הבתים. זה יכול להיות כל מה שתמיד רציתם ולא העזתם.
5. חיקוי התנהגויות – אחד הדברים שניתן לעשות בקבוצה, ואי אפשר לעשות לבד בחדר (בלי אינטרנט), זה לחקות אחרים. להתבונן בשפת גוף מלא ביטחון ולנסות לסגל לעצמנו מניירות שגורמות לנו להרגיש טוב יותר. זו הזדמנות לשים לב לתגובות שמוצאות חן בעינינו, ולשנן.
תופעה שקורית גם בין בני זוג וגם בין חברים היא חיקוי שפת גוף והתבטאויות מילוליות. אנחנו הולכים ברחוב ופתאום מרגישים שהלכנו כמו החברה החדשה מהעבודה. או עונים למישהו במילה שהכי מאפיינת את בן או בת הזוג החדשים. כנראה שלרוב החברים שלנו, אם לא לכולם, יש איזה משהו שהם חזקים בו. משהו שהם מבינים בו או סתם אוהבים מאוד לעשות. מה אם היינו קובעים מספר מפגשים שבהם כל פעם מישהו אחר היה לוקח את כולנו לטיול בעולמות התוכן שלו? זו תהיה הזדמנות גם להכיר לעומק גוונים נוספים של כל חבר בקבוצה וגם להוסיף לפלטה שלנו מעט עושר צבעוני.
6. לכידות – בשל המטרה המשותפת נוצרות תחושות של לכידות ושייכות בקבוצה הטיפולית. הפרטים מרגישים שהם חלק ממשהו גדול יותר. הם מרגישים רצויים ובעלי חשיבות עבור השאר.
כמו בקבוצה הטיפולית, כמעט בכל מקום – התוכן הוא גורם מחבר. זו הסיבה להעשרה של פעילויות גיבוש בנושא מסוים במקום התפשרות על רביצה משותפת. השהייה יחד כשלעצמה מחברת, ואין ספק שהיא מאוד נעימה, אבל התוכן פועל כמו מאיץ חלקיקים – הוא יוצר לכידות בשיח ובאינטראקציה, מספק מכנה משותף מובהק לכולם והופך את כל החברים לבעלי חשיבות זהה במפגש. בין אם מדובר במפגש חברתי קליל אחר הצהריים ובין אם בארוחת שישי משותפת, קיים מבחר לא קטן של משחקי קופסה בעלי אוריינטציה להתפתחות אישית. ממשחקי קלפים ועד שאלוני טריוויה למיניהם, נסו לסחוף את הנפגשים לסשן קצת יותר אינטימי. המשחקים יכולים לשמש כמנחה ואם העדפתם לקחת את המושכות לידיים שלכם – אז הצעה אחת היא להכין מראש מאגר שאלות של 'מה את\ה מעדיף?' – למשל: 'מה אתה מעדיף, חורף או קיץ?', 'מה אתה מעדיף להיות, ראשון או אחרון?', 'מה אתה מעדיף שיהיה לך, אושר או אומץ?' וכן הלאה. חלקן יכולות להיות קלילות והומוריסטיות וחלקן רגישות יותר ועמוקות. כאלו שיניעו את גלגלי המחשבה. המלצה שלנו, תכינו מאגר לא קטן. ככל שמתקדמים עם המשחק הזה הוא הופך מעניין יותר ופתוח יותר. תנו לכל אחד בתורו להרים קלף, לענות ולשתף ב'למה?' ההנאה מובטחת.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
אנחנו באמת כל כך עסוקים, או שמשהו אחר מונע מאיתנו לפגוש חברים?
משיחות חולין ועד צלילות אל נבכי הנפש – מה גורם לאנשים להרגיש בנוח לצידנו?
תווים טובים - מדוע המוח שלנו מגיב טוב כל כך לטיפול באמצעות מוסיקה?
עוד מרדיו מהות החיים:
